וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

הסדרות הטובות של 2023 חלק א': ריק ומורטי, המלכה שרלוט, פוקר פייס

עודכן לאחרונה: 25.12.2023 / 14:46

וואלה! תרבות גאה להציג זו השנה התשיעית ברציפות את דירוג 50 הסדרות הלועזיות שעשו לנו את 2023. שנת מפנה, שנת שביתות, כזו שלראשונה זה זמן רב היו בה פחות תכנים, ועדיין יש מספיק אוצרות, כולל אולי פנינים שפספסתם. חלק ראשון מתוך חמישה, מקומות 50-41

טריילר לסדרה "ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט"/נטפליקס

קרוב לוודאי ש-2023 הייתה שנת מפנה בדברי ימי הטלוויזיה. אל התיקון הגדול שהחל עם קריסת המניות של נטפליקס בשנה שעברה, ובמסגרתו היא ושאר חברות הסטרימינג התחילו לבטל הרבה יותר פרויקטים קיימים ולהזמין הרבה פחות חדשים, הצטרפו השנה השביתות בהוליווד. תסריטאים, שחקנים ובמאים הביאו את התעשייה לעצירה מוחלטת בת חודשים, שאת תוצאותיה אמנם פחות הרגשנו השנה, אבל נרגיש היטב בחודשים הקרובים.

אולם הדילול בתכנים כבר קיים, והוא עדיף על המצב הבלתי אפשרי הקודם - כמות סדרות לא הגיונית מדי שנה. ב-2022 מספר הסדרות המתוסרטות נשק ל-600. השנה המספר היה קטן עוד לפני השביתות, קל וחומר שאחריהן, והמכות האלה לגופי השידור יובילו מן הסתם להימורים על דברים בטוחים, סדרות נוסחה, סדרות בת ושאר נגזרות לכל מה שכבר הוכיח את עצמו. הרבה פחות הימורים נועזים, הרבה פחות הרפתקנות.

"מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים" עונה 3. פרמאונט פלוס,
לא שודרה בארץ ולכן נשארה בחוץ, אבל האהבה גדולה. "מסע בין כוכבים: סיפונים תחתונים"/פרמאונט פלוס

זה קורה בשעה שאנחנו נפרדים מכמה מסדרות הדגל של השנים האחרונות, כאלה שייצרו באזז וחלשו על טקסי הפרסים (כולל אלה שבחודשים הקרובים, דוגמת האמי וגלובוס הזהב), בהן "יורשים", "גברת מייזל המופלאה", "בארי", "כלבי שמורה", "הכתר" ו"טד לאסו". ובכל זאת, הניסיון מלמד שיהיו אחרות שיתפסו את מקומן, גם מהיבטים האיכותיים וגם בתרבות הפופ. HBO תמשיך להיות HBO - רשת שהדגש שלה הוא איכות; FX תמשיך להיות FX - כזו שאכפת לה מטלוויזיה טובה לא פחות מאשר מביזנס, וכן הלאה. הייתה טלוויזיה מעולה גם לפני 2013 ותהיה כזו גם אחרי 2023. ואגב כך, הנה חמישים הסדרות שהכי אהבנו השנה.

כמו תמיד, הבחירות והמיקומים מייצגים את השילוב של טעמנו האישי, חשיבות הסדרה וההשפעה שלה על הטלוויזיה של השנה. רשימה שמספרת סיפור של שנה כפי שחווינו אותו. לאורך חמשת הימים הקרובים נחשוף בפניכם בכל יום עשר סדרות, עד שנגיע לעשר הטובות מכולן. כתמיד, אתם מוזמנים לדרג את הסדרות האהובות עליכם בסקר הסדרות השנתי של וואלה (רצוי דרך המחשב, אחרת רוב האפשרויות מוסתרות כי פייסבוק), וכמובן לשתף את דעתכם בתגובות.

גם השנה סדרות שלא משודרות בישראל נותרו בחוץ, אבל אהבנו מאוד גם את "Jury Duty", "רוחות רפאים" הבריטית, "Lower Decks" ו-"Strange New Worlds" מעולם "מסע בין כוכבים", "Heels", "The Curse", "Party Down" ו-"The Other Two". הלוואי שיגיעו לישראל כמו שצריך.

מדרגים: עידו ישעיהו, אילן קפרוב, אופיר ארצי, שירי ישועה, עמית סלונים, נדב מנוחין, בן בירון וזוהר אורבך.

הסדרות הישראליות הטובות של השנה

מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

עוד בוואלה!

כל מה שרציתי הוא סיטקום קלאסי ומנחם לימים קשים. במקומו קיבלתי את זה

לכתבה המלאה
רבקה פרגוסון, הסדרה "סילו" (Silo). אפל טיוי פלוס,
רצון לדעת עוד. "סילו"/אפל טיוי פלוס

50. סילו

שם מקורי: Silo
גוף שידור: אפל טיוי פלוס

אפל ממשיכה למצב את עצמה כוח המשמעותי ביותר בסדרות מדע בדיוני. אחרי "למען כל האנושות", "המוסד" ו"ניתוק", הגיעה השנה גם הסדרה הזו - עיבוד לספר "144 קומות" מאת יו האווי. היא מתארת עולם דיסטופי שנחרב בעקבות אסון לא ידוע, ובו כעשרת אלפים בני אדם חיים בתוך ממגורה ענקית בת 144 קומות שנמצאת מתחת לאדמה.

אף ש"סילו" מתעקשת לפתוח תעלומות רצח לא מעניינות במיוחד, היא מצליחה לסחוף ולגרום להגיע לפרק הבא עם רצון לדעת עוד. זה קשור בעיקר בעובדה שבבסיסה של הסדרה יש שאלה אחת גדולה שמאוד מעניין לדעת את התשובה עליה - האם העולם בחוץ באמת נחרב או שאולי מדובר בשקר שנועד להחזיק את תושבי הממגורה בפנים? מהשאלה הזאת יוצאות עוד הרבה שאלות קטנות יותר שמגרות את המחשבה. "סילו" מיטיבה להגניב פנימה המון נושאים שאפשר להתדיין ולהתפלסף עליהם, בזמן שהיא מספקת בידור מעניין ומלוטש.

לביקורת המלאה על "סילו"

גולדה רושובל, יו סאקס, "ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט". Liam Daniel/Netflix,
סיפור שקרוב ללבה של היוצרת. "ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט"/Liam Daniel/Netflix

49. ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט

שם מקורי: Queen Charlotte: A Bridgerton Story
גוף שידור: נטפליקס

הספין-אוף של "ברידג'רטון" מתחקה אחר סיפורה של המלכה שרלוט שנים לפני עלילת הסדרה המקורית, שלהי המאה ה-18. אף שסיפורה מבוסס על המלכה האמיתית, שבגיל 17 חותנה למלך אנגליה ועם השנים ילדה לו 15 ילדים, כאן כידוע דמותה הפכה לשחורה. הבחירה הזו אישית מאוד עבור שונדה ריימס, שמפיקה את סדרת המקור וכאן ממש כתבה את כל ששת הפרקים, והזיקה הזו ניכרת ב"שרלוט". היא מנסה לעשות המון בזמן הקצר שעומד לרשותה. ובהשוואה המתבקשת ל"ברידג'רטון", סדרת הבת קצת יותר בוגרת. בדרכה המוגבלת היא מתעסקת בנושאים יותר כבדי משקל, כמו גזענות כמובן, בריאות נפשית, מעמד הנשים, הלחץ על בית המלוכה להביא יורש לעולם, הבדלי מעמדות, ואפילו זכותן של נשים להרגיש סקסיות גם אחרי גיל המעבר. את כל אלה היא מצליחה לדחוס, פלוס תפאורה ובגדים הורסים, נשפים ונופים וזוגות כריזמטיים ומה לא.

ההבטחה שלא באמת מתממשת עד הסוף היא שנקבל סיבה טובה לשילוב שחקנים שחורים בעלילה היסטורית, בניגוד למה שקרה במציאות. הסדרה לא באמת נכנסת למקומות מאוד קשים שמראים לנו איך החברה קיבלה את הסדר החברתי החדש, איך התקבלו האצילים החדשים בקרב החברה הגבוהה המקובעת והשמרנית, וחוסכים מאיתנו כל מחאה או גילויי הגזענות - כי בכל זאת, לא בשביל זה באנו. באנו כדי לצפות ברומן סקסי בין אנשים יפים לבושים בבגדים שלא יאמנו, ואת זה יש פה בשפע.

