יוצרי הטלוויזיה בישראל בוחרים את הסדרות האהובות עליהם השנה

גם השנה פנינו אל יוצרי הטלוויזיה הבולטים וביקשנו מהם להרים לעמיתיהם, ולבחור את הסדרות הישראליות שהם הכי אהבו השנה. בשנה שעברה גרפה את מרב הקולות הסדרה "אורי ואלה" של דינה סנדרסון ויובל שפרמן ב-HOT. גם השנה המנצחת, ובפער ניכר, היא סדרה ששפרמן והשתתף ביצירתה: "על הספקטרום", הדרמה של yes על חייהם של שלושה שותפים לדירה שכולם על הקשת האוטיסטית.

הסדרות הבולטות מלבדה הן "שבאבניקים" של HOT ו"פאודה" של yes, ואחריהן גם "ככה זה" דנה מודן ואסי כהן ב-yes. מלבדן אהבו היוצרים את "הקברניטים", "הפסיכולוגית", "טיול אחרי צבא", "עד כאן", "שיר אהבה סטנדרטי", "משיח", "קופה ראשית", "יש לה את זה", "בשבילה גיבורים עפים", "המחתרת היהודית", "להעיר את הדב", "האחיות המוצלחות שלי", "צומת מילר", "חברות", "מה זה השטויות האלה", ואפילו את "אביב או אייל" ו"בין השמשות". קראו את הבחירות והנימוקים של יוצרי הטלוויזיה בישראל:


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

עקבו אחרי וואלה! תרבות גם באינסטגרם

"פאודה" - עונה 2 (yes): "מאוד מאוד אהבתי את העונה השנייה של 'פאודה'. בתור צופה אדוק של העונה הראשונה חיכיתי לעונה השנייה, והיא באה ולא אכזבה. כל כך כיף לראות שעושים פה דברים בסטנדרטים של חו"ל. הסדרה הייתה קולחת, לא היה רגע משעמם, ולא היה מה שאנחנו קוראים בשפה שלנו 'בטן', כלומר שומן שלא צריך אותו. מעבר לכל אהבתי ב'פאודה' את הכתיבה. כיוצר אני יודע כמה כתיבה היא דבר מורכב וקשה. הכותבים של 'פאודה' הצליחו להפתיע בכל פעם, ולקחת את קו העלילה ממקום אחד לשני. בנוסף, הבימוי היה יוצא מן הכלל, והמשחק של כל השחקנים פשוט נפלא. מאוד כיף כישראלי לראות יצירה ישראלית שכזאת, ולדעת שגם ללא תקציבים שיש בחו"ל, אנחנו מצליחים לעשות סדרות לא פחות טובות, ואף יותר".

"על הספקטרום" (yes): "הסדרה הזאת הרגה אותי מכל בחינה. אני חושבת שזה סוג אוכלוסייה שלא ראינו אף פעם. שלושת השחקנים הראשיים היו מדהימים. התחלתי את הסדרה בתחושה שאראה רק פרק אחד. אני לא יודעת כמה כוח יהיה לי לראות את זה, ולא יכולתי להפסיק. אחרי כל פרק, חיכיתי מאוד לפרק הבא. מכל בחינה, כולם עשו שם עבודה יפהפיה. זה היה דבר מאוד ייחודי".

"הקברניטים" (ערוץ עשר): "ראיתי גם בשמחה ובכיף את 'הקברניטים', ובייחוד את הפרק על מנחם בגין. אני באמת חושבת שבחייהם של מנהיגים ואישי ציבור, פחות חשוב מה ההחלטות שהם עשו. כי החלטות נלקחות כתוצאה מנסיבות, ויותר מהותי מה הפסיכולוגיה שלהם ואיזה אנשים הם. זה היה מעניין לאללה. מאוד אהבתי".

"ככה זה" (yes): "סדרה מצחיקה ועצובה בטירוף עם אמירות פילוסופיות עמוקות על החיים. מעזה להעלות על פני השטח את הדברים שאף אחד לא מעז להגיד. עשויה מעולה, אותנטית, אמיתית עד כאב, לא מתפשרת ורצינית. גורמת לצופה לצאת מהקופסא ולשחרר את כל הנורמות החברתיות שלפיהן אנחנו חיים, ונוגעת יפה בלא מודע של כל אחד ואחת".

