טור פרק 4.01 | פרק 4.02 | פרק 4.03 | פרק 4.04
המגרש הביתי, אחד המושגים המיתולוגיים של עולם הספורט, הולך ונעלם בשנים האחרונות. זה לא קורה מכיוון שהמגרשים הביתיים עצמם נעלמים כמובן, אלא בגלל מה שהם סימלו בעבר. ביתיות היא הרבה מעבר למיקום גיאוגרפי, היא גדולה משמעותית מסך חלקיה. יחד הם מתלכדים לעוצמה שלא ניתן לכמת: צפופים, מיוזעים, אפופי עשן, בעלי אקוסטיקה מצמררת, עם סודות וניסים ופגמים נסתרים שידועים ומסייעים רק לבעלי המקום. מקומות שהם ויושביהם סוגרים על האורחים מרגע לרגע, מאיימים ברמזים (ולעתים גם במילים) שעם ניצחון לא יוצאים מכאן בחיים. המודרניזציה הולכת ומעלימה את המתקנים המיתולוגיים האלה, הבוסטון גארדנים למיניהם, ומחליפה אותם במבנים מרווחים, מסבירי פנים, מרשימים ונוחים, שבאופן אירוני מפקיעים מהבית את כל מה שהפך אותו לבית. הם כולם דומים זה לזה, כמו מלונות פאר, ולכם גם לא מאיימים, בוודאי לא מערערים את האורחים לטעויות שעשויות להיות ההבדל בין ניצחון לתבוסה.
"רשימת החיסול", הפרק החמישי העונה, בנוי כולו על העברת התחושה הזאת של ביתיות אמיתית. במאי הפרק, אנדריי פארק (שזכה באמי על הבימוי של "ציד", הפרק השלישי בעונה השנייה, שזכור בתור "הפרק עם חזיר על הרצפה"), הוא מומחה ביצירת טרור פסיכולוגי וחוסר נוחות. כמי שהמקצוע העיקרי שלו הוא צילום, פארק יודע לייצר אווירה שמעבירה לצופה את התחושות של הדמויות על המסך. ובהתאם, הפרק הזה עוכר שלווה, מערער כתוצאה מבחירות קטנות וחכמות. בתור התחלה הפסקול הדומיננטי כל כך של ניקולס בריטל, שמעניק לסדרה נופך דרמטי שבלעדיו קשה לדמיין אותה, נעלם לאורך דקות ארוכות. השקט המטריד הזה של הכפר, השונה כל כך מהשאון הבלתי פוסק של העיר הגדולה, "יושב" עלינו כפי שהוא "יושב" על הגיבורים. במטאפורה מושלמת לסאונה שבה נצלים כמה מעובדי וויסטאר, הפרק הזה גורם לכולם להתבשל במיצים של עצמם.
המגרש הביתי של מתסון מלא, כאמור, בנגיעות קטנות שמייצרות את האפקט הגדול. זה מתחיל עוד לפני ההגעה עם רשימת המוזמנים שהטייקון השבדי משגר על דעת עצמו אל המיילים הפרטיים של אנשי וויסטאר. כופה על קנדל ורומן להרגיש כל העת את נשימותיהם של הגווארדיה הוותיקה על צווארם להשלים את העסקה. במקביל, זה מאפשר לו להפריד ולמשול אם יצטרך. תחושת המחנק הזאת מתחילה לתת אותות ראשונים על רומן כבר בשלב הנסיעה לאתר, כשחגורת הנוסע סוגרת עליו. זהו רמז מטרים קטן לקראת העתיד לבוא. האמריקאים מגיעים ביום קר, אפור וגשום, ולא במקרה. באחת מעקיצותיו הרבות "מצר" מתסון שאנשי וויסטאר לא הגיעו שבוע קודם לכן, אז האווירה במקום הייתה שמשית. במקום הסוויטות המפוארות הרגילות, קנדל ורומן משוכנים בבקתות קלסטרופוביות עם חלונות ענק שמקיפות אותם מכל עבר, ומבטלות את היכולת להתנתק מהמתרחש בחוץ. בפרפרזה על הגשש, מתסון רוצה לקבוע מי יהיו השחקנים, מי יהיו המאמנים, מה יהיה מזג האוויר, וכמובן, גם מה תהיה התוצאה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
היום הזה מתחיל דווקא באופטימיות זהירה. קנדל עושה את דרכו אל מטה וויסטאר עם "Takeover" של ג'יי זי ברמקולים. זה ממתק "יורשים" קלאסי על חוסר המודעות של גיבוריה לסיטואציה שאליה הם נכנסים. לא רק שקנדל יוצא להתדיין על מכירת שליטה ולא על השתלטות שלו עצמו, אלא שגם מילות השיר ממש מתארות את מאזן הכוחות:
Hey lil' soldier you ain't ready for war, R.O.C. too strong for y'all
It's like bringin' a knife to a gunfight, pen to a test
Your chest in the line of fire with your thin-ass vest
?You bringin' them Boyz II Men, how them boys gon' win
ובכל זאת, תוכנית המשחק של קנדל שמרנית ומציאותית. אחת הקלישאות היעילות בספורט היא שבמשחק חוץ משחקים על תוצאה: בלי סיכונים מיותרים, בלי להפתיע ובלי להיות מופתעים. הוא מצהיר שהמטרה במו"מ תהיה לסחוט ממתסון שלושה עד ארבעה דולרים נוספים לכל מנייה. מאוחר יותר הוא יספק מטרה שמרנית עוד יותר, ויצהיר שיהיה מרוצה גם עם דולר אחד מעל 144 - הסכום המקורי שהשיג לוגן. העניין הוא שקבוצת הבית החליטה להגיע לשחק על כל הקופה.
