אל המרחב: הלב פועם ב"חיילת" של פאולינה טוכשניידר, אבל נדמה שבמוניטור מהבהב רק קו אחד
"חיילת" מקנה תחושה שאנחנו כלואים בנקודת מבט אחת, דורכת במקום. ברור שזה ניסיון ליצור הלימה בין התוכן לצורה, אבל מבחינה ספרותית מדובר בנקודת חולשה
"חיילת" מקנה תחושה שאנחנו כלואים בנקודת מבט אחת, דורכת במקום. ברור שזה ניסיון ליצור הלימה בין התוכן לצורה, אבל מבחינה ספרותית מדובר בנקודת חולשה
מוקי צור, "אדמו"ר התנועה הקיבוצית", מביא תמיד את קולו של היחיד, לצד המיית פעמיו של הציבור הרחב, וגם את הקולות המהססים, הנבוכים, השואלים שאלות, כולל אחת גדולה: האם לתנועה הקיבוצית יש גם אמירה משמעותית ומקורית לחברה הישראלית כולה?