וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סטטיק אולי הביא את ספיר "רונדלים" מיכאלי למיינסטרים אבל היא כוכבת בפני עצמה

זוהר אורבך

13.7.2023 / 17:00

ספיר "רונדלים" הפכה לסנסציית טיקטוק לא רק בזכות נתוניה הפיזיים, שהיא יודעת לנצל בלי בושה והתנצלות, אלא בגלל האופן שבו היא מבצעת את הלהיטים המוכרים, הכוללים נקישות לשון שהפכו לסימן ההיכר שלה. גם אם בסופו של דבר היא לא אמנית, הסרטונים שלה פשוט מצחיקים

ספיר "רונדלים" מיכאלי. טיקטוק, צילום מסך
אם אנחנו צוחקים, מה זה משנה? ספיר מיכאלי ואורן להב/צילום מסך, טיקטוק

"כשיורד הלילה מחפשת חוויות. לא רוצה רגוע - היא רוצה רק בעיות. חותכת את העיר כמו השליח של הוולט. תפסיקי לעלות על מוניות ולעשות רונדלים. רונדלים. רונדלים".

אפשר לקרוא את הפזמון הזה בקולו של סטטיק, אבל אם יורשה לי להמר: רבים מכם קראו אותו בקולה של ספיר מיכאלי, אחת הטיקטוקריות החזקות בישראל בחודשים האחרונים. התוכן של מיכאלי פשוט: הגברת עומדת מול המצלמה (לעתים קרובות עם חברה או חבר לצדה), שרה שיר כלשהו ורוקדת לפי כוריאוגרפיה בסיסית פרי עטה. וכמעט תמיד, באותה כוריאוגרפיה ישולב סימן ההיכר של מיכאלי - נקישת הלשון.

לא צריך להיות מומחה לשיווק דיגיטלי כדי להבין מה הפך את מיכאלי לכוכבת טיקטוק, וזאת אומר בזהירות: היא יודעת להשתמש במה שיש לה. היא יודעת שהחזה הגדול שלה מושך תשומת לב, היא תתלבש איך שבא לה, בין אם האזור הזה בגופה יובלט ובין אם לא (דווקא אחד הסרטונים הנצפים ביותר שלה הוא סרטון שבו היא לבושה בחולצה ארוכה עם צווארון גבוה). אבל כולנו - ובעיקר מיכאלי - חכמים מזה. כמובן שהמון פשוט יהנו מסרטונים שמציגים נשים רוקדות בלבוש מינימלי, אבל מיכאלי מעניינת יותר מזה. בעיקר בגלל שהיא פשוט מאוד מצחיקה. רבים יתהו - האם מיכאלי באמת פה כדי להצחיק? והשאלה האמיתית: אם בשורה התחתונה אנחנו צוחקים, זה משנה בכלל?

לא הרבה ידוע בינתיים על מיכאלי - ב-2018 התחרתה בתחרות מלכת היופי דרום מטעם מזכרת בתיה, וכעת היא סטודנטית למשפטים בשנה ג'. ובשנה האחרונה, רוב הטיקטוקים של מיכאלי היו די סטנדרטיים: פה ריקוד, שם שיתוף פעולה מסחרי, לפעמים סרטונים חמודים עם קרובי משפחה. זה הלך לה מצוין: חלק מהסרטונים המוקדמים שלה הגיעו למיליוני צפיות, יותר מהסרטונים שהיא מעלה בחודשים האחרונים. אבל בשלושת החודשים האחרונים מיכאלי הפכה לשם דבר בטיקטוק הישראלי - בין השאר בזכות לירז רוסו, הלוא הוא סטטיק.

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא
@sapirmichaeli_ מי שעושה דואט שיתייג אותי ויקבל עוקב ותגובה?#דואט ♬ צליל מקורי - ספיר מיכאלי

האלבום "לירז" לא היה רק נקודת מפנה בקריירה של סטטיק, אחרי שנים ארוכות לצד בן-אל תבורי, אלא גם עבור מיכאלי עצמה. האלבום יצא בפברואר, אבל רק בסוף אפריל היא העלתה לראשונה סרטון שבו היא רוקדת עם חבר לצלילי השיר "טרנטולה". במקביל, גם העלתה לראשונה סרטון שבו היא וחברתה מדקלמות את השיר "הפשע המושלם" של עדן בן זקן, בו הציגה את סימן ההיכר שלה, בדיוק כמו מחברי הפיוטים בימי הביניים שחתמו את שמם באקרוסטיכון: נקישת הלשון בסופו של הפזמון.

אבל בתחילת מאי הגיעה ההתפוצצות, עם "רונדלים". הסרטון הראשון שבו היא שרה ורקדה ל"רונדלים" גרף כחצי מיליון צפיות. השני נצפה כ-1.3 מיליון פעמים, בנוסף למאות משתמשי טיקטוק ששיתפו את הגרסאות שלהם לכוריאוגרפיה של מיכאלי - בהן ילדות צעירות, אותן מיכאלי הזמינה לביתה לרקוד איתן ביחד. מה סוד הקסם? כנראה ההגשה האינטנסיבית של מילות השיר, בנוסף לתנועת ההיגוי שמתלווה למילה "רונדלים", וכמובן, נקישת הלשון האיקונית.