לביקורת המלאה על "ברידג'רטון: סיפורה של המלכה שרלוט"

סקוט פילגרים הולך על זה. נטפליקס, אתר רשמי
קשה להסיר את החיוך. "סקוט פילגרים הולך על זה"/אתר רשמי, נטפליקס

48. סקוט פילגרים הולך על זה

שם מקורי: Scott Pilgrim Takes Off
גוף שידור: נטפליקס

הסרט "סקוט פילגרים נגד העולם" מ-2010 אמנם לא שבר קופות, אבל הפך מיידית לסרט פולחן בקרב קהל היעד שלו: גיקים בני דור ה-Y. עבורם הגיע גלגול חדש של היצירה, המבוססת על קומיקס באותו שם, והפעם בצורה קצת אחרת: סדרת אנימה שמצטרפת ליקום הקולנועי-טלוויזיוני-קומיקסי הזה. כל הקאסט המקורי - שכלל את מייקל סרה, מארי אליזבת ווינסטד וגם כוכבים לעתיד כמו כריס אוונס - גויס לדובב את הדמויות.

למרות השינוי הסגנוני החד, זאת מעין יצירת המשך, לטוב ולרע, שלא לגמרי עומדת בזכות עצמה. המעריצים יחגגו, אך מי שלא מכיר את המקור יתקשה להפיק את מלוא ההנאה ממנה. אפילו שהיא קצת מסתבכת בתוך עצמה, "סקוט פילגרים הולך על זה" שומרת היטב על הרוח המוכרת. היא מצחיקה מאוד ומקשה להסיר את החיוך מהפנים לאורך כל שמונת פרקיה הקצרים, ולצד הבדיחות, המוזיקה המעולה והנוסטלגיה - היא איכשהו מצליחה גם להיות מרגשת, בדרכה הדבילית.

לביקורת המלאה על "סקוט פילגרים הולך על זה"

מדלין מאדן, "כישור הזמן". Jan Thijs/Prime Video,
עשתה את העונה. מדלין מאדן, "כישור הזמן"/Jan Thijs/Prime Video

47. כישור הזמן

שם מקורי: The Wheel of Time
גוף שידור: אמזון פריים וידאו
במצעד 2021: מקום 50

אחרי עונה ראשונה מפוספסת, שפגעה בציפיות כלפי העיבוד היקר לסדרת ספרי הפנטזיה המצליחה של רוברט ג'ורדן, הגיעה העונה השנייה והוכיחה שנעשה מקצה שיפורים. על פי נתוני נילסן, יותר ממחצית מהצופים שצפו בפרק הבכורה לא חזרו לפרק הראשון של העונה השנייה. אלא שאז התחילו להגיע ציוני הפרקים, עם זינוק חד בשביעות הרצון של מי שבכל זאת חזרו, ואיתם הגיעה הבשורה גם למי שכבר חשבו לוותר. אחת הטענות העיקריות כלפי העונה הראשונה הייתה שהיא רצה מהר מדי כדי לסמן וי על אירועי מפתח בספר, ואגב כך שכחה לפתח את הדמויות שלה. קשה לומר ש"כישור הזמן" נמנעה מלרוץ בעונה השנייה. בחלק מהמקרים היא אפילו ערבבה עלילות של ספרים מתקדמים יותר. אלא שמשהו באיזון הסתדר, והיא מצאה זמן להשקיע גם בגיבוריה כדי שסיפורן יהפוך לכזה שמעורר סוג של הזדהות.

בעוד ראנד, הגיבור הראשי של הספרים, ממשיך לסבול משילוב של כתיבה חלשה ומשחק אנמי, דמויות אחרות פרצו בעונה הזאת. הבולטת שבהן היא אגווין (מדלין מאדן), שנהנתה מעיבוד מוצלח של עלילה נהדרת בספרים המתרחשת בשבי, והפכה בזכותה לדמות הבולטת מבין החבורה המובילה. אבל נראה שההצלחה הגדולה באמת הייתה של הדמויות החדשות שנוספו לסדרה: איליין, יורשת העצר למלוכה, ומעל כולם לנפיר, דמות נבל מעולה שמצליחה להיות מהנה ומסתורית בעת ובעונה אחת. כל אלו לא יהפכו את "כישור הזמן" ליורשת של "משחקי הכס", אך בזכותם היא הרבה יותר מהנה לצפייה.

