סוג חדש של קמפיין התרמה הגיע לעולם בחג המולד של 1984 - שיר צדקה המבוצע על ידי סופרגרופ עצום ממדים של מוזיקאים מפורסמים. ראשון היה "Do They Know It's Christmas", יוזמת הפופ של המוזיקאי והאקטיביסט בוב גלדוף שאיחדה לסינגל משותף את בונו, ג'ורג' מייקל, סטינג, בננהרמה, בוי ג'ורג', דוראן דוראן ופיל קולינס. המטרה: לגייס תרומות לנפגעי הרעב באפריקה. האמצעים: קליפ עמוס כוכבים עושים פרצופים עצובים באולפן, מילים קצת מטופשות וקורטוב של פטרונות. בכל זאת, אנחנו מדברים על שנות השמונים, תקופה שבה רצף מילים כמו "פעמוני חג המולד שמצלצלים שם הם דנדוני האבדון" לא היו ציטוט פוטנציאלי של דמות מהסרט "זולנדר" אלא שורה נורמלית לגמרי לשמוע ברדיו.
בערך חודש אחר כך הוקלטה מקבילה אמריקאית ללהיט הפילנתרופי הזה, בהשתתפות למעלה מ-40 אמנים. רשימה חלקית: סטיבי וונדר, מייקל ג'קסון לצד אחיו ואחיותיו, טינה טרנר, דיאנה רוס, ליונל ריצ'י, ברוס ספרינגסטין, הארי בלפונטה (שגם יזם את הגרסה האמריקאית), הול אנד אוטס, סינדי לאופר, בילי ג'ואל, בט מידלר ועוד רבים ורבות. "We Are the World" הזניק לתודעה הציבורית את הנוסחה שאנחנו מכירים ואוהבים עד היום, או לפחות אוהבים ליצור פארודיות עליה. אתם יודעים בדיוק איך זה נראה ונשמע, מהפרפורמנס שבו עושים פרצוף עצוב ומחזיקים את אוזניות האולפן בדרמטיות ועד לצילום שמעביר אותנו מכוכבת זו לכוכב זה, כל אחד שר שורה או שתיים.
יעניין אתכן גם:
סופיה ורגרה ראויה לתפקיד "גריסלדה". לא בטוח שהתפקיד ראוי לה
עם כל הכבוד לבראנג'לינה, הסדרה הזו טובה מהרבה מהסרט בכיכובם
מה קרה לכוכבי הסדרה "חשיפה לצפון" ואיך הם נראים היום?
אנחנו רק בינואר וכבר הגיעה סדרת המופת הראשונה של 2024
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
משם הכל היסטוריה - אינספור ניסיונות חוזרים וביצועים נוספים, כשכל מדינה אירגנה לה גרסה משלה. בישראל קיבלנו בין היתר את "עם אחד עם שיר אחד", שבמקום ילדים באפריקה גייס כספים לילדים עם מוגבלויות, ובהמשך את "כתונת פסים" מאת מאיר אריאל שמחה כנגד דעות קדומות וגזענות, שניהם זכו לא מזמן לגרסאות מחודשות. "שבט אחים ואחיות" אמנם ויתר על הקליפ באולפן לטובת אוסף סלפיז, אבל גם הוא הוקלט על ידי הרכב אמנים מובילים וגייס כסף למטרה טובה (תמיכה בנוער בסיכון דרך תוכנית סח"י).
לא משנה מה דעתכם על התופעה התרבותית העצומה הזו, קשה להתעלם מהחשיבות והאיקוניות שלה, כך שזה סופר מעניין לראות את אחורי הקלעים של האגדה ו/או הקלישאה. זה בדיוק מה שמספק "הלילה הגדול של הפופ" ("The Greatest Night in Pop"), הסרט הדוקומנטרי של נטפליקס - כרוניקה של רגע משמעותי בתרבות הפופ האמריקאית. הסרט לוקח אותנו מלידת הרעיון, דרך גיוס המשתתפים ועד ללילה המפרך שהתחיל בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית והמשיך לסשן הקלטות בסטודיו בלוס אנג'לס, במהלכו צולם גם הקליפ. הסרט עמוס בפרטי טריוויה מעניינים ומציג את (חלק) מהענקים שלקחו חלק ביוזמה בצורה מעט יותר אישית ואינטימית, לפעמים מפתיעה ולפעמים כזו שהולמת במאה אחוז את מה שאפשר לדמיין.
