"צעקה" החדש הוא לא סרט, אלא בדיחה פנימית אחת גדולה

הפרק החדש של סדרת "צעקה" הוא לא סרט עם בדיחה פנימית, אלא בדיחה פנימית בלי סרט. הדמויות שלו בלתי נסבלות ותצוגות המשחק איומות, אבל בסופו של דבר מתגלה שבכל זאת יש בו ערך

15/01/2022
דירוג כוכבים לסרטים - 2 כוכבים(צילום: עיבוד תמונה, .)

כבר בתחילת הפרק החדש של "צעקה", אחת הגיבורות מזכירה סרט אחר - "The Babadook", דרמת אימה מופתית של הבמאית האוסטרלית ג'ניפר קנט. היא עושה זאת בהקשר רחב יותר, ומציגה אותו כדוגמה לתת-הז'אנר האהוב עליה: סוגה שהתפתחה בעשור האחרון וידועה כ-Elevated Horror, ומתייחסת לסרטי אימה אמנותיים ומהורהרים יותר מן הלהיט ההוליוודי הממוצע.

"צעקה" החדש, כמו גם ארבעת הפרקים הקודמים בסדרה, בפירוש לא משתייך לסוגה הזו, אז למה להזכיר אותה? כנראה כדי לצעוק מלכתחילה: "אנחנו מודעים למה שמתחולל בעולם האימה ולכך שיש בו טעמים חדשים ועילאיים יותר, אבל בחרנו לא ללכת בכיוון הזה - לא כי אנחנו לא יכולים, אלא כי אנחנו לא רוצים. איתנו כיף במסיבות".

הכיף הזה התחיל באמצע שנות התשעים, עם הפרק הראשון בסדרת "צעקה", שהיה בו בזמן זוועתון נטו וגם בדיחה על חשבון להיטים סטייל "יום שישי ה-13" ו"ליל כל הקדושים", בהם רוצח מסתורי עטוי מסיכה ביתר נערים ונערות. מכאן והלאה, מקדם ההדבקה של הבדיחות הפנימיות הכפיל את עצמו לאורך ההתקדמות של המותג "צעקה", שכלל שלושה סרטי המשך קודמים וסדרת טלוויזיה, וההכפלה הזו מגיעה לשיאה ב"צעקה" גרסת 2022, שהוא לא ממש סרט, אלא קריצה אחת גדולה.

בתוך הקריצה הזו, מסתובבים כמה צעירים וצעירות. כרוח הימים, הם מגוונים יותר אתנית מאשר בלהיטים הקודמים. משסף הגרונות, בכל מקרה, עיוור צבעים ומגדרים ונהנה לחתוך בחפצים חדים את מי שנקרה בדרכו. כדי לגבור עליו ולהישאר בחיים, הגיבורים והגיבורות נדרשים לעשות דבר אחד: לגלות בקיאות מושלמת בחוקים של הז'אנר ובעיקר בזו של סדרת סרטים פיקטיבית בשם "Stab", שהיא כמובן גרסה בדיונית של "צעקה" עצמה. גיחי גיחי.

עוד בוואלה!

הקהל שאג בטירוף - ובצדק. "ספיידרמן: אין דרך הביתה" פשוט מדהים

לכתבה המלאה
הולם את רוח הימים. מתוך "צעקה"(צילום: פורום פילם)

באופן מעניין/מדהים/עצוב, "צעקה" פועל בדיוק לפי אותה תבנית של "מכסחי השדים: החיים שאחרי", "מטריקס התחיה" ו"ספיידרמן: אין דרך הביתה" שיצאו גם הם השנה. הדמויות הצעירות משחזרות בו את אירועי הפרקים הקודמים, אך בדרכן שלהן, ובשלב מסוים זוכות לביקור מצד הכוכבים והכוכבות של הסרטים המקוריים. העובדה הזו מופיעה בקמפיין השיווק, אז זה לא יהיה ספוילר לומר כי נב קמפבל, קורטני קוקס ודיוויד ארקט מגיחים לפרק החדש, ועושות זאת בצורה שתוזמרה כך שהמעריצים הוותיקים ימחאו כפיים וישאגו עם בואם. ראו הוזהרנו: הוליווד הבחינה שהטריק הזה עובד, וסביר להניח שבשנים הקרובות נקבל עוד הרבה מאותו דבר.