(אילן קפרוב)

46. ריק ומורטי

שם מקורי: Rick and Morty
גוף שידור: אדולט סווים (בישראל בנטפליקס)
במצעד 2017 (עונה 3): מקום 14

עשור אחרי שעלתה לאוויר לראשונה, "ריק ומורטי" ממשיכה לבלבל את הצופים. ברצותה, מדובר בתוכנית העמוקה, החכמה והמצחיקה בטלוויזיה. הבעיה היא שבדרך כלל היא מעדיפה לעשות את ההפך הגמור, להישאב לבדיחות מטא שמעלות גיחוך במקרה הטוב או משעממות במקרה הרע ובעיקר ללכת לאיבוד בתוך עלילות משנה לא חשובות ולא מעניינות. העונה השביעית של הסדרה התמודדה עם מבחן נוסף: פיטוריו של ג'סטין רוילנד, מי שיצר את הסדרה יחד עם דן הרמון, ודיבב את שתי הדמויות הראשיות. התלונות נגד רוילנד אמנם נסגרו, אבל באקלים החברתי הנוכחי של הוליווד זה הספיק.

כך או כך, חלוקת תפקיד הדיבוב בין שני שחקנים שונים לא פגעה בסדרה (למעשה, אי אפשר לשים לב אפילו לשינוי) ובתוך עוד עונה לא אחידה ברמתה, התגלו כמה פרקים נפלאים במיוחד שבכל זאת משכו את הסדרה אל הפסגות המוכרות - בראשם הפרק הרביעי שעומד בפני עצמו, על יקום עם הספגטי הטעים ביותר בעולם.

(עמית סלונים)

אמילי בראונינג, מייגן סמארט, הסדרה "בוגרות 2007" (Class of '07). Amazon Studios,
נאלצות להתעמת עם עצמן ועם האחרות. "בוגרות 2007"/Amazon Studios

45. בוגרות 2007

שם מקורי: Class of '07
גוף שידור: אמזון פריים וידאו

איכשהו ריבוי התכנים הטלוויזיונים יצר בשנתיים האחרונות תת-ז'אנר בלתי צפוי - "בעל זבוב" נשי: קבוצת נערות/נשים צעירות נקלעות לסיטואציה מסכנת חיים המאלצת אותן למצוא דרכים לשרוד ביחד, וגם להסתדר ביחד. אחרי "אבודות בטבע" ו"הצהובות" הגיעה השנה גם "בוגרות 2007" האוסטרלית, שהתעלתה על שתיהן בזכות חוסר היומרות שלה. הקומדיה, בכיכובה של אמילי בראונינג ("אלים אמריקאים"), עוקבת אחר נשים בפגישת מחזור עשור אחרי שסיימו את התיכון, כשבמהלך האירוע שלהן העולם פחות או יותר נחרב סביבן.

לא בכדי בכל הסדרות הללו, גם זו שמתמקדת בנשים בוגרות, שנות התיכון והנעורים משמשות כמנוע הרגשי. הדרמה מובנית מתוקף הרגשות העזים של הגיל, וגם במקרה של "בוגרות 2007" (שבפריים וידאו תמצאו אותה משום מה תחת השם "בוגרי 2007"), הנסיבות הקיצוניות הן כר פורה לאינטריגות, הסרת מסכות וליבון סכסוכים נושנים. ההבדל הוא שהיא עושה את זה בצורה מצחיקה שמאזנת את משקל הסיטואציה. הנשים נאלצות להישיר מבט להתפתחות המעוכבת שלהן כדי להתגבר ביחד ולחוד על הצרה שנחתה עליהן, מה שמחדד את הפער - וגם את הדמיון - בין הסכנה הקיומית לבין המשקעים הבלתי פתורים ביניהן. את כל זה עושה הסדרה באמצעות הומור בוטה, פיתוח דמויות מצוין, ומערכות יחסים שבריריות ואף נוגעות ללב. קונספט חכם שמבוצע נהדר.

