"אני לא קוסם, אני מוזיקאי": המפיק המוזיקלי משה לוי חוזר לאלבומים הגדולים

כשאביב גפן יצא לדרכו המוזיקלית, הוא קיבל סירוב אחרי סירוב מכל המפיקים המוזיקליים שאליהם פנה. מי שהסכים לתת לו הזדמנות היה המוזיקאי משה לוי, שהיה אז כבר אחד המפיקים העסוקים בארץ. "במשך חודשים שמעתי שמועות על הבן של יהונתן גפן, שהוא מוזיקאי", אומר לוי.

"המנהל שלי, בעז בן ציון, שהיה גם המנהל של יהונתן, הציע לי לפגוש את אביב. הוא הסתייג, אמר שלא בטוח שיצא מזה משהו כי כולם סירבו לו. לא הבנתי למה הוא פנה אליי אחרי שפנה כבר לכולם, קצת נעלבתי. בדיעבד התברר שאביב התבייש לפנות אליי כי חשב מלכתחילה שאסרב לו. החלטתי לקבוע איתו פגישה, לצאת ידי חובה. אולי גם לתת לו טיפ לעתיד. לפני שהוא השמיע לי את המוזיקה שלו חשבתי שזו הולכת להיות נפילה. אבל אז הוא לחץ פליי והרגשתי שאני נשאב לילדות שלי, התרגשויות וצמרמורות. הבנתי כל מילה, מה שקשה לי לומר לגבי אמנים אחרים, ואולי זה גם מה שהרתיע את המפיקים האחרים. היו לו טקסטים שהם לא פוליטיקלי קורקט והוא היה מאוד ישיר, עם הרמוניה שמימית. שמעתי מוזיקאי ברמות שלא נתקלתי, ושברתי את הראש איך הבן אדם קיבל סירוב. צלצלתי לבעז בן ציון ואמרתי לו: 'מחר אני רוצה לעבוד איתו באולפן'".

מהפגישה הזו יצא רומן מתמשך, כשלוי הפיק את כל אלבומיו של גפן שיצאו בשנות ה־90: "זה רק אור הירח", "עכשיו מעונן", "שומקום", "המכתב", "חלולים" ו"לילות לבנים", ותרם לא מעט להצלחתו. "ברגע שעבדנו על האלבום הראשון, הבנתי שהוא הולך להיות גדול", מוסיף לוי. "ואז האלבום יצא ולא נמכר הרבה. מצד שני הוא גם לא לגמרי נכשל. אביב החל לקיים הופעות קומנדו עם להקת התעויוט בכל מיני מקומות, והקלטנו את האלבום השני 'עכשיו מעונן'. אז כבר ידענו שצפויה הצלחה, אבל לא ידענו עד כמה. הצלחת האלבום השני השפיעה על האלבום הראשון, שפתאום התחיל להימכר כמו לחמניות".

העבודה עם גפן היא רק פן אחד שיש בארגז החוויות של משה לוי (64), שכן קשה למצוא אמן ישראלי אחד שלא עבד איתו. חותמו כנגן ובעיקר כמפיק מוזיקלי בולט בלא מעט מאלבומי המופת הגדולים. "מהות העבודה שלנו באולפן היא לפעמים חודשים ארוכים של התלבטות", אומר לוי. "אתה רואה אנשים מתהפכים בתוכם ופתאום יש את הרגע אחרי המיקס, כשאתה עומד מול שני הרמקולים ואתה אומר 'יש'. זה מעמד הר סיני מבחינתי, בכל פעם מחדש. זה המניע. כשאני עומד בין שני הרמקולים ואומר 'יש', שם מבחינתי זה נגמר".

הוא נולד בירושלים וגדל בתל אביב ובחולון. בנעוריו ניגן בלהקת הקצב הפעמונים. את שירותו הצבאי עשה כאורגניסט בתזמורת חיל האוויר. בשנת 79' הגשים לוי את חזונו ללמוד מוזיקה בארצות הברית במכללת ברקלי למוזיקה בבוסטון. עם שובו, בשנת 81', הכיר את מי שנחשב עד היום לשותפו המוזיקלי, חברו הטוב ביותר ובעיני רבים גם החצי האמנותי השני שלו - שלום חנוך. "אני ילד בן 13 ששומע ברדיו את השירים של 'שבלול' בפעם הראשונה ואומר לעצמי: 'אלוהים הטוב, עם אנשים כאלה הייתי רוצה לעבוד, אבל זה כנראה לא יקרה', וחולפות השנים ופתאום אני הופך להיות אח של שלום ופתאום אני עובד עם אריק איינשטיין", אומר לוי.

כדי להגיע לרגע המפגש של לוי עם חנוך, צריך לחזור אחורה, אל השירות הצבאי שלו, שם פגש את מי שהפך למנטור שלו, המוזיקאי גרי אקשטיין: "הוא לקח אותי תחת חסותו כשהייתי רק בן 19, חייל בתזמורת חיל האוויר. גרי לא התבייש לומר 'אני נשען על האח הקטן שלי', ונתן לי לפרוח כמוזיקאי. זה אומר המון על הבנאדם, על המוזיקאי שהוא. זו מעין מתנה שמישהו נותן לך כמעט מבלי שביקשת".

אקשטיין הזמין את החייל הצעיר לנגן איתו באלבומו "מחזור א' תשל"ז", שהוקלט באולפן ליד כיכר השעון ביפו. באחד הימים נכנס לאולפן שלמה ארצי, הקשיב למוזיקה המתנגנת והתפעל. "אחד הטכנאים אמר לו שאני מנגן", מספר לוי. "שלמה ביקש מהמוזיקאים שעבדו קבוע באולפן לשאול אותי אם אהיה מוכן להשתתף באלבום הבא שלו. התלבטתי, רציתי לסיים את הצבא וכבר הייתי עם הפנים לארצות הברית, ללימודי מוזיקה בברקלי. לא פגשתי את שלמה לפני כן, ידעתי שהוא אליל נעורים, כוכב של הגווארדיה שנהגנו לקרוא לה ארץ ישראל היפה, בדיוק ההפך מהמוזיקה של להקות החתונות שניגנתי בהן. גרי ניסה לשכנע אותי. הוא אמר, 'בוא, נעשה כיף באולפן, ננגן גם ג'אמים'. הוא הבטיח לי ששלמה מאוד פתוח ורוצה לעשות אלבום שונה ממה שהוא עשה עד היום. השתכנעתי. הגענו לאולפן ופתאום גיליתי ששלמה ארצי הוא בראש ובראשונה אדם סקרן, שחשוב לו עומק.

זה מצא חן בעיניי. התחלנו לעבוד כששלמה דוחף ומעודד וקרה שם סוג של חלום. בשנים ההן עבור מוזיקאי לנגן בחתונות היה דבר נחות ולנגן באולפן היה הדבר הנאצל. רק אלה שמסוגלים לקרוא תווים ולנגן מההתחלה עד הסוף בלי טעויות, עם דינמיקה מושלמת וצליל מושלם זכו להיכנס לאולפן. הייתי בחור צעיר שמנגן בחתונות ולא חשבתי שאזכה להגשים את החלום להיכנס לאולפן והחלום התגשם כל כך מהר".

התוצאה הייתה האלבום "גבר הולך לאיבוד", שחתום על המהפך של ארצי מאליל נוער לאמן רציני ומוערך. עם צאתו ב־78' זכה להצלחה מסחררת בזכות להיטי ענק, בהם "האיש ההוא", "את אינך יודעת" ושיר הנושא שהתפרסם לא מעט בשל נגינת הפסנתר הארוכה בפתיח, שעליה חתום לוי.

יום אחרי ש"גבר הולך לאיבוד" יצא, הוזמן ארצי להתארח בתוכנית הטלוויזיה של ירון לונדון "עלי כותרת". "בגלל קוצר הזמן, ירון ביקש לקצר את השיר ולחתוך את פתיחת הפסנתר הארוכה", מספר לוי. "שלמה התעקש ואמר לו אם אין את הפתיחה אז אין אותי ואין את השיר. הפתיח הוא הסיבה היחידה שאני פה. ירון קיבל את זה, הופענו בתוכנית ולמחרת כבר לא יכולתי להסתובב ברחוב".

שיתוף הפעולה בין לוי לארצי נמשך גם באלבומו הבא "דרכים" (1979). במהלך העבודה זכה לוי לפגוש לראשונה את אליל נעוריו, אריק איינשטיין. "לעבוד איתו היה מבחינתי כמו לעבוד עם אלביס פרסלי אילו היינו באמריקה", הוא אומר. "אני הייתי אמון על העיבוד של השיר 'פתאום כשלא באת'. הייתי באולפן ופתאום ראיתי את אריק, שעד אז לא החלפתי איתו מילה, רכון על הדלת ומאזין למה שבוקע מהרמקולים. אמרתי לו 'נעים מאוד', והוא שאל 'מי אתה?'. הצגתי את עצמי. 'תגיד לי', הוא אמר, 'יש לך מושג מי עיבד את השיר שמתנגן ברמקולים?'. אמרתי לו 'אני'. וככה יצאנו מהחדר, שתינו קפה ועישנו סיגריה, ואתה לא יכול להבין מה עובר לנער בן 21 שפוגש את האליל שלו. דיברנו כאילו אנחנו מכירים שנים, אבל בתוך הלב הייתי בשוק. התרגשתי".

זו הייתה תחילתה של עבודה משותפת וידידות ארוכת טווח. לוי ניגן על קלידים בהקלטות של האלבומים "פסק זמן", "תוצרת הארץ", "יש בי אהבה", "לאן פרחו הפרפרים", ובאלבום המשותף של איינשטיין עם חנוך "מוסקט", שאותו גם הפיק מוזיקלית. "בכל פעם שהייתי מנגן בהקלטות איתו, הוא היה מתקשר אליי ומזמזם את התפקידים שניגנתי", מספר לוי. "עד יום מותו, בכל פעם שהיינו נפגשים הוא היה מזכיר לי את סולו הסינתיסייזר מהשיר 'פסק זמן'. הוא היה אומר לי 'מושון, אני חייב לומר לך, זה לא יאומן הסולו שלך. זו אחת המתנות הכי גדולות על תקליט שלי אי־פעם'. מה אתה עושה אחרי שאדם כמו אריק אומר לך דבר כזה? נשארתי בלי מילים".

כיוונת להיות מפיק מוזיקלי?

"בשנים ההן הייתה הילה סביב המילה 'מפיק', כמישהו שהוא מעל הנגנים, האמן והמעבד. מפיק היה המאסטרו. אני אדם תחרותי ואמרתי לעצמי שאני לא פחות ממאסטרו. אז התחפשתי למפיק בהתחלה, וזה הצליח".

הפעם הראשונה שבה לוי הפיק מוזיקלית אלבום שלם הייתה בשנת 81', עם "חצות" של שלמה ארצי, שכלל להיטים כמו "לא עוזב את העיר", "במטוס סילון", "מהן המילים" ו"יום אחד".

"במשך שנים הדבר שהכי פחות עניין אותי היו הטקסטים, וסליחה שאני אומר זאת", מתנצל לוי. "שלמה היה מאוד מגובש מהבחינה הזו, הוא בא מוכן וידע מראש מה הוא רוצה ולא הייתה לי נגיעה למילים. היינו עסוקים בהפקה ובעיבודים. שלמה הגיע אחרי תקופה שבה ניגן עם תזמורת רשות השידור, עם המנצחים והמעבדים שלה כשלאמן לא היה מקום לביטוי. הוא בא עם טראומות של התזמורות הגדולות של פעם ורצה להתקרב לעולם העכשווי, של פינק פלויד, של פרוגרסיב, של גיטרות, של סולואים, של להקה. הייתה לו סקרנות גדולה והוא הדביק בה את כולנו והיה לו אומץ. איזה אמן היה מוציא לרדיו שיר עם פתיח ארוך כזה של פסנתר? אני חושב על זה היום ומצדיע לו. אחרי שעבדנו יחד, ושלמה ראה שאני מתקדם, הוא הרגיש חלק מזה ומאוד תמך בי, אז 'חצות' היה פרגון מצדו - לתת לי להפיק מוזיקלית אלבום שלם. עד היום, כשאני שומע את שלמה מדבר עליי אני בוכה. הוא מעלה בי דמעות בכל פעם. מה אני יכול לעשות?".

גם שלום חנוך הפקיד בידי לוי את אלבומיו. המפגש בין השניים נערך בזמן שחנוך היה עסוק בהקלטות האלבום "חתונה לבנה". "המפיק מיכאל תפוח פנה אליי ואמר לי שהמוזיקאית אלונה טוראל לא מסתדרת עם האורגן שהביאו לה", מספר לוי. "הוא ביקש שאבוא לנגן את כל הקטעים של האורגן באלבום. עשיתי את זה באחר צהריים אחד ביום שבת. במשך חמש שעות ניגנתי את כל האלבום, כשכל הטרקים האחרים כבר מוקלטים. שם נפגשתי לראשונה עם שלום ועם ירוסלב יעקובוביץ' ולואי להב, שהפיקו את האלבום. זה היה מרגש, כי כחייל הייתי הולך להופעות של שלום ומתלהב לראות את אלונה טוראל מנגנת, ופתאום אני מנגן באלבום שלו".

לוי הצטרף לסיבוב ההופעות של "חתונה לבנה", והפך לקלידן הקבוע של חנוך. הוא הפיק את כל אלבומיו עד כה וגם העלה עם חנוך שני מופעים משותפים ("יציאה 1" ו"יציאה 2"), שתועדו על גבי אלבומים. "עד היום, כשאני חושב על זה ששלום הפקיד בידיי את העבודה על אלבומיו, אני חושב כמה זה מטורף לסמוך על ילד שבא מהשכונה, ולתת לו את הדבר היקר לך מכל - את השירים שלך", אומר לוי. "עד היום אני שואל את עצמי מה היה שם, שגרם לו לסמוך עליי ככה. מה, הוא זיהה בי משהו שאני לא זיהיתי? להפקיד אצל ילד בן 24 את היצירה שלך? זה בעיניי סוג של נס. אני באמת צריך לשאול אותו למה הוא בחר דווקא בי".

עוד נס היה הולדתו של פתיח הגיטרות המפורסם בשיר "מחכים למשיח". "לפעמים תוך כדי עבודה קורה משהו שלא התכוונת שיקרה והוא הופך לעיקר", אומר לוי. "הייתה לנו מחשבה לנגן קצב רציף בגיטרה, אבל שלום לא הסתדר עם זה וגם לא גרי אקשטיין. שלום טען שזה לא בדיוק מבטא את מה שבוער בו. אז החלטנו לעשות משהו נועז, שאף אחד בעולם לא עשה".

לוי מספר כי באולפן היה אחד הסמפלרים הראשונים בארץ, כלי שמאפשר לדגום צליל ולנגן באמצעותו: "אמרתי להם בואו נדגום צליל של גיטרה, נחבר את הצליל למכונת תופים ונגרום לכך שהמכונה לא תשמיע את התופים אלא את צליל הגיטרה. זה היה מהלך מורכב מאוד, מה גם שעוזרות ההפקה עמדו לנו על הראש ומדדו כל שנייה, כי זמן אולפן עלה הון תועפות. הייתי כבר שטוף זיעה. עבדנו שעתיים ואז גיטרה שלא התכוונתי שתנגן בהתחלה, ניגנה עוד לפני שהתופים והבס נכנסו. גרי רצה שנתקן את הטעות ונתחיל שוב מההתחלה, אבל אמרתי לו שהטעות מוצאת חן בעיניי וכדאי להשאיר אותה, וכך היה. כיום אני לא מסוגל לדמיין את השיר בלי הטעות הזו".

איך היית מגדיר את סוג הקשר שלך ושל שלום? זה הרי הרבה מעבר לעבודה.

"בתחילת הקשר שלנו אפשר היה להבחין בחיכוכים ובמאבקים, אבל עם הזמן למדנו להכיר אחד את השני וככה העבודה שלנו נשמעה - כמו שני אנשים שמשלימים אחד את השני. כיום כבר אפשר להגיד ששלום ואני דומים בטעמים המוזיקליים שלנו. שלום אומנם הגיע מקיבוץ, אבל הוא היה תמיד מרדן בנפשו והעדיף אמני בלוז שחורים ולא את התרבות הארץ ישראלית".

