1. "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" (The Fall and Rise of Reggie Dinkins, יס, הוט וסלקום טיוי)
"נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" אמנם מוצגת ומשווקת כקומדיה החדשה מהיוצרים של "רוק 30", אבל הסדרה הראשונה שעלתה לי לראש בזמן הצפייה היא דווקא "הקאמבק" של ליסה קודרו, שחוזרת גם היא בקרוב עם עונה שלישית חדשה.
במרכז הסדרה ניצבת דמותו של רג'י דינקינס (בגילומו של טרייסי מורגן, או טרייסי ג'ורדן למעריצי "רוק 30"), כוכב פוטבול לשעבר שנתפס מוכר משחקים בצורה המטופשת ביותר שיש. הוא חשב שהוא מדבר עם סוכן ההימורים שלו כשבפועל עלה לריאיון טלוויזיוני, והפך לפרסונה נון גרטה בעולם הספורט. למזלו, הכסף הגדול שהרוויח נשאר, והוא עדיין גר באחוזה ענקית לצד חברו הטוב ביותר (בובי מוינהן, "סאטרדיי נייט לייב"), בנו הטינאייג'ר התחמן (ג'לין הול) וברינה, הארוסה החדשה והצעירה (פרשס וויי). מוניקה, גרושתו והמנהלת האישית של רג'י (אריקה אלכסנדר, "לא בטוחה"), נמצאת שם בקביעות כדי לנסות לעשות קצת סדר בבלגן.
בניסיון נואש לזכות שוב באהבת הקהל, רג'י מזמין לביתו במאי תיעודי זוכה אוסקר בשם ארתור טובין (דניאל רדקליף, "הארי פוטר"), בתקווה שהוא וצוותו יהפכו אותו שוב לכוכב. אך במהרה מתברר שגם טובין לא נמצא בשיאו לאחר התמוטטות עצבים מתוקשרת על סט של סרט גיבורי על, והשניים צריכים להאמין זה בזה כדי לקבל הזדמנות שנייה מהתעשייה ומהקהל.
כמו ואלרי צ'ריש של קודרו, גם הצפייה בדמותו של דינקינס גורמת לצופים לתהות "האם הוא יודע שהוא פתטי?". אך בזמן ש"הקאמבק" היא מסוג הסדרות שמעלות חיוך מריר ומעוררות מחשבה, "נפילתו ועלייתו" שומרת על המתכונת המוכרת של סדרות מבית מדרשה של טינה פיי (שמשמשת כאן כמפיקה) ומקפידה לירות בדיחות בקצב רצחני. ניכר שיוצרי הסדרה, רוברט קרלוק וסם מינס, עבדו עם מורגן בעבר, שכן הם מצליחים למנף את ההומור המאוד "אקסטרה" שלו כדי לבנות דמות שובת לב שקשה שלא להריע לילדותיות הנצחית שלה.
מי שהרעיון של סדרה העוסקת בספורט מרתיע אותו, יכול להירגע. בדומה ל"קימי שמידט", גם זו סדרה שמשתמשת בסיפור המסגרת שלה כמקפצה לנושאים שבאמת מעניינים את היוצרים: הטמטום והגיחוך של הוליווד. הפעם: מה קורה כשהפלצנות וההתנשאות של "אנשי קולנוע איכותי" בדמותו של טובין פוגשות את המציאות של הכסף הגדול והרצון להיות אהוב על כולם, המקום שאליו דינקינס כל כך משתוקק לחזור. עם עשרה פרקים שמשודרים מדי שבוע, "נפילתו ועלייתו של רג'י דינקינס" היא אולי האסקפיזם הכי טוב על המסך כרגע.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "הליידי" (The Lady, יס)
עוד הרבה לפני שהנסיך אנדרו הסתבך עד כדי מעצר בעקבות מסמכי ג'פרי אפשטיין, חייה של גרושתו שרה פרגוסון (לשעבר הדוכסית מיורק) היו רצופים בשערוריות. בשנת 2000 התפוצצה פרשיית רצח שבה הואשמה הסטייליסטית האישית והחברה הקרובה, ג'יין אנדרוז, שרצחה את בן זוגה באכזריות.
"הליידי", שבין יוצריה נמצאים כמה ממפיקי "הכתר", מביאה את סיפורה של אנדרוז, המגולמת כאן על ידי מיה מקנה-ברוס ("שבעת המחוגים של אגתה כריסטי"). אנדרוז מוצגת כמי שגדלה בעיירה תעשייתית אפורה בצפון אנגליה, הרחק מהזוהר והעידון של לונדון. אחרי שבן זוגה בוגד בה, היא מצליחה להתקבל למשרה כעוזרת לסטייליסטית של הדוכסית דרך מודעה בעיתון, ועוזבת את חייה הקודמים לטובת התחככות בבני המלוכה.
למרות התחלה קשה במיוחד, הכוללת לעג ובריונות מצד קולגות המזלזלות במעמדה הנמוך - דבר שבא לידי ביטוי בגינונים ובמבטא שאינו "פוש" בעליל - היא מצליחה להפוך ליד ימינה של פרגוסון (המוכרת בכינוי "פרגי"). אולם הדוכסית (המגולמת בכישרון על ידי נטלי דורמר, מרג'רי טיירל מ"משחקי הכס") והארמון הם רק הרקע לסיפורה של אנדרוז עצמה. היא מתגלה כבחורה צעירה ומעורערת נפשית שהצליחה במשך שנים להסתיר מהסביבה את חוסר היציבות שלה ולנהל חיים זוהרים, עד שהכול מתפרץ ברגע אכזרי אחד.
ג'יין אנדרוז אינה בת מלוכה והמלתחה של פרגי לא מתחרה בזו של דיאנה, אבל "הליידי" שומרת על עיצוב תקופתי מוקפד של שנות השמונים והתשעים שהופך אותה לממתק ויזואלי, לצד פסקול של להיטי אייטיז וניינטיז ודמות ראשית שעוברת מסע מכמיר לב של עלייה לפסגות ונפילה כואבת. בדרך אלגנטית ולא בוטה מדי, הסדרה גם מבקרת את מוסד המלוכה על ניסיונותיו לטאטא בעיות מתחת לשטיח במקום להתמודד איתן, ועל המחיר הבלתי סביר שהוא גובה ממי שמבקשים לקחת בו חלק.
למרות שהיא מורכבת מארבעה פרקים בלבד, מדובר בסדרה סוחפת ומותחת (לפחות עבור הצופים הישראלים, שכנראה פחות בקיאים בפרטי הפרשה). אף שהיא משתמשת בטריק המשומש של קפיצה קדימה ואחורה בזמן סביב חקירת הרצח, היא גם לא מרגישה קלישאתית. יותר מכל היא מעלה את השאלה אם קיימת באמת אפשרות למוביליות חברתית באנגליה המעמדית, וגם עונה עליה ב"לא" נחרץ. ולגבי פרגי? היא מוצגת בדיוק כפי שאפשר היה לדמיין: אישה נהנתנית, העסוקה מדי במה שהתקשורת חושבת עליה ושקועה ברחמים עצמיים.
כשהחיים שלנו מלאים בידיעות על מלחמות אזוריות, אין ספק שזוטות כמו רצח הקשור למשפחת המלוכה הופכות לבידור מוצלח במיוחד.
3. "שכנים" (Neighbors של HBO Max)
שכן רע הוא משהו שאף אחד לא באמת חושב עליו, לפחות עד לרגע שבו הוא נתקל בכזה. ואז, ובכן, אז נהרסים חייו ואותו אדם הופך למטרד קשה מנשוא. רק תחשבו על ההבדל בין ירידה למקלט עם שכנים שאתם מחבבים (או לפחות מתעלמים מהם בנימוס), לבין בילוי זמן בלתי מוגבל עם אנשים שגורמים לכם לחשב בראש את הסיכון שבאי-ציות להוראות פיקוד העורף.
לא רק בישראל, סכסוכי שכנים הם ככל הנראה אחת התופעות הגלובליות המאפיינות ביותר את האנושות. הסדרה הדוקומנטרית החדשה של HBO Max לוקחת סכסוכים כאלה מכל פינה באמריקה והופכת אותם למעין אופרות קצרות של טעם רע, שיגעון ומיזנתרופיה. מאחוריה עומדים כמה שמות מסקרנים: היא יוצאת תחת בית ההפקה המוערך A24, שהביא לנו סרטים כמו "הכל בכל מקום בבת אחת", "חיים שלמים" ו"מרטי סופרים", וסדרות כמו "עצבים" ו"פיצוי יתר". אם זה לא מספיק, ג'וש ספאדי (חצי מהאחים ספאדי ומי שביים את "מרטי סופרים") משמש כאן כמפיק, ואת הסדרה מביימים האריסון פישמן ודילן רדפורד (הנכד של רוברט רדפורד המנוח).
כל אחד מששת פרקי הסדרה מתחיל בזום מהיר שמגיע מהחלל החיצון ועד לחצרות של שכונות אמריקאיות שונות, ממנהטן ועד פאלם ביץ' ומונטנה. הפרקים משלבים בין שני סיפורים על סכסוכי שכנים מטונפים, מלאי ארס ובעיקר חסרי כל היגיון. מעבר לעריכה המורגשת שמזכירה סרטים כמו "יהלום לא מלוטש", אין ספק שמה שהופך את "שכנים" לסדרה ששווה צפייה הוא הליהוק. זהו מקבץ של טיפוסים כל כך אקצנטריים ועקשנים, שהם יגרמו לכם לרצות ללכת לשכן שאתם הכי לא סובלים, לתת לו חיבוק ופשוט להגיד תודה שלא נפלתם על אחד מה"תכשיטים" האלה.
תמצאו כאן אישה שנמצאת במאבק עיקש נגד גבר עשיר המונע מהציבור לעבור ברצועת החוף הפרטית שלו, או זוג גברים גאים שיוצאים למלחמה נגד הנכד התמהוני של השכנה ממול, שהחליט להפוך את בית סבתו לחווה. ישנם גם שני גברים מבוגרים, האחד יוצא מלחמת וייטנאם והשני רקדן אקזוטי בדימוס, שנמצאים במלחמה של ממש שהתחילה בעקבות פגיעה בדשא בגינה. באחד הפרקים, סכסוך סביב אישה שמאכילה חתולים מגיע אפילו לפתחה של השופטת ג'ודי, והתוצאות מפתיעות. "שכנים" לוקחת את הז'אנר התיעודי לקצה, אך לא שוכחת לרגע שהבסיס לכל סדרה טובה הוא דמויות שאי אפשר להוריד מהן את העיניים.