לאחרונה ראינו כמה סדרות שבהן קבוצת נשים צריכות לשרוד הרחק מציביליזציה - כמו "הצהובות" ("Yellowjackets") ו"אבודות בטבע" ("The Wilds") - והנה באה עוד אחת. אבל "בוגרי 2007" ("Class of '07"), הסדרה האוסטרלית החדשה של אמזון פריים וידאו, מביאה טוויסט קומי על הנושא: היא מחזירה את הגיבורות שלה, ואותנו איתן, לרגעים הכי מבאסים בחווית התיכון. למרות שהיא מתרחשת כולה במעין עולם פוסט-אפוקליפטי שאחרי אסון טבע גדול, מדובר בקומדיה מוחלטת, מלאה ברגעים מטורללים וטוויסטים עלילתיים על גבול הלא-אמינים, הומור הגעלות ורפרנסים תרבותיים.
מסיבה לא ברורה בכלל בחרו לתרגם בישראל את שם הסדרה ל"בוגרי 2007", וזאת למרות שכל הדמויות בסדרה הן נשים. הבוגרות המדוברות הן קבוצת תלמידות לשעבר של פנימיית בנות, שהתכנסו כדי לחגוג פגישת מחזור. כולן שמו על עצמן את הגרסה המרשימה ביותר של עצמן שאפשר, כדי להראות לכל האחרות כמה טובים החיים שבנו לעצמן בעשר השנים מאז שנפגשו לאחרונה. אתם יודעים, פגישת מחזור. ואז קורה דבר שאף אחת לא יכלה לצפות, ותוך לילה אחד מוצפת כל אוסטרליה במים רבים. למזלן הטוב (או הרע?), פנימיית הבנות הקתולית רידג' הייטס בנויה על ראש הר, וכשהן מתעוררות מלילה של שתייה וריקודים, מגלות הבנות שהן נטושות לחלוטין על אי מוקף מים. עכשיו, לא רק שהן תקועות בשום מקום בלי קשר עם שאר העולם וצריכות למצוא דרכים לשרוד, הן צריכות לעשות את כל זה עם חבורת הבנות שאיתן עברו את התיכון. איזה סיוט.
מהר מאוד מתברר שהנושא העיקרי של הסדרה הוא מי אנחנו ביחס למי שהיינו כנערות, והאם עשר שנים מספיקות כדי להתבגר ולהתגבר על כל הטראומות של תקופת הנערות. והתשובה היא כמובן, ממש לא. כמעט מהרגע הראשון אנחנו רואים איך גיבורות הסדרה חוזרות מיד לדינמיקות של התיכון. לכל אחת מהן יש איזשהו דימוי, תיוג ששמו עליה כשהייתה נערה, וגם עכשיו, שנים אחר כך, התיוג הזה מופיע כאילו הן לא השתנו, בנו חיים, כאילו בעולם שבחוץ אין להן קריירות ומערכות יחסים, כאילו כל השנים בטיפול לא משנות שום דבר. החנונית נשארה החנונית שמנסה להישמע לכללים, הביץ' נשארה הביץ' שכולן מנסות להתחנף אליה אבל בעצם כולן מפחדות ממנה ושונאות אותה, ההיא שהייתה נשכחת בתיכון נשכחת גם עכשיו, והסטלניות עדיין מחפשות משהו לעשן.
אנחנו רואים את הדברים דרך עיניה של זואי (אמילי בראונינג, "הרומן", "אלים אמריקאים"), בחורה שמנסה לברוח מהפדיחה שעשתה בתכנית ריאליטי שהפכה אותה למם. זו לא הפעם הראשונה שזואי מפשלת או מביכה את עצמה, וממש לא האחרונה. היא אנוכית, מניפולטיבית ונגררת, אבל כשהיא כן מנסה לעשות את הדבר הנכון, הבנות לא מאמינות לה ממילא. היא גיבורה שקשה לאהוב, הבחירות שלה הרבה פעמים מפוקפקות, והדבר היחיד שבאמת נראה שחשוב לה זה תיקון היחסים עם אמיליה (מייגן סמארט), ה-BFF שלה מהתיכון שלא דיברה איתה כבר עשור. אבל למרות כל התכונות הבעייתיות שלה, יש לזואי קסם רב ואנחנו מוצאים את עצמנו מאוד מושקעים במערכת היחסים של החברות-לשעבר האלה.
