התכנון המקורי של הביקורת הזו היה להציג אותה כדירוג של הפרקים השונים בעונה השישית של "מראה שחורה", מהפחות טוב לטוב ביותר. זה נשמע הגיוני עבור סדרת אנתולוגיה, שבאופן טבעי סובלת מתנודות בין הסרטים השונים שנספרים כפרקים. אלא שמהר מאוד התברר שהמשימה הזאת לא תוכל להתבצע. קשה לייצר דירוג כשלמקום הראשון, השני והשלישי אין נציגות ראויה, וגם לרביעי יש אחת רק כתוצאה מכיפוף משמעותי של מדדי האיכות. והעניין הוא שזה לא מקרה, לא איזו עונה שהתפקששה ולא מעידה על הכלל. "מראה שחורה" היא כבר שנים מוצר רע שנהנה מהילה שלא באמת הייתה לו, אבל שהשתרשה והפכה אותו לשם שעדיין מייצר ציפיות וזוכה לכותרות.
קצת קשה להאמין אבל "מראה שחורה" כבר בת 12. זו אמנם העונה השישית שלה, אבל בכורתה התרחשה אי אז ב-2011 בערוץ 4 הבריטי. זה היה "המנון לאומי", הפרק עם ראש הממשלה הבריטי, הטרוריסטים והחזיר, שהפך אותה לשם דבר. ובעוד אפשר להתווכח כיום על כמה הוא היה חתרני או גימיקי, בהתחשב באכסנייה ובזמנים - הסדרה אכן זיהתה את הצייטגייסט. האנושות רק החלה להכיר את כוחן ההרסני של הרשתות החברתיות, הבום הטכנולוגי הגדול הביא חידושים וחששות כמעט על בסיס יומי, ובתוך כל אלה הגישה הדידקטית-דיסטופית של "האנושות עוד תתחרט על הקידמה שלה - ומהר מכפי שהיא חושבת לעצמה", הייתה לכל הפחות נושא לדיון. עבור אחרים היא הייתה ממש תמרור אזהרה, הילד שמצביע על המלך העירום והוכחה לאסון שהולך ומתממש לנגד עינינו (לא בטוח שלא בצדק).
העניין הוא לא רק ש"מראה שחורה" לא התפתחה או השתנתה עם הזמנים בתוך הנישה הסאחית למדי שלה, אלא שהיא נדבקה במחולל הגנרי ולרוב חסר הטעם של נטפליקס, שפשוט מייצר עונות על אוטומט. באכסנייה המקורית שלה היא הייתה לפחות מקורית ונועזת, הכתיבה של היוצר צ'ארלי ברוקר הייתה מפתיעה, וגם אם לא נסחפתם בקריאות הסכנה שלה - היה מבדר לעקוב אחרי המסעות הפתלתלים שבהם הובילה את הצופים. והנה היום היא נראית כמו צל משמים וחסר השראה של המודל החתרני ההוא. ולאור העובדה שהיא כבר חודשה לעונה שביעית, לא נראה שכל אלה מזיזים במיוחד לבית הנוכחי שלה.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
יעניין אתכן גם:
טד לאסו יכול להפוך כל אדם לגרסה הטובה ביותר שלו, אבל לא את הסדרה בכיכובו
"יורשים": הסיום של הסדרה מבטיח שהיא תיזכר כאחת מהגדולות
"בארי": העונה האחרונה של קומדיית הפשע מרשימה, מרהיבה, מפתיעה - ולגמרי מיותרת
"גברת מייזל המופלאה" סיימה את דרכה בראש - ובציצי - מורמים
הפרק הראשון "ג'ואן פשוט איומה" הוא מופת של השהיית היגיון מופלאה בטיפשותה. זאת תמה שמאפיינת את שני הפרקים הראשונים, ולכאורה "חותרת" תחת אכסניית הבית של הסדרה ומפנה את האזהרה שלה אל הסטרימינג עצמו. במוקד עומדת אישה ממוצעת בשם ג'ואן (אנני מרפי, "שיט'ס קריק"), שנחרדת לגלות כי הסכם השימוש שלה עם רשת סטרימינג פופולרית (זהה לחלוטין לנטפליקס מבחינת הממשק ואפילו הנפשת הלוגו), מאפשר לאחרונה ליצור סדרות פופולריות בהתבסס על פרטים מדויקים מחייה. כצפוי, התוצאה מובילה אותה לנידוי ולאיבוד עשתונות, אבל מדהים כמה מעט הסדרה משקיעה בטיפוח הטוויסט הזה. כולם כמובן צופים באותו זמן במעלליה של ג'ואן - כי ככה כידוע עובד סטרימינג - שונאים ומחרימים אותה (אף שמעשיה לא באמת כאלה נוראים, או שונים ממנהל הביניים האפור הממוצע), ענקית הסטרימינג עצמה חסינה לחלוטין כי הסכמים משפטיים או משהו - ונעצור כאן כי על אף שכל זה מסתיים בטיפשיות מופלאה, לא נהרוס למי שבכל זאת רוצה לגלות אותה בעצמו.
אלא שכתיבה בצד, מדהים לחשוב על כמה שטחי ומיושן המסר הזה של תאגידי ענק שמשתמשים במידע שלנו נגדנו. כל כך מובן מאליו ומשעמם עד שנטפליקס לא חששה להיות המרשעת בסדרה שעולה אצלה. קשה להאמין שהיא הייתה מקבלת את העניין הזה בשלווה אם "מראה שחורה" הייתה עולה כיום בערוץ 4, אבל בשלב הזה הטרגדיה של "מראה שחורה" שהיא הפכה להיות הפארודיה על עצמה. כל כך סאחית ומיושנת, עד שעצם הביקורת שלה היא הבדיחה - ולא להפך. האם המציאות פשוט הדביקה את הסדרה בצורה שכיום הופכת אותה לפאתטית, או שאולי היא תמיד הייתה כזו ורק לא שמנו לב?
הפרק הבא, "לוך הנרי", ממשיך את המגמה, אבל בתחום נישה: יצירות פשע אמיתי. תודו שהפעם זה באמת חתרני. מתי שמעתם לאחרונה על אנשים שמתמכרים ליצירות על רוצחים או רציחות בלתי פתורות, והופכים אובססיביים להם? אין ספק שזה איום דיסטופי ששווה להצביע עליו, וכמובן גם בדרך המתוחכמת של לספר סיפור של צמד חוקרים כאלה, שמגלים את התשובות לפרשייה העלומה שלהם קרוב מאוד לבית. זה נשמע כמו משהו שהיה מתקבל אם היייתם מבקשים מ-ChatGPT לכתוב פרק של "מראה שחורה" על יצירות פשע אמיתי, אבל זאת באמת הרמה שלה.
הפרק השלישי, "מעבר לים", הוא הפחות נורא בעונה הזו, על אף שגם הוא רחוק מלהיות מקורי. הוא מתרחש בשנות השישים של המאה הקודמת, ומתאר מציאות אלטרנטיבית שבה שני אסטרונאוטים נשלחים למשימה רחוקה מכדור הארץ. פיתוח טכנולוגי מאפשר להם להתחבר מהחלל לגרסת כפיל שלהם, ולהמשיך לחיות את חייהם לצד משפחתם - למעט טיפול בתקלות ופעולות שגרתיות בתחנה. "סאן ג'וניפרו" חקרה רעיון דומה בצורה כל כך הרבה יותר מרגשת ומוצלחת, אבל מגיעות כאן לפחות כמה נקודות על מחשבה מעניינת. הבעיה היא ש"מעבר לים" אורך שעה ו-20 דקות, כשהתרחשות בו בערך בדקה ה-20 הופכת את כל ההמשך לצפוי עד כאב. וכך, מה שהיה יכול להיות הפרק החצי-שווה היחיד בעונה הזו (בוודאי כשארון פול מככב בו), הופך לזחילה ארוכה ומייגעת עד לסוף שאפשר היה לחזות גם מהחלל.
שני הפרקים האחרונים לא רק שאינם ראויים להרחבה, אלא מבישים אפילו יצירות גנריות של נטפליקס. שניהם מז'אנר האימה, עמוסי קלישאות מטופשות (ידעתם שהמציצנות האנושית עלולה להרוג? תודו שזה מטלטל אתכם) ובמקרה של האחרון, שוב ארוך עד ייסורים בלי שום סיבה הגיונית. ובסופו של יום נשאלת השאלה - למה? מה ב"מראה שחורה" מחזיק אותה כמוצר אטרקטיבי? היא כבר שנים לא חתרנית או מקורית, ועל אף הכסף הגדול מאחוריה שמאפשר גיוס של עוד ועוד כוכבים מוכרים - ממשיכה לנפק בינוניות במקרה הטוב. אולי זה הניסוי התרבותי האחרון שראוי שתעמיד אותנו בו: מה יקרה אם לא יהיה מי שיזהיר אותנו מסכנות הטכנולוגיה? ואז לא לחזור ולאפשר לנו לחשוב על זה בעצמנו. סביר מאוד שזה יוליד התרחשות מעניינת יותר מאשר עונה נוספת.