הצלחה היא דבר משונה. מיד עם עלייתה הפכה "הג'ינקס" לאירוע טלוויזיוני בלתי נשכח. שידור העונה הראשונה התכתב בזמן עם התפתחויות דרמטיות בחקירת המקרה שעמד במוקד שלה, כשהשיא מגיע יום אחד לאחר מעצרו של רוברט דרסט. בשניות הסיום של הפרק השישי והאחרון שלה, חשפה "הג'ינקס" את הגביע הקדוש של כל יוצרי פשע אמיתי לדורותיהם: וידוי של הרוצח, מרצונו החופשי, וללא סייגים.
אין יוצר טלוויזיה שלא קינא באנדרו ג'ארקי, יוצר "הג'ינקס", על כך שנפלה בחלקו הזכות הזו לשים סימן קריאה על תעלומה בת יותר משלושה עשורים, ברגע שריתק אליו מיליונים. אלא שבמידה רבה זו גם הקללה של הסדרה, יצירה שנזכרת בעיקר בזכות סופה ולא בזכות כל מה שהוביל אליה.
כזכור, ג'ארקי שכנע את דרסט, מולטי-מיליונר תמהוני (אז בן 71) ובן לאחת המשפחות העשירות בעולם - שנחשד ברציחתם של אשתו קת'לין מקורמק, חברתו הטובה ביותר סוזן ברמן ושכנו מוריס בלאק - להתראיין ולספר את גרסתו לגבי כל אחד מהמקרים. שם הסדרה נבחר בשל הקו אותו הוביל דרסט לאורך השנים, על היותו אדם ביש-מזל שאסונות קורים סביבו. ובעוד דרסט הוא אכן דמות שקשה מאוד להישאר אדישים אליה, הייחודיות של "הג'ינקס" הייתה ביכולת שלה לבנות סיפור מרתק, מותח וקורע לב, מתוך אינספור פרטי מידע.
ייתכן שזה גם כל מה שהיה נותר מ"הג'ינקס" בזיכרון הקולקטיבי: הרגע שבו דרסט נכנס לשירותים בלי שהוא מודע לכך שהמיקרופון שלו עדיין פועל, וממלמל לעצמו "רצחתי את כולם כמובן". אלא שלמרבה המזל, ג'ארקי ו-HBO קיבלו החלטה מפתיעה לחזור עם עונה נוספת, כמעט עשור לאחר העונה הראשונה, שמוכיחה כמה "הג'ינקס" היא סדרת-על בז'אנר שלה וגדולה הרבה יותר מרגע איקוני אחד.
על פניו, אין באמת הצדקה לעונה שנייה של "הג'ינקס". מעריציה שהתעניינו בפרטי הפרשה ועקבו אחריה, כבר יודעים איך הסיפור הסתיים. דרסט הורשע ב-2021 ברצח ברמן, אך מת בכלא לפני שלב הערעור בתיק (ולפני שהמשפט העוקב ברצח מקורמק נפתח); ובזכות נפלאות החקיקה של מדינת לוס אנג'לס - הוא זוכה מהרשעתו לאחר מותו מפני שערעורו לא הספיק להישמע. לכאורה, זה היה אמור להיות הסוף העצוב של הסיפור. הרוצח שתעתע ברשויות החוק במשך ארבעה עשורים, שלף את הטריק האחרון שלו ולקח איתו אל הקבר את הסיכוי לסגירת מעגל עבור קורבנותיו.
אלא ש"הג'ינקס" היא, כאמור, יצירה גדולה הרבה יותר מהשורה התחתונה שלה. היכולת שלה להפוך את מה שהוא בעיקרו ויכוח משפטי על פרטים משעממים למדי (פתק בכתב ידו של דרסט, מועדי טיסות, טקטיקות חקירה) לסיפור מרתק, מתחיל בעריכה יוצאת דופן. סדרות פשע אמיתי נשענות מטבען על עריכה מועילה שמחברת בין אינספור תמונות, קטעי סאונד, וידאו ושחזורים, שמכילים את הפרטים המרכיבים את העלילה. העניין הוא ש"הג'ינקס" נמצאת בליגה משל עצמה בכל הקשור לכל אלה.
