בזמן ש"חתונמי" ו"האח הגדול VIP" (מהדורת מדף המבצעים) נאבקות על כל נקודת רייטינג, שירות הסטרימינג של נטפליקס ממשיך להתמלא בסדרות ריאליטי חדשות. אם בשנה שעברה עוד ניתחנו את הכניסה של נטפליקס לז'אנר ותהינו אם ניתן ליצור באזז סביב תוכניות שעולות לשירות בבת אחת (אל מול צפייה בהדחות בזמן "דקת הזהב"), נראה שהדיון הוכרע מזמן. ריאליטי בבינג' זה כיף כמו החיים עצמם, ובזמן שהקורונה עדיין איתנו, כל אסקפיזם הוא מבורך.
מהדורת הקיץ של הריאליטי גרסת נטפליקס כוללת המשך להצלחות ענק ("האהבה היא עיוורת"), גרסאות בינלאומיות ללהיטים חזקים ("חם, לוהט, רותח ברזיל"), דוקו-ריאליטי פרובוקטיבי שיעניין ישראלים רבים ("חיי: מהלכה למעשה") ופורמטים ביזאריים שאולי עוד נראה כאן בקרוב ("חיות דייטים").
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
"האהבה היא עיוורת: אחרי החתונה" ("Love is Blind: After the Altar")
אם יש משהו שבנטפליקס יודעים לעשות היטב זה להכות על ברזל הסטרימינג בעודו חם, לכן הופתענו כל כך כשגילינו ש"האהבה היא עיוורת", כנראה תוכנית הריאליטי הכי מצליחה שעלה בשירות עד היום, עדיין לא זכתה להמשך. כזכור, התוכנית ששודרה בפברואר 2020 (רגע לפני התפשטות מגפת הקורונה) הפגישה בין רווקים ורווקות שהשתתפו בניסוי חברתי, בו התבקשו להכיר דרך שיחות שהתקיימו בזמן שהם בתאים אטומים (Pods). אחרי תקופה של מספר ימי היכרות שבהם למראה לא היה תפקיד, הזוגות שיצרו חיבור עמוק נפגשו וחלקם אף התארסו. טקסי החתונה התקיימו בסוף התוכנית (שעלתה לשירות במקבצי פרקים) אך חלק מהזוגות נפרדו באירוע הגדול, זכורה במיוחד התגובה הקשה של ג'יאנינה ששמעה "I Don't" מבן זוגה דמיאן וברחה מהאולם.
"האהבה היא עיוורת" חודשה מיד לשתי עונות נוספות, אך הצילומים נדחו בעקבות הקורונה. בינתיים נוכל ליהנות מ"אחרי החתונה" - שלושה פרקים חדשים שממשיכים את עלילות הזוגות מהעונה הקודמת. האמת? למרות שכתוב על התוכנית באותיות גדולות "פילר", הפרקים החדשים מתגלים כממתק אמיתי למעריצים. אירועי הפרקים מתרחשים סביב מסיבה שעורכים הזוגות שעדיין יחד: לורן וקמרון (ההמילטונים) ואמבר ומת'יו (הבארנטים), אליה מוזמנים גם כל משתתפי העבר. האם מדובר באירוע מתוסרט לחלוטין? כן, לגמרי; האם אנחנו מחכים לראות מה יקרה כשג'סיקה (האקסית האובססיבית של מת'יו) תגיע למפגש? חד משמעית.
בשונה מסדרות אחרות בז'אנר - במיוחד אלה שמגיעות מארה"ב - בהן כל הרווקים והרווקות נראים כמו האנשים הגנריים ממאגרי התמונות וכתוצאה מכך קשה לחוש כלפיהם משהו, כאן ההצליחו היוצרים להיכנס באופן עמוק יחסית מתחת לעורם של המשתתפים. כתוצאה מכך יש לא מעט סיפורים שמעניין לעקוב אחריהם. בין אם זאת הזוגיות המעורבת של לורן וקמרון (כן, מדהים לחשוב שזה עדיין עניין) או הזוגיות בין קרלטון ודיאמונד שהתפוצצה אחרי שהראשון התוודה שהוא ביסקסואל. מבלי להיכנס לספוילרים אפשר לומר שכל השאלות שנותרו פתוחות בסוף העונה הראשונה מקבלות כאן מענה מספק למדי.
