טור פרק 4.01 | פרק 4.02 | פרק 4.03 | פרק 4.04 | פרק 4.05 | פרק 4.06
קרינג' הוא מרחב המחייה הטבעי של "יורשים" מאז ומתמיד. היא מפלרטטת איתו ללא הרף, כחלק מהאופן שבו הדמויות הפגומות שלה מנסות לעטות על עצמן מסיכה, שתסתיר את זהותן האמיתית מהאדם שהן מנסות להרשים או לרמות. התחושה ש"המסיבה", הפרק השביעי בעונה, העלה את עוצמת הקרינג' ל-11, נעוצה במשהו ש"יורשים" עושה מעט מאוד: שבירת הגבול שמפריד בין העולם שלה לבין זה שלנו. זה קרה בפרק הראשון של הסדרה עם משחק הבייסבול המצמרר שבו רומן מציע לבנם של הגננים, מהגרים כמובן, מיליון דולר אם יצליח להכות הום ראן - רק כדי לקרוע מול עיניו את הצ'ק שיכול היה לשנות את חייו ואת חיי משפחתו כשהוא נכשל לעשות זאת. זה קרה עם המלצר האומלל בחתונתה של שיב, שקיפח את חייו בגלל ההרס העצמי וההתמכרויות של קנדל, וגם עם עובדי וולטר שפוטרו בבת אחת על ידי קנדל במצוות אביו.
בחודשים האחרונים נערכו בכל אחת מחברות המדיה הגדולות בעולם שיחות זום דומות לזו שגרג וטום מנהלים עם עובדי ATN. מנהלים בכירים שמקריאים במונוטוניות מכתבי HR מהונדסים, מביעים תחושת צער שמאחוריה לא עומד כל צער, ומודיעים בתוך דקות ספורות לעשרות, מאות, לעיתים גם אלפי עובדים על כך שהם עומדים לשלם את המחיר עבור החלטות שנעשו על ידי אנשים בכירים מהם בהרבה. אנשים שלקחו סיכונים על חשבונם של אחרים, וכשהתבקשו להפיג את חששות הדירקטוריון מההפסדים, החליטו למחוק מהמאזנים את סכום המשכורות הנדרש כדי לכסות עליהם. אלה אותם עובדים שעמדו מול לוגן בנאום ה"פיראטים" שלו רק בפרק השני של העונה. האנשים שעזרו ל-ATN להפוך להיות ממליכת המלכים שהיא, רק כדי שיום אחרי הבחירות היא תוכל להחליפם בעובדי קבלן, שאיתם לא תהיה אפילו מראית עין של יחסי עובד-מעביד. עליהם לא תבוזבז אפילו שיחת זום.
לא במקרה זה גם הפרק שבו מספר קטן של תורמים, אסטרטגים פוליטיים ומובילי דעה, מתכנסים יחד כדי לחגוג את האמביוולנטיות שלהם לגבי תוצאות הבחירות המתקרבות. הם כאן כדי לעשות כיף ולהישאר חברים, כדברי קנדל. את המחירים האמיתיים של תוצאות הבחירות ישלמו האנשים הקטנים. כל עוד היא עסוקה במלחמות אולטרה-עשירים, הרוע והגמישות המוסרית של הגיבורים של "יורשים" מצליחים לרוב לבדר, אבל כשהם מזכירים לנו לרגע את האופן שבו אנשים מהסוג הזה משפיעים על העולם - החוויה הופכת להיות הרבה פחות סימפטית. זוהי כמובן בחירה מודעת, כמו כל דבר ביצירה הנפלאה הזאת, והיא נעשית מכיוון שקרוב כל כך אל סוף הדרך, המסכות כבר לא מחזיקות. הסיכונים והבחירות שלקחו הדמויות נערמות על המטענים שהן סוחבות איתן מילדות, בין אם טראומות או כישלונות או חלומות. ההצפה הזאת מובילה אותן לטעויות, אבל היא בעיקר ממשיכה את תהליך ההתפרקות שלהן ליחידים.
כל ברית, כל זוגיות, כל שיתוף פעולה לצורך אינטרס בין צדדים שבזים זה לזה, כולם מתפוגגים לנוכח ההשלכות האפשריות. מעגלי הנפגעים הולכים וגדלים ככל שהדרך אל הפרס הגדול מתקצרת. וכמו תמיד ב"יורשים", מסיבה היא המקום שבו הסכינים הארוכות נשלפות.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכן גם:
אי- אמון, סחיטה, מרמור ונשמה: 9 הרגעים המדהימים של "יורשים"
"דברים קטנים יפים": הסדרה של דיסני פלוס מרטיטה את הלב ביופי שלה
"שמיגדון": העונה השנייה בסדרה של אפל טיוי פלוס איבדה פוקוס כמעט לחלוטין
"עצבים" ("BEEF"): הסדרה של נטפליקס כל כך טובה כי היא מתגנבת אלינו מלמטה
זהו יום שני בתחילת נובמבר, הלילה שלפני יום הבחירות לנשיאות שנערך על פי חוק ביום שלישי הראשון של חודש נובמבר. על פי הסקרים, המועמד הדמוקרטי דיוויד חימנז מוביל בארבעה אחוזים על פני הרפובליקני הקיצוני ג'אריד מנקין, שעליו הימרו לוגן ו-ATN. נראה שלצדו של חימנז על הטיקט הדמוקרטי, נמצא גיל אייביס, הסנטור מפנסילבניה שמוביל מאבק חריף מול תאגידי ענק ומנהל יחסי שנאה ספציפיים עם וויסטאר. סוג של ברני סנדרס. שיב, כזכור, שימשה כיועצת עבור אייביס לתקופה קצרה לצדו של נייט סופרלי, האקס המיתולוגי, שמשמש כיועץ הבכיר של צמד המועמדים הדמוקרטים. יחד עם זאת, ועל אף שהסקרים הפנימיים במחנה מנקין מצביעים על פער גדול אפילו יותר במספר הקולות הכולל, המאבק במדינות המפתח נראה צמוד במיוחד. חימנז מוביל בצפון קרולינה, בעוד מנקין מחזיק ביתרון קל באריזונה. סיטואציה שבה הרפובליקנים שוב זוכים בפרס הגדול בעזרת השיטה האלקטורלית, בהחלט אפשרית כאן.
המאבק הצמוד והטעון מוצא ביטוי בהתנגשויות ברחובות. בפיניקס תומכיו של מנקיו משליכים זיקוקים שיוצרים בהלה גדולה, וסופי, בתו של קנדל, נדחפת על ידי אדם שלובש חולצה עם ציטוט של מארק רייבנהד - הטאקר קרלסון של ATN. בשיחה בינו לבין טום בעונה השנייה למדנו שרייבנהד קרא לכלבו על שם כלבו של היטלר, שנישא לבת זוגו במעון הקיץ הרשמי של הפיהרר (ברגהוף), קרא את "מיין קאמפף" מספר פעמים והתכחש למותם של היהודים בשואה. אלא שקנדל כל כך שבוי בתדמית סטיב ג'ובס שלו, עד שהוא נוזף בראבה על חוסר האחריות של הפקרת בתו המתבגרת להסתובב עם חברות ברחוב, בעוד הוא "מנסה להפוך את העולם לטוב יותר". האישה שגידלה את ילדיו בעוד הוא נע מהתמכרות למשבר, וממשבר להתרסקות, מעזה לבקש ממנו להתקשר לבתו ולנחם אותה, אבל קנדל לא מסוגל להפגין אמפתיה כלפי מי שהוא לא זקוק לעזרתו.
מי שזוכה ממנו לנכונות לעזור הוא נייט, בתקווה שישפיע על חימנז ואייביס לצלצל בפעמונים ולהפעיל את הרגולטורים האמריקאים נגד עסקת וויסטאר-גוג'ו. בתמורה מציע קנדל "אתחול מוחלט" של הנרטיב מצדה של ATN. זאת גם הדרך שלו להשקיט את שאריות המצפון ולשכנע שבדרכו המעוותת הוא עושה את הדבר הנכון. מלבד קונור, נדמה שלאף אחד מילדי רוי אין הגדרה פוליטית אמיתית. אפילו שיב, הצלע הליברלית בחבורה, נראית לא אחת כמי שמשתמשת בנאורות שלה ככלי לדמות שהייתה רוצה שאחרים יראו בה - ולאו דווקא כאמונה טבעית אמיתית. קנדל ורומן אולי מרגישים בנוח יותר בצד מעריץ העושר של הרפובליקנים, אבל נדמה שלא יבכו מדי אם מנקין ייכשל. הדמוקרטים, מנגד, לא מוכנים לשמוע על העסקה הזאת,
רגע לפני שהוא נוטש את המסיבה, נייט מביט בקנדל כמעט בצער כשהאחרון ממשיך לנסות ולהפעיל עליו לחץ לשתף פעולה. "אתה לא לוגן ואני לא גיל", הוא אומר לו, "וזה דבר טוב". האב והפוליטיקאי, אויבים מרים, ידעו למצוא קרקע משותפת לטובת אינטרסים ציניים בעבר (או לפחות ניסו להגיע אליה). נייט מנסה לשכנע את קנדל שהוא לא חייב להיות כזה, שזוהי לא גזירת גורל שימכור את אשתו, ילדיו, משפחתו ואת המדינה עבור אינטרס אישי, כפי שעשה אביו לפניו. נראה שהתקווה הזאת נמוגה.
הצלע הביזארית של הבחירות היא כמובן קונור, ש"מתפוצץ" עם ארבעה, חמישה ואולי אפילו שישה אחוזים שלמים באלסקה, מדינה אדומה בטוחה שבה לא ניצח מועמד דמוקרטי מאז 1964. אלא שבאופן אירוני דווקא חוסר המודעות הקלינית של קונור, והדבקות במירוץ הרבה אחרי שאפקט הקוריוז מוצה, הופכת אותו לנכס. נטישתו את המירוץ עשר שעות לפתיחת הקלפיות עשויה להזיז עשיריות אחוזים בודדים מהצד הליבריטריאני לרפובליקני, ולעשות את ההבדל בקרב הגדול במדינות מפתח. בעוד במרבית הפרקים אלה טום וגרג שזוכים לשורות הטובות ביותר, קונור הוא המלך של הפרק הזה. "יותר מדי מכוניות תופת", הוא פוסל את ההצעה היוקרתית לתפקיד השגריר בסומליה; דרום קוריאה היא לא משהו שהרפובליקנים מוכנים לשקול לתת לו, אבל צפון קוריאה? הוא יוכל "לפתוח אותה, כמו שניקסון פתח את סין", ועומאן היא "סעודיה לעניים או תימן לעשירים", תלוי על איזה חלק של הכוס מסתכלים.
הציניות הזאת של "פרס דיפלומטי" לאנשים שראשי המערכת לא מעוניינים לראות בקרבתם, מוכרת לא רק מהצד האמריקאי של האוקיינוס. יחד עם זאת, ה"נדיבות" מגיעה עם סבלנות קצרה מאוד, בוודאי כשהיא מתווכת דרך רומן שממשיך את תהליך ההתפרקות שלו, ומצמרר לחשוב שלקח על עצמו את תפקיד נושא הדברים בהלוויית אביו. רק לפני זמן קצר ראינו אותו מפגין חיבה ואמפתיה כלפי קרי, והנה הוא מטיח באחיו החורג שהוא בדיחה לעיני כל משתתפי המסיבה, וטוען ש"אשתו" לא זכאית כלל לדעה בנושא עתידם. קונור הוא רק הקורבן של המצפון המציק על פיטוריה של ג'רי, שכולם משלימים עמם מלבדו. קנדל מציע בקנדליות טיפוסית "לקחת על זה בעלות", ג'רי עצמה כבר הקיפה את עצמה במערך יח"צ שיאפשר לה לצאת עם מיליונים ועם הגרסה שלה בסיפור. "יכולתי לקחת אותך כל הדרך", היא אומרת לו, "אבל לא". היא יודעת את מה שהוא יודע עמוק בפנים: לא נותרו לו בני ברית במירוץ הקשוח אל הפסגה.
ובכל זאת, זהו רומן שמשיג את המידע החשוב של הפרק הזה. בתחילה באמצעות חוקר פרטי שמגלה את משלוחי הדם הקפוא (וכעת מתברר גם חלקי שיער ו"דברים נוספים") של מתסון אל אבה, ומאוחר יותר כשהוא וקנדל מנצלים את ההשפלה התורנית שחוותה יועצת התקשורת, כדי לגלות את המספרים הפיקטיביים של משתמשי גוג'ו בהודו. אלא שבעוד רומן משקיע את האנרגיות בכעס על קונור, מי שקוצר את התוצאות של התגלית המרעישה הזאת הוא דווקא קנדל. אחרי חילופי אהבה-שנאה קרינג'יים בינו לבין מתסון, שבהם כל אחד חשף שהוא מכיר את הבולשיט של האחר, הקרקע בשלה למהפך. אחרי שנזנח בשבוע שעבר, הפעם הוא זה שזונח את רומן ואת שיב. "ראש אחד - כתר אחד", הוא אומר לפרנק לפני ההצעה להפוך את היוצרות ולחזור לרכישה של וויסטאר את גוג'ו. יותר גדול מלוגן. עסקה של מורשת נצחית, או אולי במקרה של קנדל: מבוא לכישלון המהדהד מכולם.
מערכת היחסים בין טום ושיב הגיעה בעקבות מותו של לוגן לסוג של איזון בלתי מתוכנן. מצד אחד, טום של "מרד העבדים" הוכיח לשיב שהוא לא אסקופה נדרסת, מנגד טום של אחרי מות לוגן היה הכתף התומכת והאוזן הקשבת שלה הייתה זקוקה. כך נוצרה הפסקת האש הזו שבה הצליחו להתקרב זה לזו, לספק נחמה זמנית בתקופה של חוסר ודאות, חרדות ופחדים. אלא שבמבט לאחור כל אחד מהמקרים האלה שימש כנורת אזהרה לשבריריות היחסים הזאת. האהבה לא פרחה מחדש ומסקנות הדדיות חדשות לא נוצרו. להפך, דווקא הרגעת המתחים ביניהם חידדה עד כמה הקשר הזה בנוי על אינטרסים, וגם אם קיימת בו אהבה היא מתחרה עם אינספור שדים שדוחקים אותה החוצה.
ההובלה של יום הבחירות משפיעה על טום. במצבו הרעוע כל כך, הוא לא יכול להרשות לעצמו פחות ממשדר מופתי כדי לשמור על סיכוי כלשהו לשמור על משרתו. אל כל אלה מצטרפים ההופעות של מתסון ונייט במסיבה שהוא ושיב מארחים. הראשון הוא כמו צלו השבדי של לוגן שמגיע לרדוף אותו, והאחרון הוא התזכורת לכך שתמיד היה "האחד שאחרי האחד", כפי ששיב אמרה לו. המתח הזה בשילוב הניסיון לזכות בכל זאת בהכרתה של שיב, מובילים אותו למחווה שמדליקה את בול העץ הראשון במדורה העצומה שעוד תפרוץ. פסלון של עקרב שאמור להיות סוג של בדיחה פנימית על מערכת היחסים ביניהם, על האופן שבו שניהם הורגים זה את זו, אבל המטאפורה הדקה לא מצליחה לחדור את מעטה המגננה של שיב. במאזן ביניהם, היא רואה רק את העקיצות של טום, את העוול שנעשה לה מצדו. הכרה שלה בעוולות שעשתה לו היא הרבה מעבר למה שהיא מסוגלת אליו.
טום הוא ממילא עבורה שעשוע להסחת דעת מהלחץ של הבגידה באחיה וההתייצבות לימינו של מתסון. בניגוד לפרקים קודמים, בפרק הזה ההתמסרות לצעד הזה מוחלטת, כולל הטחת עלבונות ("טיפשים ללא הפסקה") באחיה והנחיית השבדי בכל הצעדים שעליו לעשות כדי לנטרל את המהלכים של קנדל ורומן. הגילוי על הצורך "להמציא עוד הודו" כדי להפוך את המספרים של מתסון ללגיטימיים, שומטת עבורה את הקרקע כשם שמותו של לוגן עשה זאת עבור טום. העובדה שזרקה את טום מתחת לגלגלי האוטובוס לאורך כל הערב, כשמתסון התפאר ב"שינויים נרחבים בהנהלת ATN" באוזני כל מי שהיה מוכן להאזין, לא מרגישה עבורה כפגיעה. ייתכן שהייתה מצילה אותו בהמשך, ייתכן שלא. הכל ממילא טקטיקה.
בפיצוץ הבלתי נמנע ביניהם היא עיוורת לעלבון של טום ומהדהדת את הדאגה שלה לכך ש"קשרה את עצמה לצלב של מתסון" ולכך ש"יש פצצת זמן במספרים שלו ואני עלולה להתפוצץ". עד כה טום היה זה שתמיד דאג להניח מכסה על הסיר המבעבע של יחסיהם, אבל הפעם המתח מסביב לא מאפשר לו עוד לעשות את זה. "את תהיי בסדר כי את כלבה קשוחה ששורדת תמיד, כי את עושה את מה שטוב לך". חילופי הדברים הבאים כואבים כי באופן אובייקטיבי כל אחד מהצדדים צודק בעלבונות הנוראים שהוא מטיח באחר. טום שחלם תמיד להיות עשיר אכן מצא בשיב הזדמנות אדירה לטפס מעלה, ושיב מצדה היא אדם אנוכי שחושב רק על עצמו - כולל כשבן זוגה עומד בפני מאסר. אולם כשטום מטיח בה (בצדק) שהיא "לא מסוגלת לאהוב ושהיא אולי לא אדם טוב להיות הורה", עולה השאלה שמרחפת כבר מספר פרקים: האם סוף סוף שיב תספר לו? אבל לא, זה לא קורה.
כך או אחרת, האמת הסופית היא זו של טום. "זאת לא אשמתי שלא קיבלת את ההסכמה שרצית מלוגן. נתתי לך הסכמה אינסופית, אבל זה לא מספיק לך כי את שבורה". שיב מודה במה שכולנו יודעים בשלב הזה: היא אפילו לא מחבבת את טום. היא לא מרגישה כלפיו כלום. ייתכן שמתישהו הדברים לא היו כך מבחינתה. הם בוודאי היו שונים מבחינתו. סיום הקשר שלהם הוא גם החיבור לנטייה הנדירה של "יורשים" לערבב עממיים ועשירים. טום היה העממי שהיה קרוב להיות שם, "האיכר" שהתאהב בנסיכה רק כדי שתמכור אותו למלך שבדי תמורת הסיכוי להיות מלכתו. מעולם לא היה לו סיכוי.
פרק חדש של "יורשים" משודר מדי יום שני בצמוד לארצות הברית, ביס הוט וסלקום טיוי.