באופן מפתיע, הדמות המעניינת ביותר בסדרה היא ססקיה (קייטלין סטייסי, "בבקשה תאהבו אותי") שהייתה הנערה הכי פופולרית והכי מרושעת כשהבנות היו בתיכון, וכיום מיתגה את עצמה מחדש כגורו של חיים טהורים ו-וולנס. לכל אחת מהנשים יש זכרונות קשים מססקיה ואיך הייתה רודה בהן, לכל אחת מהן יש איזושהי טראומה שקשורה בה ובהשפלות שהעבירה אותן. ואילו לפגישת המחזור היא מגיעה כאישה מקסימה ונחמדה, שמוכנה לקחת אחריות על מה שעשתה, ולא נעים לכעוס עליה. אבל האם זו האמת או מסכה? או שאולי נכון יותר לשאול, כמה זמן ייקח לחבורת הנשים הכאוטית הזאת להחזיר אותה חזרה להיות האדם הנורא והמתעלל שהייתה?
בהמשך הסדרה אנחנו מקבלים הזדמנות להעריך את הדמות של ססקיה מחדש, כשהחזרה לחיים בפנימייה עושה לה טריגרים לכל מה שניסתה להשאיר מאחוריה, ואנחנו לומדים מה עומד מאחורי האישיות המורכבת שלה. זה אחד החלקים היחידים שהסדרה מתייחסת אליהם באיזושהי רצינות, והוא גם אחד החלקים הכי חשובים בסיפור, שגם מדגיש את הנקודה שלכולן יש איזושהי טראומה שגורמת להן להתנהג כפי שהן מתנהגות.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכם גם:
"אבא בהפרעה" נהדרת. דווקא לכן קשה לא להבחין בצרה הגדולה של נטפליקס
"משחקי הכס" מקבלת סדרת בת נוספת - והיא מעידה על בעיה עמוקה בטלוויזיה
"סוכן הלילה": קרוב לוודאי שהיא תתחרה על תואר "סדרת האקשן הטובה של השנה"
למרות שהמסר הזה עובר לאורך כל הדרך, הוא לא עוזר להתחבר לדמויות האלה במיוחד. האמת היא שאולי מלבד אמיליה, שמרגישה כל הזמן קצת חיצונית לקבוצה, לא קל בכלל לחבב אף אחת מהן. נראה שבמצב הקיצוני שבו הן פתאום מצאו את עצמן, כל אחת מהן עשתה מהר מאוד רגרסיה לגרסה הגרועה ביותר של עצמה. הן רבות ומתווכחות, מסתירות זו מזו מידע חשוב, מבזבזות את מעט המשאבים שיש ברשותן על התפרצויות זעם, ומשנות נאמנויות מרגע לרגע - ממש כמו קלישאה של בנות נוער. למרות שהאירועים מעניינים ותמיד יש עוד איזה טוויסט מותח, אחרי כמה פרקים כל ההתנהלות הילדותית של הגיבורות מביאה עצבים, ואנחנו רק רוצים שהקבוצה הזאת תתאפס על עצמה ותתחיל להתנהג בצורה בוגרת. שמישהו יציל אותן כבר מפני עצמן.
מסתבר שלנסות לשרוד את סוף העולם עם חוקים של בית ספר תיכון זה די מסוכן. כל ריב קטנוני יכול להוביל לתוצאות הרות גורל. כל בגידה היא עניין של חיים ומוות. החברה החדשה שבנות פגישת המחזור מקימות בנויה על עבודת צוות וצחוקים, אבל בעיקר על סחיטות, איומים ואלימות. בעצם, הסדרה הזאת היא פרודיה על "בעל זבוב", הסיפור הקלאסי על חבורת נערים צעירים שננטשים על אי ומאבדים כל צלם אנוש. אבל מכיוון שמדובר בקומדיה על נשים מודרניות, הן מתחברות יותר לרפרנסים תרבותיים כמו הריאליטי "הישרדות", כשהשיא הוא טקס "הדחה מהאי" על ידי "מועצת שבט". לא תמיד מה שקורה על המסך אמין במיוחד, אבל הכל עובר כי הטון המשועשע נשאר עקבי לכל אורכה, והיוצרת קייסי אנינג מצליחה לשמור על האיזון בין אירועים קיצוניים לבין קלילות קומית. האיזון הזה מסייע ל"בוגרי 2007" - ראיתם את זה מגיע - להישאר עם הראש מעל המים.