נטפליקס אנד שחין: המלצות למרתוני צפייה בפסח

*הערה כללית: הרשימה מסודרת לפי ספקי תוכן, אך ייתכן שסרט מסוים זמין ביותר מפלטפורמה אחת. "פסיכו", למשל, זמין גם ב-yes וגם בסלקום. כך שאם נדלקתם על משהו מסוים, אתם מוזמנים לחפש אותו בשירות שלכם גם אם הוא מאוזכר בהקשר של ספק אחר. חג שמח!

ל-VOD של חברת הלוויין יש את המבחר הקולנועי האיכותי והעשיר מבין אלה שזמינים בארץ, והם חזקים במיוחד בקלאסיקות. מבין אלה, נתמקד בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי הקלאסי, בין שנות השלושים לשבעים. הזדמן לי לצפות בסרטים הללו שוב בשנים האחרונות, וכולם השתבחו כמו יין תירוש.

נתחיל עם "שיר אשיר בגשם", סרטו המוזיקלי של סטנלי דונן שהלך לעולמו לפני שנה וחודשיים, על אחורי הקלעים של המעבר לקולנוע המדבר. זה באמת ובתמים אחד הסרטים הנפלאים אי פעם, והוא ישרה אווירה נעימה לקראת החג.

נמשיך בסרט משובב לב נוסף, "ליידי איב" של פרסטון סטרג'ס, על נוכלת המנסה לעקוץ מיליונר אך מתאהבת בו - סרט מלוטש ואלגנטי כמו בית שזה עתה נוקה למופת לכבוד פסח. נסיים את הערב איפה שהתחלנו, עם קלאסיקה על אחורי הקלעים של הוליווד, אבל הפעם מדובר בתוצר אפל ומלנכולי - "שדרות סנסט" של בילי ווילדר, שהדרך היחידה לתאר איתו היא "מפעים".

כדי להתאושש, נתחיל למחרת עם סרט נוסף של בילי ווילדר, אבל הפעם רומנטי וחושני, כולל הסיומת המוחצת בתולדות הקולנוע - "חמים וטעים" בכיכובה של מרילין מונרו, כמובן. בהמשך אתם מוזמנים לבחור בין שני מערבונים, כל אחד מהם מן הגדולים בז'אנר, "האיש שירה בליברטי ואלנס" או "ריו בראבו". נסיים בסרט שיש בו אפלוליות אבל גם הרבה הומור, אם כי שחור - "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק; סרט כל כך פורץ דרך, ממזרי, מסחרר ומושלם, שהיה צריך הרבה אומץ כדי להמשיך לעשות סרטים אחריו.

לסלקום יש גם כן מבחר קולנועי לא רע, אולי השני בטיבו בישראל. מתוכו, נבקש להציע פסטיבל של אינדי אמריקאי עכשווי, כולל לא מעט סרטים שנגנזו בישראל ולכן לא זכו לתהודה הראויה.

נתחיל עם "כיתה ח'", סרט הביכורים המהולל והמוערך של בו ברנהם, שבארצות הברית קטף שלל פרסים אך אצלנו זכה להתעלמות בוטה. כמשתמע משמו, התגלית הנהדרת אלזי פישר מגלמת בו תלמידת חטיבת ביניים שמנסה להתמודד עם הביישנות והמופנמות שלה, והתוצאה מקסימה ומרגשת כמוה.

נמשיך ב"עלמה", מערבון מודרני חינני בכיכובם של רוברט פטינסון ומיה ווסיקובסקה, שהוקרן במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין אך לא הופץ בישראל, ונסיים עם סרט שכן זכה כאן להפצה מסחרית, אך נעלם במהרה מן האולמות. מדובר ב"הרסנית", מותחן משטרתי בכיכובה של ניקול קידמן. ביימה אותו קרין קוסמה, אחת היוצרות המעניינות בקולנוע האמריקאי של שני העשורים האחרונים, שעושה כאן את מה שהיא מתמחה בו תמיד: לקחת ז'אנרים המזוהים בהוליווד כ"גבריים", להעמיד במרכזם גיבורה ולעסוק באמצעותם בסוגיות כמו זהות נשית ואמהות.

את היום השני למרתון נקדיש לסרטי אינדי של יוצרים שחורים העוסקים בחברה ובהיסטוריה השחורה. נתחיל עם "שחור על לבן" של ספייק לי בכיכובו של אדם דרייבר, היחיד מביניהם שהופץ בארץ, שכזכור מתרחש בשנות השבעים ועוקב אחר המאמץ המשטרתי להסתנן לשורות הקו-קלוקס-קלאן, ועושה זאת כמובן כדי לדבר על הגזענות באמריקה של ימינו.