אמן נוסף שלוי מדבר עליו עם ניצוץ בעיניים הוא מאיר אריאל, שלו הפיק את אלבומו האחרון "ברנרד ולואיז" וכן את האלבום "מודה אני", שיצא אחרי פטירתו. "היינו חברים טובים ובקשר נהדר, אבל השלמתי את ההיכרות עם מאיר רק אחרי שהוא נפטר", אומר לוי בעצב. "ידעתי שהוא כותב טוב, וידעתי שהטקסטים הם מה שהגדירו את מאיר בעיני העולם, אבל לא התעמקתי במילים שלו. עם הגיל התחלתי להעמיק ולהבין את הגדולה שבטקסטים שלו והם הפכו למשפטי חיים עבורי. אחרי שהוא נפטר, שלום חנוך ודורי בן זאב קראו לי לאולפן להשביח קסטה של מאיר שנשארה ולא יצאה לאור. הם סמכו עליי לנגן גם בגיטרה ובבס, למרות שאני בסיסט בסדר וגיטריסט אני לא, וזה היה פרגון אדיר עבורי, שם התעמקתי בטקסטים שלו והרגשתי שאני מכיר אותו באמת".

מאיר נוסף שאיתו עבד לוי הוא מאיר בנאי. בתחילת שנות ה־90 הפיק עבורו את אלבומו המצליח ביותר, "וביניהם", שהעניק לו גם את תואר "זמר השנה" וכלל מלבד שיר הנושא גם את "שער הרחמים" ואת "אהבה קצרה", שנבחר כ"שיר השנה". "אהבה קצרה נכתב במקור כבלדה", מגלה לוי. "בזמן העבודה באולפן, הגיטריסט יאיר מיכאל ניגן להנאתו את השיר 'Losing My Religion' של להקת R.E.M. ונגן נוסף החל לשיר את 'אהבה קצרה' על הלחן הזה. הרגשתי שיש פה משהו. אמרתי למאיר שבמקום בלדה ננסה לנגן את זה בסגנון של R.E.M. וזה עבד". בתחילת שנות ה־2000 עבדו השניים על האלבום "לב סדוק".

ההשפעות המוזיקליות המגוונות של לוי שיחקו לטובתו כמפיק מוזיקלי אקלקטי, שנוגע בכל הסגנונות, מרוק'נרול למוזיקה ים־תיכונית. "החלטורות השתלמו לי", הוא אומר. "כנגן בחתונות ניגנתי הרבה סגנונות, אז הצלחתי לשלוט בהם. הנגינה השתלמה לי במיוחד והשלימה את התמונה כשעבדתי עם שמעון בוסקילה על האלבום 'מחפש חבר קרוב'. אין שום דבר מבוזבז".

אף שהוא אחראי, כמעבד, כמפיק וכנגן על הצלחתם של שירים רבים שהפכו לקלאסיקות, לוי הלחין רק מספר מועט של שירים, ובהם "ערב בא נלך לרקוד" ו"דרך ארץ" לגידי גוב, "שיר הבלבול" לדורי בן זאב ו"שיר לשירה" ליעל לוי. "אני ניגש ליצירה כבעיה שצריך לפתור אותה ולמצוא לה פתרונות, ולכן אני גם לא מלחין, כי להלחין זה ליצור בעיה", הוא מסביר. "פה ושם הלחנתי שירים שיצאו בחמש דקות, אבל לא כאלה שהתאמצתי להלחין, כי אז השאלות לא היו נגמרות".

ביום שישי (24 במרץ, 21:30) יעלה לוי לראשונה מופע בכורה, "משה לוי וההפקות הגדולות". הפעם הוא לא יהיה מאחורי הקלעים אלא יעמוד במרכז הבמה, ינגן ויספר על ההפקות המוזיקליות הגדולות שבהן לקח חלק, כמו גם על ההשראות המוזיקליות שהשפיעו עליו ועיצבו את ישותו האומנותית."נעשו אליי פניות במרוצת השנים, לצאת במופע משל עצמי, אבל אף פעם לא ראיתי סיבה לעלות לבמה ולנגן שירים שהפקתי. חשבתי שאם אעשה זאת, הקהל יחפש את המבצע המקורי ולא אותי. עד ששני בחורים צעירים שאיתם עבדתי, תום להב וירדן אשכנזי, התעקשו. החלטתי לבוא לפגישה. לואי להב, אבא של תום, נכח גם הוא בפגישה ונתתי להם את כל הסיבות למה אני לא רוצה לעשות מופע שלי. לא מתוך צניעות אלא מתוך חוסר ביטחון. לואי הציע שנעבד את השירים מחדש וננגן קטעים מוזיקליים, ואז הבריק לי רעיון: בזמן שהפקתי את השירים היו לי מודלים בראש שבמודע או שלא במודע היוו השראה. אז חשבתי שנשלב בין השירים שבהם הייתי שותף לבין השירים שהשפיעו על העשייה המוזיקלית שלי. כך לא נתמודד עם ביצוע שהאוזן מכירה. יש אומנים שלא אוהבים לחשוף מאיפה הם שאבו השראה, זה כמו קוסם שמגלה את הקסם, אבל אני לא קוסם ולא מגלה קסמים - אני מוזיקאי שאוהב ועושה מוזיקה".

