עשר שנים לאחר שגילם את היטלר בסרט "הוא חזר", השחקן הגרמני המצליח אוליבר מסוצ'י מגלם כעת דמות של ניצול שואה, שגויס על ידי המוסד כדי לאתר את פושע המלחמה הנאצי יוזף מנגלה. המעבר החד הזה מתרחש בסדרה הישראלית החדשה "הגרמני", זוכת פרס סירייס מאניה, שתעלה ביס דרמה ביום שני (21 באפריל), יומיים לפני יום השואה.
כשם שמסוצ'י אינו חושש לאתגר את עצמו בתפקידים קשים, הוא לא נרתע גם מאתגרים לשוניים מורכבים. באופן מדהים, השחקן הגרמני משחק בסדרה יהודי ייקה ומדבר בעברית מעולה בסדרה, זאת אף שהוא נולד בשטוטגרט וגדל בבון שבגרמניה, בן לאמא גרמניה ואבא איטלקי ולא ידע מילה עברית. ובכל זאת, מתברר שתוך שלושה חודשים בלבד הוא הצליח ללמוד את השפה והניגון שלה. בעזרת קואצ'ר לעברית הוא למד את השפה באופן פונטי, והתוצאה פנומנלית: עברית עם מבטא, שמתאימה לדמות של עולה חדש מגרמניה. כל זאת, אומרים בהפקה, נעשה ללא שום עזרה של בינה מלאכותית בעריכת הסדרה, כמו זו שהייתה מעורבת בסרט "הברוטליסט" למשל. לפעמים, מספרים שם, כשהיה מחוץ לצילומים, הוא התחיל לדבר פתאום עברית, חלקי משפטים, בקונטקסט מדויק.
"זה מאה אחוז אני, בלי AI", מאשר מסוצ'י בריאיון בלעדי לוואלה תרבות. "המבטא צריך להיות כמו מבטא של מי שהגיע לישראל מגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה - עם המבטא. שוחחנו על מה אני אמור להגיד. הרבה מילים התעקשנו להגיד כמו בשפה התנ"כית, לא כמו השפה השגורה המודרנית. אני יודע להבדיל בין המילה בגרסה הישנה לגרסה המודרנית שלה. בפעם הראשונה שפגשתי את הקולגות שלי, את הבמאי ואת אסף גיל, שוחחנו על התפקיד. הייתי מאוד בעניין ומאוד אהבתי את הדמות של אורי ואת דרך החיים הסכיזופרנית שלו. הייתי מאוד בתוך הדמות המורכבת. אחרי שיחה של חצי שעה הם שאלו אותי, אתה יכול לעשות את זה בעברית? ואמרתי לא, אין מצב, אני לא יכול לעשות את זה. שוחחנו חצי שעה על איך זה לא אפשרי לעשות את זה בעברית, הם הבינו את זה ואמרו, אוקיי, אז אפשר לעשות את זה בכל זאת? צחקתי כל כך כי הם התעקשו שנעשה את זה, אז אמרתי: אוקיי, אם אתם חושבים שזה אפשרי ואני חושב שזה אפשרי אז זה יכול להיות אפשרי".
"התחלנו את האימונים, והיו לי שלושה חודשים ללמוד, לא את השפה, את הטקסט. לקחו לי שלושה ימים ללמוד סצנה אחת, להיות מוכן עם התעתוק של הסצנה לאנגלית, ואז הייתי צריך לתרגם את ההגיה הגרמנית, ששונה מההגייה האנגלית. אז לקחו לי שלושה ימים להיות מסוגל לקרוא את הסצנה, רק לקרוא אותה, לא לזכור אותה. המשכתי להתאמן במשך שלושה חודשים", הוא מסביר.
"הבעיה הייתה שהתסריטים לא היו מוכנים ולא הייתי רגיל לבלאגן (את המילה הזאת הוא אומר בעברית - ש"ב) הישראלי", מוסיף מסוצ'י. "אני רגיל לדרך הגרמנית, שהכול מוכן מראש. הם עשו קצת שינויים בתסריט, שני הפרקים האחרונים לא היו מוכנים בכלל, והם רצו להתחיל לצלם. אמרתי שזה לא יכול לקרות כי לא למדתי את הטקסט. אני צריך שזה יהיה אצלי בזיכרון לטווח ארוך. אני עדיין יודע את כל הטקסט, אני עדיין זוכר כל שורה ואני עדיין יכול להגיד את השורות כי יש לי זיכרון לטווח ארוך. בדרך כלל, בסרטים, אתה עובד עם זיכרון לטווח קצר: אפשר ללמוד יום לפני סצנה, אבל זה לא היה אפשרי בשבילי. הייתי צריך שקט בסט, מה שלא היה אפשרי, כי בנו את התאורה במהלך החזרה על הסצנות. לא הייתי רגיל לדרך הזו של צילומים. הבלאגן היה בכל מקום. הייתי צריך להתרכז מאוד כדי לדבר שפה זרה, אבל אחרי כמה זמן הצלחתי אפילו בזה".
"היה אפילו רגע בו אחרי ארבעה חודשים של עברית, היה לי כל כך הרבה עברית בראש, שהיינו צריכים להפסיק לצלם כי לא יכולתי ללמוד יותר אף מילה. הייתי כל כך מלא בשפה החדשה הזו. זה כמו שיש לך כד מלא במים ואתה מוסיף עוד מים והכל נשפך מסביב - אין יותר קיבולת. הייתי זקוק להפסקה, והיינו בהפסקה של שלושה-ארבעה ימים. הגוף נח והמשכתי. אני מאוד נהניתי כי זה היה מאוד מאתגר ואחרי זמן מה הבנתי מה הם מדברים. הם לא יכלו לדבר יותר עליי בעברית כי הם ידעו שאני יודע מה הם אומרים. עכשיו, כשאני שומע חדשות, אני מבין 30-40% מהשפה, ואני מאוד אוהב לדבר אותה. נהניתי מאוד לעשות את זה למרות שזה הביא אותי לגבול היכולת שלי. הייתי צריך לישון חודשיים אחרי זה".
הזכרת את המילה "בלאגן", איזה עוד מילים בעברית אתה אוהב במיוחד?
"המילה האהובה עלי היא שקט. אני צריך שקט. תמיד אמרתי את זה על הסט, 'אני צריך שקט'. בבקשה, בבקשה. יש לי את המילים 'אני צריך'. אני אוהב את המילים 'חיל האוויר', לקח לי הרבה זמן להגיד את זה. יש משפט שאני ממש-ממש אוהב, שאמרתי ל'בן שלי' בסדרה, 'להוציא אוכל מהאדמה זה חיים, ולהפציץ זה מוות' (אומר בעברית - ש"ב). אני אוהב את זה".
הסדרה "הגרמני" של yes היא שילוב של מותחן ריגול ודרמה משפחתית, שמתרחשת בשנת 1970 בישראל ובאירופה. היא עוסקת באורי (מסוצ'י) ואנה (אניה בוקשטיין), שנפגשו והתאהבו בתום מלחמת העולם השנייה. 25 שנים חלפו מאז, הם חיים בקיבוץ על שפת הכנרת, שם הקימו משפחה לתפארת. הם הצליחו להדחיק את עברם כניצולי שואה עד ליום שבו המוסד כופה על אורי לשוב לגרמניה ולחדור לתא של ותיקי אס. אס. מתוך מטרה לאתר את פושע המלחמה הנאצי יוזף מנגלה.
מי שעומד מאחורי הרעיון המקורי של הסדרה הוא אסף גיל, מייסד ומנהל גיל הפקות וגיל פורמטס, שגם הפיק אותה וחתום על יצירתה לצד משה זונדר ורונית ויס-ברקוביץ, שניהם בני הדור השני ושניהם גם כתבו את התסריט לסדרה וקיבלו עבור זה את פרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסדרות הבינלאומי סירייס מאניה שבצרפת. במאי הסדרה הוא גבריאל ביבליוביץ' ולצד מסוצ'י ובוקשטיין משחקים בה גם אלון אבוטבול, נאיה בינשטוק, שרית וינו-אלעד, עידו טאקו, רותם קינן, עופר חיון ורומי אבירם. הסדרה הופקה בשיתוף פעולה של "גיל פורמטס" הישראלית ו"אולפני ליונסגייט" האמריקנית ("מד מן", "כתום הוא השחור החדש").