נמשיך ב"סיפורו של רחוב ביל", שלא הופץ אצלנו אף שביים אותו בארי ג'נקינס, החתום על "אור ירח" זוכה האוסקר. מדובר בעיבוד יפה ומעניין לספרו של ג'יימס בולדווין, אחת הכותבים החשובים בתולדות התרבות השחורה, העוסק אף הוא באלימות משטרתית ובגזענות בשנות השבעים.

ונסיים ב"סליחה על ההפרעה" של בוטס ריילי בכיכובו של לקית' סטנפילד ("אטלנטה") כצעיר המתחיל לעבוד בחברת טלמרקטינג - ואז מגיעה אחת התפניות העלילתיות המבריקות והמופרעות שנראו לאחרונה. בזכותה, מתברר שהסרט עוסק לא רק בשאלות של גזע, אלא גם בשאלות של מעמדות ובעיקר בדיכוי מעמד הפועלים, וזאת באופן נדיר יחסית לתרבות האמריקאית.

עוד בנושא:

ריאיון עם במאית "הרסנית"

הביקורת המלאה על "שחור על לבן"

משבר הקורונה הוא לא סיבה לעצור את התהליכים החשובים שהתחילו לפניו והיו בעיצומם, למשל קידום הקול הנשי בקולנוע. לכן, מתוך המבחר לא מרשים משום בחינה שיש בנטפליקס, דלינו שלל סרטים שביימו קולנועניות לאורך השנים, והם כמובן ראויים גם בלי קשר למגדר.

נתחיל עם סרט שהולם את אווירת הבישולים של החג: "ג'ולי וג'וליה" של נורה אפרון, עם מריל סטריפ כשפית ג'וליה צ'יילד ואיימי אדמס כג'ולי פאואל, האישה שגמרה אומר בליבה לבשל במשך שנה אחת את כל 524 המתכונים בספר האגדי של הבשלנית המהוללת. נמשיך ב"אהבה אין חוקים" של ננסי מאיירס בכיכובן של דיאן קיטון, קיאנו ריבס וג'ק ניקולסון. הסרט יצא ב-2003, ונרשם כאחת הקומדיות הרומנטיות ההוליוודיות הגדולות האחרונות.

במעבר חד ביותר, נעבור ל"קדושה" ("Divines") של הודא בנימניה, שזכה בפרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים בפסטיבל קאן לפני ארבע שנים, והוא אחד מסרטי הפסטיבלים האירופאים היחידים שאפשר למצוא בנטפליקס. הדרמה הזו עוקבת אחר מפגש הרה גורל בין שתי צעירות בפרבר פריזאי, והתוצאה חזקה מאוד - כולל סצינת סיום הופכת קרביים.

למחרת נעבור שוב לאווירה קלילה יותר עם "קלולס" של איימי הקרלינג, שתיכף יחגוג 25 שנה - וזאת כמובן תהיה סיבה לחגיגה נפרדת. בינתיים נאמר כי הוא מענג כיום בדיוק כפי שהיה בשעת יציאתו.

נמשיך ב"נשים קטנות" - לא הגרסה החדשה של גרטה גרוויג, אלא זו של ג'יליאן ארמסטרונג מ-1994, שהיתה נאמנה יותר למקור, ומעניין לצפות בה מחדש ולהשוות אותה לאדפטציה הטרייה.

כך או כך, גם את מעריצי ומעריצות גרוויג לא נשאיר מקופחים - נטפליקס מציעה לנו את "ליידי בירד" הנפלא שלה. גם הוא, כמו "נשים קטנות", בכיכובה של סירשה רונאן. מדובר בסרט שמי שצופה בו לא יכול שלא להתקשר להוריו מיד בסיום הצפייה - מה שכמובן רצוי שבעתיים לעשות בפסח.

עוד בנושא:

ריאיון עם במאית "קלולס"

הביקורת המלאה על "ליידי בירד"

אי אפשר כמובן בלי התייחסות ישירה לקורונה, וב-VOD של חברת הכבלים אפשר למצוא מבחר סרטים על נגיפים ויראלים או סתם על סוף העולם.

נתחיל עם שלושה סרטים שמתכתבים ישירות עם הקורונה. קודם כל: "12 הקופים" בכיכובם של בראד פיט וברוס וויליס כאדם החוזר אחורה בזמן בניסיון לעצור את הנגיף שמחק את העולם. נמשיך ב"חוש המושלם", בכיכובם של יואן מקגרגור ואווה גרין, המסתובבים לאורכו עם אותן מסיכות שאנחנו לובשים עכשיו; ונסיים ב"משהו עוקב אחרי" ("It Follows"), אחד מסרטי האימה המופתיים, המבהילים והמחרמנים של העת האחרונה גם בלי קשר לקורונה, העוסק בכוח קטלני העובר מאדם לאדם בעקבות מגע פיזי.