איך תרגיש כשלראשונה הזרקור יופנה אליך?

"המחשבה קשה, אבל אתרגל, כי אני מרגיש שהמופע הזה נכון לי".

איך בחרת מה ייכנס ומה לא מתוך הרפרטואר העשיר?

"בחרתי 16 שירים מתוך קרוב למאה להיטים וכמובן שהקפדתי לא לקחת יותר משני שירים של שלום חנוך, כי הם יכולים להחזיק מופע שלם. בכל מופע אארח אומן שעבדתי איתו: יזהר אשדות, שלום חנוך והייתי רוצה גם את גלי עטרי, ריטה ודפנה ארמוני".

אחד השירים שישולבו במופע הוא "צלו של יום קיץ" של יזהר אשדות. "את השיר הזה הרכבנו מכמה לחנים של אשדות", מספר לוי ומודה: "ככל הנראה בזמן העבודה היה לי בראש את השיר 'Sowing The Seeds Of Love' של Tears For Fears, ולכן ננגן גם אותו במופע". במופע ישתתפו לוי (קלידים, אקורדיון ושירה), ענבל ממן (שירה) שהיא גם זוגתו בחיים, ירדן אשכנזי (בס ושירה), תום להב (תופים ושירה) ובארי לבנת (גיטרה).

המופע גורם לך להסתכל אחורה על הקריירה שלך?

"כשאני מסתכל אחורה, אני אומר לעצמי שני דברים. לפעמים זה שפעם הייתי טוב יותר ולפעמים שזה לא ראוי, ואיך הצלחתי לעבוד על כולם שאני מוזיקאי ומפיק?".

איך, כמפיק, אתה מתאים את עצמך לשינויי הזמנים ולהישאר רלוונטי?

"מאז ומתמיד יש בי סקרנות כלפי מוזיקה. בין אם זה פופ עכשווי או מוזיקה אלקטרונית. יזהר אשדות ואני האנשים הראשונים שפתחו מחשב בארץ ועשו מוזיקה אלקטרונית. אחרי כמה שנים מול המחשב החלטתי לעזוב אותו וללכת ללמוד פסנתר קלאסי. עשיתי פנייה למוזיקה קלאסית, אני לומד אצל מורה שמלמדת אותי ברמה של ג'וליארד וזה כיף".

מה דעתך על המפיקים המוזיקליים החדשים?

"וואו, הם מהטובים בעולם. בעבר, כשאנחנו הפקנו היינו תלויים בנגנים, בציוד ובאולפנים, והעיניים שלנו נישאו תמיד לארצות הברית. כיום המחשב שיושב עליו מפיק ישראלי הוא בדיוק אותו מחשב שיושב עליו מפיק מלוס אנג'לס, הסאונדים אותם סאונדים, ואין את המגבלה של המרחק. כיום, כשפונים אליי לעשות הפקה מוזיקלית, הרבה פעמים אני מפנה לצעירים ומעדיף לשמש כיועץ".

ומה עוד אתה עושה בימים אלה?

"מלבד העבודה הקבועה עם שלום חנוך, אני מופיע כקלידן, אקורדיוניסט וכשצריך גם גיטריסט של הטרנזיסטור, להקת מחווה לשירי אריק איינשטיין. בימים אלה אני עובד עם אריק ברמן על אלבום אקוסטי ואלבום אלקטרוני, עם המוזיקאי אורי ביילין, בנו של השר לשעבר יוסי ביילין, ועם האומנית עידית צין, שהטקסטים הם המניע העיקרי שלה, ובעיקר אני מפנטז על היום שבו אוכל לעשות רסיטל ולנגן מוזיקה קלאסית עם גוונים אחרים".