מיזוגים בין חברות מגיעים תמיד עם התקף חרדה קולקטיבי עבור כל מי שאינו מעורב בחתימה עצמה. תפקידים כפולים, מחלקות מיותרות, דאגה לאנשי שלומם של הקודקודים וסתם קפריזות של מיליארדרים - כל אלה יכולים להיות ההבדל בין חבילת פיצויים למעבר לחברה החדשה. בעוד קנדל ורומן חוששים למעמדם או למורשת שלהם, הם יישארו עשירים. לעובדים שלהם יש הרבה יותר מה להפסיד, ולא תמיד ברור אם הצלחה או אי הצלחה של העסקה עדיפה. וכך הם נידונים להזיע מטאפורית ומעשית מול מקביליהם המוכשרים בהרבה, לעשות סמים, לנסות להתחבב על מישהו שעשוי להיות בעל השפעה על התוכן של רשימות החיסול. וכמו פילים בחנות חרסינה, כל אחד ואחד מגיבורי המשנה מצליח להרע את מצבו עם כל שיחה או אינטרקציה שמנסה לגשר על התהום התרבותי בינם לבין מקביליהם. טום וגרג, כצפוי, מקרינג'ים ברמה אולימפית, אבל הפעם גם הוגו מצליח לתת להם פייט.
העינוי הפסיכולוגי של מתסון נמשך גם באופי ההגעה אל שולחן המו"מ. בעוד הוא ממריא אל פסגת ההר במסוק, קנדל ורומן נאלצים לטפס באיטיות מתסכלת על גבי הרכבל, תלויים בין שמיים לארץ עם קרל, פרנק וג'רי הלחוצים והמלחיצים, וזוכים לקבל ידיעות (וגם תמונות) מקונור על האופן שבו יוצג לוגן בארונו - עם או בלי חצאית סקוטית. אף שהדמויות טורחות לציין את זה, קל לשכוח שכל האירועים שראינו מתחילת העונה התרחשו במהלך חמישה ימים. חלפו יומיים בלבד מאז מותו של לוגן, פחות מיממה מאז שמונו קנדל ורומן לתפקיד היו"רים הזמניים. מוצפים בתוך תועפות של מידע על החטיבות הבעייתיות שמדממות כספים, מדחיקים את האבל, לא בטוחים אם הם בעד העסקה או לא, ילדי רוי שגם בימים רגילים רחוקים מסמל של יציבות - מגיעים אל הפסגה מרוטי עצבים ומותשים. המשחק עוד לא החל, אבל מתסון כבר שולט בהם.
יעניין אתכן גם:
אי- אמון, סחיטה, מרמור ונשמה: 9 הרגעים המדהימים של "יורשים"
"יהלומים": הסדרה של היוצרים הישראלים בנטפליקס לא בטוחה מה היא רוצה להיות
הצלחת הענק של "האהבה היא עיוורת" הביאה אליה את כל המופרעים בעונה הרביעית
"בוגרי 2007" מבדרת, מעצבנת ומוכיחה שהאפוקליפסה יכולה להיות גרועה משחשבנו
ההצהרה של מתסון על רצונו לכלול את ATN בעסקה, מרסקת את השאריות שעוד נותרו מתוכנית המשחק המקורית של קנדל ורומן. הם חשבו שהגיעו כדי להעביר עסקה קיימת את המטרים האחרונים, והנה הם נזרקים אל עסקה חדשה לחלוטין. המהלך הזה מייצר מיד טריז בין היו"רים. רומן היה ונותר הילד שהשתוקק יותר מכל לרצות את לוגן, לגרום לו להיות גאה. הוא גם זה שמחויב יותר מכל לאיחוד הזה עם שיב וקנדל, שמבוסס על הקמת אימפריה חדשה משלהם על בסיס האיחוד בין שתי חברות החדשות. קנדל מעוניין הרבה יותר בהילת הניצחון, בהגשמה של הספין על כך שהוא אכן היורש המסומן, הלוגן החדש. האם לוגן עצמו היה מסכים לעסקה הזו? קשה לדעת. הוא רצה את ATN כדי לאפשר לו להמשיך ולהישאר ממליך המלכים, אבל הוא היה מעל הכל איש עסקים קר שחי על תחושות בטן ואינסטינקטים. "הוא היה עושה מה שלכל הרוחות הוא היה רוצה", אומר קנדל לרומן, אבל מה הם עצמם רוצים?
במקביל, לצדם כל העת, שיב מוצאת את אזור הנוחות שלה. כיועצת פוליטית שעשתה קריירה על ספינים, היא מזהה בקלות את טביעת האצבע של אחיה על סיפורי ההתרחשויות בוויסטאר בימיו האחרונים של לוגן, ולאחר מכן גם על האווירה הרעה במו"מ בנורבגיה. רומן, מפוקס כולו בחרדה, עדיין מאמין שהכל מקרי. היא בעיקר נהנית מהחזרה לשליטה במערכת היחסים עם טום: מחייכת לעברו ברשעות במטוס, מנסה ללכלך את נעליו הלבנות מדי ומבשרת לו שמתסון "מושך באופן קונבנציונלי" וגם "רחב". מתוך האיזון המחודש הזה היא גם מוצאת מקום להסתכלות עצמית נדירה. "זה אסון", היא מודה בכנות בשיחה עם מתסון, "אני שברתי את הלב שלו והוא את שלי. איבדנו את האחיזה שלנו". ובכל זאת, טום נשאר לצדה בימים הקשים האלה, חלש ונואש מאי פעם, אבל גם האדם שעליו היא יכולה להישען כשהמסכה הצינית נופלת.
כשקנדל ורומן מציעים "לעשות לה מחווה" ולהיפטר מטום במסגרת המיזוג, היא מתחמקת באלגנטיות. שיב תמיד שנאה את ATN, בעיקר כעת כשנראה שגם מראית העין האחרונה שעוד השאירה אותה כגוף עיתונאי עצמאי נופלת עם מותו של לוגן, והשילוב של צוותו של המועמד הרפובליקני לנשיאות בישיבות הבוקר של הרשת. יחד עם זאת, את גורלו של מי שהוא עדיין בעלה על פי חוק, היא עדיין מחזיקה בידיה. האוזן הקשבת שהיא מעניקה למתסון מוציאה ממנו בפעם הראשונה והיחידה טעות שהיא יכולה לשחק עליה. ההודאה במערכת היחסים הקריפית עם אבה ומשלוחי הדם הקפוא, מאפשרת לו להבין שבלעדיה לצדו, הוא יתקשה מאוד לצלוח את היחסים עם התקשורת האמריקאית ולשמור על ערך החברה. שיב, שהוצאה מהפסגה בוויסטאר, מוצאת מקום בפסגה של גוג'ו. במהלך השיחה הזו מוזכרים שמותיהם של טום, ג'רי וקרולינה. באופן לא מפתיע, אף אחד מהם לא מופיע ברשימת החיסול.
סימני השבירה הראשונים של קנדל ורומן נראים כבר אחר הצהריים, אחרי הירידה מפסגת ההר. חנוטים בחליפות היוקרה שלהם, הם ויתר אנשי וויסטאר משמשים כר פורה לבדיחות ועקיצות של המקומיים, הלבושים בסוודרים פשוטים ומרגישים בבית. במו"מ המאולתר שמתפתח מתוך העלבון, מתסון מתחיל בבליץ: "ספר לי על זה, איש וולטר", הוא עוקץ את קנדל על הסטארט-אפ שקנדל הוביל את רכישתו בעונה הראשונה, רק כדי לחסל אותו בהוראת לוגן בעונה השנייה. "אתם חנות לחלקי חילוף", הוא קובע לגבי וויסטאר עצמה, "חלקים טובים, אבל מותג רע". הוא גם מצא "דרך חזרה" עבור ATN, המותג היקר ביותר ללבו של אביהם. "אני חושב שאתה טועה", מנסה קנדל מתקפה רעה ואז חוטף בגדול, "לא אכפת לי מה אתה חושב, אתם להקת קאברים", יורה מתסון ואומר בפה מלא את מה שהוא חושב על היו"רים הזמניים. הפעם הראשונה שלוגן מוזכר על ידי השבדי. היא לא תהיה האחרונה.
על אף תחושת המחנק רומן לא מסוגל להקריס את העסקה, הוא זקוק לקנדל שיגיד את זה ראשון. תוכנית משחק חדשה: הם יגרמו למתסון לסגת מהעסקה מבלי לפוצץ אותה בעצמם. אחד האמצעים הבולטים: אולפני וויסטאר, שנמצאים בישורת האחרונה לשובר הקופות הגדולה שלהם: "קליספיטרון: תרדמת החורף". הסרט (או לפחות הפריקוול או הסיקוול שלו) התחבא בכתוביות הפתיחה מתחילת העונה, בחלק שבו נראית לרגע אפליקציית הסטרימינג StarGo, ובראשה הסרט "קליספיטרון: משמיד הירחים". פוסטרים של הסרט נראו תלויים בעונה שעברה על קירות המשרד שטום וגרג מחרבים. זוהי עקיצה ערמומית למצב של תעשיית הקולנוע, ובעיקר זו של שוברי הקופות של הקיץ. סרט בעלות של 225 מיליון דולר, שהפקתו מייצרת ידיעות על מפיקים שעוברים התמוטטות עצבים, צורך בהשלמות צילומים יקרות ותחושה ש"אפשר לסדר את הכל בעזרת אפקטים ממוחשבים".
קנדל מקווה שחשיפה של צוות גוג'ו לאסון שהוא הגרסה הנוכחית של הסרט, שלוש שעות שמתוכן שעתיים של רובוט ישן במערה, תערער גם אותם בקשר לכדאיות העסקה. כל זאת במקביל לטפטופים על משבר באולפנים שילווה בקרוב בכתבות, ורמזים כבדים לכך שהסרט הזה עתיד להיות כישלון כלכלי מהדהד. זה רגע מאוד אירוני, שבו קנדל ורומן מנסים לשכנע את עצמם שהם מתאימים יותר ממתסון לנהל חברה שמאז ומתמיד הייתה גדולה עליהם. האנשים שריסקו לוויינים, רכשו חברת חדשות שלוח השידורים שלה לא מדבר אליהם ומיזם חדשות שאיש לא הצליח להבין מה בדיוק קורה בו, מרגישים שאיש עסקים אמיתי עומד "לדפוק" את החברה שלהם. שהעתיד שלה טוב יותר בידיהם, על אף שהם בכלל התכוונו למכור אותה עד לפני שעתיים.
על פסגת ההר מתסון מוציא את התחמשות הכבדה. הניסיונות של קנדל ורומן שקופים, אבל גם הוא מתחיל לאבד סבלנות. הוא לא יכול להרשות לעצמו להשהות את העסקה כשהמנייה צונחת והמושכות בידיים של מי שהוא רואה ככושלים. הניסיון הראשון לעלוב ב"לוגן השמוק" סודק את רומן. "אבא שלכם היה מתבייש בכם אם היה רואה אתכם" שובר אותו. כל האבל המודחק על לוגן (זה שהוא התפאר שכבר עיבד בפרק הקודם), כל המטען העצום של ניהול החברה הזו בלעדיו, כל הלחץ של האתר הזה מכריע אותו. הוא חושף את המהלך: "אנחנו לעולם לא נמכור לך, נגרור אותך עד שתתייאש. אני שונא אותך". ואם תלך לדירקטוריון ותאשים אותנו? נגיד שהכל הייתה טקטיקת מו"מ. ברגע הזה מתסון מבין שכל מה שהוא זקוק לו הוא לשמן את הכיסים של הגווארדיה הוותיקה. הם כבר ידאגו שאף אחד לא יפוצץ להם את מצנח הזהב.
זה סיום מבריק שכל כך מאפיין את המשחק הבלתי פוסק של "יורשים" על גרסאות של אבסורד. רומן וקנדל חוזרים מנורבגיה עם עסקת חלומות שספק אם לוגן היה מצליח להשיג טובה ממנה בעצמו: 192 דולר למנייה, בעסקה שלוקחת מידיהם את הנכסים הכושלים של וויסטאר, הרעל של ATN והרובוטים הנמים בעלות רבע מיליארד דולר. הם יכולים לממן בקלות את PGN ולהשתחרר מהצל של החברה המשפחתית שהאפילה עליהם - ובכל זאת הם אומללים, שוב מובסים על ידי יריב טוב מהם. ניצחון החוץ הזה לא היה הדבר שהם חיכו לו. מתסון מתענג על התמונה שלהם לוגמים שמפניה ומושפלים, זוכים לקבל את הידיעה על העסקה שלא רצו מפרנק הלהוט כל כך להשלמתה. האם אביהם היה גאה בהם? זה בכלל לא משנה. לוגן ידע להשיג את מה שרצה, והם? מצליחים להפסיד אפילו כשהם מנצחים.
פרק חדש של "יורשים" משודר מדי יום שני בצמוד לארצות הברית, ביס הוט וסלקום טיוי.