בזמן שטבח 7 באוקטובר החל בישראל, בארצות הברית התאריך עדיין היה 6 באוקטובר - יום הולדתו של השחקן ההוליוודי ברט גלמן ("דברים מוזרים", "פליבג"), תומך גדול של ישראל. השמחה הוחלפה בזעזוע, כאב ועצב ממתקפת הפתע של חמאס. "אני חושב שישנתי, ואז קמתי וחבר כאן אמר: 'משהו קורה בישראל'. זה משהו ששמעתי בעבר, אבל לא היה לי מושג שזה יהיה בכזאת עוצמה זוועתית", אומר גלמן בריאיון לוואלה! תרבות. "יום ההולדת שלי ב-6 באוקטובר. יום ההולדת של ארוסתי, ארי דיין, הוא ב-8 באוקטובר. התוכנית שלנו הייתה לחגוג את ימי ההולדת המשותפים שלנו ב-7 באוקטובר, וזאת לא דרך לחגוג את יום ההולדת שלך. לא הייתה סיבה למסיבה. אם לשים בצד את יום ההולדת שלי, זה באמת אחד הימים הכי גרועים שאי פעם חוויתי, ולא משנה איזה יום זה היה".
השחקן והקומיקאי היהודי-אמריקני בלט מאז תחילת מלחמת עזה כאחד התומכים הגדולים ביותר של ישראל מבין כוכבי הוליווד. הוא פרסם פוסטים וסרטונים רבים פרו ישראל שהפכו לוויראליים (ובהם הפוסט העוצמתי "ייתכן שאתם שונאים יהודים"), ביקר עם ארוסתו בעלת השורשים הישראליים בישראל פעמיים, פגש ניצולים מהטבח ומשפחות של חטופים, סייר ביישובי עוטף עזה, קיים מופע קומי מיוחד שהכנסותיו הוקדשו למטה המשפחות ואפילו השתתף במערכון ב"ארץ נהדרת".
בריאיון מיוחד של וואלה! תרבות עם השחקן בן ה-47, שהתקיים בשיחת זום מניו יורק, הוא מגיב לקריאות פרו-פלסטינים להחרים את העונה הבאה של "דברים מוזרים", אחרי שהשחקן היהודי נואה שנאפ תמך בישראל ("אני חושב שהם טיפשים, שונאי יהודים"), מתייחס לתביעה נגד ישראל בהאג ("זאת פרודיה"), מספר על ניתוק קשרים מחברים בעקבות תמיכתו בישראל ("זה מאוד מאכזב"), מודה בחשש שהעמדה שלו תפגע בקריירה ("כמובן שהפחד נכנס למוח שלי"), וגם מותח ביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו ("הוא ניסה להרוס את הדמוקרטיה").
צפו בגרסת הוידאו של הריאיון - מעל.
מה חשבת על הדיון המשפטי על המלחמה בעזה, שנפתח בהאג, כשבית הדין הבין-לאומי לצדק דן בטענה שישראל מבצעת רצח עם?
"אני חושב שזאת פרודיה. אני חושב שממשלת דרום אפריקה צריכה להתבייש בעצמה. להעלות את כל ההאשמות הללו נגד ישראל, ואפילו לא לאזכר את חמאס, זה צעד לגמרי לא שפוי וחסר כל סוג של מוסריות בעיניי. ישראל לא מבצעת רצח עם. כמובן. אני לא יודע מהן העובדות של הפעילות הצבאית, אני לא בצבא הישראלי, אני לא בממשלה. אני לא יודע במה דנים שם ומה באמת קורה בשטח. אבל אני יודע שזה לא רצח עם. אני לא יודע מה הקהילה הבינלאומית מצפה מישראל לעשות, כשכל כך הרבה חטופים מוחזקים בשבי, וחמאס ממשיך לתקוף את ישראל, לא רק ב-7 באוקטובר, אלא גם לפני וגם אחרי ה-7 באוקטובר".
ישראל עברה טבח נוראי. אבל הפכנו ל"רעים" בעולם. אנשים בעולם נגדנו. עם הרבה אנטישמיות. איך זה יכול להיות? איך אתה מסביר את זה?
"אני חושב שהעם שלנו היה שנוא לאורך ההיסטוריה. אני חושב שזה בדם של אנשים. אני חושב שאנחנו השעירים לעזאזל הקלאסיים. אני גם חושב שהייתה הרבה תעמולה, שחלחלה לאט לאט לארצות הברית ולאירופה, וזה היה מאוד חד צדדי ומאוד שחור ולבן, בנוגע לסיטואציה מאוד מורכבת, וקונפליקט מאוד מורכב. בארצות הברית במיוחד, באוניברסיטאות ובקבוצות חברתיות, מנסים לצייר הקבלה בין הסכסוך הישראלי-פלסטיני למאבק של השחורים בארצות הברית. זה מוסגר וזה מאבק מאוד אמיתי. השחורים בארצות הברית מדוכאים. יש גזענות בארצות הברית, אבל זה מצב אחר לגמרי מהמצב בין ישראל ועזה, ומהמצב בין ישראל והגדה המערבית. ספציפית עזה, זה משהו אחר לגמרי. זה נרקיסיזם, נרקיסיזם חברתי שמשתלט. הם פשוט מקבילים את המצב ההוא למצב פה, ללא ידע אמיתי על מה שבאמת קורה. בלי שהיו אי פעם בישראל, בלי שהיו בעזה, בלי שדיברו עם ישראלי או פלסטיני, בלי שהיו בקהילות האלו. הם חושבים שהם מבינים מה שקורה מצפייה בממים ברשתות החברתיות ונופלים למניפולציות של פיסות קטנות של אינפורמציה מהטיקטוק. אני לא רוצה להישמע קונספירטיבי אבל אני חושב שיש הרבה תעמולה שחדרה לתוך ארצות הברית, שגרמה לאנשים להתחיל לחשוב על זה בצורה כזאת".
גלמן מספר על קשרים שנותקו בעקבות הקונפליקט והתמיכה שלו בישראל. "בחלק מהמקרים, אני הפסקתי להיות בקשר איתם. תראה, אם אמרו לי משהו, ולא היו מוכנים לראות את הפגמים במה שהם אומרים, ומה שהם אומרים באמת קיצוני... הפסקתי להיות חבר של אנשים שאומרים דברים גזעניים או הומופוביים או אמירות עם שנאת נשים. אז אני מפסיק להיות חבר של אנשים שמדברים נגד האנשים שלנו, או משתמשים באינפורמציה שגויה, או שצורחים עליי או אלימים כלפיי, בתוך הטראומה שלי כאדם יהודי, וכחבר ובן משפחה של ישראלים, שעוברים תקופה קשה מאוד עכשיו. אז אם חברים לא מוכנים להקשיב לך, ולהיות שם בשבילך כדי לתמוך בך, הם לא חברים אמיתיים. הם לא חברים ששווה שיהיו לך. הם מטען עודף. היו אנשים שאמרו... מישהו אחד במיוחד, שבמהלך הצעקות עליי אמר שאנחנו לא נישאר חברים. זה קרה שבוע אחרי ההתקפה. זה מאוד מאכזב", הוא אומר.
איך זה להיות יהודי בארצות הברית בימים אלה? עד כמה זה קשה?
"זה מאוד קשה, כשאנשים לא מאפשרים לך לקחת מקום כדי להתאבל על ההתקפה, ולא רק זה - אתה מרגיש שאתה צריך להגן על עצמך".
לפני כמה ימים, נמנית על 260 ידוענים יהודים שחתמו על מכתב פתוח לאקדמיה האמריקנית לקולנוע, המקיימת את טקס האוסקר, בביקורת על הדרתם של יהודים מתקן גיוון הזהויות.
"כן, אני חושב שהיהודים בארצות הברית החלו להיות מוגדרים במדינה כמדכאים וכ'לבנים', אומרים שאנחנו נהנים מפריבילגיות של לבנים. אומרים שאנחנו לא קהילה מודרת. המכתב הזה לא נשלח כדי להמעיט בכאב של כל סוג של קורבן, אבל אנחנו חייבים לקבל הכרה כקהילה מודרת. אנחנו קבוצה שמפלים נגדה. הרבה פעמים יש חוסר ייצוג של העם שלנו והתרבות שלנו בתעשייה שלי. זה חייב התייחסות בדיוק כמו חוסר הייצוג של כל קהילה מודרת אחרת שחייבת התייחסות וטיפול. כל התעמולה הזאת שמתפשטת של הדיכוי הלבן, שאנחנו היהודים 'מנהלים את התקשורת' - היא שקר טוטאלי. זו דרך להגביל את הייצוג שלנו ולא להיות הוגנים כלפינו".
אתה מפחד שההתמסרות המדהימה והנפלאה שלך לישראל תפגע בקריירה שלך? ומה זה אומר על הוליווד, אם שאלה כזאת יכולה להישאל?
"אין לי מושג. כמובן שהפחד נכנס למוח שלי. אני לא יודע עד כמה הוא אמיתי, ואני בר מזל שכל מי שמשתף איתי פעולה, וכל מי שאני עובד איתו קרוב, והמייצגים שלי מאוד תומכים במה שאני עושה, בישראל ובעם היהודי. האם אני יודע מה נאמר עליי בחדרים אחרים? אין לי מושג. אבל מה אני יכול לעשות לגבי זה? לא להשמיע את קולי עבור העם שלי, ועבור מה שאני מאמין שהוא נכון?"
איזה רגע משני הביקורים שלך בישראל אחרי השבעה באוקטובר לא תשכח בשארית חייך?
"אני מרגיש שכל רגע. כל רגע שהיה לי. מהביקור שלי בקיבוץ בארי, קיבוץ כפר עזה, נתיב העשרה. לדבר עם ניצולים משם, עם ניצולי פסטיבל נובה ועם משפחות החטופים. אני עצוב שאני לא נמצא שם עכשיו, היה קשה לעזוב. זה היה כזה מסע קשה, במובנים רבים, כל כך שובר לב וכואב, אבל באותו זמן זה היה ממלא השראה באופן מדהים. הישראלים הם פלא אמיתי. הדרך שבה כולם מתאחדים".
ואיך אתה מסכם את ההשתתפות שלך במערכון ב"ארץ נהדרת"? אני מניח שתנאי הצילום היו פחות יוקרתיים ממה שאתה מורגל בהוליווד, ופה לא קיבלת קראוון של שחקנים.
"אני עדיין עושה הרבה עבודות שבהן אין לי קראוון של שחקן. אהבתי לעשות את זה. זה היה ממש כיף. לא ראיתי בזה שום סוג של תקציב נמוך או רמת הפקה נמוכה. הם גאונים שם. הם עובדים ברמה מאוד מאוד גבוהה. אז בשום אופן לא הייתי מתנשא או אומר את זה. זה לא היה פחות מכל דבר שעשיתי בארצות הברית. זה היה מדהים, וכבוד להיות חלק מהתוכנית 'ארץ נהדרת', ואני שמח שאנשים אהבו את המערכון".
כשמייקל רפפורט היה ב"ארץ נהדרת", סיפר לי אחד הכותבים, הוא מאוד שמח כשלימדו אותו לקלל בעברית. איזה קללות אתה יודע בעברית?
"אני לא יודע בכלל שום קללות בעברית. אני צריך ללמוד".
אני בטוח שאתה יודע, שעד שהתחילה המלחמה, היו מחאות גדולות נגד הממשלה הישראלית ונגד ראש הממשלה נתניהו, בגלל המהפכה המשפטית. מה חשבת על זה?
"גם אני הייתי מוחה על זה. חברים שלי וקרובי משפחה בישראל כולם הפגינו נגד זה. אני חושב שנתניהו והאנשים שלו ניסו להרוס את הדמוקרטיה הישראלית. לחלוטין. זה היה נורא. אבל לנו היה את טראמפ. בשום שלב לא אמרנו 'כל האמריקנים רעים', 'אמריקה צריכה להיעלם' או 'אמריקה היא מקום נוראי'. אנחנו לא אומרים את זה. אנחנו מוחים נגד הממשלה שלנו. ממשלה היא לא האנשים שלה. במקרה הזה, זה נהיה כל כך מטורף, שזה אפילו לא להגיד שהממשלה של ישראל היא העם הישראלי. המפגינים [הפרו-פלסטינים] אומרים שהממשלה של ישראל היא היהודים. אני חושב שהאנשים בישראל הם האנשים הכי מדהימים על כדור הארץ. זו תרבות חיובית, זו תרבות אוהבת חיים, שרוצה טוב. אני לא אומר שאין אנשים רעים בישראל, יש אנשים רעים בכל מקום, אבל כמכלול, כתרבות, בעיני היא התרבות הכי מדהימה בעולם".
בריאיון איתך בשנה שעברה אמרת דבר יפה, שהרקע היהודי שלך הוא המוטיבציה שמאחורי הגישה שלך לעולם, גם במובן של הומור, וגם במובן של אמפתיה. זה משפט יפה.
"זה נחמד, כן, זה נחמד! אני חושב שיש לי נוירוזה יהודית קלאסית. אני חושב שיש את האמונה העמוקה בהומור יהודי ובצחוקים במהלך הדברים הכי נוראיים בחיים. אני גאה מאוד ביכולת של האנשים שלנו לצחוק בזמנים הכי חשוכים. ולגביי אמפתיה, אני חושב שאנחנו אנשים מאוד מתחשבים ולפעמים חושבים יותר מדי על כל הצדדים, ובעיני זו דרך חיים מאוד אמפתית, לדאוג לאחרים ולא לדחוף את האמונות שלנו על אחרים, לכבד אמונות של אחרים, לכבד תרבויות של אחרים. לדעתי זו הדרך היהודית".
