1. "המעון" (The Residence, נטפליקס)
אם נדמה לכם שכבר ראיתם סדרה על תעלומת רצח שמתרחשת במסדרונות הבית הלבן לא מזמן - אתם לא טועים. גם "פרדייז", המותחן מבית הולו, נפתח בתרחיש דומה. אבל כאן מסתיים הדמיון בינה לבין "המעון", קומדיית המתח החדשה של נטפליקס שיצר פול וויליאמס דיוויס, בהפקתה של שונדה ריימס.
ה"מעון" משם הסדרה מתייחס כאמור לבית הלבן, שבו בקומה השלישית מתגלה גופה (כרגע לא משנה של מי), בזמן שבקומה אחרת מתקיים אירוע דיפלומטי רם דרג לכבודה של ממשלת אוסטרליה (סימנו כאן אפילו וי על תפקיד אורח של קיילי מינוג). אם זה נשמע לכם כמו מקרה קלאסי ל-FBI או ה-CIA - תחשבו שוב.
מי שנקראת לפענח את הפרשה היא דווקא הבלשית חובבת הציפורים קורדליה קאפ (אוזו אדובה, 'קרייזי אייז' מ"כתום זה השחור החדש"), שמוזעקת על ידי המשטרה המקומית. מכאן ולאורך שמונת פרקי העונה הראשונה, העלילה מדלגת בין ההווה - בו נערך שימוע בקונגרס בנוגע לאירועי אותו ערב - ובין העבר, שבו קאפ מנסה לאתר את הרוצח/ת/ים, עד לחשיפת הפתרון שהוא - ואל תראו מופתעים מדי - לא באמת החלק החשוב בסדרה.
"המעון" היא המשך להסכם הענק בין נטפליקס ובין חברת ההפקות של שונדה ריימס, ואפשר להגיד שלצד "ברידג'רטון" ו"להמציא את אנה" היא אחד התוצרים היותר מוצלחים שלו. הסיבה? מינון גבוה ביותר של ליטוש שאפשר למצוא ברוב הסדרות של שונדהלנד, שכולל סטים צבעוניים ומוגזמים, עבודת צילום וירטואוזית (לא ברמה של "התבגרות" אבל בכל זאת), דיאלוגים מהירים ומלאי פאנצ'ים (אפשר היה למנן בבדיחות הציפורים, הלא באמת מצחיקות).
וכמובן, קאסט מלא לעייפה בפרצופים מוכרים: מג'אנקרלו אספוזיטו ("שובר שורות") שנקרא להחליף את אנדרה בראוור אחרי שזה נפטר במפתיע לאחר שכבר צילם חלק ניכר מתפקידו (והסדרה אכן מוקדשת לו), דרך ג'יין קרטין ("סאטרדיי נייט לייב", "מפגשים מהסוג האישי") כחמותו הנוירוטית של הנשיא, ועד ג'וליאן מקמהן ("ניפ/טאק") ורנדל פארק ("חמוץ מתוק") כסוכן FBI חסר תועלת. מעל הכל, זו אדובה שמוכיחה שהיא יכולה להחזיק נהדר בתפקיד ראשי כשהיא מגלמת דמות שברור לנו שבני אדם אינם היצור החביב עליה, אבל בכל זאת היא מבינה אותם אפילו טוב יותר מאשר היא מבינה בעלי כנף.
בעידן שבו הבית הלבן האמיתי הוא מקום לבן, שמרן וקיצוני מאוד, יש משהו מנחם בסדרה שמציגה תמונת מראה של מציאות ליברלית, מכילה, אמנם לא מתפקדת, אבל כשברור לנו שלרוב הנוכחים יש כוונות טובות.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "נהר ארוך בוהק" (Long Bright River, יס)
סדרות מתח בלשיות יש בשפע. כאלה שמבוססות על ספרים מצליחים - גם. ואפילו דמות נשית חזקה ומלאת מורכבויות כבר התרגלנו לראות (וטוב שכך). אז רק הגיוני שתשאלו: מדוע "נהר ארוך בוהק" של שירות הסטרימינג פיקוק (משודרת אצלנו ביס) בכלל שווה את הזמן שלכם? והתשובה לכך פשוטה למדי - מדובר בסדרת מתח עשויה היטב, כזאת שלמרות ההליכה במסלולים מוכרים מצליחה עדיין להשאיר חותם אישי.
הסדרה מבוססת על רומן באותו שם (הוא אף תורגם לעברית בהוצאת מודן), שלא במקרה הפך לרב-מכר, אלא גם הצליח להגיד משהו על אמריקה ובעיית הסמים האופיאטיים. בתפקיד הראשי מככבת אמנדה סייפריד ("עלייתה ונפילתה של אליזבת הולמס", "אהבה גדולה"), מי שסימנה את עצמה כאחת השחקניות היותר עקביות ומרשימות שפועלות כיום בארצות הברית. אם כל זה לא גרם לכם ללחוץ על פליי, אז שווה לציין ששני פרקים בסדרה (כולל הפיילוט המצוין) בוימו על ידי השחקנית והבמאית הישראלית הגר בן-אשר, שמעבר לעבודה המרשימה בסדרות כמו "ילד רע", הולכת ובונה לעצמה שם מעבר לים כבמאית מוערכת.