הסדרה זכתה בסוף החודש שעבר בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסדרות הבינלאומי סירייס מאניה שבצרפת. כמה ימים לפני הזכייה, התעוררה מחאה אנטי-ישראלית בפסטיבל ובמהלך הקרנת "הגרמני" הופיעו מפגינים באולם, הניפו דגלי פלסטין וקראו "ישראל רוצחת". למעשה, כל הסדרה, שפותחה במשך יותר מעשור, צולמה במהלך המלחמה הנוכחית, בין יוני לאוקטובר 2024. בהפקה סיפרו לוואלה שמסוצ'י, שהגיע לציולמים בארץ עם בת זוגו וילדיו (בני 16, 17 ו-20), היה "פייטר אמיתי" וממש לא פחד. "בפעם הראשונה שעליתי על מונית בישראל, הנהג צחק, ואמר: 'אתה בא לישראל? עכשיו? בזמן מלחמה? אתה משוגע? אתה לא מפחד?'. אמרתי לו שלא, אני לא מפחד. הוא אמר שחייבים לצחוק על זה, שזו המלחמה הרביעית שלו ושהוא בן 64 והוא מתנדב לצה"ל כדי שיהיה לו קצת חופש מאשתו. אני לא פחדתי. אולי אתה יכול לקרוא לזה נאיבי, אבל השותפים הישראלים שלי אמרו לי כל הזמן שלא תהיה בעיה", אומר מסוצ'י, ומוסיף, שוב בעברית, "יהיה בסדר, יהיה בסדר" וצוחק. "זה מה שהם אמרו וסמכתי עליהם. הם אמרו שתל אביב בטוחה ושאני יכול לבוא ובאמת סמכתי עליהם. תל אביב הייתה די בסדר. במהלך הצילומים הלכתי לממ"ד ואז התחילו ההתקפות של הכטב"מים מתימן. הייתי במצב טראומתי בגלל הבלאגן, אבל זה לא היה כזה נורא, הלכנו לממ"ד ואחרי זה המשכנו לאכול, התרגלתי לזה".
בת זוגך והילדים שלך שבאו איתך פחדו?
"הבת הקטנה שלי מאוד פחדה לבוא לישראל כי היא יותר מושפעת מטיקטוק. אתה יודע, הנרטיב בטיקטוק היה מאוד פרו-חמאס. בגלל זה רציתי שהיא תבוא לישראל, כדי שתראה במו עיניה מה קורה שם. הייתי צריך לצלם בחוף בתל אביב את המטוסים שנכנסים לבן גוריון, כי היא פחדה שיירו בה מהמטוס. אז שלחתי הרבה סרטונים של מטוסים מגיעים לבן גוריון בלי שום בעיה ושכנעתי אותה לבוא. אמרתי להם שיהיו לנו כיף כי תהיה לנו דירה נהדרת ליד הים, וכשהם הגיעו היה שקט בתל אביב. לא היו אזעקות. כשהקטנים יותר הגיעו היה להם ממש כיף והם אהבו את ישראל והם רוצים לבוא גם לפרמיירה. בכל פעם שאני אומר להם שאני צריך לנסוע לישראל הם רוצים להצטרף, כי הם אוהבים את ישראל, אפילו בזמן מלחמה".
"כשצילמנו מחוץ לעיר, ב'מפעל', היה לנו ממ"ד נייד. היה כל כך רועש בזמן הצילומים, שאלתי אם אפשר להפסיק את הרעש ואמרו לי שלא, כי זו המשאית שמביאה את הממ"ד. שאלתי, ממ"ד? ואמרו כן, אם יקרה משהו ניכנס לממ"ד. זה היה נורמלי לכולם אז זה הפך נורמלי גם בשבילי. כשחזרתי לגרמניה הייתי צריך לצלם סרטים אחרים, ובין הצילומים צפיתי בחדשות. אז התחלתי לפחד", הוא מוסיף.
כחלק מהתמיכה הגדולה של מסוצ'י בישראל וההתעניינות הרבה שלו בארץ, בין הצילומים כאן הוא ביקר באתר ההנצחה של מסיבת הנובה ליד קיבוץ רעים, ביישובי עוטף עזה ובכיכר החטופים - ואפילו הצטרף לשלוש הפגנות בקפלן. "לקחתי את בתי הגדולה לאתר הנובה. זה היה בדיוק כשהלחימה חזרה ושמענו את הפצצות ויריות. היא גדלה בבית עשיר, באווירה בריאה ורגועה, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיא חוותה מלחמה. זה היה לה קשה אבל גם חינוכי, לראות שזה לא נורמלי לחיות בנסיבות לא ראויות, שצריך להילחם בשביל החופש. זה הדבר החינוכי שהיא קיבלה מישראל".
מסוצ'י גם לקח את משפחתו ליד ושם. "בת זוגי, שעובדת בעיתון גדול בגרמניה, היא חברה של יד ושם", הוא מספר. "מישהו פנה אליה לפני עשור בערך והביא לה את התוכניות הארכיטקטוניות של אושוויץ. שר הפנים הגרמני רצה את זה מאוד ובדיוק אז הגיע ביבי נתניהו לגרמניה והעיתון החליט להעביר את התוכניות לביבי ש'יבריח' אותן לישראל. אז בת זוגי הפכה להיות חברה של יד ושם והיא הראתה לילדים שלי וזה היה להם מאוד מעניין להבין שצדו יהודים לא רק בגרמניה, כי הם לא ידעו שבמלחמת העולם השנייה צדו יהודים בכל אירופה, הרבה מהם ברוסיה. זה היה חדש בשבילם וחינוכי".
אומרים עלייך שהפכת ל"ציוני" אמיתי, מאוד פרו ישראלי, למרות שלא היו לך קשרים לישראל לפני ההפקה הזאת, נכון?
"לא היו לי. תראה, אני גרמני, לפחות חצי גרמני וחצי איטלקי, אז תמיד יהיה קשר ליהודים בישראל, מבחינה היסטורית. מה שאני מאוד אוהב בעבודה הזאת, בלהיות שחקן ולעבוד גם בסדרה כמו 'אפל' ובסרט 'יצירה ללא מחבר' שהיו לו שתי מועמדויות לאוסקר, זו הזדמנות לצלם סרטים בכל העולם. אני מאוד נהנה מזה כי אני תמיד לומד על הארצות מבפנים ומהאנשים שגרים שם. אני לא בא כתייר, אני בא כאדם שבא לעבוד עם האנשים. אני יוצר קשר עם האנשים, חווה את צורת החיים שלהם, את הדרמה שלהם, הבלאגן, זו המילה לישראל, זה הבלאגן - אפילו בנהיגה. הם יכולים לנהוג כמו משוגעים. ראיתי שש תאונות בכביש המהיר מבן גוריון", הוא אומר.
"הפכתי להיות חבר של האנשים. מבחוץ אתה שואל איך אפשר לחיות ואיך אפשר לצלם בזמן מלחמה, אבל כשאתה בישראל אתה אומר: מה אפשר לעשות, צריך להמשיך, צריך לחיות וצריך לעשות את מה שאנחנו עושים, אי אפשר לשבת שלובי ידיים ולא לעשות כלום. מה שאני אוהב זה את הלך הרוח של האנשים, שחוגגים את החיים, אפילו בזמנים הכי קשים, יצאנו בערב, אפילו שידענו שמשהו יכול לקרות ויכולות להיות אזעקות. תל אביב הייתה עמוסה. כולם היו בחוץ. הם רצו לצאת, אפילו אם זה בפעם האחרונה, אבל רצו לחגוג את החיים. זה מה שלקחתי איתי, אתם חוגגים את החיים ואני חושב שהצד השני חוגג את המוות יותר מאשר את החיים. החיים הם דבר מאוד יקר וזה משהו שחווים כשמגיעים לישראל, ואני מאוד מעריך את זה".
שיחקת בהפקות בינלאומיות גדולות. מה ההבדל בתנאים בהפקה ישראלית ביחס אליהן?
"בהפקות בינלאומיות אתה עובד 8 שעות - ובישראל 12 שעות צילומים וזה קשה. אחר כך הייתי צריך אימונים פיזיים לשעה, זה 13 שעות. התחלתי בחמש בבוקר ואז במשך שעתיים או שלוש הייתי צריך ללמוד את העברית ליום הבא. כך שעבדתי 15-16 שעות ביום. בגלל זה הייתי כל כך מותש אחרי כן. בהפקות בינלאומיות זה לעולם לא היה קורה. אני מקווה שבצילומי העונה השנייה נחתום על עסקה עם הפקה גדולה ונקבל יותר כסף, ונוכל לחזור לשעות עבודה נורמליות, כי זה מטורף. אבל התוצאה מדהימה, אפילו אם התקציב בגרמניה לסדרה כזאת היה פי ארבעה".
"מה שקורה זה שאתה מצמצם בסיפור את כל מה שלא צריך: הליכה, נהיגה וכו'. זה יותר על העוצמה של הסצינות האמיתיות. זו דרך מאוד טובה לספר סיפור, בגלל זה הרבה סדרות ישראליות יוצאות לחו"ל. העניין הוא לא תמיד כמה כסף יש. גם נוכחתי לדעת ששחקנים ישראלים לא יכולים לחיות ממשחק, הם צריכים לעשות עוד דברים. זה היה נחמד אם הם יכלו לחיות מלעשות טלוויזיה וסרטים. אני חושב שזה עצוב ששחקנים ישראלים לא יכולים לחיות מסדרה גדולה".
מסוצ'י בן ה-56 הוא אחד השחקנים המצליחים והמוערכים ביותר בגרמניה והצליח לפרוץ גם בעולם. התפקיד המזוהה איתו ביותר הוא זה של אדולף היטלר, אותו גילם בסרט הגרמני "הוא חזר" שביים דויד וננדט ויצא ב-2015, עיבוד לספר הסאטירי באותו השם מאת טימור ורמש. הוא עוסק בהיטלר שמתעורר ב-2011 במגרש ריק בברלין, המתגלה כגן שהיה מחוץ לבונקר, הוא לא יודע מה קרה לאחר התאבדותו ב-1945 ומפרש כל מה שהוא רואה וחווה מתוך השקפת העולם הנאצית.
עשר שנים לפני שנכנסת לתפקיד ניצול השואה שיוצא לצוד נאצי, גילמת את היטלר. איך הצלחת להתחבר לדמות שלו?
"בהתחלה זה היה מביך, לגרמני, כי המטרה של הדמות של היטלר הייתה להביא את הדעה של הגרמנים הימניים, האנטישמיות והגזענות שיש בתוכם. הדמות של היטלר הייתה מין מדיום, להוציא משהו שנמצא מתחת לפני השטח ואנשים לא ידברו עליו בכנות. בהתחלה, כדי לצאת לציבור, עשיתי את זה בצורה גרוטסקית, כמו בוראט. אני שיחקתי את היטלר, למרות שהאנשים ידעו שאני לא יכול להיות אמיתי, הם שיחקו איתי כאילו שאני אמיתי. גדלתי כגרמני, והיטלר הוא איש מאוד מאוד רע. כשהייתי נער צעיר, בן 16, נסעתי לספרד בפעם הראשונה, וכששאלו אותי מאיפה אני ואמרתי גרמניה, מיד אמרו 'הייל היטלר'! תמיד היינו נבוכים מזה, שנאנו את זה כגרמנים. עכשיו הייתי צריך לשחק את האיש הרע בציבור, לבוש כמוהו ומאלתר עם אנשים ברחוב. לקח לי זמן לעשות את זה, התאמנתי על זה במשך חודשים. לקח לי חודש להיכנס לדמות ואז לחזור למציאות. הבעיה הייתה לחזור למציאות".