ב"ספיידרמן: אין דרך הביתה" לפחות היתה מעטפת ראויה סביב מופע המחווה הזה. זה היה סרט עם בדיחות פנימיות. כאן, לעומת זאת, אנחנו מקבלים בדיחה פנימית בלי סרט. במקום "צעקה", היה הולם יותר לקרוא לו "חחחח".

ווס קרייבן, במאי הפרקים הקודמים, הלך לעולמו לפני שבע שנים. את מקומו תפסו מאט בטינלי-אולפין וטיילר ג'ילט, שהותירו רושם טוב בסרטם הקודם והלא מוערך דיו "מישהו עומד מאחוריי", אך הפעם נראה שנתנו לטייס אוטומטי לביים במקומם. חבורת הצעירים והצעירות מורכבת מגלריה של דמויות בלתי נסבלות. מגלם אותם צוות של כישרונות מבטיחים, למשל ג'נה אורטגה שהקסימה ב"יום הכן", אך כאן כולם מפגינים תצוגות משחק מחרידות, כאילו המטרה היא שנעודד את הרוצח שיסיים את עבודתו במהרה וכל זה יסתיים אחרי עשרים דקות, ולא שעתיים.

הפרק הזה לא רק יותר תקין פוליטית מקודמיו, אלא גם יותר ברוטלי, עם רציחות גרוטסקיות, נהרות של דם ואיברים חרוכים, אך גם הכוריאוגרפיה של המיתות לא מותירה רושם מיוחד, והיא אינה מעניינת או מקורית.

עוד בוואלה!

הבמאי ענק, המחזאי אגדי, השחקנים עצומים - והסרט פשוט משעמם

לכתבה המלאה
לא "צעקה", אלא "חחח". קורטני קוקס ונב קמפבל ב"צעקה" החדש(צילום: פורום פילם)

בסופו של דבר, גם התסריט של ג'יימס ונדרבילט וגאי בוסיק אינו מקורי. אמנם, הוא מנסה לשים את האצבע על הדופק ולהתייחס לכל מה שהתחולל בהוליווד, בתרבות הפופולרית ובתרבות ההערצה בעשור האחרון, אבל עושה זאת בדרך שכבר ראינו ב"מלך הקומדיה" בשנות השמונים וב" ססיל בי. דימנטד" בשנות התשעים. מעניין שדווקא את שני אלה לא מאזכרים פה. כנראה שיש גבול לכמות החמאה איתה אפשר להתהלך בשמש.

ובכל זאת, אולי בלי להתכוון לכך, הסרט מצליח לחדש לעומת קודמיו ולהיות רלוונטי. כיוון שהדמויות צפו בלהיטי אימה קודמים, הן יודעות שכל אחד ואחת יכול להיות הרוצח או הרוצחת, ולכן הן מצמצמות מגעים ככל האפשר: ממש כמו כולנו בימי הקורונה. הפחד מכל סוג של מגע גם הופך את "צעקה" לסרט א-מיני לחלוטין, מה שמשקף באופן נאמן את הצניחה בפעילות המינית של הדור הצעיר בימינו.

בלי סקס, אנחנו דור ה-Z. מתוך "צעקה"(צילום: פורום פילם)

אם הדמויות הללו היו גם קוראות צ'כוב ולא רק רואות את סרטי "צעקה", הן היו יודעות כי אקדח שמופיע במערכה הראשונה יחזור במערכה השלישית, וכך אכן קורה כאן עם האזכור של "The Babadook", סרט שתקציב השיווק שלו בזמנו לא דיגדג אפילו את המשאבים של להיטי אימה הוליוודיים, ולכן לא מספיק צפו בו, אך אולי עכשיו יקבל הכרה מחודשת. אם יש ב"צעקה" החדש ערך, זו הפרסומת החינמית שהוא מתנדב לעשות פעם אחר פעם לסרט צנוע בהרבה, אך גם מפחיד וסוחף פי כמה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully