השחקנית הצעירה רייצ'ל זגלר הייתה אמורה להיות הסינדרלה של הוליווד. ואם לא סינדרלה, קיראו לה שלגיה: אחרי שנים של ציפייה, הגרסה החדשה של דיסני ל"שלגיה ושבעת הגמדים" תכף עולה לאקרנים, וזגלר מככבת בתפקיד הנסיכה עם התפוח. אבל לסרט ולשחקנית הראשית שלו נקשרו כמה בלגנים שהפכו אותו לאסון תקשורתי שעשוי לעלות לדיסני במאות מיליוני דולרים. איכשהו גם המלחמה בעזה נכנסה לתמונה. בשבוע שעבר דיסני הודיעו שבכורת הסרט תיערך בלי כלי תקשורת על השטיח האדום שיסקרו אותה, כנראה כדי שהסקנדלים שההפקה הזאת חוללה לא יתעצמו עוד יותר. אבל אולי כדאי שקודם ננסה להבין מיהי זגלר הצעירה, ואילו שערוריות יכולה בחורה בת 24 לחולל כשהיא רק רצתה לשיר. לכאורה.
זגלר פרצה לתודעה במה שנראה כמו אגדה. תיכוניסטית מניו ג'רזי, ילדת מגמת-תיאטרון מושבעת, שהופיעה בהפקה בית-ספרית למחזמר "סיפור הפרברים" והחליטה לשלוח סרטון אודישן מצולם להפקה הקולנועית של המחזמר בבימויו של לא אחר מסטיבן ספילברג. אחרי שנה של אודישנים, המאמץ השתלם, ובגיל 18 בלבד, בלי ניסיון מקצועי ועם הכשרה תיכונית בלבד, זגלר כיכבה כמריה המזמרת. הסרט היה כישלון קופתי מהדהד (גם באשמת הקורונה שהרחיקה צופים מבתי הקולנוע, אבל אולי גם מפני שהופיעו בו מעט מאוד כוכבי קולנוע מוכרים), אבל היה מועמד לשבעה אוסקרים, וזיכה את זגלר בגלובוס הזהב לשחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר.
זגלר אינה עוד שחקנית שעושה ואומרת כל מה שצוותי היח"צ מצווים עליה: היא בת דור ה-Z האולטימטיבית, עם עמוד טיקטוק, אינסטגרם וטוויטר פעילים ומלאי תוכן אישי. סרטון שהעלתה לטוויטר ובו היא מבצעת את "Shallow" של ליידי גאגא הגיע למאות אלפי צפיות עוד לפני שהייתה לכוכבת קולנוע, עמוד היוטיוב שלה מלא בסרטונים ארוכים אך קלילים. זה ישחק תפקיד בהמשך הקריירה הקצרה-בינתיים של זגלר - היא מרגישה בנוח מול המצלמה, מסייעת לקהל עוקביה לדמיין שהיא חברתם הטובה ביותר, ואולי זאת אחת הסיבות שבגללן היא עדיין מלוהקת לתפקידים ראשיים בפרויקטים עתירי תקציב.
מהר מאוד אחרי שהופיעה "סיפור הפרברים", זגלר התחילה לתת עבודה. עוד לפני שהסרט עלה לאקרנים, זגלר לוהקה לתפקיד משני בסרט גיבורי-העל הנשכח "שהאזאם! 2: זעם האלים". שנה לאחר מכן, הוכרז שלוהקה לתפקיד הראשי בפריקוול של סדרת "משחקי הרעב", "בלדה לנחשים וציפורי שיר". ובתוך כל זה, הוכרז רשמית שזגלר תהיה השלגיה החדשה של דיסני. בערך בשלב הזה הסקנדלים התחילו לרדוף אחרי זגלר, והיא, מבחינתה, לא ברחה מהם. אבל אנחנו עוד נחזור לפולמוס הליהוק ל"שלגיה" מאוחר יותר.
מימיה הראשונים תחת העין הציבורית, זגלר לא חששה לומר את דעתה. זה התחיל באוסקר שבו "סיפור הפרברים" התחרה: זגלר ויתרה על הפאסון ובחרה לספר לקהל עוקביה שלא הוזמנה כאורחת לטקס. זגלר כתבה שעשתה כל מה שיכלה כדי להיכנס לטקס, וחלקה עם העולם את האמת הלא-מחמיאה: כן, היא מאוד מאוכזבת. כשהדברים עוררו את הסערה הנדרשת, איכשהו, באורח פלא, האקדמיה לקולנוע מצאה לזגלר כיסא באולם ואף נתנה לה להגיש פרס.
עם השנים נגלה שזאת למעשה התנהלות מאופקת מצד זגלר, שנורא נהנית להיות כנה. בבכורת "שהאזאם! 2" היא נשאלה מדוע בחרה להיכנס לעולם גיבורי העל, וענתה, במקום לנסח איזו הנפצה חנפנית: "הייתי צריכה עבודה". כשפרצה שביתת השחקנים בהוליווד, זגלר הצטרפה לעמיתיה המוחים, והכריזה: "אם אני מתבקשת לעמוד בבגדי נסיכת דיסני במשך 18 שעות ביום, אני מצפה שישלמו לי על כל שעה שבה הסרט הזה יתנגן בסטרימינג".
הבעיות צצו כשזגלר התעקשה להמשיך להיות כנה-מדי כשדיברה על תפקידה ב"שלגיה". היא טענה שהאגדה והסרט המצויר האייקוני "מיושנים" בעיניה, והוסיפה: "הנסיך עושה לשלגיה סטוקינג". כמובן שזה הקים עליה את זעמם של נאמני דיסני (וכנראה שגם מעריצי האחים גרים, אם עוד יש כאלה, לא היו מרוצים). הרי עצם ליהוקה של זגלר, בת לאם ממוצא קולומביאני, היה שנוי במחלוקת מלכתחילה: הנסיכה המיתולוגית לבנה, זה לכאורה חלק מהותי מהסיפור שלה - אמה של שלגיה חלמה על בת עם עור צח כשלג, ולכן קוראים לה שלגיה. רבים התרעמו על ההתעקשות התקינה-פוליטית של דיסני ללהק שחקנית לטינית וכהת עור לתפקיד כזה. "וזאתי עוד מתלוננת?", הם ודאי שאלו את עצמם.
אבל זגלר לא הפסיקה להביע את דעתה, ולא הפסיקה לנסוק. בשנה שעברה, למשל, ערכה את הופעת הבכורה שלה בברודווי בהפקה יוקרתית של "רומיאו ויוליה". אלו היו הימים שבהם טראמפ נבחר בשנית לנשיאות ארצות הברית, ומאחורי הקלעים של ההפקה זגלר הליברלית העלתה מספר סטוריז זועמים לחשבון האינסטגרם שלה: "יש חולי עמוק במדינה הזאת", כתבה, "מפחיד לראות כמה אנשים עומדים מאחורי דבריו של האיש הזה… מי ייתן ותומכיו לא יידעו שלום… שיזדיין דונלד טראמפ".
שחקנית מתחילה יכולה להרשות לעצמה לכתוב דברים כאלו, וכל אחד זכאי לחופש הביטוי - אבל מבחינה תדמיתית, מי שעומדת במרכז סרט דיסני בשווי 200 מיליון דולר לא יכולה לבזות למעלה מ-77 מיליון אמריקאים שהצביעו למועמד הרפובליקני לנשיאות. זה לא עניין של אמנות או יחסי ציבור, אלא של מתמטיקה פשוטה.
הקהל השמרני אכן נעמד על הרגליים, וזגלר לראשונה הייתה צריכה להעביר הילוך לרברס. אפשר רק לדמיין את מנהלי המשברים של דיסני שניסו להבין איך למזער נזקים (ואולי גם לומר לה "גברת, את עדיין לא ג'וליה רוברטס, בבקשה תשמרי על הפה שלך"). התוצאה הייתה התנצלות מנומסת ומפורטת מצד זגלר.
ובכל זאת, רחלה לא נרגעה. בנוסף להתנגדותה הקולנית לדונלד טראמפ, זגלר ידועה כבר שנים כפרו-פלסטינית. עד כה היא לא עשתה עם זה הרבה מלבד כמה פרסום כמה פוסטים וחתימה על כמה עצומות, אבל לצערה של זגלר, "האויב הציוני" הגיע עד לסט הצילומים של "שלגיה", כשאת המלכה הרעה גילמה לא אחרת מבוגרת תיכון בגין, מלכת היופי לשעבר גל גדות. כשיצא לראשונה הטריילר ל"שלגיה", זגלר כתבה ציוץ נרגש על הפרויקט ועל התגובות אליו, והקפידה לצייץ עוד ציוץ בנוסף - "תמיד תזכרו: Free Palestine".
איש לא יחלוק על זכותה של זגלר לתמוך במאבק לשחרור פלסטין (גם אם לא מעט פה בארץ היו מעוניינים לשמוע אותה זורקת מילה או שתיים על ארגון הטרור חמאס, ועל פשעיו), אבל האקטיביזם הפסיבי-אגרסיבי הזה נראה לא משהו כשבמקביל התפרסמו תמונות מאירוע שטיח-אדום שבו זגלר וגל שלנו התראיינו זו לצד זו. זגלר נראתה כאילו היא סובלת מכל רגע שבו היא נאלצת לעמוד לצד גדות, ישראלית שתומכת בארצה בגאווה.
צריך להתאמץ כדי לא לראות שגדות וזגלר שונאות אחת את השנייה בדיוק כמו הדמויות האגדיות שהן מגלמות - למרות שהשתיים לא דיברו על כך במפורש מעולם. אפילו כשהשתיים הגישו יחד פרס בטקס האוסקר האחרון, האחת לא הכירה בקיומה של השנייה, גם לא בחצי מבט. פה בארץ, מי שעקב אחרי הדרמה רתח על זגלר שהעדיפה את הפוליטיקה הפרו-פלסטינית על חשבון הקולגיאליות שלה עם גדות.
בני המזל זכו לתפוס את גל גדות משתפת ציוץ של משתמשת הטוויטר הישראלית מאיה גולדין, בו נכתב ש"פתטי לראות שחקנית צעירה שמנהלת קמפיין פוליטי על חשבון הקולגה הישראלית שלה רק כדי להיראות מגניבה יותר" (גדות ביטלה את השיתוף הזה מהר מאוד). אבל בעולם דעת הקהל שונה לחלוטין. עוקביה של זגלר בעיקר שמחו לראות שהיא נאמנה לערכיה: זגלר הנאורה עם קול הפעמונים מול גדות הציונית עם כישורי המשחק הלקויים.
מפני שקהל המעריצים של זגלר רק הולך וגדל. והעובדה שהשתתפה בסרט מסדרת "משחקי הרעב" רק הועילה לה: מהצד, נראה שזגלר מושכת מעריצים שרואים בה עוד גיבורת נעורים נועזת, כמו הדמות לוסי גריי שגילמה ב"בלדה לנחשים ולציפורי שיר". היא לא מהססת לומר את דעתה יש לה קול כוכב-נולד-י מהסוג שנעים להאזין לו.
9.גל לכאורה צייצה מחדש ציוץ שיוצא נגד רייצ'ל ומחקה (הציוץ היה שלי, כמעט בכיתי). בסטורי שלה גל העלתה תמונה של מרטין לות'ר קינג עם ציטוט והוסיפה "רק אהבה יכולה באמת להציל את העולם". אנחנו לא יודעים אם היא התכוונה לציוץ של רייצ'ל נגדה, אבל ללא קונטקסט זה לא אופייני לגל. >> pic.twitter.com/0RoyrA0ZXL
— Maya Goldin (@maya_goldin) March 16, 2025
מצד שני, גם אם נשים את ערכינו הפטריוטיים בצד, אפשר להכיר בעובדה שבמרכז כל הבלגן הזה עומדת שחקנית בינונית עם קול נאה. זגלר הופיעה בסך הכל בארבעה סרטים עד כה, אני ראיתי שלושה מהם, ותאמינו לי - לא מדובר באלופה. אולי זהו החיסרון בסיפורי סינדרלה כמו שלה: זגלר הוצנחה לחיי הכוכבות עם ניסיון של תלמידת תיכון, בלי הכשרה בבית ספר למשחק, בלי קילומטרז' בתפקידי משנה ואורח בטלוויזיה או סרטים עצמאיים ודלי תקציב.
זה ניכר כשרואים אותה משחקת: יש לה את הכישורים של התלמידה השנייה הכי טובה במגמת התיאטרון. היא מתאמצת, היא עובדת קשה, אבל אין בה את הטבעיות של מי שבאמת יודעת מה היא עושה. כשדמויותיה מתבקשות לשיר היא נראית כמו זמרת מוצלחת באודישן לתכנית ריאליטי, לא כמו שחקנית מוזיקלית שיודעת לספר סיפור מולחן.
לזגלר אינספור מעריצים שנשבעים בשמה וקול של זמיר, אבל היא אינה כוכבת קולנוע. אולי זאת אחת הסיבות שבגללן "סיפור הפרברים" מהדורת 2021 נכשל נחרצות; אולי זאת הסיבה בגללה "בלדה לנחשים וציפורי שיר" הוא הסרט הכושל ביותר בסדרת "משחקי הרעב". זגלר יודעת איך לאסוף סביבה גרופיז, אבל כנראה שאין מספיק מהם כדי להפוך את סרטיה להצלחות מסחררות, לפחות לא בשלב הזה של הקריירה שלה.
המבקרים לא הגיבו עדיין על "שלגיה" הבא עלינו לטובה, אבל הטריילרים לא מבשרים טובות לשתי כוכבות הסרט. גל גדות, גיבורה לאומית מרגשת ככל שתהיה, באמת לא נראית במיטבה כנבלית דיסני (שחקניות טובות ממנה, כמו אמה סטון ומליסה מקארת'י, לא צלחו את האתגר בעצמן); זגלר עוטה על ראשה פאה כעורה ובעיניה מבטים מצועפים שלא שיכנעו אותי אישית שמדובר בשחקנית דגולה.
מה יקרה כש"שלגיה" יעלה לאקרנים ומה יקרה לרייצ'ל זגלר? לכו תדעו, אבל ככל שזה נוגע לסרט עצמו העתיד לא ורוד. מאז 2019 עם "מלך האריות", דיסני לא זכו להצלחות מסחררות ככל שזה נוגע לעיבודי הלייב-אקשן לקלאסיקות שלהם, ושערוריות כמו אלה לרוב לא מיתרגמות למיליארד דולר. קשה לדמיין מצב שבו "שלגיה" מצליח להיות הצלחה פורצת דרך כמו הסרט המצויר והמקורי של דיסני מ-1937, אבל יכול מאוד להיות שהשערוריות של רייצ'ל זגלר יסייעו להפוך אותה לכוכבת, לא משנה מה יכתבו עליה בוואלה.
באותה מידה, הלב יכול לצאת לזגלר - התקשורת גם ככה אוהבת לבזות נשים צעירות עם עמוד שדרה משלהן, מאז ז'אן ד'ארק, דרך אליזבת' טיילור ועד היום. בינתיים נראה שמי שזה לא יהיה שמנהל לזגלר את הדרך עושה משהו נכון: בסוף השבוע החולף הוכרז שזגלר תעמוד במרכז הפקה לונדונית חדשה למחזמר "אוויטה", ובכך תיכנס לנעליהן של כמה ענקיות שגילמו את התפקיד בעבר. פאטי לופון בברודווי, מדונה על המסך הגדול, וכעת גם רייצ'ל.
קשה לי להאמין שתעמוד בגבורה במשימה, בהתחשב בעובדה שמבקרי התיאטרון הניו יורקיים לא התרשמו ממנה כיוליה השייקספירית (ודמותה של אוויטה לא פשוטה יותר מזו של יוליה). אבל קהל מעריציה עדיין נוכח מספיק כדי שהצוות של זגלר יוכל למצוא מפיקים שילהקו אותה לעוד תפקידים ראשיים בפרויקטים יוקרתיים. אולי עד שתעלה לבמה, זגלר תלמד לחשוב פעמיים לפני שהיא לוחצת על post.