המחאה הפרו-פלסטינית שהפריעה להקרנת הסרט "הגרמני" בתחרות הסדרות סירייס מאניה, ליל, צרפת
"ברגע שנכנסתי לדמות זה הלך קל, כי לא הייתי צריך לשחק כל כך", הוא אומר. "כשהופעתי כהיטלר אנשים שאלו אותי מה אני עושה, ואמרתי שאני מצלם סרט דוקומנטרי על גרמניה. הם שאלו אם זה סרט ביקורתי ואני אמרתי לא, לא, זה לא ביקורתי, זה סרט מאוד גזעני, זה על היהודים, אני לא אוהב אותם, אין לי שום דבר נגדם אבל הם פשוט צריכים ללכת. וגם את השחורים וההומואים, בואו נסלק אותם, לא צריך אותם. ואז האנשים אמרו, זה באמת מה שאתה חושב? אתם מבינים, בחור רגיל, נורמלי, תמים מהכפר, עומד לידי, שתי מצלמות מתעדות, והוא לא מעז להגיד את מה שהוא באמת חושב, שצריכה להיות דמוקרטיה. אז האנשים נפתחו ואמרו, זו לא דמוקרטיה, וכל החרא יצא החוצה. בסרט לא השתמשנו באנשים האלה. השתמשנו רק באנשים שבאמת האמינו במה שהם אומרים. אלה שהם באמת גזענים, יכולנו להראות את זה. זו הייתה הגישה שלי לדמות של היטלר, יותר כמו דמות מלאכותית מאשר היטלר האמיתי. את היטלר האמיתי לא הייתי משחק".
"הדמות של ניצול השואה שאני משחק הוא מישהו שרוצה להסתכל קדימה ולא אחורה, כי יש לו הרבה דברים להסתיר", מוסיף מסוצ'י. "דברים מוזרים קרו לניצולי השואה, הם היו צריכים לעשות דברים מוזרים, לפעמים דברים רעים, כדי לשרוד. זה היה הזמן שאחרי המלחמה, לאף אחד לא הייתה אמביציה ורצון לדבר על זה והייתה הרבה מסתוריות וסודות במשפחה שלא דוברו. אלו דברים שעלו בריאיונות שנעשו ביד ושם. עדיין יש דברים שאנשים שמרו בסוד, ואם לא מדברים על הסודות, לפעמים העבר משתלט עלייך ואי אפשר להיפטר ממנו. זה בעצם הנושא של הסדרה".
אגב הסרט "הוא חזר", מה יחסך להומור שואה? הרבה ישראלים משתמשים בהומור שחור, זו גם דרך להתמודד עם הזוועות. גרמנים לא תמיד יודעים איך להגיב לזה.
"אני יודע שזו דרך להתמודד עם נושאים קשים, וזה יוצא כהומור מיוחד ומוזר, אבל אני חושב שאלה בדיחות שגרמנים לא אמורים לעשות. זה לא יהיה מצחיק אם גרמני יגיד את זה כי הוא חווה רק את הצד השני. אני אוהב את ההומור, אבל לגרמנים זה גם קשה להגיד את המילה יהודי בצורה נורמלית. בשבילי, החוויה לחיות חצי שנה בישראל הסירה ממני את המטען הזה של המילה יהודי. תמיד יש נטל, מטען במילה יהודי, ולגרמני יש בעיה לבטא אותה נכון ללא שום משמעות נוספת. פעם כשהמפיק שלי דיבר על איך להרוויח כסף עבור הסדרה, אז אמרתי לו 'אתה כזה יהודי' והוא צחק כל כך. בשבילי המילה יהודי הפכה נורמלית. זו החוויה הכי טובה שקיבלתי מישראל, מערכת יחסים נורמלית עם המילה יהודי, ואני יכול פשוט להגיד אותה".