יעניין אתכן גם:
האמירות ריקות יותר מהקלוריות: 8 הערות על העונה השלישית של "ברידג'רטון"
"אייל קטן": מה הופך סדרה כזו קשה להצלחה כל כך גדולה?
"פולאאוט": כשהדמות אמרה "לא בטוח שיהיה שבוע הבא", הסדרה והמציאות יישרו קו
"ריפלי": בואו ניקח את הסיפור המחרמן והמותח הזה ונהפוך אותו לסדרה עייפה ומשעממת
"בנות לנצח": איזה מזל שנטפליקס הצילה את הסדרה האדירה הזו. עכשיו אין תירוץ לא לצפות בה
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
קחו לדוגמה את קטעי החקירות שמוצגים בה. האתגר המרכזי כאן הוא שהתיעוד היחידי שזמין ליוצרים הוא הקלטות אודיו. "הג'ינקס" מצליחה להפוך את הפריט המאוד לא טלוויזיוני הזה לחגיגה שלמה. פעם עם צילומי מכשיר הקלטה והביטוי הגרפי של עוצמת הקול המשתנה כשהדמויות מרימות או מחלישות את קולן, פעמים אחרות בעזרת שחזורים יפהפיים של החקירה עצמה, המצולמים מרחוק כדי לטשטש את העובדה שלא מדובר בדמויות האמיתיות. במקרים אחרים זהו התמלול שמייצר את הדרמה, כשהמילים מופיעות על המסך.
"הג'ינקס" לא המציאה כאן כלום, אבל היכולת שלה לחבר ולשלב בין כל כך הרבה טכניקות כדי לייצר דרמה, מייצרת טלוויזיה יוצאת מן הכלל. לא מעט סדרות תעודה חוטאות בצילום של ראשים מדברים ללא הפסקה, באופן שמעקר לאורך זמן את העניין במה שמתרחש על המסך. "הג'ינקס" שותלת את קטעי הראיונות האלה באופן שיוסיף מידע על הרגע, יעשיר ויעצים אותו, כך שהם לא מתארים את מה שקורה על המסך, אלא מוסיפים דברים שלא היינו יכולים לדעת בלעדיהם.
יתרון גדול נוסף של "הג'ינקס" הוא ההתמסרות שלה לנרטיבים השונים של הצדדים. היא עוקבת אחריהם גם אם הם מובילים למבוי סתום או להפרכה, פשוט מפני שכך היא מאפשרת לנו להרגיש כמו חלק מצוות החקירה. כך, במקרה של ניק צ'אבין, חברו של דרסט שהחליט לשבור שתיקה ולהעיד נגדו, הסדרה בונה קשת עלילתית שלמה סביב מקורותיו של צ'אבין והדרך שהובילה לעדותו, רק כדי שנגלה שבסופו של דבר העניק עדות מלאת סתירות והיה מעוניין יותר בפרסום מאשר באמת. האכזבה היא חלק מהתהליך של גילוי האמת, והסדרה מעוניינת שנחווה אותה.
דוגמה נוספת מתגלה בשיחה מדהימה שניהלה סוזן ברמן עם שדר רדיו שנחשב למומחה בפלילים. זוהי עדות עוצרת נשימה, שכן לראשונה מתגלה שברמן לא רק ידעה שדרסט רצח את אשתו הצעירה, אלא פנתה להתייעץ עם מומחה לגבי הנרטיב שיימכר מאוחר יותר לתקשורת. וכך השניים מעלים ומפריכים "אפשרויות" למה שקרה למקורמק, כאילו בדרך אגבית, על אף שברמן מחפשת אחר תירוץ שהשדר ימצא כמספק כדי שתוכל לעדכן את שותפה לפשע. בסופו של דבר ההקלטות הללו כלל לא הוצגו בבית המשפט, כך שלולא הסדרה לא היינו זוכים להיחשף אליהן.
הנשק החזק ביותר של "הג'ינקס" הוא כמובן דרסט עצמו. כבר בזמן אמת הוא הפך מושא לחיקוי ועיסוק רבים, בעיקר בזכות המצמוצים המצמררים, ההליכה והדיבור המוזרים. אלא שהדבר המדהים באמת בדרסט היא החיבה שלו למצלמות ותשומת לב. התובע במשפטו ואחד מכוכבי העונה, ג'ון לואין, הגדיר זאת נפלא בכך ש"אם תאפשרו לבוב לשתוק או לדבר - הוא תמיד יבחר בדיבור". הנטייה הזאת לדבר בניגוד לכל אינטרס הגיוני, סיבכה את דרסט פעם אחר פעם, אבל במקרים רבים אחרים עזרה לפזר עוד קצת ערפל ובלבול לגבי האירועים.
כמו בעונה הראשונה, גם הפעם "הג'ינקס" משחקת היטב על הפער בין החזות החיצונית לבין מה שאנחנו יודעים על דרסט. כלפי חוץ הוא מעורר רחמים, כמעט אמפתיה, והפעם עוד הרבה יותר מבעבר. בעונה הזו דרסט כבר מרותק רוב הזמן לכיסא, שיער השיבה הקצר חושף בליטה מאוד לא אסתטית בצד של הראש, הוא נראה שברירי וחסר אונים.
אלא שבזכות הקלטות השיחות שניהל דרסט מבית הכלא, שוברת "הג'ינקס" פעם אחר פעם את החזות התמימה הזאת. יכולות המניפולציה שהפעיל על חבריו ומכריו, הניסיונות לשלם ולהשתיק את מי שזיהה כאיומים, התחזוק הקפדני של מערכות היחסים שראה כמועילות לאינטרסים שלו - כל אלה מציירים דמות מחושבת ואכזרית, שנותרה כזו עד לימיה האחרונים. התיעוב על פניו של דרסט מול החקירה שהוביל התובע במשפט, ג'ון לואין, שוברת גם היא את תדמית הסבא התמים והמוזר - ומייצרת רגע טלוויזיוני נפלא.
ייתכן שזו המדיניות המתעתעת הזו של דרסט ושל הסדרה, שהובילה לציפייה שאולי בכל זאת מסתתרת הפתעה גדולה נוספת בפרק סיום העונה. הציפייה הזאת סבבה את אשת סודו ושותפתו הנאמנה ביותר, אשתו דברה צ'רטן, שניהלה עמו נישואי נוחות במשך שנים ארוכות: היא ניהלה את ענייניו והוא הוריש לה את הונו והפך אותה לאשת נדל"ן מצליחה. ובעוד צ'רטן קמצנית הרבה יותר במילים (וסירבה בתוקף להתראיין לסדרה), קשה שלא לראות מעט גועל עולה על פניה בדקות הסיום, שבהן הודתה הלכה למעשה שידעה לאורך כל השנים ששיתפה פעולה עם רוצח - והמשיכה בכל זאת.
הפרטים האלה ורבים אחרים אולי יכולים להיתפס כאזוטריים ביחס לתוצאה הסופית. באופן אבסורדי, על אף הרגע שבזכותו תיזכר לנצח, ההודאה שחשפה "הג'ינקס" לא הובילה בסופו של דבר לצדק או לסגירת מעגל. אלא שדווקא זו הסיבה שהיא מוצלחת ומרתקת כל כך. המרדף שלה אחר האמת הוא פוטוגני ומרתק, מלא בפיתולים ותסבוכות, דמויות צבעוניות, שקרים ותיאוריות, שבסופן תחושה מוזרה של סיפוק. סוף טוב לא קיבלנו כאן, אבל "הג'ינקס" סיפרה לנו הכל מבלי להחסיר דבר. עכשיו, זאת כבר הבחירה שלנו למה להאמין.
כל פרקי "הג'ינקס" זמינים בשירותי הוויאודי של יס, הוט וסלקום טי-וי.