בתחילת שבוע שעבר, ביום הולדתו ה-64 של מנכ"ל תיאטרון הבימה דני וייס, נפגע התיאטרון שוב מטיל ששוגר מאיראן. פצצת המצרר שנחתה ליד הבניין הובילה להרבה בדיחות בסביבתו של וייס על "הפירוטכניקה שאירגנו ליום הולדת".
"הייתה פה אזעקה, ירדנו כולם לממ"ד. היו פה שחקנים שעשו חזרות ועבדו. ואז נשמע הבום הכי חזק ששמעתי בחיים שלי", מספר וייס. "זו הייתה נפילה ממש מטר מאיתנו, בצד המערבי של בניין הבימה, ברחוב תרס"ט. מה שהיה מדהים, שאחרי זה עשינו סיור של צוות הנהלת הבית, כדי לוודא שלא נפגע שום דבר, והתברר שהנפילה הזאת פגעה בכביש במכסה ברזל יצוק של בור ביוב, המכסה הזה עף מהכביש למעלה ונחת בגובה של שמונה קומות על גג בניין הבימה! זה דבר מטורף לגמרי. הוא היה חצוי ומשונן וכבד מאוד. אני רק מתחלחל מהמחשבה מה הדבר הזה היה יכול לעשות אם זה היה פוגע במישהו. בקיצור, גם את זה עברנו. לכל אחד יש את מורשת הקרב שלו, אז הפעם זה אנחנו".
זוהי הייתה הפגיעה השנייה בתוך פחות מחודש שספג בניין התיאטרון במהלך המלחמה עם איראן. כבר ביומה הראשון של המלחמה, ב-28 בפברואר, הדף נפילת טיל במרכז תל אביב גרם לשברים בחזית הזכוכית המעוגלת (צפו בסרטון - מעל). למרבה המזל, אף אדם לא נכח בבניין בעת הפגיעה, מלבד שומר הלילה, שישב בצד השני של הבניין, בכניסת האמנים. לשומר שלום. "על חלק מהזכוכיות שנשברו בחזית המעוגלת, בערב הראשון כשהפרצה המלחמה, עד עכשיו יש טלאי של קורות עץ כי מסתבר שאלה זכוכיות מעוגלות שנורא מסובך לייצר אותן", אומר וייס בריאיון לוואלה תרבות.
לאור העובדה שבניין הבימה נפגע פעמיים בסבב הנוכחי עם איראן והקאמרי נפגע בסבב הקודם, אולי זה אומר שהאיראנים מעדיפים את הפרינג' של תיאטרון תמונע?
צוחק. "כן, זו בהחלט אחת הספקולציות שרצות פה לשאלה למה חטפנו הפעם פעמיים, שמישהו מטווח אותנו בכוונה. אבל זה לא היה כיף".
הפגיעות מהנפילות לא היו קטלניות לתיאטרון, אבל הן בהחלט סימבוליות למצבה העגום של תעשיית התרבות, שספגה גם היא מכות קשות בעת המלחמה הזאת. כמו בתיאטראות ובמוסדות תרבות רבים אחרים, הפגיעה הקשה באמת הייתה כלכלית, בעקבות הקפאת עולם התרבות וסגירת המוסדות במשך מעל לחודש, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. בריאיון לוואלה תרבות, חושף מנכ"ל הבימה את הנתונים הדרמטיים: בחודש מרץ לבדו הפסיד התיאטרון כחמישה וחצי מיליון שקלים רק מהכרטיסים שנמכרו להצגות שלו. במרץ ובאפריל בוטלו 221 הצגות של הבימה באולמות הבית והצגות חוץ. הפסד גדול במיוחד נגרם מביטול עשרות הצגות של המחזמר המצליח "פריסיליה מלכת המדבר". בנוסף לזה, נפגע התיאטרון גם מביטולי השכרת האולם והארכת חזרות, ועוד לא דיברנו על הטלטלה הנפשית שחוו אנשי התרבות. ובתוך כך, בהבימה כמו בעולם התרבות כולו, עדיין נמצאים בערפל ותוהים בדאגה: האם ומתי יקבלו סיוע ראוי מהממשלה על הנזקים שספגו?
