1. "תיקון מידות" (Wayward, נטפליקס)
טול פיינס היא עיירה קטנה וציורית, שמרבית תושביה בעלי מזג נעים ומנטליות מסבירת פנים - או לפחות כך נדמה. זה אחד הדברים שמושכים את אלכס (הקומיקאי.ת הא-בינארי מיי מרטין, שגם יצר.ה את הסדרה), שוטר טרנסג'נדר עם עבר מורכב, לעבור לשם עם אשתו ההריונית לורה (שרה גיידון) בתקווה לגדל את משפחתו באווירה תומכת ופחות שיפוטית. אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד: כבר ביום המעבר הם נתקלים בצעיר חבול ומבוהל שברח מהפנימייה שסמוכה לעיירה, אותה פנימייה שבה למדה במקרה גם לורה.
במקביל, שתי החברות הכי טובות בעולם - ליילה (אלביה אלין לינד) ואבי (סידני טופליף) - מגיעות לנקודת שבר מול משפחותיהן. ליילה, שחוותה אובדן משפחתי, מתדרדרת לצריכת יתר של סמים ואלכוהול; אבי נכשלת בלימודים ונשלחת על ידי הוריה ל"חינוך מחדש" - כן, אפשר לסמן וי על עוד ייצוג קלישאתי של משפחות אמריקאיות ממוצא אסיאתי - בדיוק לאותה פנימייה.
הפנימייה המדוברת מנוהלת על ידי אוולין ווייד (טוני קולט, "חתונתה של מיוריאל", "טרה"), אישה כריזמטית בעלת מאפיינים של מנהיגת כת. כלפי חוץ היא מפגינה אהבה וחמלה כלפי הנערים והנערות שלומדים בפנימייה, אך בפועל מפעילה כלפיהם אכזריות בלתי נתפסת - לעיתים עד כדי קושי לצפייה. השילוב בין עיירה פסטורלית אך אקסצנטרית לבין מוסד חינוכי שמתנהל כמו כת מזכיר לא רק יצירות של סטיבן קינג, אלא גם יצירות דוקומנטריות על מוסדות "חינוך מחדש", שהתגלו בסופו של דבר כמזיקים יותר ממועילים.
לכאורה, לא משהו שלא ראינו קודם. אבל העובדה ש"תיקון מידות" מובאת לנו דרך נקודת המבט של אלכס (מרטין), גבר טרנס שעובד כשוטר ומוקף בגברים 'רגילים', מוסיפה לסדרה רובד אחר - כזה שמקרב אותה גם לז'אנר הסדרות הקוויריות כמו "חינוך מיני" או "עוצר נשימה". טוני קולט, שהתגובות כלפי המשחק שלה נעות לרוב בקיצוניות שבין הערצה לסלידה, מעניקה כאן עוד הופעה מצוינת, והופכת את דמותה של אוולין ווייד למנהיגת כת שכמעט בא לך להצטרף אליה, ולא רק לשאול את עצמך "איך הפתיים האלה נפלו בקסמה?".
באמצעות פסיפס דמויות שאינן נופלות לקלישאות של "טוב" או "רע" מוחלט, מרטין מצליח.ה לדבר גם על סוגיות אוניברסליות יותר: ניכור הורי, עמידה בציפיות החברה, והפחד מהתמודדות עם מי שאת.ה באמת. בין אם תבחרו ליהנות ממנה כמותחן ובין אם כסדרת התבגרות (אגב, כמו בשאר הסדרות במדור השבוע, גם כאן יש פסקול משובח עם להיטי רוק אלטרנטיבי מהעשור הראשון של שנות האלפיים) - "תיקון מידות" היא סדרה ששווה צפייה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "מובלנד" (Mobland, יס, הוט וסלקום טי-וי)
"מובלנד" נולדה בכלל כרעיון לספין-אוף שלא התממש לסדרה "ריי דונובן", ולפחות על סמך העונה הראשונה שלה אפשר לומר שהיא עולה עליה בכל פרמטר. בהתאם, דרמת הפשע האלימה-אך-משעשעת שיצר רונאן בנט ("התן", "טופ בוי"), הפכה מיד להצלחת ענק בשירות הסטרימינג המתעצם פראמאונט פלוס. אם ההצלחה והסדרות הקודמות של בנט לא מספיקות כדי לסקרן אתכם, שווה להזכיר שבין מפיקי הסדרה נמצא גם גיא ריצ'י - האיש שהביא לנו להיטי אקשן כמו "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאץ'", ולאחרונה גם "הג'נטלמנים" בנטפליקס. ובתפקידים הראשיים מככבים שמות הוליוודיים מהשורה הראשונה: הלן מירן, פירס ברוסנן וטום הארדי.
במרכז הסדרה עומדת משפחת הריגן, ששומרת על כוחה באמצעות זרועות פשיעה שמגיעות לכל תחום, ונקלעת לעימות עם משפחה יריבה. בראש המשפחה עומד קונרד הריגן (ברוסנן), איש אכזרי וקר-רוח עם גינוני אצולה - לפחות עד שהגינס עולה לו לראש. הוא נשוי למייב (מירן), שנראית תחילה כצד המאוזן בזוגיות, אך מתברר שעולמה הפנימי אפל ואכזרי אפילו מזה של בעלה, והיא לא מהססת לתמרן אותו בהתאם לרצונותיה באמצעות מניפולציות מחוכמות.
כשמשפחת הריגן מחליטה להיכנס לשוק הפורח של סחר הפנטניל, היא פונה לעזרתו של הפיקסר שלה - הארי דה סוזה (הארדי). הארי משמש עבורם גם כזרוע המבצעת חסרת הרחמים - כפי שניתן לראות כבר בסצנת הפתיחה המצוינת - אך גם כקול של היגיון ומוסר בעולם שבו רק הכוח מדבר.
אשתו של הארי, ג'ן (ג'ואן פרוגט, "אחוזת דאונטון"), מתחילה לפקפק אם הוא באמת מציב את משפחתו לפני המעסיקים, ובתו המתבגרת, ג'ינה (טדי אלן), מסתבכת בעצמה בקשר עם אדי - נכדו חסר המעצורים של קונרד. "מובלנד" ממוקמת איפשהו על הקו שבין עבריינים מיוסרים ופלספנים נוסח טוני סופרנו לבין עלילות סבוניות שהיו משתלבות מצוין גם ב"עקרות בית נואשות".
בשורה התחתונה, גם אם קשה לומר שהיא מקורית, "מובלנד" עובדת נהדר בזכות תצוגות משחק פנטסטיות של כל הקאסט. מלבד הארדי, מירן וברוסנן, שווה לציין גם את פאדי קונסידיין המצוין (וייסריז מ"בית הדרקון") שנותן הופעה מרשימה כקווין - בנו השאפתן של קונרד. לכך מצטרפים תסריטים לא יומרניים אך מדויקים להפליא, ופסקול רוק נהדר (את שיר הנושא של להקת פונטיינס די-סי האירית לא תוכלו למצוא בארץ - בהמשך לחרם האמנים המתרחב).
כל עשרת הפרקים זמינים כבר עכשיו - ואל תפספסו, כי העונה השנייה כבר בדרך.
3. "הארנבת השחורה" (Black Rabbit, נטפליקס)
מה אם היינו לוקחים את אווירת מאחורי הקלעים של עולם הקולינריה הקשוח ומלא התשוקה, זה שהצופים התאהבו בו ב"הדוב", ומשלבים אותה עם סיפור פשע אכזרי על אדם מן השורה שמסתבך עם העולם התחתון, סטייל "אוזרק"? השאלה הזאת היא לא תיאורטית או פרומפט לצ'אט GPT, אלא ככל הנראה נקודת המוצא לסיעור המוחות שהוליד את "הארנבת השחורה" - דרמת המתח החדשה והמדוברת של נטפליקס. במרכזה עומדים האחים ג'ייק (ג'וד לאו) ו-וינס פרידקין (ג'ייסון בייטמן מאותה "אוזרק"), שהקימו יחד בר-מסעדה תוסס בניו יורק, ממנו נלקח שם הסדרה.
במרוצת השנים הצליח ג'ייק לשמור על המסעדה בראש סדר העדיפויות שלו, גם במחיר הזנחת חייו האישיים. לקראת ביקורת חשובה של מבקרת מסעדות מ"הניו יורק טיימס" הוא כבר מרגיש שהפריצה הגדולה מעבר לפינה - ובונה על מעבר לחלל גדול, יוקרתי ויקר הרבה יותר במלון "ארבע העונות". אבל בדיוק אז חוזר לחייו וינס, האח הגדול שנעלם למספר שנים בעקבות התמכרות להימורים. וינס לא חוזר לבד, אלא מביא איתו גם צמד מלווים בריבית שדורשים ממנו להחזיר חוב שתפח במשך השנים - לפני שייקחו את חייו.
כמו הרבה סדרות בתקופה האחרונה - יש שיאמרו הרבה יותר מדי - גם "הארנבת השחורה", שיצרו קייט זוסמן וזאק ביילין, נפתחת בנקודת השיא: שוד אלים במסעדה בדיוק בערב שנערך בה אירוע מרובה תכשיטי יוקרה. משם העלילה חוזרת חודש לאחור ומראה לנו את השתלשלות האירועים. זוהי סדרה שקל להישאב אליה, כמו מסעדה עם שף-כוכב ועיצוב נוצץ, והאמת היא שלא מדובר בהבטחת שווא: מערכת היחסים בין ג'ייק ו-וינס - האח הצעיר והשאפתן מול האח הבוגר, שמתגלה כרגיש ונאמן יותר - מצליחה להימנע מקלישאות ולומר דבר או שניים על יחסים בין גברים בכלל ואחים בפרט.
לאו ובייטמן, שניים שלא שיחקו יחד בעבר, מפגינים כימיה נהדרת ומשכנעת. השוני הפיזי והמשחקי ביניהם מחזיק את הסדרה גם כאשר עלילת המתח מתחילה להרגיש כמו לופים בלתי נגמרים של "הנה, עכשיו המאפיונר יחסל אותו" ואז "הנה, שוב הוא ניצל ברגע האחרון" - עד שהדבר הופך קלישאתי ומשעמם למדי. גם הסיום, שמרגיש כאילו נכתב רק כדי לוודא שלא תהיה עונה נוספת, לא ממש מצדיק את שמונה השעות ש"הארנבת השחורה" דורשת מצופיה.
ובכל זאת, מלבד שני הכוכבים הגדולים, יש מישהו אחר שמגיע לו כוכב מישלן - טרוי קוטסור, שזכה באוסקר מפתיע לפני כמה שנים על תפקידו ב"קודה" כאב כבד שמיעה למתבגרת שומעת. כאן הוא לוקח את מגבלתו האמיתית ומשלב אותה בדמותו של ג'ו מנקוסו - כריש ההלוואות של העולם התחתון בניו יורק - וגונב לא רק כסף אלא גם את ההצגה.