"חיי: מהלכה למעשה" ("My Unorthodox Life")
הדבר הראשון שתרצו לעשות כשתשמעו את סיפור החיים של ג'וליה הארט הוא לשלוח הודעה למערכת התוכנית "חשיפה" ולכתוב: "שומעים, יש לי פה סיפור ביזארי". הדבר השני הוא לעשות בינג' על תשעת פרקי העונה הראשונה של "חיי: מהלכה למעשה", הסדרה על חייה של הארט. התרגום של שם הסדרה חמוד למדי אך כזה שמפספס את הרפרנס המקורי ל-"Unorthodox" - המיני-סדרה זוכת הפרסים בכיכובה של שירה האס. רגע, מה כל כך מוזר בסיפור של הארט? בעיקר מהירות העל של ההתרחשות (לכאורה): עד לפני פחות מעשור היא עוד הייתה רעייה חרדית בלי השכלה פורמלית, וכיום היא חילונית המשמשת כמנכ"לית של אימפריית הדוגמניות "עלית" (ככל הידוע אין קשר לסוכנות של שי אביטל).
הדוקו-ריאליטי הזה משלב ביד גסה למדי בין טראש סטייל "עקרות בית אמיתיות", "הדוגמניות" עם גלית גוטמן וסדרת כתבות של אמנון לוי על החברה החרדית. הארט, שנולדה ברוסיה והיגרה עם משפחתה לארה"ב בגיל 3, חיה עד גיל 42 בקהילת מונסי האולטרה-אורתודוקסית בניו יורק. לדבריה, כבר מגיל צעיר הרגישה לא בנוח עם המגבלות והחוקים של הדת ופינטזה בסתר על חיים אחרים. על אף ארבעת ילדיה היא חזרה בשאלה ומיד הקימה ליין של נעליים שמשלב בין אופנה גבוהה ונוחות. אל תשאלו איך (כי לא תקבלו תשובה מספקת) אבל בתוך זמן ממש ממש קצר היא כבר נבחרה לעמוד בראש החברה הענקית הזאת, נישאה לאיש עסקים איטלקי וחיה בפנטהאוז במנהטן.
כבר שנים שהארט עצמה חילונית, אך ילדיה שמופיעים בסדרה עדיין חיים על התפר שבין העולמות. בתה בת-שבע (או בת) צריכה להסביר לבן זוגה בנימין (או בן) שזה ממש בסדר שאישה תסתובב עם ג'ינס, דיון המתנהל בבית חמותו חובבת המחשופים העמוקים. שלמה, הבן הבכור, מנסה למצוא את עצמו בסצנת הדייטים הניו יורקית, אבל בלבו ערכיו עדיין שמרניים למדי. מרים, הבת הקטנה והקרובה ביותר לג'וליה, היא ביסקסואלית שלא מתביישת לדבר על סקס בצורה משוחררת, ממש כמו שאמא גידלה אותה. ברקע יש עוד בן צעיר שחי עם אביו בקהילת מונסי, מה ששובר להארט את הלב, ויש גם הרבה מאוד מונולוגים שלה על שחרור נשי, מרד נגד מוסדות הדת ועושר מוגזם שנועד להראות לנו שהיא הצליחה.
אל תתבלבלו - ג'וליה הארט היא דמות אדירה שממש בא לפרגן לה, אבל מצד שני הסיפור שלה מלא בכל כך הרבה חורים שאמורים להדליק תמרורי אזהרה ותהייה האם "חיי: הלכה למעשה" מתוסרטת מדי אפילו יחסית לז'אנר. בנוסף, אי אפשר להתעלם מהביקורת הרבה שהסדרה זכתה לה מגורמים יהודים, שטוענים כי השיח של הארט על החברה החרדית יכול לעודד אנטישמיות בקרב מי שגם ככה לא צריכים יותר מדי סיבות לכך. ההמלצה הכי טובה היא כמובן שתצפו בה בעיניים פקוחות ותחליטו בעצמכם.
"חיות דייטים" ("Sexy Beasts")
ומדוקו-ריאליטי שמתיימר לחשוף בפני הצופים שלו עולם חדש, לריאליטי שנראה כאילו היוצרים שלו עישנו הרבה בזמן שפיתחו אותו, וכנראה הופתעו בעצמם מהתוצאה. כבר עם עליית הטריילר הראשון של "חיות דייטים", טוויטר התמלא בתגובות שנעו בין פליאה, ייאוש וגועל. ייתכן שזה היה בתגובה לקטעים שבהם רואים שטן יושב לדרינק עם עכבר לבן ומנסה לנחש אם מדובר באהבת חייו (אבל זה רק הימור).
מדובר בתוכנית שידוכים המשלבת בין קונספט פשוט וטוויסט ביזארי - בכל פרק יוצאים רווק או רווקה לשלושה דייטים קצרים שבסופם הם צריכים לנפות את הדייט הפחות מוצלח, עד שלבסוף רק מועמד אחד נותר. הטוויסט? כל המשתתפים מחופשים לבעלי חיים/יצורים למיניהם שלא מאפשרים לזהות מי מסתתר מאחורי האיפור והמסכות המתוחכמות. כשאני כותב תחכום אני לא מגזים, האיפור כאן בסטנדרטים מושקעים במיוחד וכולל איברים פרוסתטיים, שיניים של בונה (דוגמה מאחד הפרקים) ועוד הפתעות. לא במקרה המאפרת של התוכנית הגיעה הישר מהוליווד. המועמדים שמודחים זוכים לראות איך נראה הרווק/ה ולאכול את הלב, ולאחר הבחירה הסופית גם הקהל בבית מגלה שמפלצת הביבים היא בעצם דוגמנית יפהפיה.
כמו פורמטים ביזאריים רבים גם "חיות דייטים" פותחה באנגליה, ובהתאם לרוח התקופה היא שואפת "לנטרל" את אלמנט המראה החיצוני מסצנת ההיכרויות. מ"חתונה ממבט ראשון" ועד "האהבה היא עיוורת" - כמעט כל תוכנית שידוכים בימים אלה מתיימרת להוציא את אלמנט החיצוניות אל מחוץ למשוואה. מדובר בתגובת נגד מתבקשת לאפליקציות ההיכרויות, בהן רווקים ורווקות חייבים להציג תמונה טובה מספיק אחרת לא יקבלו את הסוויפ הנכסף. אך האמת היא ש"חיות דייטים", בדומה לשאר אחיותיה, קצת עובדת עלינו בעיניים. החיצוניות ועוד איך משחקת כאן תפקיד, וניתן לראות שמתחת לתחפושות מלוהקים כמעט תמיד אנשים יפים מהממוצע.
היות שהזיוף של של "חיות דייטים" די איכזב אותי, אנצל את "עסק משפחתי: בתי יוקרה"הזדמנות להמליץ שוב על "משיכה בעירום", או בשמה המקורי "Naked Attraction" שמשודרת בערוץ 4 הבריטי (בישראל היא זמינה לצופי יס, ועונות חדשות שלה מגיעות ממש החודש) - תוכנית שמפגישה בכל פרק רווקים עם מועמדים עירומים כביום היוולדם. התוכנית הזאת כבר קיבלה ביקורת קשה על החיפצון שבה - בכל זאת, ניתן להדיח כאן מועמדים מיד אחרי שראית את גודל האיבר שלהם - אך היא דווקא מדגימה הלכה למעשה מה זה בודי פוזיטיב, ובין המתמודדים בה תוכלו לראות אנשים מכל הגדלים, הגוונים והמגדרים.
"עסק משפחתי: בתי יוקרה" ("The Parisian Agency: Exclusive Properties")
נדמה שגם אם משרד התיירות הצרפתי היה מקפיא את תקציב השיווק שלו בתקופה האחרונה (בכל זאת, הקורונה לא מראה סימנים של עזיבה), מספר התיירים שהיו מגיעים לבקר במדינה בעקבות צפייה בנטפליקס היה גדול גם ככה. הצופים הקבועים כבר יודעים שענקית התוכן עמוסה בתכנים שונים ומשונים מרחבי העולם, אך אין ספק שמדינות (או במקרה שלנו - ערים) מסוימות מקבלות חשיפה גדולה במיוחד. אחרי ש"אמילי בפריז" ו-"10 אחוז" הפכו להצלחות ענק וגרמו למיליוני אנשים לסגור חופשה בעיר האורות או לתקוע בגט עם חמאה (כל אחד והתקציב שלו), צפייה ב"עסק משפחתי: בתי יוקרה" תהפוך גם את הסקפטים ביותר לפרנקופילים גמורים.
הסדרה עוסקת בסוכנות הנדל"ן היוקרתית של משפחת קרץ: ההורים אוליבייה וסנדרין, ארבעת בניהם - ולנטן, מרטין, לואי ורפאל (האחרון צעיר מכדי לעבוד) - והכוכבת האמיתית, הסבתא שמחפשת אהבה. "עסק משפחתי: בתי יוקרה" משתייכת לתת הז'אנר החביב עליי - ריאליטי נדל"ן. על פניו נקודת ההשוואה המתאימה ביותר צריכה להיות "מסמנים את סאנסט", רק שהלוקיישן הוא זה שקובע את הטון. בשונה מהסוכנים והסוכנת הנובורישים של קבוצת אופנהיים, משפחת קרץ היא אלגנטית, מתוחכמת ובעיקר מאוד צרפתית.
חשוב להזהיר: השילוב בין אתרים כמו מגדל אייפל ובתים שמחירם מתחיל ב-12 מיליון יורו, עלול לגרום לדירת החדר שלכם בגוש דן להרגיש עלובה מהרגיל. יחד עם זאת, האסקפיזם שתקבלו מהצפייה הוא לא פחות ממושלם. אם המשפחה, מורה בעברה, מנהלת את העסק ברגישות ובקור רוח, כך שלא נולד הוויכוח שלא יכול להיפתר על כוס יין סוביניון וקערת מולים. המתח בין האחים, ששואפים כל אחד בדרכו להפוך לסוכן המוביל בעסק, קיים ומבעבע אל פני השטח, אך לא תראו כאן ריבים שמגיעים לתגרת ידיים. בדומה לנכסים שהמשפחה מוכרת, גם כאן אלגנטיות היא מילת המפתח.
"חם, לוהט, רותח! ברזיל" ("Too Hot to Handle: Brazil")
מקום שבו לא תמצאו אפילו טיפה של אלגנטיות הוא אתר הנופש שבו צולמה "חם, לוהט, רותח! ברזיל". אם נותרתם בתחושת ריקנות אחרי שסיימתם לצפות בעונה השנייה של הגרסה האמריקאית (גם בה כזכור המשתתפים מגיעים ממגוון מדינות), אתם מוזמנים להעביר את הזמן עם גרסת האקסטרים הזאת בקצב הסמבה.
למה בכלל לצפות בגרסה נוספת של ריאליטי הטראש הזה? שאלה ראויה. הפורמט זהה, 12 צעירים וצעירות מגיעים לאתר נופש יפהפה (אגב, הסדרה צולמה במקסיקו בגלל התפרצות הקורונה החמורה בברזיל) עם פנטזיה על חופשה רוויית יצרים. אלא שכעבור 24 שעות הם נתקלים ב"בינה המלאכותית" המפורסמת בעולם, או לחילופין מטהר אוויר עם קול רובוטי, שמודיעה להם שנאסר עליהם לקיים מגע פיזי. אם יצליחו לשמור על חוקי המקום, יעברו סדנאות העצמה אישית ויפתחו קשרים משמעותיים, הם יזכו בפרס כספי שיחולק ביניהם. ככל שיעברו על החוקים - הפרס ילך ויקטן.
בתור מי שחושב שפורטוגזית היא שפה יפה (למרות שהמילה היחידה שאני מכיר היא אובריגדו) הפטפטת של המתמודדים הייתה לי נעימה למדי. מעבר לכך, קשה לחשוב על קבוצת אנשים שעושה יחסי ציבור גרועים יותר למדינה שלהם מאשר החבר'ה האלה. כדי שתבינו את חומרת המצב, אפשר לומר שביחס אליהם, מרווין, מלינדה, קאם וקרלי מהגרסה האמריקאית הם גדולי רוח של ממש. אין לי כוונה להעליב את החתיכים תוצרת ברזיל, אך נטפליקס בעצמה קראה לפרק הראשון "חבורת אידיוטים", והיא לא הגזימה. גם אחרי צפייה בשלושה פרקים השיחות כאן נשארות שטחיות כמו זיקי השיער המגולחים על גופם של הגברים.
אם אתם בכל זאת מחפשים העשרה אנתרופולוגית, הגרסה הברזילאית תלמד אתכם קצת על פערי המעמדות והתרבויות שקיימות במדינת הענק הענייה (בדומה לגרסה המקומית של הריאליטי "המעגל"). ניתן לראות חלוקה ברורה בין מתמודדים שמגיעים מהערים הגדולות (ריו, סאו פאלו, סלבדור) ובין כאלה שמגיעים מאזורים אחרים, כפריים יותר. בזמן שהראשונים נהנים ליחצ"ן את התחכום שלהם (ובואו, הכל יחסי), האחרונים מדברים על ערכים כמו חכמת חיים וחברות. בסופו של דבר סדנאות ההעצמה העצמית לא באמת עובדות וגם כאן הכל עניין של משיכה פיזית. אם החבר'ה האלה מושכים בעיניכם, תוכלו להעביר מולה כמה שעות של בהייה בזמן שתסתתרו במזגן.