אומרים שאין דבר מאכזב יותר מלפגוש את הגיבורים שלך, אבל גם להתבאס מסדרת טלוויזיה שפעם ממש אהבת זה לא להיט. איזה מזל שצפייה מחודשת ב"בנות הזהב" (כל העונות זמינות כעת בדיסני פלוס), אחד הסיטקומים הטלוויזיוניים הכי אהובים אי פעם, מעוררת גלי צחוק אמיתיים ולא רק מוקלטים, ממש כמו פעם.
"בנות הזהב" הגיחה מחדש בתזמון מעולה, לפחות לבני 40 פלוס וחובבי טלוויזיה אמריקאית. התוכן המשודר בימינו מדכדך, אלים ואפל (ברוח התקופה) ורובנו סובלים אל מול אינספור דיווחי החדשות ומטורגרים על ידי סדרות פשע אמיתי. אבל באייטיז? הכל היה טוב, רק תמצאו את כריות הכתפיים שלכם ותלחצו על השלט. מיד כשעלה הפרק הראשון ונשמע שיר הפתיחה המפורסם: "Thank You for Being a Friend", התחלתי להתרגש.
"כן, הכל זהב"
ב-1985 עלה לראשונה ברשת NBC סיטקום המתאר את חייהן של ארבע נשים בנות 50 ומעלה, שותפות לבית במיאמי. החידוש היה שהגיבורות הן לא ארבע צעירות אלא נשים בגילאי המעבר וצפונה. כל אחת מהמופלאות האלה קיבלה אפיון משלה: החכמה, היפה, התמימה וזאת שממש אוהבת להגיד הכל. לתפקידים הראשיים לוהקו ארבע שחקניות נפלאות:
ביאטריס (בי) ארתור, כוכבת תיאטרון וטלוויזיה (שהגיחה להופעת אורח מעולה כאמו של לארי דיוויד ב"תרגיע"), גילמה את דורותי זבורנק, מורה גרושה, צינית, מצחיקה ומרירה. בעלה של דורותי, סטנלי (אחד מתפקידי האורח החוזרים הכי אהובים), עזב אותה לטובת דיילת צעירה ועבר להוואי והיא נזקקה למקום מגורים חדש.
רו מקלנהן, שחקנית תיאטרון ואופרות סבון, גילמה את האלמנה הזוהרת בלאנש דברו, בעלת הבית שבו התגוררו הבנות ויפהפייה דרומית קלאסית, חובבת דייטינג, סקס וגברים.
בטי ווייט המיתולוגית, מלכת השעשועונים של אמריקה ואחת מכוכבות הסיטקום "המופע של מרי טיילר מור", גילמה את רוז ניילנד האהובה, אלמנה ממינסוטה, תמימה, לעתים טיפשה ומאוד מצחיקה, שהפכה בעקבות התוכנית לכוכבת סופר פופולרית ושיחקה בטלוויזיה ובקולנוע כמעט עד גיל 100.
אסטל גטי, גנבה את ההצגה בתפקיד סופיה פטרילו, אמה האיטלקיה והמבוגרת של דורותי, שעברה להתגורר עם הבנות, לאחר שבית האבות שלה הוצת. במהרה היא הפכה לדמות שאומרת הכל בפנים, מספרת סיפורים מצחיקים על עברה כילדה בסיציליה ורומזת על קשרי עבר עם המאפיה האיטלקית.
יעניין אתכן גם:
הסדרה הנפלאה הזו היא ההפתעה הטלוויזיונית הראשונה של 2024
סופיה ורגרה ראויה לתפקיד "גריסלדה". לא בטוח שהתפקיד ראוי לה
עם כל הכבוד לבראנג'לינה, הסדרה הזו טובה מהרבה מהסרט בכיכובם
אנחנו רק בינואר וכבר הגיעה סדרת המופת הראשונה של 2024
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
לכל שחקנית גם היה סגנון לבוש שייחד אותה: דורותי תמיד לבשה אוברסייז מתוחכם שהדגיש את קומתה הגבוהה, בלאנש דברו סינוורה מדי פרק את המסך הצבעוני, עם אאוטפיטים זוהרים ומחמיאים, בטי ווייט הייתה מלכת צבעי הפסטל של החבורה, וסופיה, הקשישה יותר משאר הבנות, כמעט אף פעם לא נפרדה מתיק היד שלה, בדיוק כמו סבתא שלכם בבר מצווה.
הסיטקום האיקוני שיצרה סוזן האריס (שעמדה גם מאחורי סיטקום אגדי נוסף - "בועות"), שודר משנת 1985 עד 1992 ברשת NBC. לאורך רוב חייו הוא דורג בעשירייה הראשונה של מדד נילסן, וגרף 68 מועמדויות לאמי ו-11 זכיות במהלך השנים, כולל פרסי אמי לכל אחת מהשחקניות הראשיות בסדרה (הישג שלא "חברים" או אפילו "סיינפלד" יכולות להתגאות בו).
שמו את הכל על שולחן הקפה
במהלך שבע השנים בהם שודרה הסדרה, היא שמה על השולחן באומץ רב כמה מן הנושאים הכי טעונים שהטרידו את ארה"ב באותם שנים: הומוסקסואליות (בפרק הראשון התלווה לסדרה דמות של מנהל משק בית גיי בשם קוקו, שנעלם במסתוריות לאחר מכן), תרומת איברים, גזענות, גילנות, התמכרות להימורים (שאוט אאוט לדורותי), ניתוחים פלסטיים, שחרור מיני, מערכות יחסים, סטוצים, בגידות, יחסי הורים וילדים. ובפעם הראשונה, הנשים עצמן היו במוקד העלילה ולא הסתפקו רק בעלילות משנה.
בארצות הברית תחת משטר רייגן, כאשר הומוסקסואליות ומגפת האיידס נחשבו לנושאים שיש להחביא מתחת לסדר היום הציבורי בתקווה שייעלמו, היה מאוד מרענן לראות תוכנית שמרשה לעצמה לעסוק בסוגיות אלו בפריים טיים. בפרק 17 מהעונה החמישית, ששודר ב-1990, נאלצת רוז לעבור בדיקה לגילוי נגיף האיידס, לאחר שהיא מתבשרת שייתכן כי עירוי דם שקיבלה בעבר היה נגוע בנגיף ה-HIV. הדילמות והמתח מלווים אותה במהלך הפרק, כאישה לבנה וסטרייטית וההתמודדות עם האפשרות שאולי דווקא היא נושאת את הנגיף, הייתה פורצת דרך וחסרת תקדים בפריים טיים הטלוויזיוני. כמובן היא שלילית בסוף. זה בכל זאת סיטקום אמריקאי, למה ציפיתם?
מעבר לצחוק, מה שבלט יותר מכל בכתיבה השנונה של הסדרה והעניק לה את חיי המדף הארוכים, זאת החברות והלב הגדול שעמדו במוקד כל מערכות היחסים. בין אם זאת האהבה ששררה בין החברות או האהבה בין אמא לבת, הדאגה, המסירות, העידוד הבלתי פוסק שלא להרים ידיים גם כשהמצב קשה, ובעיקר היכולת לצחוק על כל מצב, מסובך ככל שיהיה.
הסדרה האהובה על רופול
הגישה חסרת הפחד שאפיינה את בנות הזהב, ואולי מאפיינת נשים ובכלל בני אדם מגיל מסוים (אנחנו מבוגרות ולא אכפת לנו מה יחשבו עלינו), היא זאת שהפכה את הסדרה גם לאייקון להט"בי מהמעלה הראשונה, ולאחת הסדרות הכי אהובות על כוהנת הדראג רופול. בין אם זה הסגנון הקיטשי של הלבוש, ההומור השנון וחסר העכבות או פשוט הדינמיקה של עקיצות לצד חיבוקים, ששלטה בשיח בסלון הצבעוני ובמטבח בבית במיאמי, מעל קופסה של עוגת גבינה קנויה כמובן.
עוד סיבה שאולי בזכותה הפכו הבנות לאייקונים להט"בים (במיוחד בי ארתור), היא שהבנות הפכו אחת עבור השנייה ל"משפחה שבוחרים". מונח ידוע כיום בקרב חברי וחברות הקהילה, שרבים מהם נאלצו להתנתק מבני משפחותיהם עקב יציאה מהארון או תהליך שינוי מגדרי, ומוצאים בקהילה הקרובה שלהם את התחליף הכי טוב, ואולי טוב יותר, למשפחה שהשאירו מאחוריהם. גם הבנות הפכו אחת עבור השנייה למשפחה לכל דבר. ארבעתן השאירו את החיים הקודמים שלהן מאחור (התאלמנו או התגרשו), הפכו לפחות רלוונטיות עבור הילדים והנכדים שלהן ונחסך מהן לאסוף את הנכדים מהגן, עם בוסטר במושב האחורי.
מבנות הזהב ועד לסקס והעיר
מעבר להיותה סדרה שבישרה על תקופה חדשה בטלוויזיה האמריקאית, "בנות הזהב" השפיעה על סדרות נשים ועל ייצוגי נשים בתעשיית הטלוויזיה גם בשנות ה-90 ושנות ה-2000. הדעה הרווחת היא שלא יכלה להתקיים "סקס והעיר הגדולה" בלי שהייתה קודם "בנות הזהב". הדמיון בין שתי הסדרות כבר הצית דיון אקדמי של ממש באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. הטענה המרכזית היא שקידום השיח על מין ומיניות לפריים טיים, דווקא בשנות ה-80 השמרניות, יצר את האקלים המתאים לסדרות כמו "סקס והעיר הגדולה". הם גם הצביעו על שקווי הדמיון בין בלאנש לסמנתה, רוז לשרלוט, וסופיה ודורותי למירנדה וקארי, אינם מקריים.
העיסוק ב"בנות הזהב" לא הסתיים גם לאחר שהגיעה אל סופה. לפני העונה השמינית החליטה ארתור כי היא איננה מעוניינת לשוב לעונה נוספת. יוצרי הסדרה פירגנו לה בסוף טוב, בו היא מתחתנת עם הדוד של בלאנש ויוצאת מהבית לחיים חדשים. נעשה אמנם ניסיון לייצר סדרת המשך עם בלאנש, רוז וסופיה שנקראה "ארמון הזהב" (עם הופעת אורח של דורותי, כמיטב מסורת הספין-אוף), אבל הקהל לא קיבל אותה באותה אהבה והיא ירדה מהאוויר לאחר עונה אחת בלבד.
כל אחת מהנשים המשיכה לאחר מכן לקריירה מצליחה משלה, אבל בטי ווייט עלתה על כולן. ווייט, שהייתה מועמדת שבע פעמים לפרס האמי על תפקידה כרוז וגם זכתה בו ב-1986, הפכה אחרי "בנות הזהב" למלכה של תפקידי האורח. במהלך השנים שלאחר מכן הופיעה כמעט בכל סדרה פופולרית: "משפחת סימפסון", "אלי מקביל", "קומיוניטי", "הפרקליטים", "מלקולם באמצע" ועוד ועוד. ב-2010 בהיותה בת 88, בעקבות עצומה פופולרית ברשת, הוזמנה ווייט לראשונה בחייה (וגם אחרונה, מתברר), להנחות את "סאטרדיי נייט לייב". ב-2021, הלכה לעולמה מספר ימים לפני יום הולדתה ה-100. היא גם הייתה האחרונה מ"בנות הזהב" שנפרדה מאיתנו.
נחשו מי בא להתארח?
שורה ארוכה של שחקנים ושחקניות מפורסמים יותר ופחות התארחו במהלך השנים והפרקים הרבים של "בנות הזהב". הופעת אורח בסדרה הייתה לא פחות נחשקת מאשר ב"ספינת האהבה", עם דגש מיוחד לשחקנים בגילאים מבוגרים יותר שאולי לא נמצא להם מקום לתפקידי אורח ב"פרקליטי אל איי" או "מיאמי וייס".
הרשימה הארוכה כוללת בין היתר גם את בוב הופ, ג'ורג' קלוני, מרב גריפין, סוני בונו, מריו לופז, חוליו איגלסיאס, לזלי נילסן, ג'רי אורבך, ברט ריינולדס, דבי ריינולדס, מיקי רוני, ג'פרי טמבור, דיק ואן דייק ואולי הופעת האורח שהכי קורצת לקהל הישראלי: קוונטין טרנטינו בתפקיד חקיין של אלביס פרסלי, בפרק כפול, בלתי נשכח וקורע, העוסק בחתונה השנייה של סופיה, בעונה הרביעית.
הפופולריות הגורפת של הסדרה ברחבי הגלובוס, הביאה ליצירתן של גרסאות בינלאומיות של "בנות הזהב" בכל העולם, מבריטניה (שם בוטלה לאחר עונה אחת) ועד יוון, שם דווקא זכתה לפופולריות אדירה. ב-2009 עלתה בערוץ 10 ז"ל הגרסה הישראלית לבנות הזהב, עם קאסט ישראלי בלתי נשכח, מיקי קם במקבילה לדורותי, חנה לסלאו, מקבילתה של בלאנש, תיקי דיין כרוז המקומית, וכמובן רבקה מיכאלי, מקבילתה של סופיה. בגרסה הישראלית הפכו את דמותה של סופיה מאיטלקייה עם ניחוח של מאפיה לפרטיזנית עבר לוחמת, המצוידת תמיד במשפט המפתח "יום אחד לא היית שורדת ביערות". הסדרה שודרה במשך שש עונות ו-69 פרקים, הישג לא מבוטל לסדרות ישראליות, וזכתה לביקורות חיוביות במהלך השנים שבהן שודרה.
בסופו של דבר, בין אם ראינו בארבע הנשים הנפלאות והשנונות של "בנות הזהב" אחיות, אמהות או סבתות אבודות שלנו, הן מושרשות בזיכרון התרבותי הקולקטיבי שלנו בזכות ההומור השנון שלהן, היכולת שלנו להזדהות איתן והנוסטלגיה. כפי שדורותי אומרת בחיוך העקום המפורסם שלה בסיום הסדרה: "נשים כאלה לא גדלות על עצים". האם הן שורדות צפייה מחודשת גם בעשור השני של המאה ה-21? התשובה היא כן. הן עדיין ממש מצחיקות ורלוונטיות, ושלל הנושאים שהעסיקו אותן ממשיכים להעסיק נשים מדי יום בכל רחבי העולם.
"בנות הזהב" זמינה במלואה בדיסני פלוס.