"על הספקטרום" (yes): "הצליחה לגעת באופן מבריק בנושא בעייתי ולא מדובר, עם כתיבה נפלאה ובימוי עדין".

"הפסיכולוגית" (כאן 11): "כי זה פשוט קורע. שנון, מקורי, סדרה שמציגה דמויות שהן בעצם כולנו. עלובות, אנושיות ובעיקר מצחיקות. משחק מרהיב של כל הצוות. וכשבא להתרווח קצת ולצחוק, זו הבריחה שלי".

"על הספקטרום" (yes): "מאוד אהבתי את 'על הספקטרום'. נהניתי מהעדינות של הסדרה ומהדרך שבה היא מבטאת את העולם שהיא מתעסקת בו. העבודה המדהימה של שלושת השחקנים: נעמי לבוב, ניב מג'ר ובן יוספוביץ'. פשוט חבל על הזמן. עבודת הבימוי של יובל שפרמן, תסריט נהדר, לעילא ולעילא. בסדרה הזאת יש הרבה תעוזה, גם בנושא שהיא שמה על השולחן. זו לא סדרה שאתה רואה כל יום. יש בה משהו חדש ואמיץ, והוא מוגש בצורה מאוד מתקשרת. מאוד נהניתי ממנה".

"שבאבניקים" (HOT): "הסדרה 'שבאבניקים' לוקחת פינה אחרת בישראליות, ומאירה אותה באור נורא מגניב. נהניתי מהמשחק ומהבימוי".

"טיול אחרי צבא" (כאן 11): "יש משהו בחיבור המדהים של פבלו רוזנברג וגל תורן, כמו החיבור בין גידי ואהרוני. הם הגידי ואהרוני של ז'אנר הטיולים אחרי צבא. החיבור ביניהם עושה את התוכנית הזאת".

"על הספקטרום" (yes): "על הרגישות והדיוק שבתסריט של דנה אידיסיס, על הפיוטיות שבבימוי של יובל שפרמן, ועל זוהר של נעמי לבוב, בתצוגת משחק שרואים פעם בעשור (כן, גם שאר השחקנים בסדרה מעולים, אבל נעמי לבוב, וואו)".

"עד כאן" (כאן 11): "המקום היחידי בישראל, ולא רק בטלוויזיה, אלא בכלל בישראל, שיש בו דיאלוג בין שמאל לימין. היית מצפה מהמתמודדים להתנפל איש על צוואר רעהו ולנשוך, כמו בטוויטר, בפייסבוק או בתור בנתב"ג. אבל זה לא קורה. הם פשוט נהנים שם ביחד. זה לא הופך אותם לפחות ימנים, שמאלנים, או מצחיקים, אלא רק מוכיח שוב את כוחו של ההומור להסיר מחסומים".

"ככה זה" (yes): "אחת הסדרות הישראליות הטובות שראיתי. בעיקר השתאיתי נוכח הכתיבה - יש בסדרה רגעים שמזקקים את רוח המקום והזמן בדיוק מעורר השתאות, והמצב האנושי משורטט בה בעדינות רבה ובתחכום".

"שיר אהבה סטנדרטי" (yes): "בסדרת הדוקו הזאת יש מוזיקה אדירה, חום אנושי, נוסטלגיה, אבידע ליבני במיטבו, ובמרכז אריק איינשטיין, האיש החמוד הזה שהיה הסטאר הכי ענק, מכוון את השירים שלו לאט לעבר החזון המיוחד שלו".

"אביב או אייל" (קשת 12): "כמו לקחת את הכדור הכחול במטריקס".

"פאודה" (yes): "הסדרה מטפלת בנושא טעון מאוד, ובזמן שצפיתי בה חוויתי קשיים וביקורת על גבולות הדיון שלה, אבל אז פתאום קלטתי שראיתי אותה בשלוש נגלות. מבחינה טלוויזיונית, ליאור רז ואבי יששכרוף עשו עבודה מטורפת. נשאבתי לתוך הטסטוסטרון, האדרנלין ראש והקליף האנגרים, צרכתי אותה בצורה מאד קיצונית".

"וגם יש לי תודה גדולה ליוצרי 'משיח'. ראיתי את זה במהלך החופש הגדול עם הבנות שלי. כל פרק היה טקס חגיגי, להתפוצץ מצחוק ככה עם הילדות זאת מתנה אמיתית".

"קופה ראשית" (החינוכית): "היו המון דברים מעניינים ומסקרנים השנה. לא הספקתי לראות המון, ואני מתחיל להדביק את הפערים רק עכשיו. 'קופה ראשית' היא ההפתעה הקומית המרעננת מבחינתי, עם קאסט של שחקנים אדירים ובימוי מדויק היא פשוט סדרה חכמה ומהנה".

"יש לה את זה" (קשת 12): "'יש לה את זה' היה גם הוא כיפי, והזכיר לי את הימים שבהם עוד עבדתי אצל גיא פינס".

"בשבילה גיבורים עפים" (קשת 12): "הגיבורים העפים היה צפיית הבינג' המשפחתית שלנו, וניצחון הדרמה על הריאליטי. באמת גיבורים".

"המחתרת היהודית" (yes): "בדוקומנטרי, הסרט שבאמת עניין אותי היה 'המחתרת היהודית' המצוין. סיפור מופרע, מרתק, עשוי היטב ומצייר פורטרט מטריד מעט ודי מדהים של הכוחות הפועלים במסדרונות השלטון בימים אלה. היעד הבא שלי לצפייה - 'על הספקטרום'".

"על הספקטרום" (yes): "יש כל כך הרבה מה לאהוב בסדרה המופלאה הזאת, אבל סצנה אחת בעיניי מלמדת יותר מכל על הקסם של 'על הספקטרום'. זו הסצנה הראשונה בפרק האחרון, שבה ארז הגשים סופסוף את חלומו להצטרף לדירה של עמית, זהר ורון. המכתב שארז הקריא, וכל מה שקרה שם אחר כך, מפגיש בין שלושה מהיוצרים שבעיניי הם הכי גדולים בארץ בתחומם - דנה אידיסיס, שמצליחה בכתיבה הנדירה שלה לקרוע מצחוק ולרסק את הלב, לרוב באותו זמן; יובל שפרמן, ששבר כאן שיאי וירטואוזיות אפילו ביחס אליו (הבחירה להישאר עם ארז גם הרבה אחרי שההתרחשות עוברת ממנו והלאה היא עוד עדות קטנה-גדולה למקוריות שלו); ואבי דנגור, שחקן-יוצר מופלא שהוכיח שהיכולות הדרמטיות שלו מרשימות לא פחות מהגאונית שלו כשחקן קומי. לפעמים סדרה טובה בדיוק כמו שאומרים עליה. 'על הספקטרום' היא ללא ספק אחת כזו".

"להעיר את הדב" (קשת 12): "הלב נשבר כמעט כל פרק מחדש ב'להעיר את הדב', וזה לא מפתיע בהתחשב בשילוב שבין יוצרת ענקית כמו קרן מרגלית, ושחקנים נהדרים כמו נועה קולר ויוסי מרשק. ואם כבר דיברתי על סצנה שנשארה איתי, לא ראיתי שום סצנת התוודות מבריקה ומצחיקה כמו הרגע שבו הדס התוודתה על כך ששכבה לפני שנה וחצי, פעם וחצי, עם שי גבאי. סדרה שהיה תענוג לראות והיה תענוג גדול אפילו עוד יותר לחזור אליה לצפייה שנייה".

"האחיות המוצלחות שלי" (yes), "שבאבניקים" (HOT) ו"צומת מילר" (קשת 12): "לצלילי התהליך המואץ בו ישראל הופכת דתית יותר, פשיסטית יותר ואלימה יותר, התנחמתי השנה בעיקר בקומדיות. העונה השנייה של 'האחיות המוצלחות שלי' היא חכמה, שנונה ומצחיקה, אבל מעל הכול ולפני הכול יש לה גם לב. בישראל לרוב קומדיה איכותית מזוהה עם מרירות, סרקזם ושנאת אדם. וכאן לא. קומדיה אנושית, שאוהבת את הדמויות שלה, למרות ואולי בזכות החולשות. 'שבאבניקים' נהנית מאיכויות דומות. תמיד שואלים אותי מה ה'גילטי פלז'ר' שלי, ואני אומר שאין לי, כי אני לא מרגיש אשם כשאני נהנה. אם או בלי קשר אציין את החיבור בין אדיר מילר וגל זייד ב'צומת מילר'. מודה".

"פאודה" - עונה 2 (yes): "אחרי עונה ראשונה מפציצה, 'פאודה' עלתה לעונה שנייה, ומהפרק הראשון היה ברור שהיא לא מתכוונת לקחת שבויים. הכוח של הסדרה הזו, שילוב בין ריאליזם מזיע לבין עלילת אקשן סוחפת, נשמר על ידי תסריט מרתק, בימוי אנרגטי ורגיש (גילוי נאות - רותם שמיר, במאי העונה ה-2, הוא כמו אח), ותצוגת משחק מעולה. העונה השנייה של 'פאודה' שמרה על הרף המאוד גבוה שהציבה העונה הראשונה, וסימנה גם כמה שיאים חדשים. (זהירות, ספוילר) מסיקוונסים של אקשן מורטי עצבים ועד לסצנות דרמטיות מצמררות. המוות של שירין, אחת הדמויות המורכבות והמרגשות בטלוויזיה הישראלית, שבר לי את הלב".

"על הספקטרום" (yes): "מאוד מאוד אהבתי את 'על הספקטרום' של דנה אידיסיס והבמאי יובל שפרמן. אני חושב שיש שם את כל האלמנטים שעושים סדרה לא רק טובה אלא מצוינת, שזה בימוי מדהים ורגיש של שחקנים. משחק מבריק של חבורת שחקנים באמת מדהימה. ישבתי והסתכלתי עם הפה פעור על היכולות המשחקיות שלהם. צילום מבריק עם עדשה רחבה, שמשנה את התפיסה המרחבית של הצופה, מאפשרת לראות כמה סצנות במקביל, ומייצרת איזשהו ניכור. והכתיבה של דנה אידיסיס, שרואים שזה בא לה מהחיים ומהלב, שדברים שהיא חווה הרבה שנים, ורק משהו כזה יכול לייצר ניואנסים ברמות כאלה".

"חברות" (ערוץ עשר): "העונה הרביעית של הסיטקום המצוין. התסריטאים המעולים, ליאת שביט ושי בן עטר, ממשיכים להפציץ עם דיאלוגים שנונים וסיפורים מדויקים. תענוג".

"מה זה השטויות האלה?!" (קשת 12): "אמיר בן סירה וליאור כפיר רפאל (כוסומו, רק השמות שלהם תפסו לי חצי ממכסת המילים) הצליחו להמציא את עצמם מחדש עם הפורמט של הטיפול הפסיכולוגי. קליל. זורם. מצחיק. בוננזה".

"בין השמשות" עם דב אלבוים (כאן 11): "נקלעתי לזה בזכות אבא שלי, שלא העביר ערוץ מ-1993. דב אלבוים מראיין אנשים באווירת שבת קודש, ואיכשהו תמיד מוציא איזו תובנה יפה לחיים. מצדי, שינחה כל תכנית בטלוויזיה. עם רותם סלע".

"שבאבניקים" (HOT): "נדלקתי באיחור רב על 'שבאבניקים' של אלירן מלכה. אנסבל דמויות מלוהקות מצוין ומשוחקות מעולה. אם לשים לרגע את העובדה שבחורי ישיבה זה סקסי בטירוף! 'שבאבניקים' עושה עבודת קודש, תרתי משמע, מקרבת את העולם החרדי ומנגישה אותו לקהל החילוני, בהומור ובאנושיות. ההישג הגדול של 'שבאבניקים' היא המראה הייחודית לחברה החרדית, שמדברת בשפה 'ישראלית'. לא עוד בחורי ישיבה ספונים בבית כנסת, אלא דמויות עגולות, נגישות, אהובות. נדמה שהיד קלה על ההדק בכל מה שקשור לקומדיה - בדרך כלל בדיחה אחת כל חמש שורות, כדי לחפות על היעדר תסריט. לא במקרה של 'שבאבניקים', שעבודת התסריט שלה מהודקת, רגישה ואינטליגנטית. הבימוי הרגיש של אלירן מלכה (החתיך!) תורם והופך את 'שבאבניקים' לדרמה קומית מצוינת!"