הסדרה האגדית חזרה בדיוק בזמן הנכון לרפא את הלב שלנו

ספיישל 60 השנים מתחיל ומולנו צפה בחלל דמותו של דיוויד טננט, לבוש במדי הדוקטור האיקוניים. מעיל ארוך, וסט צמוד ונעלי אולסטר. לרגע אפשר כמעט לשכוח שהוא אי פעם עזב. כאילו מעולם לא היו דוקטורים אחרים, מעולם לא היו עונות אחרות - רק שחקן אחד, יחיד ונפלא.

הפתיח האגדי מתנגן, הטרדיס עפה בחלל הצבעוני, הדוקטור מגיח מתוך קופסת המשטרה הכחולה ומשהו בלב מתאחה. לרגע כל הצרות עוזבות אותנו ואנחנו חוזרים להיות קצת ילדים. כאילו אין בחוץ מלחמה, כאילו כולנו לא מתמודדים עם האסון הכי נורא שהמדינה הזו ידעה. "דוקטור הו" מבקשת מאיתנו להשאיר בצד את הציניות שלנו, למתוח את גבולות ההיגיון ולהתמסר לחוויה אחרת. אין פה פוליטיקות מורכבות, תככים ומזימות - אנחנו לא ב"משחקי הכס" או ב"יורשים". חזרנו לעולם אחר, תמים יותר. יש רק את הדוקטור וקופסה כחולה שנעה בזמן.

הפרנצ'ייז של "דוקטור הו" חווה בשנים האחרונות שפל קשה במיוחד. מעריצים רבים עזבו את הסדרה עם החלפתו של מאט סמית' בפיטר קפאלדי, ורבים מאלו שלא קפצו אז מהספינה, ודאי עזבו עם תחילת כהונתה של ג'ודי וויטאקר בתפקיד. האשמה כמובן אינה בוויטאקר עצמה אלא בעיקר בכותבי הסדרה.

כעת מנסה הסדרה להשיב אליה את המעריצים שעזבו ולנסות להחזיר עטרה ליושנה. לשם כך שב ראסל ט' דיוויס, האיש שהתניע מחדש את "דוקטור הו" בגלגולה הנוכחי, אי אז ב-2005. מצדה השני של המצלמה חוזר הצמד המופלא טננט וקת'רין טייט. דיוויס הרבה ללהק כוכבים לספיישלים - שהשלישי והאחרון שבהם עלה בדיסני פלוס במוצאי שבת - ולעונה החדשה שתבוא לאחר מכן, ככל הנראה כדי למשוך את הקהל שעזב. בספיישלים מופיע גם ניל פטריק האריס (שעבד עם דיוויס על "החטא"), ובעונה החדשה יופיעו שוטי גטווה ("חינוך מיני") כדוקטור החדש, בין היתר לצד ג'ונתן גרוף וזוכת "המרוץ לדראג של רופול", ג'ינקס מונסון.

אז זה נראה במבחן התוצאה? ובכן, הרמה משתנה מפרק לפרק.

פרק הספיישל הראשון חביב, אבל לצערנו לא יותר מזה. הפרק עובד בעיקר בזכות השחקנים הנהדרים שבו, טננט וטייט בגזרת המוכרים והאהובים, יסמין פיני ומרים מרגוליס בגזרת התוספות החדשות לסדרה. אבל יש כמה בעיות. בעיה אחת היא בעלילה - היא די בסיסית ומשמשת בעיקר ככלי לסגירת קצוות. הטוויסטים צפויים והמסר לא עמוק במיוחד. בעיה נוספת היא בכתיבה - לקראת סופו הפרק נופל למחוזות הצ'יז ורמת מתיקות מגיעה לגבול הסכרת. "דוקטור הו" מאז ומתמיד הייתה פרוגרסיבית, אבל כמה רגעים בפרק הרגישו דידקטיים מדי.