ישראלים שפוגשים גרמנים, לפעמים סקרנים לדעת מה סבא שלהם עשה בתקופה ההיא. חלק יהיו בעלי טקט ונבוכים לשאול בעוד שלאחרים תהיה את החוצפה הישראלית והם כן ישאלו. האם אתה נתקלת בשאלה כזאת?
"סבא שלי מעולם לא דיבר על המלחמה", הוא אומר. "קראתי על זה ספר, איך סבא שלי, שהיה אסיר מלחמה באיטליה, נלחם עם הנאצים, בגלל שהם גייסו אותו והוא הפך למפעיל קשר בגלל שהיה בונה פסנתרים. הוא היה מוזיקאי. אחרי כן הוא לא עשה שום דבר שקשור במוזיקה והוא היה לגמרי בטראומה אחרי המלחמה ולא דיבר יותר בכלל. אמא שלי ב-1968 התחתנה ונכנסה להריון מאיטלקי, הם לא דיברו איתה וגרשו אותה מהבית. הגזענות הייתה בתוך המשפחה שלי. סבתא שלי אמרה: 'ואז היא התחתנה עם האיטלקי'. היא קראה לו האיטלקי כאילו שספגטי יוצא לו מהתחת. כמובן ששאלתי את סבתא שלי מה היא עשתה במלחמה, והיא סיפרה על המלחמה כאילו זה משחק הרפתקאות גדול. היא הייתה צריכה לשנות ולהחליף דברים. כשאתה מסתובב בגרמניה אתה רואה את אבני הנגף על המדרכות, שבהם כתובים השמות של היהודים שגורשו מבתיהם. כשרואים את כמות האבנים במדרכות, אתה אומר אוקיי, את רוצה להגיד לי שלא ידעת שלמחרת ארבע משפחות נעלמו מבתיהם? באו בלילה ולא ידעת לאן הם הולכים? מעולם לא האמנתי לזה וכמובן, הגרמנים היו נאצים, הם היו נאצים, הם בחרו את האיש המזויין הזה".
"אנחנו באותו מקום עכשיו בעולם, אנשים אומרים שקרים. אלה אנשים מאוד כריזמטיים, שמשקרים. גרמניה עשתה עבודה רבה אחרי שנות ה-70 כדי להתמודד עם העבר. באוסטריה לא עשו את זה. אני גדלתי בשנות השמונים, ראינו סרטים שבני 10 או 12 לא אמורים לראות. עשינו המון עבודה על העבר. גרמניה רצתה להשתנות, הייתה כל כך נחושה ברצון להשתנות ולארגן מחדש ולהיות מדינה חדשה עם ראש פתוח, שהגענו למצב שבו כרגע הם פתוחים מידי. והם פתוחים לכל דבר, אפילו לאויבי הדמוקרטיה".
האם הייתה משמעות מיוחדת מבחינתך לשחק ניצול שואה ב"הגרמני", לאור העובדה שאתה גרמני וההיסטוריה המשפחתית שלך?
"כן. בעיקר הייתה משמעות לשחק ניצול שואה, בתקופה שישראל במלחמה. זו הייתה גם הצהרה שלי. אנשים הלכו להפגנות, הרבה אנשים מהוליווד, ופתאום האנטישמיות יצאה מהם. הם תמיד היו, אף פעם לא אמרו את זה, ואז יצא החוצה שהם אנטישמיים. אני הלכתי להפגנה פרו-ישראלית אחת בברלין, שניגן בה הפסנתרן הישראלי איגור לויט, והיו שם רק 50 אנשים. ההצהרה שלי, במקום ללכת להפגנות ולהגיד 'שחררו את פלסטין', זה להגיע לישראל כדי לעשות אתכם סדרה. זו ההצהרה שלי לאמנים האחרים שאוהבים להתחפש כמו חמאס. העליתי פוסט על ישראל וירדו לי 5,000 עוקבים".
מסוצ'י כיכב גם בסדרה הגרמנית "אפל" ("Dark") של נטפליקס, מותחן מדע בדיוני, שעלתה בדצמבר 2017, כללה שלוש עונות וזכתה לביקורות מעולות, בדמות קצין המשטרה אולריש נילסן, תפקיד שהזניק את הקריירה הבינלאומית שלו. בנוסף, שיחק גם בסרטים הבולטים "יצירה ללא מחבר" מ-2018 של הבמאי פלוריאן הנקל פון דונרסמארק שהיה מועמד לשני פרסי אוסקר בקטגוריות הסרט הזר והצילום, וכן "חיות הפלא: הסודות של דמבלדור" מ-2022 המבוסס על ספרה של ג'יי קיי רולינג, בו גילם את אנטון ווגל, שר הקסמים הגרמני וראש קונפדרציית הקוסמים הבינלאומית הנוכחי.
בשנת 2023 יצא לאקרנים הסרט "מלון פאלאס" של רומן פולנסקי, בהשתתפות מסוצ'י. פולנסקי הורשע באונס קטינה בארצות הברית בסוף שנות השבעים, ומאז עלו נגדו טענות דומות נוספות. "רציתי מאוד לעבוד עם רומן, למרות שזה היה קשה והרבה שחקנים אמרו לי לא לעבוד איתו", אומר מסוצ'י. "אמרתי להם, הייתם אומרים את אותו הדבר אם הייתה לכם ההזדמנות לעבוד עם אגדה? בגלל שאין לכם את ההזדמנות, יש לכם את הקוד המוסרי. לא אכפת לי מהקוד המוסרי, אני רוצה לפגוש אנשים שהם אמנים גדולים ולעבוד איתם כי זה לחוות מאיפה הם באים, מה הם חושבים, איך הם עובדים, וזה היה מדהים. כשהכרתי אותו הוא היה בן 89. הוא הציע לי תפקיד כפול אבל לא רציתי לעשות את זה כי רציתי את התפקיד הראשי, והייתי צריך לשכנע אותו לתת לי את התפקיד הראשי וכך עשיתי. הוא אמר לי שהוא חשב על מישהו אחר, 'קטן יותר, אתה כל כך גבוה וגדול'. אמרתי לו: 'רומן, המקצוע שלי נקרא משחק, אולי אני אשחק מעט ופשוט נגרום לזה לקרות'. הוא צחק ונתן לי את התפקיד והדבר הראשון שעשינו היה לנסוע לסקי ביחד. הוא בחור בן 89 וגולש סקי מדהים, הוא הפך לגיבור-על שלי כי הוא במצב פיזי מעולה. הוא מסוגל לעשות הכל. הוא עובד בדרך מיוחדת, אולד סקול, כמו שהייתי רגיל בתיאטרון. לכן, הרבה מהסרטים שלו הם בסט אחד והוא משחק עם השחקנים הרבה. עושה הרבה חזרות על כל סצנה ומשחק כל דמות בסצנה כי הוא גם שחקן".
השתתפת בכמה הפקות שעלילתן לוקחת אותנו אחורה בזמן, כך בסדרה הנוכחית "הגרמני", בסדרה "אפל" שכוללת מסע בזמן ובסרט "הוא חזר" שבו היטלר מתעורר שבעים שנה לאחר התאבדותו. לאיזה זמן בהיסטוריה אתה עצמך היית רוצה לחזור?
"כמו שחוויתי ב'אפל', זה לא טוב לחזור אחורה בזמן, כי אתה פותח יקום חלופי. מנקודת מבט מדעית, אין בזה היגיון, לחזור בזמן. אולי הייתי חוזר לתקופה שישו נולד, לראות אם היהודים צדקו כשהם המציאו את הדת והמציאו את כל הבלאגן. ההמצאה של הדת הייתה דבר מטורף. הייתי אומר שאני רוצה לחזור לתקופת הרומאים, כי הם חגגו באורגיות נחמדות וכל זה, מצד שני היה שם מסריח, כי הם הסריחו בטירוף. בימי הביניים היה קשה. בעשור הקודם היו שתי מלחמות, אי אפשר לחזור לשם. אני הייתי נוסע קדימה, אולי 50 או 100 שנה לעתיד, יכול להיות מעניין לראות מה קורה שם".