מיכאלי לא הסתפקה בשני הסרטונים הנ"ל ומדי שבוע העלתה עוד וריאציות על אותו שיר, עם אותה כוריאוגרפיה ואותה נקישת הלשון, בנוסף לגרסאות שונות שלה לשירו "על הראסי" (שהוא הפייבוריט האישי שלי). מיכאלי זכתה לכינוי "ספיר רונדלים", והחלה לנצל את 15 דקות התהילה שלה בכל הכוח. כיבוש המיינסטרים הגיע בחודש שעבר, כשנועה קירל שיחררה את שיר הגאווה שלה - "פרובוקטיבית", הסינגל הראשון שלה מאז האירוויזיון, ובו קירל אימצה את אותה נקישת הלשון. כמאמר השיר: "כל אחד הוא מי שבא לו/אל תיגע לי, אל תיגע לו/מישהו לא מתאים לו אז תגידי לו (*קליק*)".

האם מדובר בהשראה ישירה? יכול מאוד להיות, ומיכאלי, כך נראה מהצד, עפה על המחווה ההיפותטית של קירל, והגישה את הפרשנות שלה לשיר, כולל עוד כמה נקישות לשון במקומות בשיר שעליהם קירל כנראה לא חשבה. "נועה, מה שרת לי פה?", היא שאלה בפתח הסרטון הראשון, כמו הנהון מפרגן ומוקיר תודה בו זמנית של מיכאלי לכוכבת הגדולה בארץ.

גם סטטיק לא נשאר אדיש. זה התחיל בכמה אמוג'יז מבוישים בתגובה לסרטון ה"רונדלים" השני, והתעצם כשמיכאלי הוזמנה להופעה שלו במנורה, שם התבקשה להופיע על הבמה עם הכוריאוגרפיה הייחודית שלה. אבל מיכאלי לא הייתה מרוצה מההסדר כשגילתה שמצופה ממנה להופיע ללא רקדני ליווי, וגרוע מכך: עם הגב לקהל. "אני מרגישה מנוצלת", כתבה אחר כך מיכאלי. "חושבים אולי שהלב הזה מאבן אבל מאוד נפגעתי".

וכעת מיכאלי בשלב המרתק - והמשעשע - ביותר בקריירה שלה: שיתוף הפעולה עם אורן להב הצעיר. על להב (ילד בחטיבת הביניים שהחליט להפוך לסלב, והצליח) אפשר לכתוב סדרת מאמרים שלמה, אבל שיתוף הפעולה של שניהם מבהיר כמה קסם קאמפי יש בעולם החדש הזה, של יוצרי תוכן שמפורסמותם אומנותם. כי מיכאלי, בסופו של דבר, אינה אמנית - אבל מה נעשה, הסרטונים האלה ממש מצחיקים. להב עומד בלי ניע ושר בפאתוס להיטי פופ ישראלים בשעה שמיכאלי מקפצת ומקליקה בלשונה; באחד הסרטונים להב לא מצליח להתאפק ומתפוצץ מצחוק.

השת"פ הגיע לשיאו בשבוע שעבר, להב ומיכאלי ניסו להביע נחמה לעם ישראל הכואב בעקבות הפיגוע בקדומים, והחליטו לשיר בדואט את "ירושלים של זהב", מחווה אליה הגיבה טיקטוקרית בשם שיר יודפת בטענה שמדובר בביזוי ההרוגים. להב ומיכאלי לא נשארו חייבים ופתחו בסכסוך פומבי וגופריתי עם יודפת, כשהסלב הצעיר והטרי נזף בה בזעם ומיכאלי איימה עליה בתביעה. נכון לכתיבת שורות אלה, להב ומיכאלי החלו לירות בתוך הנגמ"ש: מיכאלי טוענת שלהב הצעיר "הולך מאחורי הגב ועושה דברים" בלי לעדכן אותה ומוציא אותה "מפגרת", ולהב, בתורו, מבקש שמיכאלי (אותה כינה "מדורדרת") תענה לו ושתפסיק להמציא "שקרים", כלשונו. זאת דרמת טיקטוק כיפית נורא עבור מי שנהנה מהתחום, והיא נעשית על ידי נער צעיר ואישה בוגרת שעושים שטויות ברצינות מוחלטת. יש לקוות שהפיוס יבוא בקרוב.

המחויבות שלה לפרסונה מעוררת השתאות. הרצינות התהומית שבה היא מגישה בפנינו את השירים והכוריאוגרפיה שהגתה להם היא אושר גדול עבור כל מי שביזאר פופולרי וישראלי זורם בעורקיו, ועומדת בגאון לצד פניני רשת עבריות אחרות, כמו סיפורו של מתן טריף, "אביבית משיקה חבר חדש" והדר מוכתר. מיכאלי כולה מודעות עצמית: היא לא מצחיקה בטעות. היא יודעת מה אנחנו חושבים כשאנחנו רואים אותה, ולאן אנחנו מסתכלים: בשיר מקורי שנכתב לכבודה על ידי ליאור חביב, למשל, היא שרה "ניתוחים כפרה, בסיסי, כל אחד 200 CC". ומעטים הם הדברים שמרשימים אותי יותר מאישה שרואה את הפינות שמהן אפשר לזלזל בה, הופכת אותם לגאג שמוציא אותה גדולה, ועפה על עצמה מהם.

בשנים האחרונות למדנו להעריך מחדש נשים שביזינו בזמן אמת: בריטני ספירס נחשבה עבור רבים לפקאצה הגדולה של שנות האלפיים עד שתנועת Free Britney הוכיחה לאנשים מחוץ לחוג המעריצים שלה איזו גיבורה טראגית ומעוררת השראה היא. ג'ניפר קולידג' הייתה עבור רבים המילף מ"אמריקן פאי" ותו לא, עד שהבהירה ב"הלוטוס הלבן" לכל המלעיזים שהבדיחה תמיד הייתה על חשבונם, ושהיא תמיד ידעה מה היא עושה. האם מיכאלי תיכנס לליגה שלהן? רק ימים יגידו. כלומר, כנראה שלא, אבל בינתיים - איזה כיף שהיא באה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully