1. "החיה שבתוכי" (The Beast In Me, נטפליקס)
מה זה אומר על נטפליקס כשהמחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לסדרה מוצלחת שלה היא "וואלה, זה לא מרגיש כמו סדרה של נטפליקס"? ובכן, עד שאכתוב על זה מאמר, קחו את זה כנקודה למחשבה ובואו נדבר על המותחן החדש והמאוד מוצלח שלה, "החיה שבתוכי".
הסדרה שיצר גייב רוטר ובהובלת הווארד גורדון ("הומלנד") כשואוראנר, מציגה מפגש פסגה בין קלייר דיינס ("הומלנד", "פליישמן בצרות") ומת'יו ריס ("האמריקאים"). כן, מדובר לא רק באיחוד ראשון של גורדון ודיינס מאז "הומלנד", אלא גם במפגש פסגה בין כוכבי שתיים מסדרות הריגול הכי טובות של העשור הקודם. למרות שאין בה ריגול במובן הקלאסי, "החיה שבתוכי" תתחבב על מעריצי שתי הסדרות האלה בזכות עלילה רוויית טוויסטים, בימוי מדויק ומהודק, ובעיקר מספיק בשר שמאפשר לשני השחקנים הראשיים והכל כך מוכשרים שלה לפרוח.
במרכז העלילה עומדת אגתה "אגי" וויגס (דיינס), סופרת זוכת פוליצר שמתאבלת על בנה שנהרג בתאונת דרכים שחוזרת אליה בפלאשבקים לאורך פרקי הסדרה. לכאורה היא מתמודדת עם האבל באמצעות כתיבת הספר הבא שלה העוסק - אזהרת קלישאה - בשופטת המנוחה וגיבורת המחנה הליברלי רות ביידר גינסבורג, אבל בפועל היא חווה משבר כתיבה עמוק, מנסה להשאיר את הבית הפרברי העצום שלה בתפקוד סביר ולשמור על קשר עם גרושתה (נטלי מוראלס, "מחלקת גנים ונוף") שעזבה אותה אחרי התאונה.
החיים של אגי משתנים מקצה לקצה כאשר שכן החדש, נייל ג'רוויס (ריס), בן למשפחת נדל"ן עתירת הון שמנסה להוריד פרופיל אחרי שנחשד בהעלמות ורצח אשתו הקודמת, עובר לגור בבית הסמוך אליה. לצדו גם אשתו החדשה נינה (בריטני סנואו, "נשות הציד"), המאבטח הצמוד שהוא גם הדוד שלו, ריק (טים גיני, "המדרגות") וכמה רועים גרמניים. המפגש בין הסופרת האבלה והפרנואידית לבין המיליארדר החשוד והתמהוני הופך במהרה למשחק חתול ועכבר, שבו שני הצדדים בטוחים שידם על העליונה - עד שהם מגלים שהתמונה קצת שונה.
גם בלי לעסוק בפוליטיקה במובן הקלאסי, "החיה שבתוכי" היא סדרה המתארת היטב את אמריקה העכשווית. אגי מייצגת את השכבה האינטלקטואלית שנמצאת בתחושת אובדן דרך, כשהיא לא מצליחה להתמודד עם האבל על בנה ומרגישה שהמערכת שתמיד הייתה חלק ממנה מפנה לה עורף.
יוצר הסדרה, רוטר, סופר בעצמו, מיטיב לתאר את ההתמודדות עם משבר כתיבה, ומשתמש ביכולות המשחק הפנומנליות של דיינס כדי להכניס עומק בדמות שהייתה יכולה להפוך לקלישאה בידי שחקנית אחרת. מולה נמצא ג'רוויס, עוד דמות של מיליארדר אקסצנטרי עם הרגלי תזונה מוזרים סטייל אילון מאסק (לפחות הוא לא מצדיע במועל יד), שמייצג את אמריקה החדשה - זאת שבה כסף הוא המדד היחיד להצלחה והוא מתעלה על כל ערך אחר. המשחק רווי הבעות הפנים של דיינס - יש מי שמוצאים אותו בלתי נסבל, אני חושב שהוא פנטסטי - אל מול המשחק המאופק של ריס יוצר מתח גבוה בין שני גיבורים, מתח שמצליח לחפות גם על פרק סיום קצת מאכזב שמאכיל את הצופים בכפית.
בכל מקרה, בין שלל הסדרות שיש כרגע בנטפליקס, "החיה שבתוכי" זוהרת למרחקים הודות למשחק משובח, רמת מתח גבוהה ותסריט שלא מזלזל בצופים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "אל המלחמה: הסמוראי השורד" (Last Samurai Standing, נטפליקס)
"אל המלחמה: הסמוראי השורד" נראית כאילו מישהו החליט לקחת את "שוגון" המשובחת על סיפורי הסמוראים והתרבות היפנית העשירה שהוצגו בה, לשלב אותה עם משחק אכזרי עד המוות בסגנון "משחק הדיונון" ולראות מה יצא. עם שישה פרקים שמלאים בסצנות אקשן, חרבות והרבה (הרבה) איברים כרותים, לא מפתיע שהיא צוברת באזז, אבל כשמנטרלים את ההייפ קשה להחליט אם מדובר בהברקה או ברעיון מצוין שקיבל ביצוע בינוני למדי. למען הדיוק ההיסטורי, "הסמוראי השורד", המבוססת על סדרת ספרים מאת שוגו אימאמורה, פותחה עוד לפני "משחק הדיונון", אבל אין ספק שההצלחה של הסדרה ההיא השפיעה מאוד על הנראות שלה.
עוד לפני שמגיעים למשחק האכזרי שבמרכזה, "הסמוראי" מציגה את אחת התקופות האפלות בהיסטוריה של הסמוראים, זמן לא רב אחרי מלחמת בושין (1868-1869), בה כוחות שתמכו בחיזוק סמכות הקיסר לחמו בכוחות שתמכו בשוגון המכהן. המלחמה, שבה הסמוראים נחלו הפסד צורב, הותירה את גיבור הסדרה שוג'ירו סאגה (ג'וניצ'י אוקאדה המצוין) חסר מעמד וכמעט ללא דרך לפרנס את משפחתו. ואם זה לא מספיק, התפרצות הכולרה גובה מחיר כבד גם מאשתו ובתו.
הזמנה מסתורית מביאה אותו להשתתף בטורניר האכזרי "קודוקו", אליו נקראים 292 סמוראים שיצטרכו לעבור שבע תחנות בדרך לטוקיו. הדרך היחידה להתקדם במשחק היא באמצעות איסוף תליוני עץ מהמתחרים האחרים. נגיד כך: אף אחד לא מתכוון למסור את התליון שלו מרצון, וכשלכל המשתתפים יש חרב בשלוף, הסימפוניה של האיברים המעופפים מתחילה כבר בשלב מוקדם מאוד.
למרות שהמשחק מבוסס על הישרדות אישית עם פרס ענק בסוף (שיעול "משחק הדיונון" שיעול), הוא מצליח לבנות סביבו נבחרת של אאוטסיידרים, שחלקם מנסים גם לגלות מי עומד מאחורי המשחק האכזרי. קלאסיקה של חבורה שבה השלם גדול מסך חלקיו. אם שופטים אותה כסדרת אקשן בלבד, "הסמוראי השורד" עושה את העבודה: סצנות הקרב שבה מרהיבות, מציגות כוריאוגרפיה יפהפייה שמזכירה קלאסיקות כמו "נמר דרקון", וצילום מרשים. התקציב ניכר בכל פריים, והיא בהחלט מצליחה לבנות עולם יפני אכזרי, קר ומרשים.
אבל ההשוואה ל"שוגון" לא עושה עמה חסד. בעוד "שוגון" אפשרה לגיבורים ולעולם שלה להתפתח בהדרגה, כאן מסתפקים בטקסטים קצרים על המסך כדי לספק את כל הרקע הדרוש. גם המשחק האמין והכישרון של הקאסט לא מצליח להסתיר שרוב הדמויות מרגישות כמו ארכיטיפים של גיבורי-על: החכם, הרגיש, הזריזה והאכזר. מה שכן, מי שמחפש את מנת הסמוראים והאכזריות שלו לא ימצא כרגע סדרה טובה יותר מ"הסמוראי השורד".
3. "שושלת פורסייט/משפחת פורסייט" (The Forsytes, יס והוט)
בניגוד לחובבי הסמוראים שמקבלים לכל היותר סדרה חדשה כל שנה, חובבי הדרמות התקופתיות נהנים משפע כמעט בלתי מוגבל. אחרי "בנות מיטפורד" הנהדרת ו"שושלת גינס" הנהדרת קצת פחות, מגיעה עכשיו "שושלת/משפחת פורסייט" (תלוי אם תצפו בה בהוט או ביס), דרמה תקופתית בת שישה פרקים של ערוץ 5 הבריטי.
הסדרה מבוססת על סדרת הרומנים "האגדה לבית פורסייט" של ג'ון גולסוורת'י, יצירה קאנונית בז'אנר שכבר זכתה לעיבודים טלוויזיוניים בשנות השישים וגם בתחילת שנות האלפיים - אז בין היתר בכיכובם של דמיאן לואיס ("הומלנד") ורופרט גרייבס ("שרלוק"). עם היסטוריה כזאת היא מגיעה למסך עם רף ציפיות גבוה במיוחד ועם קאסט מלא פרצופים מוכרים ומלאי סקס-אפיל.
הסדרה עוסקת בסיפורם של בני משפחת פורסייט העשירים והמלאים בעצמם, שעשו את הונם ממניות ומתנהלים באנגליה הוויקטוריאנית כמו בני אצולה של ממש. הם עסוקים כל העת בשימור וחיזוק מעמדם בחברה הגבוהה. במרכז העלילה נמצאת היריבות בין בני הדודים ג'ו (דני גריפין, "הג'נטלמנים") וסומס (ג'ושוע אורפין, "קרוב רחוק"), שמתחרים על הנהגת המשפחה. המאבק ביניהם מתנהל, כצפוי, בדרך הבריטית הקלאסית של פאסיב אגרסיב, בגידות, אכזבות וגלגולי עיניים.
הסיפור מתחיל בנישואיו של ג'ו (גריפין) לפרנסס (טאפנס מידלטון, "סנס8"), אלמנה ואחת הנשים המשפיעות בחברה הגבוהה. אלה נישואים שנערכו לטובת המעמד וכוללים גם את בתה של פרנסס, ג'ון (ג'סטין מור המקסימה). העניינים מסתבכים כשג'וליאן פוגש מחדש את אהובתו לואיזה (אלינור טומלינסון, "פולדארק"), עובדת משק בית לשעבר שהפכה לתופרת. במקביל, סומס (אורפין) מתאהב באיירין הרקדנית (מילי גיבסון, "דוקטור הו") וג'ון מתאהבת בארכיטקט נטול ממון ומעמד.
יש משהו אולד-סקולי בקטע טוב ב"שושלת פורסייט", סדרה שמרגישה הרבה יותר "אחוזת דאונטון" מאשר "ברידג'רטון". הספרים של גולסוורת'י עקבו אחרי המשפחה בדרכם מצאצאים של חקלאים עניים אל האנשים המשפיעים ביותר בלונדון. אם לגזור מקלאסיקה תקופתית אחרת, "האגדה לבית פורסייט" הייתה סוג של "העידן המוזהב" שהתמקדה ביריבות בין אנשי הכסף החדש לישן.
הסדרה החדשה שיצרה דבי הורספילד, שאחראית גם לעיבוד המחודש של אותה "פולדארק" שבה כיכבה טומלינסון, בוחרת להתמקד יותר בפן הרומנטי. היא מתעכבת על המתיחות במשולש הרומנטי בין ג'וליאן, פרנסס ולואיזה, ובמקביל מציגה את ההתפתחות של סומס, שבתחילה נראה קר ואכזר אך מתגלה כרגיש ומורכב הרבה יותר.
כמו כל דרמה תקופתית מוצלחת, הקסם האמיתי טמון ביכולת שלה לשלב בין קווי העלילה השונים וביופי הוויזואלי: בתים מרהיבים, תלבושות עוצרות נשימה ומשחק מצוין. "שושלת פורסייט" היא אולי לא מסוג הסדרות שישארו איתכם אחרי הצפייה, אבל בהחלט סדרה שתעניק לכם בריחה נעימה מהמציאות לכמה שעות.