"כואב הלב שהיינו באמצע רצף של שלושה חודשים מהעמוסים והמצליחים בתולדותינו - ועצרנו בחריקת בלמים", אומר וייס בריאיון ראשון מפרוץ המלחמה עם איראן. "זה היה ממש תקופת ה'מאני טיים' - דצמבר, ינואר, פברואר - אולמות מפוצצים ומלא הצגות חוץ. היו שלוש הפקות בחזרות, בשלבים שונים של הבשלה, והכל נעצר. בחודש מרץ הפסדנו קרוב ל-5.5 מיליון שקלים רק על הכרטיסים שאנחנו יודעים שנמכרו, לא כולל מה שעוד היה אמור להימכר. מה שנקרא: ירדנו במכה אחת ממאה לאפס. אלה חלק מההפסדים רק בחודש הזה. אני לא רוצה לחשוב על אפריל בכלל".
"עכשיו, רק שנבין על מה אנחנו מדברים: זה לא איזה כסף שנכנס ויושב בבנק. זה כסף שמשלם משכורות למאות אנשים, לעשרות יוצרים שכרגע עובדים איתנו, צוותים טכניים, ספקים - מיצרני תפאורות דרך חברות הובלה ועד שלוש מכבסות שאנחנו עובדים איתן. אלה רק דוגמאות על קצה המזלג מתוך המפעל הזה וכמות האנשים שתלויים בו לפרנסתם", הוא אומר.
הבנתי שבוטלו עד כה בין השאר כ-25 הצגות של המחזמר "פריסיליה מלכת המדבר" שביים משה קפטן, הצלחה ענקית של הבימה, וזה כשלעצמו מהווה פגיעה גדולה במיוחד בתיאטרון.
"27. זה הפסד כלכלי עצום. הכול נעצר בחריקת בלמים. במרץ ואפריל בוטלו בסך הכל 221 הצגות באולמות הבית והצגות חוץ. לוח ההצגות ממש נחרב לחלוטין ונבנה מחדש. אחת הפקות הדגל שלנו שהייתה אמורה לעלות השנה, המחזמר 'חנות קטנה ומטריפה', היה אמור לצאת בסוף אוקטובר, וזה נדחה למרץ 27'. גם זה היה מאוד-מאוד מורכב כי אתה צריך להנדס את זה מול היוצרים. צריך לזכור שאנחנו לא פועלים בחלל ריק. במאי שסגרנו איתו לביים הפקה מיוחדת בתאריך ספציפי, כבר לקח על עצמו התחייבויות בתיאטרונים אחרים וכשזה זז אצלנו אז נוצרת תגובת שרשרת שמשפיעה על כולם".
"צריך להבין את כל התמונה", מוסיף וייס. "התקציב של הבימה הוא כ-80 מיליון שקל בשנה. מתוך זה התמיכה הציבורית שלנו, מהממשלה ומהעירייה, היא בין 20 ל-21 מיליון שקלים. זאת אומרת שקרוב ל-60 מיליון שקלים אנחנו מביאים לבד, מבחינת כרטיסים, הצגות חוץ והשכרות אולם. כך שהתלות שלנו בהכנסות העצמיות, וזה נכון אגב גם לקאמרי ולבית ליסין, הוא כמעט 80% הכנסות עצמיות. התלות שלנו בקופה היא קיומית. ברגע שהעסק הזה נעצר, יש לנו עדיין מה שנקרא אדי דלק למשוך חודש, אולי חודשיים וזהו. ואז צריך לסגור את הבאסטה. שילמנו את משכורות חודש פברואר לכולם. איכשהו הצלחנו להנדס קצת הקדמת תשלומים ואנחנו משלמים גם את משכורות חודש מרץ ויותר מזה, אני גם מקדים להם את המשכורות והם מקבלים אותן לפני החג. אבל מחודש אפריל זה משחק חדש לגמרי אם המצב יימשך. מתחנו את עצמנו עד הקצה".
בינתיים, אי הוודאות לגביי סופה של המלחמה מקשה עוד יותר בתכנון, ובכל מקרה יוצרת אפקט דומינו בעייתי. "יש תרחישים שונים של מתי, איך, באיזו צורה ואם בכלל נחזור לפעילות. יש תרחיש אפוקליפטי, שעליו אני מנסה כרגע לא לחשוב, ויש תרחיש אופטימי, וזו הנחת העבודה שלנו. התרחיש האופטימי הוא שגם ברוב או בכל חודש אפריל נמשיך להיות מושבתים, שהמלחמה תסתיים איכשהו באפריל ואז נתחיל להתארגן ונחזור במאי".
"שירות הלקוחות שלנו עובד מהיום הראשון של המלחמה כדי למצוא ולהציע לקהל תאריכים חלופיים טנטטיביים קדימה. צריך להבין, שכדי להזיז את כל האופרציה הזאת קדימה, אחרי חודשיים של ביטול פעילות, זה לא שכל העסק זז כפי שהוא חודשיים קדימה. ניתן כדוגמה את הסבב האיראני הקודם, 'עם כלביא', ביוני 25'. אחרי 12 ימים של השבתה נגרמו תזוזות של הפקות. הפקה אחת זזה שנה שלמה קדימה כתוצאה מהדיליי של 12 הימים. כלומר זה פאזל מאוד מאוד מורכב, שתלוי בזמינות של המון-המון גורמים, וכשהעסק הזה מתבטל, אתה צריך להרכיב מערך שלם של הפקות חדשות וכמובן הצגות רצות, כולל גם התחייבויות שיש לך לאולמות חיצוניים והשכרות אולם וכדומה. אתה צריך לבנות את כל העסק הזה מחדש".
אחרי השבתה של כחודש ובהתאם לתרחיש האופטימי שיחזרו בחודש מאי, בימים האחרונים שבו לחדר החזרות שתי הצגות שהיו אמורות לעלות במרץ ובאפריל בהתאמה - "אוי אלוהים" שכתבה ענת גוב המנוחה בבימוי מתן דרעי בדש ובהשתתפות נורמן עיסא, ויעל לבנטל לסירוגין עם ריקי בליך; והמחזה הקומי-רומנטי "הלילה השנים עשר" שכתב ויליאם שיקספיר, שעל העלאתו פורסם לראשונה בוואלה תרבות ואותו מביימת רוני ברודצקי. היה זה המחזה השייקספירי הראשון שעלה על הבמה העברית והקומדיה הראשונה ברפרטואר של הבימה. בתוך כך, לוואלה תרבות נודע כי גיתית פישר פרשה ממשחק בעיבוד החדש למחזה - והוחלפה בליליאן ברטו. "זה נכון", מאשר וייס, "מכל מיני סיבות של עומס יתר, גיתית ביקשה שיחרור מההצגה - ושוחררה". עם זאת, ישחקו בה כמתוכנן בין השאר ליא קניג ואורלי זילברשץ. "הם מאוד שמחים לחזור לחזרות, זה מוציא אותם מהבית ונותן קצת אווירה של עשייה". לצד השמחה מכך שחלק מההצגות שבות לחדר החזרות, המלחמה יוצרות התארכות בזמני החזרות, וזוהי הכבדה כלכלית נוספת לתיאטרון. "בדרך כלל חזרות זה בין חודשיים לחודשיים וחצי. עכשיו תקופת החזרות הולכת להתארך בצורה משמעותית".
לכל האתגרים הקשוחים בפניהם עומד הבימה תיווסף העובדה שבסוף השנה הנוכחית יסתיים ההסכם מול המדינה, שנחתם לאחר שהתיאטרון עבר מידי המדינה לידי עיריית תל אביב והפך לתאגיד עירוני. על פי ההסכם, הבימה מקבלת מהמדינה השלמת תמיכה ל-17 מיליון לשנה. "זה יקשה עלינו מאוד. לא הייתי פה כנחתם ההסכם בין העירייה לבין המדינה אבל הרעיון היה שעיריית תל אביב ביקשה איזשהו סוג של ביטחון. אז הבטיחו שבמשך חמש שנים מהקמת התאגיד תהיה השלמת תמיכה ל-17 מיליון. לאחר מכן אנחנו צפויים לרדת בלא מעט כסף, ואנחנו לא יודעים לדעת כמה, כי זה תלוי לא רק בביצועים שלנו אלא גם בביצועים של התיאטראות האחרים. לכן כן אנחנו צפויים לפגיעה רצינית של כמה מיליונים בשנה ואנחנו נערכים לזה".
כשהתותחים רועמים
בעוד שהממשלה מעבירה מיליארדים לכספים קואליציוניים במחטפים ספק חוקיים, עולם התרבות המוקפא עדיין תוהה מתי ובאיזו מידה משרד התרבות יסייע לו. רק ביום חמישי פורסמה טיוטת מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לסיוע למוסדות תרבות שנפגעו בעקבות המלחמה עם איראן. אולם, לא פורסם מה היקף הסיוע האפשרי, ולכן אין לדעת אם יסייע באמת. בסבב הקודם מול איראן הסיוע עזר באופן מוגבל בלבד - וגם סכום כזה לא ברור אם יגיע עכשיו. "ב-12 יום של 'עם כלביא' הפסדנו 3.2 מיליון שקל וקיבלנו פיצוי של 980 אלף שקל. זאת אומרת נשאר בור של יותר מ-2 מיליון שקל בהכנסות. אנחנו לרגע אחד לא חיים בסרט שבו נקבל פיצוי מלא. פורום מוסדות התרבות עשו סקר ולפיו ההפסדים בחודש מרץ של מוסדות התרבות הוא 74-73 מיליון שקל. אני לא חושב שיכניסו לתקנת הסיוע המיוחדת 73 מיליון שקל על חודש מרץ".
שר התרבות מיקי זוהר דיבר איתך מאז תחילת המלחמה?
"לא. ביום חמישי, כשיצא המתווה, סימסתי לו ברכות על המתווה החדש והוא ענה לי ב'תודה רבה'".
אתה אחד מבכירי תעשיית התרבות, מנכ"ל הבימה ובעבר עמדת בראש הד ארצי, החאן, המדיטק ופורום מוסדות התרבות. מוזר שהוא לא התייעץ איתך מאז פרוץ המלחמה.
"אני מעדיף לא להיכנס לזה. אני יודע שפורום מוסדות תרבות היו איתו בקשר כמעט יומיומי ואני לא מנסה להידחף למקומות בכוח".
בינואר 2025, במסיבת העיתונאים של הצגת הרפרטואר החדש של הבימה, וייס מתח ביקורת חריפה על הפגיעות בתרבות מצד השר זוהר. "ההתעמרות בעולם התרבות חייבת להיפסק", הוא אמר אז. "אי אפשר להימנע מהמחשבה שמתרחשת כעת סוג של מתקפה על עולם התרבות. הן מתקפה כלכלית והן מתקפה על חופש הביטוי והיצירה". הוא ציין אז. וייס לא חשש להעביר ביקורת נוקבת על השר זוהר גם במסיבת עיתונאים שהתקיימה שנה לאחר מכן, בינואר 2026. "שנה אחרי, וההבדל הוא שכבר לא מדובר בתחושה אלא במציאות יומיומית", אמר אז, תוך התייחסות לשורת פרשיות - ההתנכלות לפרס אופיר ולסרט הזוכה "הים", הפשיטה על הצגת ילדים במזרח ירושלים, הניסיון לפגוע בתקציבי איגודי התרבות וביטול עשרות פרצי יצירה.
"מעולם לא חששתי להביע דעתי, זו עובדה שאני עושה את זה בצורה פומבית", הוא אומר היום בנושא. "כרגע, בזמן מלחמה, אני בוחר להתרכז בדברים אחרים. יש לי הרבה מה להגיד על העניין הזה וזה יכול להידחות. אני בוחר כרגע להתעסק במה שצריך כדי לשמור על התיאטרון שאני מופקד עליו בחיים, עם חופש אמנותי מוחלט ויכולת ורצון להגיד הכול, וזה מה שאנחנו עושים. כמו שדיברתי בצורה מאוד ברורה על ההתנכלות לעולם התרבות לפני שלושה חודשים, אני אוכל להמשיך ולדבר על זה במועדים שייראו לי נכונים יותר".
חזרת בך מהדברים שאמרת על ההתעמרות בעולם התרבות?
"ממש לא, אני לא חוזר בי מאף מילה. מאף מילה".
האם אתה עכשיו אתה יותר זהיר ודיפלומטי בהתייחסות למיקי זוהר מחשש שהשר יאיים "להתנקם" ואולי לא יעזור לכם במידה הראויה על נזקי המלחמה?
"לא, זה ממש לא שם בכלל, מכיוון שאני לא מעלה על דעתי שאם השר יראה איזו כותרת שלא מוצאת חן בעיניו הוא יעצור סיוע למוסדות התרבות. זה בכלל לא שם, אוקיי? אני מאלה שלא חששו לומר את מה שאני חושב. אני בוחר כרגע להתרכז בדברים אחרים. ביום שאחרי נמשיך להתכתש איפה שצריך להתכתש".
וייס נכנס לתפקידו כמנכ"ל הבימה בספטמבר 2023, רגע לפני טבח השבעה באוקטובר. בין שלל האתגרים שהציבה המלחמה שפרצה אז, היה הקושי להשיג אישור מבעלי זכויות בעולם על העלאת מחזות בארץ.
"מאז ה-7 באוקטובר אני כבר לא יכול לספור כמה מקרים היו (שלא קיבלו זכויות - ש"ב). היו לנו שלוש או ארבע הפקות שכבר סיכמנו את התנאים המסחריים וכבר היינו דקה לפני חתימת החוזה וזה נעצר בחריקת בלמים. מאז, היו לא מעט סוכנויות בינלאומיות לזכיות שאמרו לנו סליחה, כרגע לא מתאים, תחזרו אלינו בשש אחרי המלחמה, אם בכלל. לפני 'חרבות ברזל', תוכננו בהבימה לשנת 2024 שלושה סיבובי הופעות בחו"ל ושלושתם כמובן בוטלו ולא חודשו. היה גם תיאטרון מצ'כיה שאמור היה לבוא ולהופיע אצלנו וגם הוא כמובן נעצר. בשלב מסוים חברת הביטוח שלהם בכלל לא הסכימה לאפשר להם להגיע לפה. הבימה היה ידוע בקשרים הבינלאומיים שלו. ייקח לדעתי לא מעט זמן לבנות את העסק הזה מחדש, זה יהיה מורכב".
ואגב בעיות עם זכויות לעיבודים בימתיים, לוואלה תרבות נודע כי קושי בתחום זה חל גם על ההצגה המסקרנת "שירה", על פי הרומן של ש"י עגנון, שבמסיבת העיתונאים האחרונה של הבימה הוכרז שיעלה שנה הבאה לפי עיבוד לבמה של יותם גוטל ובבימוי שיר גולדברג. וייס מאשר את הפרטים. "אנחנו נמצאים במשא ומתן מול בעלי הזכויות. יש איזה עיכוב במשא ומתן הזה בגלל דרישה מסחרית שאין לי כוונה לעמוד בה, ואם אנחנו לא נצליח להגיע להבנות אז אנחנו לא נעשה את ההפקה הזאת".
קצת יותר משנה לפני כניסתך לתפקיד, קיימתי בוואלה תרבות ריאיון עם משה קפטן, המנהל האמנותי לשעבר של הבימה, שכותרתו הייתה: "הלוואי ויכולנו בכל ערב לדבר על משהו חשוב יותר מ'מאמא מיה', אבל זה בלתי אפשרי". הוא הואשם ברדיפה אחרי הקהל, בבידוריזציה של התיאטרון ובריבוי מוגזם של מחזות זמר. בינתיים שורת ההנהלה התחלפה והרוחות שנושבות קצת השתנו, אבל עדיין יש מעט מדי תיאטרון פוליטי בהבימה.
"בשנתיים האחרונות העלינו את 'הגברת הראשונה' על גולדה מאיר וועדת אגרנט, שעלתה חודשיים אחרי המלחמה ומעולם לא הייתה פוליטית ורלוונטית יותר; העלינו לפני שנה את המחזה 'אוכלים' של יעקב שבתאי, שלכולם היה ברור במה ובמי הוא עוסק למרות שהמחזה נכתב לפני 50 שנה; העלינו בתחילת השנה את 'פעולות פשוטות', מחזה נפלא שכתב יותם גוטל, מחזאי הבית החדש שלנו, וביים אריאל וולף, שעוסק בשלוש ארוחות ערב שמתקיימות בשנת 2023 ביישוב בעוטף עזה, ארוחת הערב האחרונה ב-6 באוקטובר, על רקע ההפיכה המשפטית. אם זה לא פוליטי רלוונטי או אקטואלי אז אני לא יודע מה כן. וגם כשמסתכלים על קלאסיקה כמו 'מעגל הגיר הקווקזי' בבימוי נועם שמואל אי אפשר להימנע מלעשות הקשרים של כאן ועכשיו. ההקשר האקטואלי-פוליטי שלנו על השולחן בשנתיים האחרונות, וכשנועם (שמואל, המנהל האמנותי של תיאטרון הבימה - ש"ב) נכנס לתפקיד זה התגבר".
בעוד התותחים רועמים לא רק המוזות מושתקות - אלא גם ההפגנות. בשבת האחרונה, בה צוין חודש למלחמה עם איראן, התקיימה בכיכר הבימה המחאה המרכזית במסגרת כ-20 הפגנות נגד המלחמה ברחבי הארץ. במהלכה, כוחות רבים של שוטרים ומג"בניקים פיזרו באלימות ובכוח את מאות המפגינים, בטענה כי הם מפרים את הנחיות פיקוד העורף. על פי פרסומים בתקשורת, הם תפסו גברים באחיזת חנק, הפילו נשים מבוגרות על הרצפה, דחפו והדפו, החרימו להם שלטים ו-13 מפגינים נעצרו.
מה חשבת על כך שהמשטרה פיזרה באלימות הפגנה נגד המלחמה בכיכר הבימה?
"לא הייתי פה. בדרך כלל, בימי שלום, אני נמצא פה כמעט כל ערב, אבל לא הייתי ולכן אני לא יודע מה בדיוק קרה שמה. אני יודע שיש איזה איסור התקהלות, אז אני לא יודע אם הם הפרו חוק או לא. עצם העובדה שמופעל פה כוח נגד מפגינים זו בעיניי תקלה".
באופן תמוה, ב-N12, אתר חברת חדשות 12, שבראשה עומד אחיך אבי וייס כמנכ"ל, לא היה שום אזכור להפגנה הזאת. האם לדעתך התקשורת מבצעת את תפקידה בימים אלה?
"אני לא יושב כל היום ורואה חדשות, אני בעיקר נמצא פה בהבימה, בערב אני רואה קצת חדשות. אני יודע שהם עושים עבודה מצוינת ועובדים מסביב לשעון. אני מניח, שכמו כל מי שעובד מסביב לשעון לפעמים גם יש דברים שיוצאים אחרת. בהיותם מדורת השבט, אני מניח שלכל אחד יש מה להגיד. אני מאמין מאוד גדול באינטגריטי של חדשות 12 והעומד בראשה, ואני לא מתיימר להיות אובייקטיבי - זה אחי הצעיר והאהוב. לא עקבתי אחרי הכיסוי התקשורתי של ההפגנה ואני לא יודע אם חדשות 12 כיסו או לא כיסו את הסיטואציה".
אי אזכור ההפגנה מול הבימה ב-N12 הוביל לביקורת על החברה, וזו רק דוגמא אחת מיני רבות לטענות על התקרנפות כביכול מצד חדשות 12 בימים אלה.
"ראיתי 'אולפן שישי' ביום שישי האחרון וזה הדבר האחרון שאפשר להגדיר כהתקרנפות. עקבתי אחרי מה שגיא פלג ואמנון אברמוביץ' אמרו ובוא נאמר ככה - התקרנפות זה ממש לא. אז יש נגדם גם טענות הפוכות. ככה זה, כשאתה כל כך גדול וכל כך מדורת השבט וכולם מסתכלים לכל אחד יש מה להגיד. יכול להיות שבגלל זה הם נשארים מדורת השבט".
בעוד שאחיך אבי וייס ואתה מוכרים היטב בתעשייה, מכירים פחות את אחיכם צביקה ואת אחותכם רותי, שחיה בקנדה. האם לאור המציאות הבלתי נסבלת בישראל היו גם לך מחשבות לעזוב את הארץ?
"אני יודע לעשות את מה שאני עושה רק בעברית. אחותי גרה באחד המקומות הכי יפים בעולם, לדעתי, על שפת אגם שנקרא אוקנגן בקולומביה הבריטית שבקנדה. יש להם יקב מאוד מוצלח באזור פסטורלי מלא כרמים. אנחנו משתדלים לנסוע לשם פעם בשנתיים כדי לבקר והם משתדלים להגיע לפה פעם בשנה. בשיחת האחים הקבועה שיש לנו כל שני בלילה, כל פעם עולה הדאחקה הזאת של 'טוב, יאללה, קחו את הדברים ובואו אלינו לקנדה', זה משפט שתמיד נכנס בשיחה, אבל זה לא באמת על הפרק".