ואם מדברים על הומור ככלי שיכול לסייע להתמודד בזמנים קשים, בסוף החודש שעבר, במהלך ביקורו האחרון בישראל, קיים גלמן הופעה קומית פרועה בבית ציוני אמריקה בתל אביב ביחד עם השחקן, הקומיקאי והתסריטאי הבריטי לי קרן, אחד מכותבי החלק השני של הסרט "בוראט", ארוסתו האמנית ארי דיין וכמה קומיקאים ישראלים אורחים ובהם תמיר בר ועידן אלתרמן, ועל הפקת המופע היה חתום אבישר סביר. הכנסות המופע הועברו למטה החטופים.
שם המופע שהובלת בתל אביב היה "Shmoksidedown", זה כמובן בגלל ה"Upside Down" מ"דברים מוזרים". ניסיתם לומר בכך שעזה מזכירה לכם את ה"אפסייד דאון"?
"אני לא יכול לקחת קרדיט על השם. אני לא יודע מי קרא להופעה ככה אבל זה לא הייתי אני. אבל אתה יודע, האפסייד-דאון ב'דברים מוזרים' זה מקום דמיוני. עזה, לצערנו, זה מקום מאוד אמיתי. אני לא רואה את עזה כמקום של רוע כמו האפסייד-דאון. אני רואה בעזה כמקום מדוכא על ידי משטר טרוריסטי, חמאס. זה מצב מאוד מאוד עצוב. אני אף פעם לא משווה בין זה לתוכנית הבדיונית שבה אני מופיע. אנחנו מדברים על שדים בדיוניים לעומת טרוריסטים. לצערנו, חלק מהאנשים עברו שטיפת מוח כל חייהם לאידיאולוגיה מאוד אלימה, אידיאולוגיה מלאת שנאה. אני לא אוהב להשוות בין השניים כי זה יותר מדי רציני ויותר מידי טראגי".
מה חשבת על כך שאקטיביסטים שפועלים נגד ישראל קראו לחרם על העונה הבאה של "דברים מוזרים", אחרי שהשחקן היהודי נואה שנאפ צולם עם אנשים שהחזיקו סטיקרים עליהם נכתב "ציונות זה סקסי" ו"חמאס זה דאעש"?
"אני חושב שהם טיפשים, ושונאי יהודים. הם מקבלים מידע מוטעה ונכנסים להיסטריה, במקום לחקור באמת ולחשוב בעצמם. הם מאוד פוגעים. הם מכעיסים אותי מאוד. אוקיי, לכו להחרים את הסדרה! אם יהודים עומדים אחד לצד השני, ואומרים משהו עובדתי, ואני חושב שציונות זה באמת סקסי, כי ציונות זה להאמין בקיום של ישראל, זה מאוד סקסי ונכון. וחמאס הוא דאעש. חמאס הוא ארגון טרור. ואם זה גורם לך להרגיש זעם, אז או שאתה אנטישמי או שאתה מקבל מידע ממש מוטעה, ושטפת לעצמך את המוח. אז אני לא ממש צריך אותך כמעריץ, ואני חושב שהסדרה לא צריכה מישהו כזה כמעריץ. זה כמו שמישהו יקרא לחרם על הסדרה בגלל שהחזקת שלט שעליו כתוב 'היטלר טעה'. אנחנו צריכים מעריצים כאלה? זאת התנהגות מגעילה".
אתה יכול לגלות לנו משהו על העונה האחרונה של "דברים מוזרים"?
(צוחק) "לא, אני לא יכול. אבל אם היה מותר לי לגלות משהו לאדם אחד בלבד - זה היית אתה!".
ב"דברים מוזרים", השיר של קייט בוש הציל את החיים של מקס. איזה שיר הציל את החיים שלך?
"איזה שיר הציל את החיים שלי? כל אחד מהשירים של ארוסתי".
לאור הרקע הישראלי שלה, אלה שירים עם אלמנטים ישראליים בחלקם?
"כן. היא אמנית פופ, ובכל פעם שאני שומע את המוזיקה שלה, זה גורם לי להרגיש השראה עמוקה ותודה עמוקה שיש לי אישה מדהימה כזאת כפרטנרית".
אתה מכיר שירים ישראליים?
(צוחק) "בטח, אני אוהב את השיר של עופר ניסים, 'Everybody Needs A Man'".
תודה רבה ברט, אנחנו אוהבים אותך מאוד.
"אוהב אתכם! תודה רבה! אל תהסס להיות בקשר!"