יעניין אתכן גם:
נטפליקס מציגה סדרה קסומה על אומץ ואהבה במלחמת העולם השנייה. איזה קשקוש מטופש
הסדרה הזו לא הצליחה להחליט אם היא פרודיה או מותחן
פתאום, בעונה השלישית של הסדרה, משהו מופלא קרה

רוצים המלצה לסדרה טובה? הנה כל מה ששווה לראות בטלוויזיה החודש
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

הפרק השני, לעומת זאת, כבר מעלה הילוך. על הפרק הזה ידענו אולי הכי פחות, ורגעים ממנו כמעט ולא הופיעו בחומר הפרסומי לספיישלים. טוב שכך. כל מידע שהיה מתגלה היה רק הורס את חווית הצפייה.

הפרקים הטובים ביותר של הדוקטור קרצו לז'אנר האימה. רבים מהם, כמו "חצות", "שקט בספרייה", או "מים על מאדים", השתמשו בגימיק של נבל חסר צורה ש"גונב" את פניהם של אחרים. הספיישל השני ממשיך את אותה המסורת ומסתמך אך ורק על כישורי המשחק הפנומליים של טננט וטייט. הכימיה המוצלחת בין השניים מעלה ניצוצות והתוצאה נהדרת. נוסף על כך, הפרק פשוט כתוב מצוין. הוא מותח מאוד, מפחיד לפרקים, עם תעלומה נהדרת ומסקרנת. כל התקלות של הפרק הקודם נפתרות. נפילה מעט מסתכלת של הפרק היא בגזרת האפקטים. יש סיבה ש"דוקטור הו" נצמדת לרוב אפקטים פרקטיים. המעריצים יבליגו, הם ראו דברים גרועים יותר בעונות הקודמות. קהל חדש אולי יירתע.

הפרק השלישי, כמו הנבל שלו, קצת מבולגן וכאוטי. הקצב מאוד מהיר, אולי אפילו קצת יותר מדי מהיר. בנוסף, נקודות עלילה רבות נותרות ללא הסבר. למה זריקת מלח בקצה היקום הביאה את "יצרן הצעצועים"? ובכן, כי ככה! למה עכשיו הדוקטור מתפצל ולא משתנה? ובכן, כי ככה! למרות זאת, הוא בכל זאת מוצלח ומספק, ובהחלט המרשים ביותר ויזואלית מבין השלושה.

לצופי העונות הישנות (לפני החידוש) הצפייה מהנה במיוחד, עם חזרתו של הנבל הוותיק "יצרן הצעצועים", הפעם בגילומו של ניל פטריק האריס, וחזרתה של בוני לנגפורד בתור בת הלוויה מאל בוש, ששיחקה בעונותיהן של הדוקטורים השישי והשביעי. האריס אנרגטי ומלא חן כתמיד בתפקיד הנבל, מחליף בין אינספור מבטאים ותלבושות, עם הופעה שמזכירה אולי קצת יותר מדי את הדמות שלו ב"סדרה של צרות" של נטפליקס.

סיומו של הפרק הרגיש די חסר מעוף לטעמי (שימו לב, ספוילרים מכאן והלאה). הרי דיוויס כבר ביצע את הטריק הזה בגלגולו הקודם של טננט. הדוקטור מתפצל, גרסה אחת זוכה לחיים נוחים בעוד גרסה שנייה ממשיכה לטייל בחלל. דיוויס ככל הנראה רוצה לשמור קרוב קרוב את קלף האס שהוא דיוויד טננט, למקרה שירצה להחזיר אותו לסדרה פעם נוספת.

אבל גם הוא לא מצליח לעמעם את רגע השיא של הפרק החותם את חגיגות ה-60 - הופעתו של שוטי גטווה כדוקטור ה-15. הוא מגיע וכובש את המסך. כמו שצופי "חינוך מיני" יודעים היטב, גטווה כיפי, כריזמטי ומביא אנרגיות חדשות וצעירות. ניתן רק לקוות שכהונתו תהיה מוצלחת כשל טננט.

שלושת הספיישלים של "דוקטור הו" זמינים בדיסני פלוס, ב-25 בדצמבר יעלה שם ספיישל חג המולד ובהמשך גם עונה חדשה.