רוב לאו, ג'ון אואן לאו, "אבא בהפרעה" (Unstable). נטפליקס,
קאסט נהדר. "אבא בהפרעה"/נטפליקס

44. אבא בהפרעה

שם מקורי: Unstable
גוף שידור: נטפליקס

הקומדיה של האב והבן רוב וג'ון אואן לאו, משקפת את הבעיה הגדולה של קומדיות בנטפליקס ובשאר הסטרימרים: העונות שלהן פשוט קצרות מדי. זה ניכר במיוחד במקרה כמו זה, של סדרה כל כך מהנה המגיעה אל קצה מוקדם בהרבה מכפי שנרצה. עלילתה עוקבת אחר מנכ"ל של חברת ביוטכנולוגיה מצליחה שעדיין אבל על מות אשתו האהובה, ויחסיו עם בנו הבוגר, שחובר אליו כדי לעבוד בחברה שלו וכדי לפקוח עליו עין.

את כל זה עושה "אבא בהפרעה" בקלילות וחיוביות מחממות לב, שאף טוויסט דרמטי לא באמת מצליח להעכיר. היא מפגיזה פאנצ'ים בתדירות שמצריכה מהצופה להרים את הראש מהסמארטפון והעולם שבו היא מתרחשת צבעוני, מחויך ומטושטש גבולות כמו בסדרה מצוירת. העלילה גמישה לחלוטין, העיקר הוא הדמויות - והן פשוט נהדרות, ומגולמות על ידי קאסט נהדר שכולל בין היתר את שאן קליפורד הנפלאה (המוכרת כאחות הלחוצה קלייר מ"פליבג") ופרד ארמיסן, שכהרגלו גונב את ההצגה. גם אם הסדרה עדיין זקוקה לכמה שפצורים כדי להיות הכי טובה שהיא יכולה (מה שמחזיר אותנו לכמות הפרקים המזערית - 8 בלבד), הכתיבה הקומית המוצלחת שלה והקאסט מצוין מאפשרים לה להיות מלהיבה כבר מרגעיה הראשונים.

לביקורת המלאה על "אבא בהפרעה"

פה גדול - עונה 5. נטפליקס,
תנופה מעודדת לפני הסוף. "פה גדול"/נטפליקס

43. פה גדול

שם מקורי: Big Mouth
גוף שידור: נטפליקס
במצעד 2021: מקום 24

סימני הגיל ניכרים בעונותיה האחרונות של "פה גדול". מסדרה פורצת דרך שנודעה בקומדיה הקיצונית שלה, היא הפכה לכזו שעדיין מנסה מאוד להגעיל, אך הצופים הלמודים כבר ערוכים מראש לדברים המזעזעים שהיא משליכה לפתחנו. היה עליה להתקדם קצת, לעבור הלאה מחטיבת הביניים, ועכשיו כשזה סוף סוף קורה בעונה השביעית - האחת לפני האחרונה - זה מרגיש קצת מאוחר מדי. ההתקדמות נגועה בדברים שהסדרה מיצתה ובכל זאת מתעקשת להמשיך איתם.

ואף על פי כן יש התקדמות, והיא הופכת את העונה לנהדרת לאורך חלק ניכר מהזמן. הילדים אמנם עולים לתיכון רק בסוף העונה, אבל כולה מכינה אותם לקראת ציון הדרך ומאפשרת להם להתקדם בצורה שלא יכלו לעשות לפני כן, להתמקד בתפר בין מי שהיו לבין מי שהם רוצים להיות ומי שיהיו בפועל. לפעמים זה קורה בעל כורחן של הדמויות, כמו כאשר אנדרו נאלץ להפסיק לאונן למשך שלושה שבועות, ולפעמים זה קורה כי הן מתחילות לעמוד על אישיותן, כמו בקו העלילה היפה של ג'סי, שמנסה להבין איזו חבורת נערות תיכון מתאימה לה.

משהו חדש נוסף - וכה יפה - שהעונה עושה הוא התמקדות בחברות בין מת'יו לכיילב. הנער שתפקידו בסדרה התמצה בלומר את האמת הבוטה לעמיתיו, הופך בעונה הזו לדמות שלמה ומרגשת. כדמות על הרצף האוטיסטי השינוי הממשמש הוא עניין מבהיל במיוחד עבורו, ו"פה גדול" משרטטת בעדינות את הדרך שהוא עובר כדי להתמודד עם זה.

וזה בדיוק מה שממשיך להיות נקודת החוזק של הסדרה גם אחרי כל השנים והדריכה במקום. מגעילה וקיצונית ככל שתהיה הקומדיה שלה, מתחת לה מפכה רגש גדול וכותבים שאוהבים את הדמויות.

נטשה ליאון, "פוקר פייס". Karolina Wojtasik/Peacock,
כריזמה מידבקת שאפשר לסמוך עליה. נטשה ליאון, "פוקר פייס"/Karolina Wojtasik/Peacock

42. פוקר פייס

שם מקורי: Poker Face
גוף שידור: פיקוק (בישראל ביס)

בתקופה שבה נראה כאילו כל תעשיית הטלוויזיה נמצאת בסוג של חשיבה מחדש לגבי הדרך קדימה, לא פלא שסדרה כמו "פוקר פייס" קיבלה כל כך הרבה חום ואהבה. יש בה את הנוסטלגיה והחמימות הטבעית של ימים פשוטים יותר, בלי דמויות מורכבות ואלגוריות תרבותיות ופרטי פרטים חבויים. פשוט סיפור על אישה (נטשה ליון, "בובה רוסית", "כתום זה השחור החדש") שניחנת ביכולת יוצאת דופן לזהות שקרים, ובכל פרק מחדש מנצלת את המתת הזו כדי לפתור מקרה מוות אחר.

חוסר היומרה המוחלט של "פוקר פייס" והנינוחות שהיא מעניקה לצופיה לגבי הסוף הטוב וניצחון הטובים, הן ההבטחה שלה למי שעייפו ומאסו במורכבויות. ליון מספקת את הסחורה כמו תמיד. בכל הדמויות שלה יש מן שילוב מנצח של אותנטיות, שובבות ונגיעה קלה של ציניות. וכך צ'ארלי היא בעת ובעונה אחת הקלולס שנקלעת לאירוע, ובמקביל גם מי שיודעת יותר מכולם מי מבלשט ומי אומר אמת. הסדרה עצמה מהנה, משוחקת נפלא ומצולמת נהדר, מכילה שלל מרשים של הופעות אורח מפתיעות, ומסתמכת על הכריזמה המידבקת של הכוכבת שלה כדי להעביר שעה שבועית בנעימים.

לביקורת המלאה על "פוקר פייס"

ברי לרסון, "שיעורים בכימיה". אפל טיוי פלוס,
מחדירה המון אנושיות. ברי לרסון, "שיעורים בכימיה"/אפל טיוי פלוס

41. שיעורים בכימיה

שם מקורי: Lessons in Chemistry
גוף שידור: אפל טיוי פלוס

יותר משנה לפני שהספר "שיעורים בכימיה" יצא לאור ב-2022, המחברת שלו בוני גרמוס קיבלה שיחת וידאו מברי לרסון שהתחננה בפניה, בתור שחקנית ומפיקה בפועל שקיבלה עותק מוקדם, "תני לי להיות אליזבת' זוט שלך". ההשקעה הרגשית של לרסון בעיבוד הטלוויזיוני בהחלט ניכרת ומיטיבה עמו יותר מכל דבר אחר. היא הצליחה לנסוך בדמותה של זוט - כימאית בשנות ה-50 של המאה ה-20 שמתנגשת שוב ושוב בסקסיזם ושוביניזם - המון אנושיות, כוח ורגישות, ולהפוך אותה לאישה חזקה, מורכבת, ומרתקת לצפייה, במקום מה שבקלות היה יכול להיות קריקטורה קרה וחד ממדית.

הרבה יותר מאשר בספר, התסריטים של "שיעורים בכימיה" נטו יותר לכיוון ההולמרקי של ספקטרום האיכות הטלוויזיונית, והעלילה סבלה לא פעם מפשטנות יתר, הגם שלעולם לא הרגישה טרחנית או מוקרצת. אך רוב הגיחות האמיצות מדפי הספר נעשו בחכמה ובאחריות, ובראשן החלפת דמותה של הרייט, שכנתה של אליזבת', וניפוח חלקה בסיפור, שהובילו לעלילת משנה די נהדרת שכלל לא הייתה קיימת בו. העיצוב האמנותי, שחקני המשנה והפתיח המושקע תרמו כולם לאווירת "יהיה בסדר" מנחמת, שחיממה קצת את הלב על בסיס שבועי. ימים אלה וכו'.

(אופיר ארצי)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    12
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully