נבחרי וואלה! תרבות במוזיקה הישראלית של תשע"ג

גם אם לא הכל במוזיקה הישראלית מושלם, והנה אנדרסטייטמנט חגיגי לכבוד ראש השנה, תמונת המחזור של אלבומי תשע"ג המעולים ביותר היא תמונה מוצלחת, וכמו בתמונות מוצלחות רבות אחרות, האמת מסתתרת בפרטים הקטנים. והפרטים הקטנים מראים גיוון: מוזיקלי, ז'אנרי, עדתי, בין-דורי, תוכני. בין סלסולים ודיסטורשן, בין אמנים עם קריירה של יובל וכאלו שרק הוציאו אלבום בכורה, בין יצירה פריפריאלית לאלבומים אורבניים, בין שירים על אהבה, על אלוהים, על אבל, על המצב הפוליטי, על החברה הישראלית – בין כל אלה מתקיימת מציאות רבת פנים, שמוצאת את דרכה להרבה שירים יפים. הקושי שבמציאת מכנה משותף לאלבומים האלה – מלבד התיחום במיקום הגאוגרפי ובזמן - הוא ההצלחה הגדולה, קריאת כיוון לאופן שבו ראויה להיתפס התרבות הישראלית בכלל והמוזיקה הישראלית בפרט.

11 אלבומים בחרה מערכת וואלה! תרבות, 11 ולא כל מספר אחר, כי פשוט לא יכולנו להותיר בחוץ ולו אחד מהם (אחרי כאב הלב על רבים אחרים שלא נכנסו), כל אחד מסיבותיו הוא: חלק מהאלבומים הללו ייצרו שיח בעקבותיהם, חלק היוו הישגי שיא בקריירות של יוצריהם, חלק ריגשו וחלק שימחו, וחלק היו פשוט מצוינים. ממרחק הזמן, קל לבוז לרשימות מהסוג הזה, למה שהן מייצגות ולמה שנותר מהן בפועל. עד כמה שאפשר לשפוט אל מול קו האופק של סוף תשע"ג, אלה האלבומים שבעינינו ראוי שייזכרו במיוחד מן השנה הזאת. הם מופיעים ברשימה לפי הסדר האלפביתי של שמות האלבומים.

רעש וסלסולים: תשע"ג - שנת המדבר של המוזיקה הים תיכונית

קאמבק יכול להיות מאולץ, פתטי, מביך. יש מעט מראות תרבותיים עצובים כמו אמנים מזדקנים. למרבה המזל, זה ממש - אבל ממש - לא המקרה כאן. האלבום האחרון של חיים משה (שיצא אמנם ממש בסוף תשע"ב, אבל לגמרי המשיך אל תוך תשע"ג), מחזיר אותו לעניינים בהרבה כבוד, בטעם, ובאיכות, כיאה לאחת הדמויות המסלסלות המשפיעות ביותר עוד משנות השבעים. "איך שבאת", בחכמה, בשקט ובבשלות שבו, הוא אלבום לרצים למרחקים ארוכים: בלי לנסות להתחרות בצעירים, לחפש להיטים מידיים, או להתחנף לאף אחד, משה מגיש יצירה שלמה של אמן שנמצא בליגה משל עצמו.

הקאמבק של חיים משה: טור מוזיקה מזרחית

כבר כמה שנים טובות שהביטוי "מדרום תיפתח הטובה" מוגשם בשטף של מוזיקה מצוינת שמגיעה מכיוון הנגב והסצנה הבאר-שבעית בפרט. הגיבור האחרון שמגיע משם הוא אביב נוימן, לשעבר איש "סמטת פחם", שעם השפעות ברורות מגיבורים דרומיים אחרים כמו אביתר בנאי ואביב גדג' (ע"ע), ויחד עם זמרת ליווי מעולה בשם שני וולמן, הוא אחראי לאחד מאלבומי הבכורה הקסומים של השנים האחרונות, כזה שממקום אינטימי, קטן, יוצר עולם מופלא ומלואו.

אלבומים ישראל חדשים: אביב נוימן מרגש ב"דוד"

האלבום החדש של אייל גולן הוא שיאו של תאריך ארוך שבו הכוכב אפשר לעצמו לצאת מהתבניות המוכרות לעבר ניסיונות חדשים ומרגשים. גולן, זמר עם מעמד משל עצמו במוזיקה הישראלית, העז השנה יותר מכל בחינה, ויותר מכל יעידו על כך הפרידה מהסאונד המלוטש והמדויק כל כך שאפיין אותו בעבר לטובת צלילים יותר "מלוכלכים" וטקסטים יותר כנים, והביצוע, כרגיל, ברמות הכי גבוהות שיש. סוף סוף, נדמה שמשהו בו השתחרר, והרווח הוא של כולם. הדברים האלה הם שהופכים את "הלב על השולחן" לאלבום הנשמה הכי גדול שלו.

הלב על השולחן: אייל גולן חושף את רגשותיו באלבום החדש

אייל גולן בקיסריה: תצוגת תכלית אדירה של הגדול מכולם

מתוך התבודדות במדבר של חברים טובים, שניים מהמוזיקאים המוערכים בישראל, ארז לב ארי ופטריק סבג יצרו – עם קצת עזרה מברי סחרוף - אלבום רוק יוצא דופן ביכולת שלו לדון ברוחניות ובדרך המתמשכת. יותר מש"העץ הבודד" הוא אלבום טוב – והוא אלבום מצוין – הוא דוגמה נדירה יחסית להגשמה של חזון אמנותי שלם וברור, נטול קשקושי שמאלץ או ניו אייג' או יריות לכל הכיוונים. בשיר הנושא, יחד עם מיכה שטרית באחד משיתופי הפעולה המרתקים בקריירה שלו, לב ארי וסבג יורים את המילים של אבידן ישר ומדויק לכיוון אחד בלבד – ללב.

העץ הבודד: האלבום המרגש של ארז לב ארי ופטריק סבג

חוה אלברשטיין, תמיד ענקית, תמיד מרגשת, מוציאה אמנם אלבום כל שנה-שנתיים, אבל אפילו מול ההישגים של הזמרת הישראלית הגדולה בכל הזמנים, "ואיך אצלך" עומד בגאווה בשורה הראשונה של האלבומים הטובים שלה (והיא חתומה על הרבה אלבומים מעולים). יחד עם המפיק תמיר מוסקט שלקח אותה למחוזות חדשים, ועיסוק בנושאים לא קלים כמו זקנה ואובדן (בין היתר של בן זוגה נדב לויתן), אלברשטיין יצרה מסמך מרגש ומיוחד, מלא בכנות ויופי, שמשאיר אבק ללא מעט יוצרים צעירים.

החדש של חוה אלברשטיין: אלבום פרידה מופתי

מאז ההצפה המטורפת של ההיפ הופ הישראלי לפני כעשור, הז'אנר נכנס לתרדמה תודעתית, ומלבד נציגים בודדים ישנה שורה ארוכה של ראפרים מעולים מתקשה לפרוץ החוצה. איכשהו, נדמה שהשנה הזאת תיזכר כשנה טובה להיפ הופ הישראלי שמתחיל להתעורר בזכות הרבה כוחות רעננים, ואחד הכוחות המגניבים, המדויקים והאנרגטיים בחבורה הזאת הוא פלד. בגלגול הנוכחי שלו, יחד עם מאסטרים כמו אורי שוחט ומיכאל כהן, רפרנסים לעניין וחרוזים לפנים, "ח.ר.ק.ו.ת" הוא מתצוגות התכלית המעולות של תשע"ג.

נדיר שאפשר להצביע על אלבום מרגע צאתו ולקבוע ישר שמדובר באלבום מופת, אבן דרך. "ילדים של מהגרים", קרקס נודד של רוקנרול עם לב ענק ואמת בלתי מתפשרת, הוא אחד כזה. אלבומו השני והמבריק של אביב גדג' – אחד שכבר חתום על כמה מאסטרפיסים בקריירה שלו – עמד ברף הציפיות הבלתי נתפש שהותירו העבודות הקודמות שלו, תוך שהוא משרטט ברגישות ובזעם מסע בעקבות הישראליות ותחלואיה מנקודת מבטו של כל מי שהוא אחר, תלוש, עף ברוח. בטוטאליות ובשלמות שלו, "ילדים של מהגרים" הוא האלבום שאליו עיני הרוק הישראלי של תשע"ג צריכות להיות נשואות.

"ילדים של מהגרים": אביב גדג' באלבום מופתי

"הביתה": שיר בחזרה עם אביב גדג'

זו כבר שנה שנייה ברציפות שנינט טייב מופיעה ברשימה הזאת עם אלבום שהוא לא פחות ממעולה, כשהפעם היא חוזרת לעברית. אחת המבצעות הטובות בישראל נתנה באלבום הרביעי שלה תצוגה תכליתית, רב גונית, עוצמתית, כריזמטית ומופקת היטב של רוק ישראלי, תוך שהיא משכללת את יכולות הכתיבה וההלחנה שלה, בשירים חשופים מתמיד. "כל החיות ידעו" הוא הוכחה לכך שטייב היא יוצרת עקבית ולא אוסף השפעות אקראי כפי שנטען נגדה לאורך השנים, ושהיא כאן בשביל להישאר.

"כל החיות ידעו": נינט טייב באלבום חדש מעולה

די נדיר לראות גלריה כל כך מפוארת של מוזיקאים ישראלים מקליטה אלבום משיריו של אדם חי, ומי אם לא אהובה עוזרי להיות האדם הזה. כבר 40 שנה שעוזרי משמשת מודל, ואחרי העדנה לא זכתה בעשור האחרון כשהשתתפה בלהיטים כמו "האיש ההוא" ו"שירת הסטיקר", נדמה שהיצירה האישית שלה זוכה סוף סוף לכבוד הראוי לו בפרויקט המושקע מבית "עבודה עברית". כמובן, אהובה נתנה את כל מה שהיה לה, ואושיות כמו ברי סחרוף, רונה קינן, חוה אלברשטיין, אהוד בנאי, קורין אלאל, מאור כהן ואחרים שנקראו לדגל, שרו בשבילה, וביקשו "רק לנגן אהבה".

ואנחנו התרגשנו אך תהינו: למה אין זמרים מזרחיים באלבום של אהובה עוזרי?

יזהר אשדות השיג הרבה דברים בקריירה שלו: כוכבות יחד עם תיסלם, הפקות בינלאומיות מצליחות לעפרה חזה, אלבום הופעה מצליח ומוצלח מאין כמותו ושורה של להיטים. באלבום החדש שלו, אחרי שתיקה יצירתית בת שבע שנים וממרומי גילו, החליף אשדות את בלדות האהבה הדביקות בשירים שמשקפים חוכמת חיים של מוזיקאי ואדם מנוסה. חשוב מכך, דווקא אשדות מסמליו המובהקים של המיינסטרים המוזיקלי הישראלי, הצליח לעשות מה שרבים אחרים נכשלו בו ולשחרר - לראשונה זה שנים - שיר שיהפוך לשיחת היום ויעורר סערה, לטוב ולרע, ובכך להחזיר למוזיקה הישראלית מעט מתפקידה הציבורי.

יזהר אשדות ב"עניין של הרגל": מרגש וחכם

צנזורה בגל"צ: שיר של יזהר אשדות נפסל בשל תכניו

פסילת השיר של יזהר אשדות: עדות למצב העגום של גל"צ

תוך כשנה הוציא שלום גד, אחד מגיבורי הרוקנרול הגדולים שלנו, שלושה אלבומים – "תל אביב", "ירושלים" ו-"תלמי אליהו" - בעלי הלך רוח שונה שמספרים את סיפורו של "המצב" – שמה המעורפל של הטרילוגיה, שנגד כל הסיכויים גם יצאה השנה באופן פיזי עם צאתו של החלק השלישי, האחרון והמשובח. זהו אוסף יפהפה, כואב וחד אך גם מלא הומור, של שירי עם אלטרנטיביים לחברה שאיבדה את עצמה לדעת לפני שהגיעה לסוף הדרך, אי שם ביישוב קטן בנגב המערבי. ב"תלמי אליהו" כותב מחדש את סיפורה של הפריפריה הזאת.

האלבום החדש של שלום גד: סיבה לחגיגה אמיתית

והיו עוד הרבה אלבומים שאהבנו השנה: יונתן רזאל, הבילויים, שרית חדד, יהוא ירון, עדי אולמנסקי, סיסטם עאלי, אסתר רדא, רוני דלומי, ג'ירפות, כנסיית השכל, אבי עדאקי, כלבי רוח, אלקטרה, מטרופולין, פונץ', לונה אבו נסאר, ישי לוי, שי נובלמן, חיה מילר, ויתרתי, ועוד ועוד ועוד.

האלבומים נבחרו על ידי חגי אוזן, אמרי מרמור, אלכס פולונסקי ונדב מנוחין

לכל הטורים של קשוב מאוד

מה אלבומי השנה שלכם? ספרו לנו בפייסבוק