1. "בן ערובה" (Hostage, נטפליקס)
כשהסרט השני שכתבת, "גשר המרגלים", מבוים על ידי לא אחר מאשר סטיבן שפילברג, והשותפים שלך לכתיבה הם האחים ג'ואל ואיתן כהן - אין ספק שיש לך כישרון. בהתאם, בגיל 46 בלבד הפך מאט צ'רמן לאחד הכותבים המוערכים והעסוקים ביותר באנגליה, עם כתיבה לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה, ומועמדות לאוסקר על "גשר המרגלים". חשוב לציין את כל זה, משום שהמיני-סדרה החדשה שלו, "בן ערובה" בנטפליקס, בהחלט יכולה לגרום למי שיצפה בה לחשוב שמי שכתב אותה כדי שישקול להחליף מקצוע. כן, עד כדי כך.
במרכזה של הסדרה עומדת ראשת ממשלת בריטניה החדשה, אביגייל דלטון (סוראן ג'ונס הנהדרת, "ג'נטלמן ג'ק", "דוקטור פוסטר"), הנפגשת לפסגה מיוחדת עם נשיאת צרפת, ויויאן טוסה (ז'ולי דלפי הנהדרת לא פחות, סרטי "לפני הזריחה") שנמצאת בעיצומו של קמפיין בחירות. הפגישה בין שתי המנהיגות החזקות ביותר במערב אירופה נערכת על רקע משבר בריאותי ענק בבריטניה וסוגיית הגירה שמטרידה את הצרפתים, ובמיוחד את הימין הקיצוני במדינה. על הרקע הזה, בעלה של דלטון, ד"ר אלכס אנדרסון (אשלי תומאס), נמצא עם משלחת של ארגון רפואי בסגנון "רופאים ללא גבולות" בגינאה הצרפתית ונחטף על ידי חמושים מסתוריים שדורשים שדלטון תתפטר - אחרת החטופים, כולל בעלה, יוצאו להורג.
על פניו, ל"בן ערובה" יש את כל מה שצריך כדי להפוך למותחן מסמר שיער שמשלב אקלים גיאו-פוליטי עכשווי, אינטריגות פוליטיות בסגנון "בורגן" ו"בית הקלפים", ושתי שחקניות ראשיות מצוינות כמו ג'ונס ודלפי. בפועל, "בן ערובה" מרגישה כמו הבטחת בחירות של פוליטיקאי: על אף שהפרקים הראשונים באמת מעלים תהיות מעניינות לגבי החיבור בין עלילת החטיפה לבין מאבקי הכוח בין הנשים, הסדרה מתדרדרת במהירות לקלישאות, מונולוגים מלאי פאתוס על עתיד ורוד, והתנהלות מופרכת לחלוטין עבור שתי מנהיגות בסדר גודל כזה - אבטחה ירודה, תקשורת בווטסאפ, ועוד שלל חורים בעלילה בגודל של תעלת למאנש. מה שכן, זאת אחת מאותן סדרות שקל מאוד לצפות בהן בבינג' (ולהתחרט על כך מיד לאחר מכן).
2. "לסבול בגדול: המציאות שמאחורי הריאליטי" (Fit for TV: Fit for TV: The Reality of The Biggest Loser, נטפליקס)
"לרדת בגדול" - תוכנית הריאליטי שבה מתמודדים כבדי משקל נכנסים למחנה אימונים אינטנסיבי שכולל עשרות שעות שבועיות של ספורט ותזונה מועטה - הייתה להיט בינלאומי מטורף בתחילת שנות האלפיים (וד"ש לגרסה הישראלית בהנחיית ציפי שביט). בתקופה ההיא, הרבה לפני תרבות ה-Woke, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היה בעצמו כוכב ריאליטי שפיטר אנשים בגסות בתוכנית "המתמחה", והפוליטיקלי-קורקט עוד קיבל בהבנה מראות של אנשים במשקל של כמאתיים קילו נופלים מהליכונים וחוטפים צעקות ממאמני כושר חטובים.
הדוקו בן שלושת הפרקים "לסבול בגדול: המציאות שמאחורי הריאליטי", שיצרה סקיי בורגמן - במאית דוקומנטרית מצוינת שמתמחה לרוב בדוקו-פשע ("חטאי אימנו", "הנערה שבתמונה") - מביא למסך את האנשים שהיו שם בזמן אמת: שניים מהמפיקים, כמה מתמודדים (חלקם אפילו נשארו רזים, רובם לא), וגם את המנחה אליסון סוויני והמאמן בוב הארפר. לצידם יש גם שיחות עם גורמים חברתיים-רפואיים, כמו רופא ופובליציסטית בתחום היחס החברתי לאנשים עם משקל עודף, שמסבירים בדרכים שונות כמה הרסנית הייתה התוכנית שהתיימרה לעשות שינוי לטובה.
לזכותה של "לסבול בגדול" אפשר לומר שבשלושה פרקים בני ארבעים וחמש דקות, תצליחו לקבל תמונה עמוקה ומורכבת של הריאליטי שהתיימר לעשות טוב בעולם, אך סיים את חייו בבושת פנים. זה קרה אחרי יותר מדי דיווחים על כך שהמאמנים, בדגש על ג'יליאן מייקלס (שמסיבות ברורות בחרה לא לשתף פעולה עם הסדרה), נתנו למתמודדים תוספים לא חוקיים כדי לגרום להם לרדת במשקל במהירות.
בזמן שחלק מהמתמודדים שמדברים כאן מתארים את "לרדת בגדול" כטראומה הקשה ביותר של חייהם ("לך תזדיין, בוב הארפר", אומרת אחת מהם למצלמה) - אחרים דווקא שלמים יותר עם החוויה ומאשימים בעיקר את עצמם בעלייה במשקל. מה שכן, קשה לא להיות משועשעים מהאירוניה: דווקא נטפליקס - מעצמה של ריאליטי בעייתי מוסרית בפני עצמה - בוחרת לעשות דוקו על הקריסה של ריאליטי של רשת אחרת. קארמה איז א ביץ'?
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
3. "בנות מיטפורד" (Outrageous, הוט, יס וסלקום TV)
אם חייתם באנגליה בתחילת המאה שעברה, רוב הסיכויים שהכרתם את משפחת מיטפורד. כלומר, אם הייתם חלק מהאריסטוקרטיה אולי הכרתם אותם אישית, אבל גם אם לא, בוודאי קראתם על אודותיהם בעיתונים. הברון דיוויד פרימן-מיטפורד, אשתו סידני בואלס, ושבעת ילדיהם - שש בנות ובן - סיפקו לבריטים שילוב של אופנה, רומנים מחוץ לנישואים והרבה דרמה פוליטית.
ימי השיא של משפחת מיטפורד התקיימו באנגליה שבין שתי מלחמות העולם, וכמות הסיפורים עליהם הייתה יכולה למלא עשר עונות של ריאליטי בסגנון הקרדשיאנס, אם בין דמויות המשנה אפשר היה לשלב את ווינסטון צ'רצ'יל (קרוב משפחה), גבלס ואפילו היטלר הצורר בכבודו ובעצמו.
"בנות מיטפורד" מצליחה לקחת את הסיפור יוצא הדופן של המשפחה הזאת ולהפוך אותו לדרמה תקופתית בסגנון "אחוזת דאונטון" או "ברידג'רטון". לא במקרה, בסי קרטר - שגילמה את פרודנס פת'רינגטון בסדרה של נטפליקס - מגלמת כאן את האחות הבכורה ננסי מיטפורד, שהפכה לסופרת נודעת ("המרדף אחרי האהבה"). למרות שבמשפחת מיטפורד היו גם גברים, בחרו המתרגמים הישראלים לתת לסדרה את השם "בנות מיטפורד", כי ההיסטוריה העשירה של המשפחה מוכיחה שהן היו אלה שהחזיקו במושכות.
שתיים מבנות המשפחה - דיאנה (ג'ואנה ונדרהם, "לוחם") ויוניטי (שאנון ווטסון, "The Jetty") - ניהלו יחסים נלהבים עם השלטון הפשיסטי באותה התקופה. דיאנה, שמוצגת כאן כאישה דכאונית ורדופה, עזבה את בעלה לטובת מנהיג התנועה הפשיסטית באנגליה, אוסוולד מוזלי (ג'ושוע סאס, "חוצה את הקווים"), ויוניטי התאהבה בדעותיו של הפיהרר כל כך, עד שמאוחר יותר הפכה לחברה קרובה שלו ואפילו לפילגש שלו. אבל הסיפור המשפחתי כאן מורכב אף יותר, כי בעוד שתיים מהאחיות הלכו לקיצוניות אחת, שאר האחיות הלכו בכיוונים שונים לגמרי: פמלה (איזובל ג'ספר ג'ונס, "משחקי הרעב: בלדה לנחשים וציפורי שיר") ניהלה זוגיות עם אישה וחיים נוחים בכפר, בעוד ג'סיקה בכלל הפכה לקומוניסטית והיגרה לארה"ב, וזה עוד לפני שהזכרנו שהבן היחיד במשפחה, טום, היה ביסקסואל.
כמו שכבר הבנתם, לסיפור של המשפחה הזאת יש את כל החומרים כדי לייצר דרמה כבדת משקל, אבל "בנות מיטפורד", על ששת פרקיה הסוחפים, מצליחה לשמור על רוח קלילה למדי. היא שמה דגש על מסיבות, נשפים וסקס באותה המידה שהיא מתייחסת לקרב על עתידה של אירופה. התוצאה היא דרמה תקופתית קצת אחרת ומאוד מוצלחת.