בימים אלה מתרחשת מהפכה בטלוויזיה הישראלית. לא רפורמה, מהפכה. הערוץ שבמשך שנים זכה לגיחוכים (מוצדקים) על מיעוט הצופים שלו, הפך לפתע לשחקן משמעותי בקרב על התודעה הישראלית. בעוד ערוץ 12 ממשיך לשלוט ללא עוררין בטבלאות הרייטינג, הקרב על המקום השני הפך להיות שוויוני במיוחד - וערוץ 14 הפך למועמד בכיר לתואר "הסגן של בר כוכבא".
ההצלחה היחסית ברייטינג, בעיקר של תוכניות הפריים טיים של הערוץ, מעידות לא רק על הקהל שגילה לפתע את הערוץ - אלא גם על החולשה של המתחרות. גם האמת צריכה להיאמר: טבלאות הרייטינג הן דרך ארכאית ובלתי משקפת לחלוטין של מדידת צפייה, והיחידים שצריכים להתייחס למספרים האלה הם פרסומאים שרוצים לדעת איפה לבזבז את הכסף של הלקוחות שלהם.
בעולם האמיתי רובנו ממילא צורכים תכנים טלוויזיוניים דרך צפייה נדחית או VOD. סביר להניח שממילא יותר ישראלים רואים נטפליקס ב-21:00 מאשר בוחרים לראות את העלבון לאינטליגנציה הנוכחי שמשודר בקשת 12. ערוץ שמכנה את עצמו "הטלוויזיה של ישראל" אבל בפועל בעיקר מחדש לנו שעשועונים מערוצי נישה דרום קוריאניים.
כשהבחירה היא בין שעשועון סוג ז', ריאליטי צולע או ינון מגל צועק על שדים שמאלניים בגיחוך - גם אני מעדיף את האופציה האחרונה. כלומר, לא, אני אעדיף לראות עוד פרק של "האחרונים מבינינו" - אבל אין באמת דרך למדוד את זה ברייטינג. ליתר דיוק, אף אחד לא ירצה למדוד את זה ברייטינג.
יום יבוא וילמדו בחוגים לתקשורת את מה שקורה היום בערוץ 14. זאת, כמובן, אם האקדמיה בישראל תישאר חופשית, וזה "אם" גדול מאוד. בשורה התחתונה, בערוץ זיהו את החוזקות שלו, החליטו לשים עליהן את כל הצ'יפים ונכנסו אול אין. המהדורה המרכזית של הערוץ, שקיבלה לאחרונה חיזוק ביביסטי מצדו של שרון גל, היא הראשונה להסתיים מבין הערוצים. בזמן שב-12 ו-13 עוברים לכתבות מסחריות ו/או מטופשות על נופשונים ומקומות טובים לשבת בהם במטוס - בערוץ 14 כבר עברו לתוכנית של ינון מגל, "הפטריוטים".
לא דרמות, לא ספורט, לא קומדיה, לא שעשועונים ולא תחקירים: בערוץ 14 הבינו שמה שהצופים שלהם רוצים לראות זה אנשים מקשקשים על ענייני השעה - והפאנל שלהם מורכב מקשקשנים ברמה מאוד גבוהה. זה לא נאמר לגנותם. תגידו מה שתגידו על אלדד יניב, אפשר להעיר אותו משינה עמוקה ולהגיד לו להתחיל לדבר על כל נושא שבעולם והוא ידבר עליו כאילו הוא עשה בו דוקטורט. האם כל מה שהוא אומר נכון? ברור שלא. האם לרוב מדובר בפייק ניוז שמבוסס עמוק בפוזיציה הנוכחית שלו? בהחלט. האם מבחינה טלוויזיונית, לערוץ 14 זה בכלל משנה? זו אפילו לא שאלה.
יעניין אתכן גם:
ערוץ 14 מתחזק: מאיפה מגיעים הצופים, והאם מדובר בטרנד או מגמה
איפה התקשורת שתפוצץ את בועת השקרים של נתניהו? בטח עסוקה בעוד כותרת על "המצור על שרה"
זו הייתה אולי הכתבה הכי מדכאת שאילן לוקאץ' עשה אי פעם באולפן שישי
אפשר להבין למה יותר ויותר אנשים בוחרים לבלות את הערב שלהם עם ינון מגל וחברי הפאנל שלו. "הפטריוטים" היא אחת התוכניות הכי מבדרות בטלוויזיה דווקא בגלל שהיא חסרת יומרות לחלוטין - בטח שלא עיתונאיות. וזה בסדר. לו חברי הפאנל היו רואים בעצמם אנשי תקשורת רציניים, הם היו כמובן נעלבים מכך שראש הממשלה בחר אמש להסית נגד התקשורת הישראלית, שלטענתו יוצרת הנדסת תודעה. אלא שברור להם, כמו שברור לצופים, שנתניהו לא מתכוון אליהם.
הם לא התקשורת, למרות שחלקם מתפרנסים גם מעבודה בכלי תקשורת שסומנו על ידי ראש הממשלה כבוגדים לכל דבר. הם "הגוד גאייז". קל לזהות. תראו בערוצים המקבילים את אודי סגל בערוץ 13 וירון אברהם בערוץ 12, שהתייחסו להסתה של נתניהו נגד התקשורת ברצינות הראויה לה, ותראו את ההבדל. בערוץ 14 זה עבר בקלות. ככה זה כשאתה מזלזל במקצוע שאותו אתה מבקש לחקות.
פליישמן בצרות, גרסת המציאות
אמש הייתה תוכנית חלשה יחסית של הפטריוטים. חסרונו של האדום המתפכח ארי שמאי (גילוי נאות: חבר) שנופש באתונה הורגשה, כמו גם הנפקדות שדפק יותם זמרי (גילוי נאות: עשה לי אנפרנד בפייסבוק בגלל ביקורת שלי נגד נפתלי בנט, היו ימים), כנראה הימני השנון ביותר בישראל מאז אורי אורבך. הבדיחה המוצלחת היחידה באולפן בתוכנית הייתה שיבוצו של אלדד יניב על תקן "השמאלן" בפאנל. "שמאלני שאפשר לדבר איתו", הציג אותו מגל, ויניב מיהר לתקן: "אף אחד לא רוצה לדבר איתי". כמה חוצפה יש לבן אדם שעושה יותר פאנלים ביום מעוזרת בית ממוצעת, לדבר על השתקה.
בהיעדר הקשקשנים המשעשעים יותר כמו שמאי, זמרי ועירית לינור - הפאנל היה כבד במיוחד. לתוך הוואקום הזה נכנס איתמר פליישמן, פאנליסט קבוע, שפשוט בחר לשרטט במדויק את הדרך שבה תתחילת מלחמת האזרחים בישראל, בתגובה לסרטון שבו נראו ציפי לבני ואהוד ברק מתראיינים לרשת CNN. התסריטאים של דיסני פלוס לא יכלו לכתוב תגובה יותר דרמטית לסדרה "פליישמן בצרות".
מעיניים מציאותיות, המונולוג הזה התחיל בצורה משעשעת. פליישמן, בחוסר מודעות מבורך, כינה את CNN כ"ערוץ נישה" שידוע בכך שהוא משדר פייק ניוז, ולכן הוא היחיד שהסכים לראיין את ברק ולבני. אלא שמעבר לקשקוש הזה, שאירוני במיוחד לשמוע מבכיר בערוץ 14, פליישמן החליט להשוות את ראש הממשלה ושרת החוץ לשעבר לסיפור התלמודי על קמצא ובר קמצא, שבסופו חרבה ירושלים. במילים אחרות: ברק ולבני הם זוג בוגדים שרצו להעליל עלילות כלפי הקיסר נירון במטרה שהאימפריה הרומית תחריב את הבית של כולנו. אף אחד באולפן לא חשב להסות אותו. למה להם?
פליישמן ניסה להסביר לחבריו לפאנל כמה שהאיום על מדינת ישראל אמיתי. כלומר, לא חוקי "הרפורמה" שהוא מאוד מקווה שיקודמו ויאושרו - אלא איום המפגינים. הסו קולד אנרכיסטים. הוא דיבר על הפיכה משטרית שבסופה בג"ץ יתעלם מהחוקים שיעברו בכנסת, ואף דיבר על היום שלאחר הוצאתו של נתניהו לנבצרות. אז, לדבריו, בהוראת בג"ץ יפסיקו את האבטחה על נתניהו - וברור לכולם מה האנרכיסטים יעשו לנתניהו ברגע שלא תהיה לו אבטחה. ברור לכולם, כן? יופי, זו המציאות שפליישמן חי בה.
מונולוגים מהסוג הזה הם מה שהופכים את "הפטריוטים" למאסט סי טי וי מבחינת הצופים שלו. המציאות עלובה לעומת האלטרנטיבה. עלובה ועצובה. בהמשך הערב יסבירו בערוץ שהושקעו עשרות מיליונים במחאה, אולי אפילו יותר מ-100 מיליון. ברור. כל מפגין שהגיע לקפלן יודע שברגע שצועקים "בושה" שלוש פעמים מגיע איזה תמהוני עם קסקט ונותן לך שטר של 200 שקל. זה לא כולל את החזר ההוצאות של הדלק לנתב"ג.
המציאות עצובה ומשעממת לעומת מה שאנשי ערוץ 14 רוצים שהצופים שלהם יאמינו בו. ספק אם זה משנה להם אם זו אמת או שקר. העיקר שהקשקוש יהיה רהוט ועם ניחוח פסאודו אינטליגנטי. אני צופה בתוכנית "הפטריוטים" עוד כשהיה לה רייטינג של שברירי אחוז. תמיד חיבבתי את הפן האנרכיסטי-בידורי שלה נגד הממסד הטלוויזיוני הישן. ברמה הבידורית, ינון מגל עולה על כל המנחים בערוצים המתחרים. כצופה ותיק אני יכול להגיד שהם לא שינו דבר בצורת ההגשה שלהם או בנחרצות שלהם כלפי הפייק שהם משדרים - אלה הם הצופים שהחליטו להתפשר על פייק כדרך חיים. כנראה שזו הדרך היחידה לשרוד בחלקת האלוהים הזאת.