דוגמה יפה היא המקרה של בוב דילן, שנלחץ שמא היכולות הקוליות שלו יפגמו בתוצאה הסופית, מה שגרם לו בעיקר לעשות עם השפתיים בהקלטת הפזמון. הוא התקשה להקליט גם את השורות שלו עצמו, וכדי להקל עליו פונה האולפן משאר המשתתפים. מי שהציל את המצב היה סטיבי וונדר, שסיפק למפיקים כמה רגעי משבר בעצמו אבל ברגע האמת בא לעזרת חבר, עודד אותו ואפילו חיקה אותו מבצע את השורות שקיבל, מה שהקל על דילן לספק את הביצוע האמיתי. אנקדוטה אחרת קשורה לאחד מהכוכבים הגדולים של התקופה - פרינס - שלא ממש התלהב מהאפשרות להקליט שיר לצידם של עשרות מפורסמים אחרים. בת טיפוחיו שילה אי גויסה למשימה בתקווה שנוכחותה תמשוך גם אותו, ואחרי שעות באולפן התבהר לה שההבטחות שקיבלה היו לא יותר מטקטיקת משא ומתן מול מישהו אחר, מפורסם בהרבה ממנה.
נוסף לחומרי ארכיון שצולמו באותו לילה, הסרט משלב גם ראיונות עם מוזיקאים כמו ברוס ספרינגסטין, דיון וורוויק, שילה אי, יואי לואיס וסינדי לאופר לצד אנשי הצוות שאיפשרו לכל זה לקרות. הכוכב הבלתי מעורער של הסרט הוא ליונל ריצ'י, שבמידה מסוימת "הלילה הגדול של הפופ" היה בעצם הלילה הגדול שלו - לא רק שהוא וקווינסי ג'ונס הובילו את הוצאת היוזמה לפועל, לפני ההקלטות הוא הספיק להנחות את טקס הפרסים המדובר ולזכות בו בכמות מכובדת של פסלונים. הראיון עם ריצ'י הוא סיפור המסגרת שממנו מסתעפים כל הסיפורים האחרים - והוא מספר את הסיפור הזה היטב, עם הרבה הומור וחן. אם עוד יש לכם טולרנטיות לסיפורים חמודים וחיוביים על מייקל ג'קסון, יש לו גם כמה כאלה. עם זאת, יש רגעים שבהם ריצ'י הולך קצת רחוק מדי עם המיתולוגיזציה של האירוע וקשירת הכתרים לעצמו.
הבעיה היא שלא פעם הסרט גם זורם איתו, וזה מתבטא כבר בשם הגרנדיוזי שהוענק לו. "We Are the "World הוא אירוע שמייצג רגע בזמן, וקשה להאמין שהוא היה יכול להיווצר היום באותו אופן. היופי בסיפור מגיע מהרצון הטוב של המעורבים שמתערבב במפגש הבלתי אמצעי בין כל הנוכחים - הרגע הקטן שבו דיאנה רוס מבקשת חתימה מדריל הול, רגשי הנחיתות של יואי לואיס להקליט לצידם של ווקאליסטים אגדיים או רגע קטן ומצחיק בין ריי צ'ארלס לסטיבי וונדר. הדרישה של ג'ונס וריצ'י לוותר על האגו יצרה סביבה מיוחדת ורחוקה שנות אור מהתדמית הזוהרת והמרוחקת של עולם הפופ, אז והיום. זה סיפור על צניעות, על סולידריות, על קשר אנושי - לילה של פעם בחיים, לא לילה גדול מהחיים. העובדה שהסרט עצמו כמעט ולא מתעמק באספקט החברתי של כל העניין רק מחדד את כל זה - אנחנו מדברים פה על שיר פופ עם כוונות טובות, לא על פיתוח תרופה לסרטן.
למרות כל זאת, זו עדיין צפייה מהנה מאוד לאוהבי ואוהבות מוזיקה, גם כאלה שמתעניינים בפן הטכני וההפקתי ולא רק בסיפור האנושי ובאוסף הכוכבים הגדול שבו. שמות ענקיים כמו מייקל ג'קסון, דיאנה רוס או סטיבי וונדר חוזרים ועולים בו, אבל על הדרך הוא עושה כבוד גם למי שכיום שמם לא שגור בכל בית בעולם, ביניהם סטיב פרי, יואי לואיס, הול אנד אוטס, ווילי נלסון או דיון וורוויק האגדית. אחרי שמבלים כמעט שעה וחצי עם כל הקבוצה הזו, גם גדולי הציניקנים עלולים להתרגש קצת מהפזמון החוזר "אנחנו העולם, אנחנו הילדים".
"הלילה הגדול של הפופ" זמין בנטפליקס.