טור פרק 4.01 | פרק 4.02 | פרק 4.03
השם העברי שנבחר ל-"Succession" החביא בתוכו מאז ומעולם עיוות של הכוונה המקורית. עד כה אפשר היה להתעלם ממנו באלגנטיות, אלא שעכשיו הוא ממש מרחף מעל מלחמת הכל בכל שנפתחה דקות ספורות לאחר מותו של לוגן (יש שיטענו שאפילו בעודו נושם עדיין את נשימותיו האחרונות). השם המקורי מעמיד את הירושה כנושא שמגדיר ומעצב את כל הדמויות הפועלות. זאת לא רק ירושה במובן הכספי או ההוני של המילה, אלא גם העברת שרביט של מורשת, בחירה בדמות שתמשיך את דרכו של המוריש, בהתאם לתפיסת עולמו וסגנונו. צורת הרבים של השם העברי מייצרת את האשליה כאילו הפוקוס בסדרה הוא על היורשים הפוטנציאליים עצמם, לא רק מבני רוי. כל מה שאנחנו יודעים עליה מעיד על ההפך. הירושה היא זו שעיצבה את חייהם של גיבוריה, הפכה אותם לאנשים שצמחו להיות. היא הדבר שמניע אותם, את הבחירות שלהם ואת מערכות היחסים שלהם.
אין דרך יפה ופואטית יותר לראות את האמת הזו מאשר המטאפורה המושלמת ליחסי קנדל-לוגן. המסמך שנמצא בכספת של האב מציג את שני הסטטוסים שקנדל התנדנד ביניהם מאז ומעולם: מסומן ומחוק. זה לא רק הסימון, אלא גם השם המלא שנכתב על הדף: קנדל לוגן רוי. כמו צריבה של בעלות כבר בשלב הענקת השם. כל חייו היה קנדל מחוק או מסומן, לעתים הוא היה שניהם בעת ובעונה אחת. בעודו מביט במסמך אפשר ממש לראות את הגלגלים במוחו מסתובבים. זאת לא רק העקיצה המדויקת של שיב על האופן שבו ניתן לפרש את הסימון של לוגן על הדף, אלא הקונפליקט שליווה את קנדל כל חייו: האם אביו מאמין בו או בז לו? האם הוא עשוי מהחומרים של איל תקשורת או שהוא המודל לסיקוול מאכזב?
"הוא גרם לי לשנוא אותו ואז הוא מת", אומר קנדל לפרנק. "אני מרגיש שהוא לא חיבב אותי. אכזבתי אותו". הטרגדיה היא שקנדל כבר היה קרוב מאוד לצאת מהמעגל ההרסני הזה. התהליך שעבר עליו מאז הטביעה בבריכה, הוביל אותו קרוב מאוד אל קבלה עצמית. הוא אפילו העז לחשוף את רגשותיו ודיבר עם פסיכולוג כדי להתמודד עם האבל על לוגן, סיטואציה מאוד לא מקובלת בבית רוי. זה אמנם הגיע עם קלישאות של חכמים סיניים, אבל משהו בו נרפא כפי שפרנק עצמו מעיד.
וכך, גם במותו לוגן ממשיך לרדוף את נשמתו של קנדל, ממשיך לנגן על אותם שדים שליוו אותו לאורך כל חייו. מצד אחד ההערכה וההערצה למה שאביו הקים במו ידיו, ומנגד הסלידה העמוקה מסגנון האבהות שלו והדרך שבה השתמש בהבטחת הירושה כדי לפגוע בו שוב ושוב. קנדל כבר השלים עם העובדה שהשנאה ביניהם הפכה לדבר מוגמר, להוכחה של כישלונו לזכות בהערכתו של אביו. הופעתו של המסמך מחזירה אותו שוב אל המרחב הרעיל שבין הבטחה לאכזבה, נאחז בתקווה שאולי בכל זאת לוגן האמין בו למרות הכל, ולא ממש משנה מתי. ואם לוגן אכן האמין, הרי שהירושה שוב מגדירה את קנדל. הוא כבר לא איש העסקים שחופשי לבנות אימפריות כרצונו, אלא נושא הנטל של וויסטאר, הלוגן החדש. כבר ראינו לאורך הדרך הבזקים לוגניים אצל קנדל: במסיבת העיתונאים שנעלה את העונה השנייה, בניסיונות ההפיכה של העונה הראשונה ושל העונה השלישית, אבל נדמה שהפעם הוא מאפשר לעצמו ללכת אל הצד האפל כפי שמעולם לא העז כשאביו היה בחיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
במהלך הפרק הקודם קנדל הזהיר את שיב ורומן מהבור שאליו נפל הוגו, בעזרתה האדיבה של בתו. כששיב תהתה אם אפשר לגרום למטוס ובו הגופה להמשיך ולחוג באוויר כדי לאפשר להם "לחשוב", קנדל הסביר שמהלכים כאלה עלולים "להגביל את חופש התנועה שלהם", רמז קל לכלא. כל עוד הידיעה על מותו של לוגן ידועה רק למעגל הקרוב שלו, שימוש במידע הזה למטרות מסחריות (כמו מכירת מניות החברה, מתוך הבנה שאלו עומדות לצנוח ברגע שהידיעה על הליכתו של לוגן תהפוך לנחלת הכלל) נחשב לסחר במידע פנים, עבירה שהעונש עליה עשוי להסתכם בקנס של עד חמישה מיליון דולר ו-20 שנות מאסר. העובדה שהוגו היה זה שמסר את המידע לבתו בטרם הפך לציבורי, הופכת את שניהם לשותפים לעבירה. "יורשים" מרימה באופן מושלם את הכדור הזה בסצנה הראשונה שלאחר הפתיח, שבה קנדל מצותת לשיחה של הוגו וג'וליה, "שוכחת" ממנו לכל אורך הפרק, למעט סצנת ההסבר הקצרה של הוגו לקנדל, רק כדי לשוב אליו להנחתה מושלמת בסצנת הסיום.
אחד האלמנטים המרגשים של העונה הזו היה האיחוד של ילדי רוי, על אף השבריריות של היחסים ביניהם. הסתלקותו של הקונפליקט הגדול שאיחד אותם הוא קרוב לוודאי תחילת הסוף של האיחוד הזה. לכאורה, יש להם עדיין תמריץ משותף לשמור על האינטרסים שלהם מול אינספור הגורמים שבוחשים בעסקת וויסטאר-גוג'ו, אבל עכשיו התעוררו גם החשדנות התמידית, הפרנויות והשדים, המרוץ הבלתי נגמר להיות הנבחרים של לוגן, בעיקר עכשיו - כשהוא כבר לא יכול לסכל את צעדיהם.
כשמתסון מתקשר, קנדל מציע לשיב ורומן לקחת רגע לחשוב ו"לא למכור את מנהטן תמורת חרוזים". זהו אחד המיתוסים הגדולים על מקורותיה של מנהטן המודרנית, שנרכשה ב-1626 על ידי חברת הסחר "הודו המערבית" של האימפריה ההולנדית משבט מקומי, תמורת מה שהוגדר כ"חרוזים ותכשיטים זולים" בשווי 24 דולר. מחקר היסטורי מפקפק באמיתות הסיפור הזה, שנודף מהתנשאות מערבית על הילידים האמריקאים, אבל הוא נותר סמל לעסקאות של ניצול צד לא מיומן. קנדל מבין שכל המעורבים בעסקה רואים עכשיו כך אותו ואת אחיו ואחותו הצעירים. הוא כמובן לא טועה. "פשלונרים וסתומים", מכנה אותם טום, "אולי לא הכי כשירים כרגע כדי לקבל את התפקיד", מוסיף קרל. לאחרים יש מן הסתם כינויים אחרים שהם שומרים לעצמם.
הקונה השבדי מריח דם גם כן. כשהשלושה מתקשרים אליו הוא מניח להם לדבר עם העוזר שלו, ומקווה שהמהלך המזלזל יגרום להם לטעות ולהוכיח לו שהכוח עבר שוב לידיו. שיחת הווידאו עם קנדל בערב הקריוקי הייתה טעות מצדו של מתסון, היא שידרה מצוקה שקנדל מיהר לזהות ולנצל מתוך הבנה שמתסון אכן כפה על לוגן עסקה נוחה עבורו. הפעם אלה הילדים שטועים. שיב שואלת בעצבנות האם מתסון עדיין מתכוון לקנות את החברה, קנדל ורומן תוהים למה מתסון לא רוצה להגיע לטלפון, אף אחד מהם לא מסוגל עדיין לקחת אחריות ולהוביל את התהליך. את הוואקום הזה מנצל מתסון כדי להעביר את המו"מ אל המגרש הביתי שלו. בפעם הקודמת שמו"מ התרחש בטריטוריה של מתסון, אפילו לוגן הגדול נאלץ לחרוק שיניים ולהיכנע. קשה להאמין שרומן וקנדל מסוגלים לתוצאה טובה יותר.
יעניין אתכן גם:
אי- אמון, סחיטה, מרמור ונשמה: 9 הרגעים המדהימים של "יורשים"
"משחקי הכס" מקבלת סדרת בת נוספת - והיא מעידה על בעיה עמוקה בטלוויזיה
"סוכן הלילה": קרוב לוודאי שהיא תתחרה על תואר "סדרת האקשן הטובה של השנה"
סדרות מומלצות לאפריל 2023: כל מה ששווה לראות בטלוויזיה
במשך שלושה פרקים שמרה "יורשים" את הסוד להתנהגות הקפריזית של שיב, שנראתה לפרקים לא מתאימה למה שלמדנו לצפות ממנה. הידיעה שהיא בהריון על רקע התהפוכות בחייה, הופכת את הכל להגיוני הרבה יותר וכמעט כרגיל גם לטראגי. קשה להתעלם מהתחושה ששיב קיוותה, גם אם בתת מודע, שתוצאות בדיקות מי השפיר יחזרו בלתי תקינות. נורא עד כמה שזה נשמע, זה היה הופך עבורה את הדברים לקלים יותר. האימהות מגיעה עם מטען עצום שמטלטל את המהות של שיב. בראש ובראשונה הוא מערער את התקוות שלה להשתלב בצמרת של עולם כל כך גברי. בחיבור הבלתי ניתן לניתוק בין "יורשים" למשפחת מרדוק, שיב היא אליזבת, הבת הצעירה, המבטיחה והכשירה מבין כל ילדיו של רופרט מרדוק לרשת אותו, אך גם זו שהוזזה הצידה בגלל מינה. התוספת של אמהות לקלחת, כמעט מבטיחה ששיב תיתפס כמי שאינה "פנויה נפשית" לנהל אימפריה. במילים אחרות: תחת המעטה של האבל על לוגן, שיב מתאבלת בעיקר על עצמה.
אל המשבר הקיומי הזה מתחברים גם היחסים הטעונים עם קרוליין, שבאו לידי ביטוי בשיחה המצמררת ההיא ב"קיאנטישייר", הפרק השמיני של העונה השלישית. אז התוודתה קרוליין שככל הנראה הייתה צריכה להעדיף גידול כלבים על פני ילדים. כל מהותה של שיב כאישה נבנתה מהטראומה של היחסים האלה עם קרוליין, במקרה שלה נדמה שהרבה יותר מאשר מהיחסים עם לוגן. זו הסיבה שהיא מחפשת תמיד לברוח מהתמודדות עם רגשות ואמוציות, לתפוס עמדת שליטה ולאפשר לעצמה לקבור את הרגש מתחת למגננה עבה של ציניות. אלא שעכשיו אין לה מול מי לשחק את משחקי הכוח האלה. כל השאלות של האם היא נדונה לשחזר את הטעויות של אמה, של האם היא באמת מעוניינת בתהליך הזה - מתרסקות עליה באחת.
לאורך הפרק כולו מקפידה "יורשים" להבליט את השיחות ללא מילים שמתרחשות בין שיב וטום: כשהוא מגיע לראשונה אל הבית ומחפש אחריה במבטו, כשהוא מגיע לקרוא לילדים להיכנס לפגישות, פעם אחר פעם היא נלחמת בעצמה לא לשדר חולשה, לא להתוודות בפני טום על מה שבעיניה הוא תבוסתה הסופית: העובדה שהיא נושאת את הילד שלהם. על פי השיחה עם רופאת הנשים והתכנון לקבוע בדיקה נוספת בשבוע ה-20, ניתן להניח ששיב נמצאת בחודש הרביעי. פיזית היא לא תוכל להסתיר את הסוד עוד זמן רב, ולכן כל פעולותיה הופכות קדחתניות הרבה יותר, נואשות הרבה יותר, במה שנדמה לה כמו תבוסה מתקרבת. על רקע כל אלה, הנפילה שלה לקראת סיום הפרק גורמת להחסיר פעימה. היא ממהרת להפגין מעטה נואש אחרון של שליטה, אבל ההתפרצויות כלפי האחרים על השמחה הלא הולמת שהם מפגינים, מסתירים את העובדה שהייתה שמחה אם עוד מישהו היה עצוב גם בשבילה.
בצד השני של מערכת היחסים הזו, טום נראה אבוד מאי פעם. מנסה בפאתטיות למצוא צלע כלשהי להיאחז בה במאבק הירושה. הוא מתחיל אצל הגווארדיה הוותיקה, במקום שבו הסימפתיה כלפיו שואפת לאפס. "אתה חטטן עצלן שאף אחד לא סומך עליו", אומר לו קרל, "האיש היחיד שהאמין בך מת, ואתה נשוי לבת של הבוס - והיא אפילו לא מחבבת אותך. נדפקת באמת ובתמים". קנדל מודה שהוא מחבב אותו כשהוא מנפנף עוד ניסיון, אלא שלאחריו הניסיונות הופכים הרבה יותר מדויקים. תחילה עם שיב, כשטום מפגין שוב אצילות ומסרב להיגרר למשחק ההשפלות שהיא מנסה לגרור אותו אליו. תחת זאת הוא משחזר את ההיכרות הראשונה שלהם בצרפת, תקופה שהוא מתאר כקשה עבור שיב. הוא מזכיר לה איך שלח לה פתקים בכתב יד, והיא התוודתה בפניו שהיא אוהבת את זה. מבלי לדעת, טום נוגע בעצב החשוף של שיב, שאמנם ממהרת להסתלק ולעטות על עצמה שוב שכבה מגוננת - אבל בסתר הלב זו הנחמה שהייתה חסרה לה.
לאחר מכן טום מגיע אל רומן, ובמיומנות לוגנית אמיתית לוחץ על כפתור הפרנויה האישי שלו. מזכיר לו שהוא מנהל הכספים והיה מעורב בעסקת מתסון, ושאין לו שום סיבה לוותר כעת על עמדת שליטה. רומן מנסה לנפנף אותו בשורה של עלבונות טיפוסיים, אבל המילים האלה משנות את מה שנראה היה כהשלמה עם מסירת ההובלה הזמנית לקנדל. ההגדרה הבוטה של קרל עדיין נכונה. מצבו של טום עדיין דפוק כהוגן, אבל לא בטוח שמשיכות החוטים שלו נואשות כפי שנדמה. בעולם הבודד והקר של מלחמת הירושה, בני ברית הם ערך נדיר, וטום כבר הוכיח שהוא מסוגל לשחק בכל הצדדים תמורת הזכות לשרת.
מה שמוביל אותנו כמעט באופן טבעי אל העימות בין מרשה וקרי, עוד מערכת יחסים שהושפעה לחלוטין מנוכחותו של לוגן. רק לפני שני פרקים הבהירה קרי שמרשה "עושה קניות במילאן. לנצח", והנה היא מדשדשת לה המומה אל הבית שחשבה לשלה, רק כדי למצוא את מרשה שוב בשליטה. האם לוגן באמת דיבר עם מרשה "בבוקר, אחר הצהריים ובאינטימיות מדי ערב"? סביר להניח שלא. שום דבר באופי של לוגן לא מסגיר סנטימנטליות כזו, בוודאי כשקרי הייתה שם כתחליף. מה שסביר הרבה יותר הוא שמרשה שיחקה את המשחק הזה הרבה יותר זמן מהעוזרת האישית המשודרגת, והיא יודעת לסמן את הטריטוריה שלה ולייצר בריתות באופן שקֶרי לא למדה עדיין.
קרי מגיעה אל הבית בבירור כדי לקבל אפשרות לסגירת מעגל. להביט בחדר שבו ישנה, להבין שזה נגמר באמת, שהכרטיס שלה לחיים אחרים אבד. זו בקשה קטנה, נוגעת ללב מצדה, לעלות ולהתייחד לרגע עם התחושות האלה. נטולת בני ברית כלשהם היא לא מהווה כל איום, אבל מרשה לא מוכנה להפגין חמלה עבור מי שתפסה את מקומה. היא עסוקה בחלוקת השלל ומכירתו במחיר מופקע לקונור, דואגת להשיג לעצמה ערובות שלא קיבלה מלוגן. קרי מתחננת בפני רומן שינסה לעזור לה ולאתר את מסמכי הנישואין שלוגן הבטיח לה למלא, אף שספק אם היו קיימים כאלה. וגם בסיכוי הקטן שאכן היו, הגיוני שמרשה הייתה מאתרת ודואגת "לאבד אותם" כפי שקרל הציע לפרנק לעשות עם המסמך של קנדל. רגע אחד היא הייתה אשת איל תקשורת ומנחת טלוויזיה, סינדרלה של ממש, ואז השעון הכה חצות והיא מלווה על ידי מאבטחים למונית שתיקח אותה אל הרכבת התחתית.
כל האינסטינקטים שנקברו בתוך קנדל מתעוררים לחיים עם הימצאות המסמך. הוא בונה במהירות קואליציה שתתמוך במועמדותו כיו"ר זמני: תחילה עם פרנק (שהיה שותפו לניסיון ההפיכה הראשון בעונה הראשונה), לאחר מכן עם סטואי (שותף נוסף, שגם מזכיר לו את תוצאות הניסיון ההוא), סנדי פרנס, אמו (שאיתה הוא מתכתב בהודעות) ולבסוף אחיו ואחותו. כולם חברי הדירקטוריון. הוא מזהה במהירות את חוסר הנוחות של שיב ורומן עם עלייתו הבלעדית לשלטון, ובוחר בבן הברית הנוח יותר. רומן קל הרבה יותר לתמרון משיב, החלק שבו שמעוניין שכולם יסתדרו זה עם זה אמיתי.
עם המינוי המובטח, הוא מרגיש בנוח ללכת מאחורי גבו של רומן דקות ספורות אחרי שהתחייב בפני אחיו ואחותו על אחדות שורות מלאה. הוא מציין בפני הוגו שמסגור תקשורתי לפיו לוגן לא היה כשיר בימיו האחרונים, ונוהל כבובה בידי ילדיו, הוא מה שאביו היה עושה לו היה במקומו. שכנוע עצמי בצד, הוא לא טועה. כדי להבטיח שהזמני יהפוך לקבוע, קנדל לא יכול להיות "כמו לוגן אבל מודרני". אף אחד לא יקנה את הסחורה הזאת. אבל הסיפור על הצאצא המורד שהשתלט על החברה בערוב ימיו של הטייקון הגדול, נשמע אמין הרבה יותר להיסטוריה המשפחתית. הסיפור הזה מציב את קנדל בעמדת כוח, כיוזם, אולי לראשונה אי פעם. מי שנדפק כל חייו ועכשיו הוא זה שמחזיק בדילדו.
פרק חדש של "יורשים" משודר מדי יום שני בצמוד לארצות הברית, ביס הוט וסלקום טיוי.