למחרת, נתחיל עם "משחקי הרעב", שאינו עוסק בקרב על קרטון ביצים, אלא הוא הפרק הראשון בסדרת העיבודים לספרים הדיסטופים של סוזן קולינס. כפי שקורה רבות, הפרקים הבאים בסדרת הסרטים היו כמעט בלתי ניתנים לצפייה, אבל זה לא צריך להשכיח את העובדה שהספתח היה מוצלח ומהנה מאוד.

נמשיך עם "28 יום אחרי", סרט הזומבים הפוסט-אפוקליפטי המציג דימוי בלתי נשכח של רחובות לונדון ריקים - בדיוק כפי שקורה עכשיו במציאות. נסיים במשהו קצת פחות מסחרי ויותר אמנותי - "מלנכוליה" של לארס פון טרייר, הממחיש כי סוף העולם יכול להיות יפהפה.

עוד בנושא:

הכתבה המלאה על "משהו עוקב אחריי"

לא מרבים אצלנו לדבר על התפריט הקולנועי של אמזון, אבל גם הוא נאה, כולל כמה בומבות מן הקולנוע האמריקאי של היובל האחרון. מבין אלה, בחרנו להתמקד בסאגות פשע - תת-ז'אנר שהוליווד תמיד הצטיינה בו.

את =היום הראשון למרתון נקדיש ל"סנדק", הטרילוגיה של פרנסיס פורד קופולה שניצבת כלוחות הברית של הקולנוע האמריקאי בדורנו. אפשר לצפות בכל שלושת הפרקים, אבל ניתן גם לוותר על הפרק השלישי המביך למדי. כך או כך, שני הראשונים נמשכים ביחד כשש שעות, אז גם אם מדלגים על הסיומת, לא צריך לדאוג בכל הקשור לשריפת הזמן.

ביום השני למרתון, אתם מוזמנים לבחור בין שתי אופציות. האופציה הראשונה: לצפות ב"היו זמנים באמריקה", התשובה של סרג'יו ליאונה ל"סנדק". כיוון שקופולה כבר תפס לו את המאפיה האיטלקית-אמריקאית, לא נותר לו אלא לעקוב אחר זו היהודית, מה שגם הופך את הסרט לכשר לפסח.

כיוון שהסרט נמשך ארבע שעות, הוא תופס יום שלם. אם אין לכם כוח לזה, אפשר לבחור במקומו שני סרטים אחרים: "אמריקן גנגסטר" של רידלי סקוט עם דנזל וושינגטון כאיל סמים מהארלם, שאת ההירואין שלו הבריח במטוסי תובלה ששבו משדה הקרב בוויטנאם, וראסל קרואו כאיש החוק שניסה לעצור אותו; ו"אויבי הציבור" המעט מסחרי פחות ומאתגר יותר, פרי עטו של מייקל מאן, בו כריסטיאן בייל מגלם את סוכן ה-FBI שרדף אחר הגנגסטר ג'ון דילינג'ר, בגילומו של ג'וני דפ באחד מתפקידיו הטובים האחרונים. כמובן שאתם מוזמנים לשלב את השניים עם צפייה ב"היו זמנים באמריקה". עשו זאת - ונצדיע לכם.

פרטנר הם היחידים שלא ניתנה לנו גישה למאגר הסרטים המלא שלהם, אבל בכל זאת גילינו כי יש להם מאגר לא רע של קולנוע איכות עכשווי - כולל כמעט כל סרטיו הגדולים של פדרו אלמודובר, שאפשר לצפות בהם גם כמחווה לספרד, אחת הקורבנות הראשיים של הקורונה.

המבחר כולל את סרטו האחרון, "כאב ותהילה", בכיכובו של אנטוניו בנדרס בתפקיד חייו. זה שיתוף הפעולה השמיני של הבמאי והשחקן, שבריאיון לוואלה! תרבות לאחר בכורת הסרט בקאן, אמר כי מבין השמונה, הרי שנוסף לשת"פ האחרון, שלושה חשובים לו במיוחד - "חוק התשוקה", "נשים על סף התמוטטות עצבים" ו"קשור אותי! אהוב אותי!".

אם בנדרס אומר, כמובן שלא נתווכח. כדי להשלים לשישה, נשאר מקום לעוד שני סרטים, אז נבחר בצמד להיטיו הגדולים ביותר של המאסטר הספרדי - "הכל אודות אמא" ו"דבר אליה". צפייה נעימה.

עוד בנושא:

הריאיון שלנו עם אנטוניו בנדרס על "כאב ותהילה"