במרכז עלילת הסדרה נמצאת מיקי (סייפריד), שוטרת בשכונת קנזינגטון מוכת הסמים והפשיעה בפילדלפיה. בשכונה שבה מכורים לסמים ונשים בזנות הם נוף שגרתי, מיקי היא השוטרת היחידה שמסרבת לאפשר להם להפוך לפלקט. היא עדיין מנסה להעניק יחס אנושי לכל אחת ואחת מהן.
כאשר מספר נשים נמצאות מתות עם כמות לא מוסברת של אינסולין בדמן, מיקי מחליטה לחפש את מי שאחראי למותן של "הנשים השקופות" האלה. במהלך חקירתה היא תתמודד עם גילויי שחיתות ממסדית ועוד רעות חולות שהיא לא תעבור עליהן בשתיקה. כמובן שעל הדרך גם הסיפור האישי הלא שגרתי שלה ייחשף, כולל מערכות היחסים שלה עם אחותה ועם בנה בן השבע, תומאס - בגילומו של קאלום ווינסן, שמסתמן ככישרון צעיר ומבטיח במיוחד.
שווה לציין ש"נהר ארוך בוהק" היא סדרה שלוקחת את הזמן שלה ולא למי שמחפשים סיפוק מיידי (עובדה קצת אירונית בסדרה על מכורים לסמים). בפרקים הראשונים היא עלולה להיראות איטית ומהורהרת מעט יותר ממה שהיא באמת - אבל זה בעיקר מפני שהיא (ועל כך מגיע קרדיט לבן-אשר) מאפשרת לעצמה לבנות את דמותה המורכבת של מיקי, וגם להכיר לנו את שכונת קנזינגטון, שמרגישה בעצמה כמו עוד דמות בסיפור הזה.
ההשקעה הזו משתלמת, כי בפרקים המאוחרים יותר (הסדרה כוללת שמונה פרקים), כאשר התפניות אכן מגיעות, אנחנו נותרים עם תחושה שעברנו עם הסדרה מסע - כזה שהוא קצת יותר גדול מריגוש רגעי.
3. "הוד מלכותך" (Su Majestad, אמזון פריים וידיאו)
הנה סדרה קטנה ומתוקה שבטח תעבור מתחת לרדאר של רוב הצופים: הסיבה הראשונה - היא אינה דוברת אנגלית, אלא דווקא ספרדית; הסיבה השנייה והמשמעותית יותר - היא זמינה רק למנויים הלא רבים של שירות הסטרימינג אמזון פריים וידאו, שאמנם מחזיק בהפקות ענק כמו "שר הטבעות: טבעות הכוח" ו"כישור הזמן", אך עדיין לא מצליח לפרוץ לקהל צופים רחב (בטח שלא בישראל).
"הוד מלכותך", כפי שאפשר לנחש משמה, היא עוד סדרה שעוסקת בבני מלוכה - אלה שנולדו לתוך מעמד שלא נגיע אליו לעולם (אלא אם כן קוראים לנו מייגן מרקל, וזה כבר סיפור בפני עצמו) - ולכן מסקרנים אותנו כל כך. במרכז הסדרה עומדת הנסיכה פילאר (אנה קסטיו המקסימה), שבעקבות פרשת שחיתות כלכלית שבה מעורב אביה, המלך אלפונסו ה-16 (פבלו דרקי), מקבלת על עצמה את התפקיד החשוב ביותר בממלכה.
הסדרה, שנוצרה על ידי בורחה קובגה ודייגו סן חוסה, לא מתיימרת להעמיק בפוליטיקה הפנימית המורכבת של מוסד המלוכה או בחיבוטי הנפש של מי שמטבעם מסתכלים על שאר האנושות מלמעלה - פשוט כי נולדו כך. היא כן בוחנת מה קורה כשנערה רגילה, שכל חייה נסובים סביב מסיבות, שופינג ובנים (ובמובן הזה אפשר לומר שפילאר אינה דמות פמיניסטית פורצת דרך), נאלצת להחליף את מסיבות הבריכה במפגשים דיפלומטיים, ונדרשת לתקן את הנזק התדמיתי העצום שאביה המושחת הותיר אחריו.
עיקר המתח בסדרה טמון במערכת היחסים בין פילאר לגיירמו (ארנסטו אלטריו), מזכיר בית המלוכה, שמקבל את מינויה של הצעירה הנהנתנית כהנחתה שהוא כלל לא ערוך לה. הוא מנסה לשלב את מי שנולדה לתרבות דור ה-Z אל תוך מנהגים וגינונים מהמאה הקודמת, שהיא כלל לא מעוניינת להכיר.
על הדרך, הסדרה מציעה סאטירה עדינה על היחס שנשים מקבלות בחברה הגבוהה, ועל מה קורה כשפילאר היפהפייה מפסיקה רק לקבל הוראות - ומתחילה להכניס את האג'נדה שלה לסדר היום הספרדי.
אין ספק ש"הוד מלכותך" תדבר יותר למי שמכיר היטב את בית המלוכה הספרדי, שבראשו עומד כיום המלך פליפה השישי - שגם הוא, כידוע, אינו חף משערוריות. אבל גם עבור מי שהגיעו לסדרה במקרה, כמוני, מדובר בסדרה קצרה ומהנה, שמחזיקה בגאון בתואר: "מה אפשר לראות עכשיו מבלי לקבל דיכאון על הנשמה".