"הדבר האחרון שמעניין אותי זה אם ישמיעו את השירים החדשים שלי"

מאות מוזיקאים חתמו על גילוי הדעת נגד קיצוץ דרמטי או סגירה של תאגיד כאן, שכלל בין השאר את המילים "לא במקרה מי שמנסה לחולל הפיכה משטרית בחר לו את חיסול השידור הציבורי כאחת ממטרותיו הראשונות". מתוכם רבים מאוד מהשמות הגדולים ביותר במוזיקה הישראלית כמו שלום חנוך, שלמה ארצי, ריטה, אהוד בנאי, נורית גלרון, יהודית רביץ ויהודה פוליקר. אחד השמות שבלט במיוחד בחסרונו הוא יהורם גאון, שהשתתף לאורך חייו בהפקות רבות של השידור הציבורי, קודם ברשות השידור ואחר כך בתאגיד כאן.

יהורם, למה לא חתמת על המכתב?

"אתה יודע, יש לי תכנית רדיו כל שבוע בגלי צה"ל. השמעתי שם את דעתי בנושא סגירת התאגיד. הייתי הראשון שמנכ"ל התאגיד גולן יוכפז כתב לו הודעה. הנה אני קורא לך אותה: 'אני מבקש להודות לך מקרב לב בשם עובדי ועובדות תאגיד השידור ובשמי על מילות התמיכה שהשמעת בשידור בגלי צה"ל אתמול, על העמידה לימין השידור הציבורי. יש חשיבות גדולה לקול שלך בהקשר הזה'. עניתי לך?".

זה יפה מאוד, אבל למה נמנעת מלחתום על המכתב? יש לזה קשר לאזכור המילים "הפיכה משטרית" במכתב?

"אני אף פעם לא חותם. אני לא רוצה להיות חלק מהמון. לא רוצה להיות חלק מטייסים, לא רוצה להיות חלק מהיי טקיסטים, לא רוצה להיות חלק מעורכי דין. לא רוצה להיות חלק. אני מביע את דעתי. אני בנאדם אחד. ברגע שאני מצטרף זה כבר פתאום הופך להיות עדר. לא רוצה להיות. אני רוצה להביע את דעתי כי יש לי מה להגיד, ואני אומר ברדיו את דעתי. ברגע שזה מקבל צביון של 'צבא של', כמו צבא של שחקנים, צבא של אמנים, אני לא רוצה להיות חלק".

ענק התרבות וחתן פרס ישראל יהורם גאון מוציא בימים אלה גרסה מחודשת לשיר "ניגונים" ביחד עם תזמורת חיבה, שכתבה פניה ברגשטיין והלחין דוד זהבי, בעיבוד וניהול מוזיקלי של אלעד גבאי. השיר הופק במסגרת פרויקט "חיבת הפיוט" שייסדו מרכז חיבה הירושלמי ומרכז זלמן שז"ר בשיתוף משרד התרבות. ערוץ המיזם ביוטיוב מכיל קליפים של פיוטים רבים שהופקו על ידי מרכז חיבה ובוצעו על ידי פייטנים וזמרים ובהם אביהו מדינה, דוד ד'אור ואיציק קלה.

"מתי מעט יודעים מהו פיוט", מסביר גאון. "כשאתה אומר את המילה פיוט חושבים על עדות המזרח, אבל זה לא כך. פיוט זה דרך של ביטוי, זה לא שיר אלא שיר בקשה. השיר הזה הוא חלק מפרויקט של 'חיבה' שמטפח את הפיוט. הם עושים מפעל עצום, שמוציא מהכח אל הפועל כל מיני פיוטים ששרו אנשים לאורך הדורות ומקליטים אותם. השיר שכתבה פניה ברגשטיין הוא ביטוי לכל העשייה של האנשים שעובדים בכזו נאמנות ושקידה ב'חיבה'. היא כתבה 'שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי, נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים'. זה הסבר לכל העשייה הזאת של 'חיבה'".

גאון מספר על כי כבר מילדותו המוקדמת היה מחובר לניגונים, למזמורים ולפיוטים. "הבית שלנו בירושלים היה באמת בית של ניגונים, כל הזמן. זה לא היה שולחן שאכלו עליו ורצו מהר החוצה. זה היה שולחן שבו אכלו בלילות שבת והתחילו עם שורה של ניגונים, חלקן גם רומנסות ספרדיות. ''שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי', ואכן זה נשתל בי ממש מיום שהכרתי את עצמי. משם זה הלך לבית הכנסת כשאני נלחם עם ילדים אחרים בני גילי לשיר את השורה שבפזמון, היתה שם תחרות גדולה. הסיפור הזה של המזמורים, הניגונים והפיוטים הוא חלק מההווייה שאליה נולדתי. לכן ביצעתי את השיר הזה בשמחה רבה".

מי שהפיק עם גאון את השיר, האמן אלעד גבאי, אומר: "יהורם מייצג את התהוות התרבות הישראלית, הוא אמן עכשווי וגם ותיק, זו זכות להפיק יחד איתו דווקא את השיר 'ניגונים' שהינו נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, ואין מתאים ממנו לדמותו של יהורם גאון".

יהורם, זה דבר ראוי להערכה שאתה ממשיך להוציא שירים חדשים, בגילך, ממרום מעמדך ואחרי קריירה מוזיקלית מפוארת, זה לא מובן מאליו שאתה לא נח על זרי הדפנה.

"אני לא מאמין בזרי דפנה. אני מאמין בעבודה. עצם היותך עובד ורצוי - זה זר הדפנה הכי גדול שאתה יכול לאחל לעצמך".

ריטה, שלמה ארצי, נינט ועוד מאות מוזיקאים: "מרוקנים את הדמוקרטיה מתוכן"
איתי לוי: "המנוע שלי בחיים זה להוכיח שאני ראוי. ממש כמו קזבלן"
עושה נועה קירל? יהורם גאון צפוי לשחק תפקיד כפול בסדרה חדשה
במסיבת הסיום של ארץ ישראל הישנה והטובה, יהורם גאון והקהל הכריזו: הננו כאן
יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי"

בעוד שהרדיו משמיע יפה את הקלאסיקות שלך, כבר שנים שהוא לא משמיע את השירים החדשים שהוצאת, למעט השיר שהקלטת עם עידן רייכל ב-2019. זה מבאס אותך? מאיפה בכל זאת נובעת המוטיבציה שלך להמשיך להקליט לא מעט שירים חדשים?

"אני נמצא בגיל שבו בסולם הערכים והחשיבות שלי הדבר האחרון שמעניין אותי הוא אם השיר יישמע או לא. אני יודע שזה נשמע קצת יומרני וכאילו לא מדויק ולא נכון, אבל אני נכנס לאולפן, אחרי שדובר על העיבוד, אני שר את המילים האלה, ונהנה מכל שנייה שלי באולפן. לא מזמן ביצעתי את המילים 'מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי, בחמלה רבה אמונתך'. אורי קריב הציע שנעשה מזה שיר, הוא אכן עשה מזה שיר, הקלטתי וזה יצא לאוויר העולם. אני לא יכול להשוות את התחושה שלי ברגע שאני שומע שמישהו משמיע את זה ברדיו - לבין התחושה שלי באולפן בזמן ששרתי את זה, בליווי של תזמורת. התחושה הזאת היא אצלי במקום הראשון, ואחר כך או שלשומע ינעם או שלא ינעם, אבל זה פחות מעניין אותי. בשיא הכנות אני אומר לך, הקלטתי כל כך הרבה שירים, והיתה לי תקופה שהיה לי מאוד חשוב איך זה יישמע, כמה זה יישמע. האמן לי, אני היום נמצא במקום שהכניסה לאולפן עם המילים הנפלאות האלה והמנגינה המופלאה שבחרתי לשיר והליווי שהלבישו לזה, ההקלטה עצמה היא תענוג".

אתה אומר שהיום לא מעניין אותך כמה ישמיעו את השירים שלך ברדיו. לעומת זאת, שותפך לשעבר לשלישיית גשר הירקון, אריק איינשטיין, שהשנה ימלאו עשור למותו, כאב מאוד את העובדה שהרדיו התעלם במידה רבה משיריו החדשים במשך לפחות עשר השנים האחרונות שלו. הרדיו עדיין מדיר במידה רבה אמנים ותיקים, גדולים ככל שיהיו.

"מאחר והמרחק בין האנשים שיושבים בוועדות הפלייליסט השונות לאמנים שמוציאים שירים הולך וגדל, אני מציע לעשות ועדות פלייליסט בכל תחנות הרדיו שישבו בהן אנשים שהם לא ילדים ולא צעירים שיידעו להעריך מילים כמו 'שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי, נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים', ויידעו להעריך את המנגינה הזאת. ואז שיעשו פלייליסט מקביל לשירים קלאסיים כאלה, שמקליטים היום האמנים הוותיקים ואין לכך ביטוי בפלייליסט. אתה לא יכול לקחת ילד, סליחה על הביטוי, שיעריך שירים של אמנים ותיקים שמוציאים כל הזמן שירים ישנים וחושבים על כל מילה שהם שרים ועל מנגינה שהיא אחרת ומאוד מלודית, אך איננה קצבית ואיננה בנויה מתופים. ואז אני חושב שיעשה צדק אם תוקם ועדת פלייליסט מאנשים שקרובים בגילם לזמרים הוותיקים, כי אז תתחיל פתאום לשמוע שירים כאלה בתחנות הרדיו, בתכניות נוסטלגיה המוקדשות לזמרה הקלאסית, כמו 'ארבע אחר הצהריים', ואז התכניות יתמלאו בשירים לא רק קלאסיים מהעבר אלא גם שירים קלאסיים חדשים, כי זה ברוחם של האמנים הוותיקים, שלא יודעים לשיר שירים אחרים. הם רוצים לשיר רק שירים עם מילים שיש בהן תוכן ומשמעות ושיש מלודיה ועיבוד".

השיר "ניגונים" נכתב על ידי פניה ברגשטיין ב-1944 על רקע רצונה להנהיג בגן הילדים טקס הדלקת נרות שבת, דבר שנתקל בביקורות של חבריה החילונים לקיבוץ גבת. בניגוד לרגע הזה, בתקופה הזאת חילונים רבים מאוד מפוחדים מהאיומים של הדתה וכפייה דתית ממשית שכבר מתבטאת במעשים ולא רק דיבורים מצד הממשלה הנוכחית.

"אני חושב שאלו חרדות שווא. אבל אני חושב שיש בהחלט רצון של אנשים לחוש את היותם חלק מסיפור גדול יותר מהסיפור היומיומי האקטואלי. אנשים רוצים היום להרגיש שהם חוליה בשושלת ארוכה, שיש לה עבר עצום שהולך אחורה 4,000 שנה, הם רוצים להיות חלק מעם, חלק מהיסטוריה עצומה של שנים רבות אחורה, ואתה לא יכול להיות מנותק מזה. אנשים שלא מבינים את התחושה הזאת קוראים לזה 'הדתה'. הסיפור הוא הרצון של אנשים מסורתיים להתחבר ולהיות חוליה בשושלת הדורות ולא להיות איזו מולקולה שמסתובבת בחלל. רוצים את הקשר. רוצים להיות חלק".

נודע לי שהציעו לך לכתוב בקביעות ב"ישראל היום" - ואתה ויתרת על ההצעה. זה בגלל שאתה לא רוצה לכתוב בעיתון הספציפי הזה, למרות שתמכת בנתניהו בעבר, או מסיבה אחרת?

"אני מאוד מכבד את העיתון הזה ומעריך את האנשים שכותבים בו. יש שם אנשים שכותבים נפלא ונהדר. אני בסך הכל אמרתי שיש לי תכנית רדיו, שבה אני כותב כל שבוע תשעה מאמרים, ואני לא יכול להתפנות לשבת ולכתוב עוד מאמר שבועי. זה רק עניין של זמן. אם הייתי פנוי בוודאי שהייתי כותב".

ביום שלישי הבא (7 בפברואר) ימלאו בדיוק 40 שנה לעליית "קרובים קרובים", שהייתה חלוצה בתולדות הסיטקום הישראלי. יכולת להבין בזמן אמת למה היא תהפוך להיות?

"לא, בזמן אמת אי אפשר להבין כאלה דברים. אלה דברים שקורים. אתה לא יכול לשער כזה דבר. כמו שאתה לא יכול לשער ששיר יהיה להיט, אתה גם לא יכול לשער שסדרה תהיה להיט. זאת אומרת, זה מפרק לפרק קיבל תאוצה, הלך וגדל, הלך וגדל, עד שזה נהיה לסיטקום כל כך נפלא ונהדר".

אהבת את החיקוי שלך שארגן לך מולי שגב ב"ארץ נהדרת"?

"כן, למה לא? חיקויים זה תמיד איזושהי עדות לפופולריות".

בהמשך השנה גם יצוינו 50 שנה לעליית הסרט "קזבלן" בכיכובך. ראית את המחזמר "קזבלן" בהבימה?

"לא, לא ראיתי, כי אני מופיע הרבה מאוד ערבים בשבוע, ובערב הפנוי שיש לי אני יושב בבית וקורא ספר".

גם את הגרסה הקודמת של "קזבלן" בקאמרי גם לא ראית.

"לא, לא ראיתי".

ב"קזבלן" שרת "כולנו יהודים וכל כך נחמדים". השורה הזאת עדיין רלוונטית בימינו?

"כן, בוודאי. אתה לא יכול לחיות בארץ הזאת אם אתה לא אופטימי ואם אתה לא מקווה. אני רק מקווה ואני אופטימי כל הזמן. אני אוהב את הארץ הזאת, ואני ציוני לא לצורך המליצה אלא ציוני באמת. ואני מאמין שדברים יסתדרו, ודברים ימצאו את מקומם הנכון. אז אני לא דואג בכלל, אף פעם לא דאגתי ואני גם לא אדאג. אני הייתי במלחמת השחרור בירושלים ועברתי מצור. לא היו מים. עברנו תקופות מאוד קשות. היום אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. ואני מסתכל רק על החצי המלא של הכוס".

יש בכלל מישהו היום בממשלה שאפשר לשיר לו "וכל הכבוד לשר"?

"כל מי שנבחר אני מאחל לו רק הצלחה. הצלחתו היא הצלחתי".

אתה לא מוטרד מזה שבן גביר הוא שר בכיר היום?

"אני אומר לך שאני לא מוטרד בכלל".

גם לאחר קריירה מפוארת, מדהים שגם בגיל 83 אתה אחד האמנים העסוקים ביותר. בין השאר גם לוהקת לסרט "הבריכה" בבימוי עמיחי גרינברג, בו אתה משחק את סבא של משי קליינשטיין, אלמן וסטטיסטיקאי שמחשב תוחלת חיים.

"הסרט עכשיו בעריכה וייצא לאור עוד מעט. אני משחק טיפוס מאוד מעניין, שמחשב כל דבר. מחשב חישובים על תוחלת חיים וכולי. ואני סבא של משי והיא נפלאה ונהדרת. בתחילת הסרט אנחנו בריחוק עצום במערכת היחסים שלנו ובסופו של הסרט אנחנו מתקרבים מאוד והופכים באמת להיות סבא ונכדה".

ואגב תוחלת חיים, הגיל והמוות מטרידים במידה זו או אחרת את כולם. עד כמה זה מטריד אותך?

"לא, לא מטריד. אני לא כולם. העיקר לעשות".

לקינוח: באיזה מחנה אתה, אנה זק או נועה קירל?

"אני יודע שהן שתי זמרות מאוד מוצלחות אבל לא ידעתי שיש מחנות, אני מצטער. אני מאחל לשתיהן הצלחה רבה".