ב-2015 מצאה נטפליקס ביצת זהב. סביב הדמות של פבלו אסקובר, סיפור גדול מהחיים שהיה צריך מעט מאוד סיוע מהדמיון, והכוכב העולה והכריזמטי פדרו פסקל, "נרקוס" הפכה בשתי עונותיה הראשונות לאחת מהסדרות המצליחות ביותר של הרשת, כשהיא נושאת על גבה גם ספין-אופים כמו העונה השלישית ו"נרקוס מקסיקו". שמונה שנים חלפו, וענקית הסטרימינג החליטה לנסות לשחזר בקטן את ההצלחה, כשגייסה שניים מהיוצרים, קרלו ברנרד ודאג מירו כדי להעלות את "גריסלדה" ("Griselda"), מיני-סדרה בת שישה פרקים בכיכובה של סופיה ורגרה.
גריסלדה בלנקו היא אולי שם פחות מוכר במיינסטרים, אבל התפקיד שלה בעיצוב מערכת היחסים של ארה"ב עם הקוקאין של קולומביה היה משמעותי ביותר. היא הייתה המנטורית של אסקובר, ואזכור משמעותי לכך אנו מקבלים כבר בציטוט הפתיחה המיוחס לו: "הגבר הכי מפחיד שפגשתי היא אישה. קוראים לה גריסלדה בלנקו". משפט אחד קטן שמשמש שער כניסה עצום לסדרה.
תפקידו של אסקובר בסדרה מתחיל ומסתיים ציטוט הזה. מעבר לכך, הוא לא מוזכר אפילו פעם אחת. יש להניח שזה קרה במתכוון, על מנת שלא להקטין ולו במעט את דמותה של הגיבורה הראשית ולהציגה כסנדקית (כינוי שאותו קנתה בעמל רב) בזכות עצמה, ובמיוחד כדי להעביר מסר של העצמה נשית, שמוגש בכפית של זהב לצופה. ואיכשהו, למרות זאת הוא לא יורד חלק בגרון.
יעניין אתכן גם:
עם כל הכבוד לבראנג'לינה, הסדרה הזו טובה מהרבה מהסרט בכיכובם
מה קרה לכוכבי הסדרה "חשיפה לצפון" ואיך הם נראים היום?
אנחנו רק בינואר וכבר הגיעה סדרת המופת הראשונה של 2024
"סיוט נוסח אמריקה": הסדרה של נטפליקס שווה את זמנכם אם בא לכם להתעצבן
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
עוד לפני ההתייחסות לסדרה עצמה, ראוי להטיל זרקור על הליהוק של ורגרה, מסקרן ומתבקש אבל גם בעייתי. מסקרן, משום שאפילו ב"משפחה מודרנית", ההצלחה הגדולה בקריירה הלא מפוארת שלה, היא לא קיבלה מעמד של שחקנית ראשית. מתבקש, מכיוון שאין בחירה יותר אותנטית משחקנית ממוצא קולומביאני לתפקיד כזה ולוורגרה יש את הכריזמה המתבקשת למלא את התפקיד. על פניה, דמותה המוקצנת כתוספת קומית עם מבטא שונה ומשעשע ב"משפחה מודרנית" שונה לחלוטין מזו של ברונית הסמים חסרת הרחמים, אולם במידה מסוימת גריסלדה היא שכלול של גלוריה דלגדו, עליית מדרגה מגולד-דיגרית לא מזיקה עם זעם עצור לפאם פאטאל לטינית קטלנית במיוחד. ורגרה נכנסת היטב לדמות ומצליחה בדרך כלל לשכנע שהיא ראויה לתפקיד, רק שלא בטוח שהתפקיד ראוי לה.
ל"גריסלדה" יש מספר בעיות מהותיות, הראשית שבהן היא היצמדות לעובדות. בניגוד ל"נרקוס", לפחות בשתי העונות הראשונות, בין סיפור חייה של הסנדקית לבין זה שבסדרה אין כמעט כל קשר. העלילה כל כך שונה מהמציאות, עד שאפשר פשוט היה לקרוא לה בשם אחר כדי לנתק אותה לחלוטין מהדמות ולהפוך אותה לסדרה בדיונית. למרבה האירוניה, מי שנותנת ביטוי למופרכות הזאת היא ורגרה עצמה, שלא באשמתה. אם ב"נרקוס" התאמצה ההפקה להפוך את וגנר מורה לדומה ככל שניתן לאסקובר, כאן אין כל קשר בין הדמות האמיתית והבדיונית. לכאורה, לא ראוי לעסוק במראה חיצוני, אך אי אפשר להימלט מהשוני הבולט בין ורגרה לגריסלדה. הצורך לייצר העצמה נשית באמצעות מראה מצודד מובן, אבל זו ממש לא גריסלדה, שלא רק שהייתה בהווייתה גרסה מודרנית יותר של מא בארקר, פיזית היא גם הזכירה אותה יותר.
גם פערים גדולים ניתן לסגור בקלות באמצעות תסריט טוב. נטפליקס נשענת על נוסחה שעבדה היטב בעבר. הכול היה שם - סמים, אווירת סבנטיז מחשמלת, גברים לטיניים מסוקסים (במקרה הזה אלברטו גיירה ששיחק גם ב"נרקוס מקסיקו" ומרטין רודריגס) ופסקול מרשים - רק שכל אלה באים על חשבון העלילה עצמה. התסריט מלא חורים ופערים, וכאן שוב חייבים לחזור לסדרת האם. בעוד ב"נרקוס" נבנתה הדמות של אסקובר בשיטתיות ובהדרגה, כאן הקפיצות בהתפתחותה של גריסלדה כברונית סמים גדולות מדי ומוסיפות לחוסר האמינות והחיבור. הרפרנס הראוי יותר אינו ל"נרקוס" אלא דווקא ל"הנחש", סדרה אחרת של נטפליקס שנסובה סביב אותו ציר זמן בחלק שונה של הגלובוס, עם תפאורה מטריפה וסט מרשים של ביגוד, נשים בביקיני וגברים משופמים, אבל פספסה לחלוטין בגלל התסריט והעריכה.
"גריסלדה" צברה פופולריות בזכות כל המרכיבים המבטיחים שיש בה. ההבטחה הייתה גדולה, היכולת לקיים קצת פחות. בשל אורכה היא בהחלט ניתנת לצפייה ועוזרת להפגת שעמום, רק אל תצפו לחיבור רגשי יוצא דופן, לסדרה כולה ולגיבורה הראשית בפרט.
כל פרקי "גריסלדה" זמינים בנטפליקס.