דירוג כל 236 פרקי "חברים" מהגרוע לטוב - חלק 3: אבא של צ'נדלר לא לבד

תזכורת: לכבוד חגיגות 30 שנה ל"חברים" אנחנו מציגים דירוג של כל 236 פרקי הסדרה, כולל נימוקים ופירוט לכל פרק. כל אחד מהם קיבל ציון לפי פרמטרים מסוימים - עד כמה הוא מצחיק, חכם, עומד במבחן הזמן, מקסים, וכן הלאה - והשקלול הניב את התוצאות שלפניכם, שמובאים בשישה חלקים בימים שני וחמישי. פרקים כפולים מוצגים כך גם בדירוג, מאחר שנכתבו ובוימו על ידי אנשים שונים, מלבד האחרון בסדרה.

בחלק השלישי: "חברים" מתקשה מאוד עם פלואידיות מגדרית מכל היבטיה, ההפסקה של רוס ורייצ'ל, כמה מהחלקים הטובים ביחסי ג'ואי ורייצ'ל (היו כאלה), הפרק הראשון המצחיק של הסדרה, הכוכב האורח שנשכח למרות שהיה אחד מהמוצלחים, הספגטי על השטיח ועוד.

מדובר בדירוג סובייקטיבי לחלוטין, כך שאם אתם חולקים עליו אתם מוזמנים להגיב כאן בתגובות, או בקבוצת הטלוויזיה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.

עוד בפרויקט 30 שנה ל"חברים":
דירוג כל הפרקים - חלק 1, הפרקים הגרועים: הראשון, ג'ואי ורייצ'ל מתחממים, פרקי הלקט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 2: השיניים של רוס, הריצה של פיבי, ברוס וויליס, בראד פיט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 4: הפינאלה של הסדרה, הצעת הנישואין של מוניקה וצ'נדלר ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 5: ה-pivot של רוס, הקינוח של רייצ'ל, האמבטיה של צ'נדלר ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 6: 40 הגדולים של "חברים"
איך נראים היום הילדים של "חברים"? בדקנו והופתענו
מהמוזה של ספרינגסטין ועד "90210": התפקידים הראשונים של כוכבי "חברים"
30 שנה ל"חברים": כל השאלות הבוערות על הסדרה האהובה - והתשובות
יודעים הכול על "חברים"? בואו נראה אתכם עונים על החידון הקשה

"חברים" הרחיבה את עולמה בפרק הזה, ועשתה זאת באופן מתבקש וחמוד מאוד: ג'ואי מתאהב באחותה התאומה של פיבי, ופיבי עצמה מרגישה שזנח אותה. רוס משתתף בשיעורי למאז עם קרול וסוזן. צ'נדלר לא מצליח לפטר עובדת חמודה שלו. הטלוויזיה אצל מוניקה ורייצ'ל עוברת לדיבוב ספרדי בלי שידעו איך לשנות את זה.

דמותה של פיבי מלכתחילה הייתה מעין שכפול של הדמות שליסה קודרו גילמה ב"משתגעים מאהבה" - המלצרית המעופפת אורסולה. "חברים", בפרק הכפול הראשון בתולדותיה, עשתה קרוס-אובר בין שתי הסדרות, עיבתה את דמותה השולית-במקור של אורסולה והפכה אותה למין נמסיס מרושע של פיבי. לא זאת בלבד שג'ואי נדלק על התאומה בעלילה שהעמיקה יפה בפסיכולוגיה שלו ושל פיבי והחברות ביניהם, אלא מהסדרה המקורית קפצו ג'יימי ופרן להתארחות קצרה וטעו לחשוב שפיבי היא אחותה.

אגב 1, משעשע לציין כי מאחר ש"משתגעים מאהבה" עשתה קרוס-אובר גם עם "סיינפלד", כך ששלוש הסדרות מתרחשות באותו יקום, למרות השחקנים הרבים שהשתתפו בהן בתפקידים שונים, כולל קורטני קוקס.
אגב 2, זו לא הפעם הראשונה ש"משתגעים מאהבה" משפיעה על "חברים": הפסקת החשמל מהפרק השביעי מתרחשת בגלל אירוע בפרק ששודר באותו ערב בארצות הברית ב"משתגעים" (והמשיך גם לסדרה שלישית ונשכחת, Madman of the People).

צ'נדלר ורוס מנסים שניהם לקבל קרדיט על בדיחה שפורסמה במגזין. מוניקה נעלבת כשפיבי אומרת שרייצ'ל תהיה בת זוג יותר טובה ממנה. ג'ואי מתחיל לעבוד בבית הקפה כי הוא במצוקה כספית אחרי ששותפתו עזבה את הדירה.

יש רובד מעט פסיכולוגי בפרק הזה: חמישה מתוך ששת החברים מאופיינים במפורש על ידי האחרים או על ידי עצמם. פיבי מגדירה את מוניקה כשתלטנית ואת רייצ'ל ככנועה לעומתה, ובתמורה היא עצמה מוגדרת על ידן כרחפנית (ומסכימה עמן). רוס וצ'נדלר, במאבק על הקרדיט לבדיחה, מתארים מה באישיות ובעבר הפרטי של כל אחד מהם הוביל אותם להמציא אותה, לכאורה.

החיכוכים שנובעים בין כולם משעשעים, בפרט בין רוס לצ'נדלר, אבל הנגיעות הפסיכולוגיות לא מסייעות לפרק להיות יותר מחביב. למעשה, יש תחושה קלה שהכתיבה על אוטומט, שהתסריטאים משתמשים בתכונות של הדמויות כדי לעגן אותן לכדי סטריאוטיפים - משהו ש"חברים", כמו רוב הקומדיות שמאריכות ימים, ללא ספק חטאה בו ככל שהתקדמה. כוכבי הסדרה המיומנים מסייעים מאוד לחומר להתרומם, בעיקר דיוויד שווימר, קורטני קוקס ומת'יו פרי, מה שבכל זאת מוסיף לפרק נקודות.

אחרי שסאגת הפרידה של רייצ'ל ורוס שאבה את כל תשומת הלב בפרקים האחרונים, השניים האלה מפנים את הדרך לסיפורים חדשים של שאר החבורה: פיט (ג'ון פברו), לקוח במסעדה שמוניקה עובדת בה, מתחיל איתה בעקביות. פיבי מוטרדת מכוונתו של אחיה להתחתן עם אישה מבוגרת ממנו בהרבה. קלטת היפנוזה להפסקת עישון גורמת לצ'נדלר להתנהג כמו אישה.

התוצאות חביבות ולא הרבה יותר מזה. מוניקה זוכה סוף סוף לקשר חדש אחרי הפרידה מריצ'רד, אבל קשה לומר שפיט מלהיב במיוחד, גם אם הסיפור שלו לכאורה מעניין. שובו של פרנק ג'וניור מוצלח בהרבה מאשר המפגש המשמעותי והפירומני הקודם שלו עם פיבי. זה כך גם כי נדמה שג'ובני ריביסי קלט אותו יותר טוב, אבל בעיקר בזכות כתיבה מוצלחת יותר, שגם מצליחה להעביר ולשכנע באהבה שרוחשת בינו לבין אליס. נוכחותה של דברה ג'ו ראפ היא צ'ופר בפני עצמו. ולבסוף, הסיפור של צ'נדלר ללא ספק קצת מטופש ומאוד סיטקומי, אבל הוא גם מקנה לפרק את הצחוקים המשמעותיים שלו. ומאחר שצ'נדלר נגמל מסיגריות לבסוף, זה ניצחון בכל היבט.

זה בלי ספק אחד הפרקים של "חברים" שהזדקנו הכי רע. אביו של צ'נדלר שימש בקביעות כפאנץ' ליין לאורך חייה של הסדרה. הוא רודף אחר בחורים, הוא מחופש לאישה וכן הלאה. הפעם אנחנו רואים אותו לראשונה, כאשר מוניקה מאלצת את צ'נדלר להיפגש עם אביו כדי להזמין אותו לחתונה, והשניים נוסעים ללאס וגאס ופוגשים אותו במופע הדראג שלו - ומי שמגלמת אותו היא אישה (קת'לין טרנר האגדית).

"חברים" לא בדיוק מתעכבת על ההגדרה או על הפרטים, אבל כל הסימנים מראים שלא מדובר בגבר בבגדי נשים אלא בטראנסית, אישה בגוף של גבר (כלומר, אשכרה ליהקו לשם כך את טרנר, מה שמרת'ה קאופמן, מיוצרי הסדרה, התנצלה עליו ברבות השנים), והיעדר הרגישות שבה דמותה מתוארת צורם מאוד.

כמו כדי להוסיף חטא על פשע, גם העלילה של ג'ואי משורטטת בגסות. היא לועגת להתלהבות של ג'ואי מהאופציות החדשות שנפתחות בפניו כאשר הוא מגלה שהחבר של פיבי לובש תחתוני נשים, ומחליט להתנסות גם כן. התחושה המרכזית היא שהפרק כמעט עוין את מי שמעז לפקפק בתפיסות המסורתיות של גבריות, נשיות ומגדר.

מה שבכל זאת מושיע אותו ואת קו העלילה של צ'נדלר הוא הכנות והרגש שמנחים אותו. הרעיון הוא בעליל לפייס בן האב והבן ובנפשו של צ'נדלר עצמו, וזה לבדו מונע מהסיפור להפוך לגרוטסקי, ואף מצליח לגרום לאב להיות יותר מאשר הקריקטורה הנלעגת כפי שהייתה תמיד בתיאוריו של צ'נדלר. לכך אפשר להוסיף את העלילה של רוס החרד ורייצ'ל המורדת, שמסתבכים עם שוטרים כשהם נוסעים בפורשה של מוניקה, ולפחות מספקים לפרק נורמליות חביבה שעוזרת לו להתאזן.

ג'ואי מרגיש נבוך לאחר שחשף את רגשותיו בפני רייצ'ל ומתחמק ממנה, למגינת לבה, עד שמוניקה מציעה לרייצ'ל לשנות נושא - מה שמסתבך כשרייצ'ל ממציאה סיפור על הבוס שלה. פיבי קוראת בעלי תה ומאמינה שבקרוב תפגוש את גבר חלומותיה. רוס מנסה להשיג בחזרה חולצה אהובה שנשארה בדירתה של מונה (בוני סאמרוויל), האקסית שלו.

פרק שמפלרטט קצת יותר מדי עם המופרך - גם בדייט של פיבי עם הבחור שמתגלה כאידיוט שטוף זימה, גם בהרפתקה הצפויה של רוס בדירתה של מונה (נכנס על דעת עצמו ואז נלכד שם כשהיא מגיעה עם דייט), וגם בסיפור שרייצ'ל ממציאה על הבוס שלה (הוא הציע לקנות את התינוקת שלה).

למרות זאת, איכשהו זה עובד בסדר. במקרה של פיבי מפני שזמן המסך של הבחור לא רב במיוחד; במקרה של רוס מפני שדיוויד שווימר מפליא לסחוט את הקומדיה מהסיטואציה, כדרכו, וסאמרוויל מעוררת הזדהות, כדרכה; ובמקרה של רייצ'ל כי אפשר להזדהות עם הקושי להמציא משהו בו במקום, ובנוסף בהחלט ניתן להאמין שג'ואי יאמין לסיפור תלוש כזה (ואז גם ילך על דעתו עצמו לפתור את הנושא). גם הרעיון שהשניים נאלצים להתגבר על המבוכה ביניהם אחרי הווידוי של ג'ואי על אהבתו, מחדיר כנות לכל הסיפור שניצבת במנוגד למופרכות. העובדה שהפרק רצוף בבדיחות חביבות לכל אורכו עוזרת אף היא.

איזו בחירה מוזרה בשלב הזה של הסדרה, לתת למוניקה להתבאסס על הכנת ממתקים לשכנים, ולהציג בפנינו לראשונה ובאופן חד פעמי כל כך הרבה מהשכנים האלה. זו עלילה כה שרירותית שגם נראית כזו, כמו בקטע האידיוטי שבו אחד השכנים דופק על הדלת בארבע לפנות בוקר כדי לקבל ממתקים, והדבר היחיד שקצת עובד בה הוא הצטרפות של ג'ואי לאספסוף.

כעת כשרייצ'ל וטאג ביחד אבל בהיחבא במקום עבודתם, הגיעה העת להערים מכשולים: מכתב הערכה פרטי וגס ממנה אליו מגיע בטעות אל מחלקת משאבי אנוש. הדרך שזה נעשה קצת חסרת השראה ולא ממצה את הקומדיה שרומן סודי יכול להניב. בשלב הזה "חברים" כבר רכבה הרבה ויפה על הרעיון הזה, אבל דווקא בשל ההצלחה הקודמת אפשר היה ללכת על משהו קצת יותר מסעיר ומצחיק.

הסיפור שמרומם את הפרק הוא זה של רוס ופיבי: הוא קונה לה את האופניים הראשונים שלה ומבקש שתלמד לרכוב. הסיפור מוצלח לא מפני שהוא מצטיין בקומדיה מרשימה במיוחד, למרות כמה רגעים משעשעים, אלא כי המחווה של רוס היא אחת המקסימות ומרגשות ביותר בתולדות הסדרה.

אפשר לומר על "חברים" הרבה דברים, אבל מורכבת היא לא, כך שאפשר להניח שהדבר הבא לא נעשה כך בכוונת מכוון: הסיפור של פיבי ומוניקה - האחת יוצאת עם דיפלומט אירופאי שלא יודע אנגלית, ומגייסת את האחרת כדי לצאת עם המתורגמן שלו - נראה כבבואה לקריסת היחסים של רוס ורייצ'ל, מין דוגמה נוספת וברורה יותר לחוסר היכולת המתסכלת של הדמויות לנהל תקשורת בסיסית.

זה אלמנט שהופך את הפרק למגובש יותר, ומצליח קצת לחפות על התקופה הבעייתית של רוס, המתקשה להתמודד עם חוסר הזמינות המוחלט של רייצ'ל, מה שמוביל להפסקה ביחסיהם. במקרה הזה אפשר היה להבין יותר את התסכול שלו, אחרי שכמעט לא התראה עם רייצ'ל בכל הזמן האחרון ואז גם ביום השנה שלהם, ועדיין, ההתנהגות שלו די בלתי נסבלת, ומגיעה לשפל עם ההתנחמות בזרועותיה של קלואי מחנות הצילום בסוף הפרק.

כמתבקש, זה יותר פרק דרמטי מאשר עמוס בצחוקים, והוא בסדר ככזה, אבל גם מה שאמור להיות מצחיק לא תמיד פוגע. רוס והבלגן שהוא יוצר במשרד של רייצ'ל יותר מבאס מאשר מבדר, המפגשים בין פיבי לדיפלומט מניבים עלילה לא לגמרי אפויה, ורק הנסיונות של ג'ואי וצ'נדלר לרקום תרחישים לשלישייה עם קלואי משעשעים.

זה הפרק המצחיק הראשון בסדרה, כזה שמוכיח שיש ב"חברים" יותר מאשר כימיה יוצאת דופן בין הקאסט: הדבקות של החבורה באלן, החבר של מוניקה שכולם אוהבים מלבדה; צ'נדלר שמעשן במשרד ומסכסך בין שאר החברים (ואגב כך מעלה שלל אפיונים שלרובם אין שום זכר בהמשך), רייצ'ל שתוהה איזה בנק מתעקש להוסיף כסף לחשבונה של פיבי, רוס שמבין שצ'יצ'י האהוב לא נשלח לחווה בצפון - המון רגעים קטנים ומוצלחים. הפרק גם מחבר יפה בין העלילה של צ'נדלר לזו של פיבי, שמקבלת פיצוי כספי מוגזם מדי על אגודל אנושי שמצאה בשתייה, וגם כורך בין הדיון בתחילתו על קודים של סיום מערכות יחסים, לבין שורת הרפליקות שהחברים משתמשים בהם אחרי שהם נאלצים להיפרד מאלן.

הפרק הוא דוגמה ומופת להבדל בין התגמול ש"חברים" מספקת בעלילות שנבנות בהדרגה, לבין כאלה שנפתחות ונסגרות בחופזה תוך פרק אחד בלי הכנה כלשהי, כולל רגשית או פסיכולוגית. הסיפור של פיבי ורייצ'ל, שלוקחות ביחד שיעור ספרות, כה לא קשור לכלום, כה צפוי, כה בלתי סביר (רייצ'ל חושבת שיש רובוטים ב"ג'יין אייר", באמת? ברמה שהיא מלהגת על זה דקות שלמות בכיתה). של רוס, שכועס כשמישהו לוקח לו את הכריך מהמקרר בעבודה ואוכל אותו, עוד חביב יותר בעיקר בזכות המשחק של שווימר, אבל גם הוא כתוב רע ומטופש.

לעומת זאת, כל עלילת צ'נדלר-מוניקה-ג'ואי ממשיכה את התנופה הנפלאה של היחסים הסודיים. במקרה הזה ג'ואי נאלץ להסתיר את העובדה שצ'נדלר ומוניקה שוכבים, מה שחוזר להתנקם בו כשהוא הופך למענם לשק החבטות של החבורה, ואז מצליח לסובב את זה כך שמוניקה תהיה ה"מגעילה".

לא פרק מעולה אבל כן חביב. הסיפור שמקנה לפרק את שמו - רייצ'ל מלבישה את ג'ואי לאודישן ומספקת לו תיק לגברים שנראה כמו ארנק נשי - בעייתי מכמה סיבות: מעבר לכך שהוא לא התיישן טוב (העקיצות של רוס וצ'נדלר על האביזר הנשי לא ממש עוברות היום, גם אם חלקן דווקא משעשעות) הוא גם די סתמי וסיטקומי, כזה שנועד להניב קומדיה שטחית, וזה מה שהוא עושה. הסיפור שצ'נדלר מגלה שמוניקה עושה מסז'ים גרועים אבל חושש לומר לה את זה, מצחיק עוד פחות.

העלילה המוצלחת של הפרק, הגם שלא מאוד מצחיקה מטבע הדברים, היא זו של פיבי: סבתה מתה ולהלוויה מגיע אביה. זה מפגש שנבנה לאורך זמן רב והוא נוגע ללב, בפרט כשהיא מגלה לו את זהותה האמיתית - רגע מתוק ומריר במיוחד. חבל שהפרק לא הקדיש לסיפור הזה הזה יותר זמן, בפרט מאחר שזו הפעם היחידה שבה אביה מופיע בסדרה.

לאורך השנים דמותו של רוס סבלה מאוד מהתנהגות קנאית קיצונית, חוסר ביטחון וחוסר אמון בפרטנריות שלו. אמנם בעבר התכונות האלה נקשרו לאופן הפרידה שלו מקרול, הבגידה שצילקה והפכה אותו לכזה, אבל זאת הפעם הראשונה שהסדרה עוסקת ישירות בנושא ומקדישה לו סצנה מלאה: רוס מודאג לגבי החברות הנרקמת בין אמילי לסוזן. החברוֹת, כולל רייצ'ל, קולטות פתאום שזו הבעיה שלו ושעליו להשתחרר ממנה כדי להצליח עם אמילי. יש בכך מין גאולה קטנה לקווי האופי הבעייתיים שלו, והעלילה שקודמת לכך חמודה ומעוררת הזדהות אף היא, לא מעט כי קל לשנוא את סוזן יחד איתו.

סיפור הקרב בין ג'ואי לצ'נדלר, שכל אחד מהם רוצה שאחד מהשלישייה של פיבי ייקרא על שמו, חמוד ונובר אף הוא בפסיכולוגיה של האחרון, גם אם בדיעבד מתברר שהוא עשה זאת כמעשה נוכלות ארוך טווח כדי להשיג את מטרתו מפיבי. דווקא הסיפור שנותן לפרק את שמו, רייצ'ל שנתקעת עם בייבי דול מול הוריו של ג'ושוע, זניח ונשכח (כמו כל דמותו) אבל לא מעלה לפרק ולא מוריד.

פרק שמכוון גבוה ולא תמיד פוגע: עובדת סוציאלית בשם לורה מגיעה כדי לבחון את ביתם של מוניקה וצ'נדלר לנוכח בקשת האימוץ, ובמהרה מתברר שהיא יצאה בעבר עם ג'ואי והוא לא התקשר אליה אחרי ששכבו. הסיפור חוצה די מהר את הקו מהמטורלל אל הבלתי אמין: מוניקה וצ'נדלר עושים דברים כל כך מוזרים בפני מי שיכולה להחליט על עתידם, כמו לטרוק את הדלת על ג'ואי כדי שלא תראה אותו ואז לצעוק כדי לסוכך על קריאותיו מבחוץ. היא צריכה להיות ממש טיפשה ופתייה כדי להאמין להם, לא בדיוק התכונות המזוהות עם עובדות סוציאליות.

למרות הביצוע המופרז, הרעיון לבדו חמוד ומצליח להחזיק את הסיפור, מריה פיטילו האלמונית-למדי שמגלמת את לורה מעוררת הזדהות בצורה שעוזרת לה לצלוח את הבלגן, ושיאו של הסיפור, כאשר ג'ואי משכנע אותה שהיא זו שלא התקשרה אליו, משעשע במיוחד, על אף הגזלייטינג הלא בריא.

גם הסיפור השני מפלרטט עם המוגזם: רוס מגלה שיש לרייצ'ל פחד מנדנדות בעקבות אירוע טראומטי בילדותה, ומשכנע אותה לא למנוע את זה מאמה. למרות ההפרזות, הביצוע סוחט היטב את הצחוקים. הן שווימר והן ג'ניפר אניסטון מיטיבים לשחק על הפוביות של דמויותיהם, והקומדיה הפיזית נעשית בדיוק מושלם וכיפי.

הרבה שחקנים אורחים, ובהם כוכבים, עברו בסך במהלך עשר שנותיה של "חברים". ג'ון סטיימוס הוא אחד הנשכחים שבהם - וגם אחד המוצלחים שבהם. כה נינוח ובעל כימיה טבעית עם שותפיו למסך, במקרה הזה צ'נדלר ומוניקה. השניים מתאכזבים לגלות שהם לא יכולים להיכנס להיריון באופן טבעי ושוקלים להיעזר בתרומת זרע. לשם כך צ'נדלר מזמין לארוחה את עמיתו מהעבודה, שהוא סבור כי יהיה מושלם לשם כך.

סטיימוס מיטיב להיות הסמן הנורמלי בשעה שמוניקה וצ'נדלר מתחקרים אותו על ההיסטוריה המשפחתית והרפואית שלו בלי שיבין מדוע, וממש מבאס שהתפקיד שלו התמצה בארוחת ערב אחת ועוד גיחה קטנה בבוקר שאחרי. הקוּל שלו מאזן היטב את הקרינג' של מוניקה וצ'נדלר.

בכלל, המבוכה משמעותית בפרק הזה. גם עם צ'ארלי (איישה טיילר) ששומעת את רייצ'ל מתוודה על רגשותיה כלפי ג'ואי כשהן (ופיבי) יוצאות לקנות בגדים; וגם - ובעיקר - כשרוס מנסה לחמוק ממשרדו של הפרופסור שנרדם בזמן נאומו של רוס, אבל אז נופל לחיקו ונאלץ להעמיד פנים שזה מכוון ומחבק אותו. רגע מצחיק מאוד ומייסר לצפייה בו זמנית.

"חברים" לא בדיוק תיזכר כיצירה שמה שהנחה אותה היה עלילה לוגית, אלא יותר קומדיה נעימה מצד אחד וחתירה אל נקודות נרטיביות מצד שני. למרות עמדות המוצא האלה, קשה לומר שהמקרה הנוכחי מוצלח במיוחד, כשכל החבורה נוסעת לחוף הים. הפרקים האחרונים של העונה השלישית לקו בכך עם שני האאוטסיידרים שהיו מושאים רומנטיים עבור שניים מהחברים - פיט למוניקה ובוני לרוס. בשני המקרים ההיפטרות מהם הייתה חפוזה ובלתי סבירה, בלי לפצות באיזה ערך קומי או רגשי גדול.

המקרה של בוני בפרק הזה פחות גרוע, אם כי חבל שלא נעשה בצורה פחות חפוזה. בכל זאת, הסיפור כן מניב כמה רגעים משעשעים ("אני רואה את הירח משתקף לה על הראש") ובסופו של דבר נועד להצמיד שוב את הזוג החביב על צופי הסדרה, כך שאפשר להחליק עליו ולעבור הלאה. יתר הפרק, עם הדינמיקה של החבורה בבית החוף ופריצת הדרך של פיבי בחיפוש אחר מקורותיה המשפחתיים, חביב גם הוא.

לא קורה הרבה ששתי עלילות של "חברים" מצטלבות לכדי פתרון/קרשנדו אחד, אבל זה המקרה הפעם, והוא מרומם את שני הסיפורים: צ'נדלר שמנסה להיפטר מאדי (אדם גולדברג) וג'ואי שנאלץ לקצץ בהוצאות. גם בפני עצמן מדובר בעלילות חמודות, שבלי כוונה (יש להניח, כי זו לא בדיוק דרכה של "חברים") הן משלימות זו את זו: תפיסת המציאות המעוותת של אדי מגיעה לשיא של טירוף מול צ'נדלר המסכן וחסר האונים, וכנגדו ג'ואי נאלץ בעצמו להישיר מבט למציאות ולעשות כמה החלטות מפוכחות. שני בונוסים: השימוש של ג'ואי במילים גבוהות בזכות נייר הטואלט עם אוצר המילים שצ'נדלר הביא לו, והסוכנת המעולה שלו אסטל (ג'ון גייבל) שבה לסצנה קצרה.

העלילה השלישית בפרק היא זו שמורידה אותו: ספר העצמה חדש גורם לחברות לערוך "מפגש אלילות". יש להניח שספר ההעצמה הנשית אמור להיות פארודיה על הז'אנר, עם מילות מפתח מטומטמות כמו "רוח" ו"אלות", אבל ההתמסרות של החברות אליו הופכת גם אותן למטומטמות, ולא בפעם הראשונה בסדרה (ע"ע שמלות הכלה). הדבר היחיד שמושיע את קו העלילה הזה - וגם כן לא במידה גדולה - הוא השאלון העצמי שהן ממלאות לבסוף, ובו הן מתכחשות לפעמים שבהן הסולידריות הנשית שלהן לא הייתה במיטבה, מה שמוציא מהן סודות ועימותים מבדרים.

חטאי החלק הראשון של הפרק (ע"ע הפרקים הגרועים) עדיין מכשילים אותו, בעיקר בכל הנוגע לקו העלילה המאוד-טיפשי ותלוש של פיבי, אבל בכל שאר החזיתות נרשמות עליות חדות. כזכור: החברים תוהים לגבי עבר אלטרנטיבי שבו מוניקה השמנה מפתה את צ'נדלר, רייצ'ל הנשואה כמעט בוגדת בבארי עם ג'ואי, רוס משתתף בשלישייה ופיבי מגלה שפוטרה. בעיקר נחמד לראות איך גם ביקום המקביל הזה הדברים מתכנסים אל אותם מקומות - מוניקה וצ'נדלר מתאחדים, רוס מבין שאשתו אוהבת נשים, רייצ'ל מגלה שבארי בוגד בה, רוס ורייצ'ל מתקרבים.

עוד עומדים לזכות הפרק המשחק המצוין של קורטני קוקס, שבכלל משתחררת וזורחת יותר מתמיד בעונה הזו, וכמו תמיד של דיוויד שווימר. התיאור שלו לאירועי ליל אמש לג'ואי מצחיק בעיקר בזכות האופן שבו הוא מגיש אותו. בונוס נפלא במיוחד הוא הפתיח, שצולם במיוחד כדי להציג את היקום האלטרנטיבי למשך פרק אחד בלבד.

עלילה שטותית למדי לג'ואי, שמנסה להופיע בפריים בטלוויזיה כטלפן מאחורי המנחה בשירותרום, אבל הוא מתחבר נחמד לנסיונות של פיבי להפריך את טענתו שכל מעשה נדיבות טומן בחובו גם אנוכיות. פיבי באופן כללי משעשעת במיוחד בפרק הזה, מההבנה השקטה שאין סנטה קלאוס ועד למעשה הנדיבות שלה שכנראה הוביל למותה של דבורה.

שני הסיפורים האחרים טובים יותר. סוד יחסיהם של מוניקה וצ'נדלר ממשיך להניב קומדיה נהדרת, ואגב כך לחזק את החיבור ביניהם. הוא עלול היה להיראות מופרך אחרי כל כך הרבה פרקים של ידידות וכל כך הרבה שנים של היכרות ביניהם, אבל הכותבים משכנעים שיש כאן משהו מיוחד. וכמובן, מצחיקה ההתלהבות של צ'נדלר מהגילוי שמוניקה מחשיבה אותו כסקס הכי טוב שהיה לה אי פעם, כמו גם הניסיון שלו לסחוט פרטים בנושא בפני האחרים.

באשר לסיפור השלישי - אמילי אומרת לרוס שתיתן לו הזדמנות שנייה אם ינתק את הקשר עם רייצ'ל. יש משהו מאוד מלאכותי בסצנות בין רוס לבין הבריטית. לא רק שדמותה של אמילי מעולם לא אופיינה באמת, אלא שהשחקנית הלן בקסנדייל הייתה בהיריון ובעצם נוטרלה מלהשתתף בסגירת הסיפור כמו שצריך. למרות זאת, הסדרה סוחטת אמינות מההשלכות של אחרי החתונה. הגיוני שאחרי מה שאמילי עברה היא תדרוש ממנו להפסיק להתראות עם רייצ'ל, ויפה שדווקא רייצ'ל היא זו שמשכנעת אותו להיעתר לה בלי שתדע מה הייתה בקשתה.

כששריפה פורצת בדירה של רייצ'ל ופיבי, הן צריכות לעבור לדירה של ג'ואי או מוניקה. השתיים מתחילות להתחרות מי תהיה איפה. ג'ואי מבקש מצ'נדלר שיחזור לקשר עם מישהי שלמדה איתו בקולג' והפכה לבמאית, כדי לקבל אודישן לסרט הבא שלה. אחת מהסטודנטיות של רוס מציעה לו לצאת.

כמעט הכל בפרק משעשע אבל לא הרבה יותר מזה. למשל הנוסחה האידיוטית של ג'ואי לזכור את ימי השבוע, או העובדה שאחרי כל המאמצים של צ'נדלר חברו לבסוף שוכח ללכת לאודישן. בכל זאת הפרק חביב בזכות טריפת הקלפים ששוב מעבירה חברים מסוימים אל דירות אחרות, מה ששוב מביא לקדמת הבמה את ההבדלים בין כולם.

אמנם צריך להשעות את ההיגיון בכל הנוגע למוניקה, שהאירוח המחבק שלה מוגזם בצורה בלתי סבירה, בעיקר מאחר שמדובר בשתי חברות שכבר היו שותפות שלה בעבר, אבל מנגד קיבלנו את קלאסיקת "את אצל ג'ואי" כשהספגטי של רייצ'ל נפל על השטיח. גם עלילת רוס חמודה, שוב בזכות שווימר, הפרצופים שלו והרגע שהוא דוחף את אליזבת' הצדה ברחוב כאשר הקולגה שלו הולך מולם.

נחמד להיחשף להיסטוריה לא ידועה של רייצ'ל/ריי-ריי, ו-ווינונה ריידר ממש אחלה כאן בתפקיד חברתה מתקופת הקולג', אבל כל סיפור הנשיקה הלסבי מרגיש מאולץ הרבה יותר מדי. עצם הרעיון שפיבי לא מאמינה לה שעשתה משהו כזה פרוע, ההכחשה הגורפת של מליסה ואז גילוי האהבה משום מקום רק כי רייצ'ל נישקה אותה - הכל שם די מרגיש טיפשי ומהונדס כמעט כאילו ג'ואי עצמו הגה אותו כדי לאחד בין שתי נשים יפות. למעשה, התגובות המאוד-מצחיקות והמתבקשות שלו לבדן - שוות את הבעיות.

השותפות בין פיבי לרייצ'ל לא הניבה יותר מדי עלילות למרות ההבדלים המאוד ניכרים בין השתיים, כך שהפרק הנוכחי מתבקש בהקשר הזה ומשחק טוב על הפערים: רייצ'ל קונה שולחן מחנות רהיטים פופולרית ואומרת לפיבי שמצאה אותו בשוק הפשפשים.

לא מדובר ברעיון או בביצוע מבריקים במיוחד, וניכר שהוא נוצר בעיקר כדי לשלב תוכן שיווקי, אבל הסיפור משתפר ברגע שרוס, שקנה את אותו שולחן, נאלץ להישאב לשקר הזה ולספוג עלבונות, ואז גם לנסות לסבך את רייצ'ל עם שאלות על מקורות הרהיטים והתקופות שמהן הגיעו. גם יש שם רגע חכם במיוחד כאשר רוס מקשר בין היותה של פיבי תאומה לבין הצורך שלה להיות ייחודית - משהו מעניין ששופך אור על דמותה אפילו בשלב הזה של הסדרה.

העלילה האחרת לא אפויה בשום צורה - לא מלכתחילה ולא בדיעבד: ג'נין (אל מקפירסון), כעת זוגתו של ג'ואי, אומרת לו שהיא לא אוהבת את מוניקה וצ'נדלר ומציבה אותו בפני בעיה. עצם האיחוד בין ג'ואי לג'נין בפרק שלפני כן היה חפוז ונגד את כל מה שקדם לו, וכעת פתאום היא לא סובלת את מוניקה וצ'נדלר בלי הרבה מחשבה מאחורי כן, בעיקר בכל הנוגע לצ'נדלר, שאותו היא מכנה "פשוט בלה". אירוני בהתחשב בכך שדמותה שלה - כמו כמעט כל דמות משנית בסדרה - נטולת אופי לחלוטין. אנחנו מכירים את מוניקה וצ'נדלר שנים, בטח אפשר היה למצוא סיבות יותר סבירות לכך שג'נין לא תחבב אותן. התוצאה בכל זאת לא נוראית בזכות הזעם של מוניקה כשהיא מגלה על כך, אבל בכל זאת נותרת תחושת החמצה.

הסיפור של רוס, שמוצא גידול מוזר על הישבן שלו, לא אחיד ברמתו - הסצנה שבה כל הרופאים גוהרים מעל עכוזו מצחיקה, אבל נדמה שהמטפל האלטרנטיבי נכתב כלאחר יד כדי לסגור את הסיפור. אף על פי כן, הכל עובד בעיקר בזכות התגובות של שווימר. עלילת פיבי, שמתקשה לבחור בין שני בחורים, כבאי ומורה בגן ילדים, חמודה ומאפשרת לקודרו לבהוק בלי להידרש לשטיקים הרגילים האקסצנטריים של דמותה.

קורותיה של מוניקה, הבטוחה שפיט עומד להציע לה נישואין, חביבים, כולל הסצנה המשעשעת שבה כל החברים חוקרים בעיניים משתאות את ביתו המרשים של פיט, עד לרגע שבו הם מנהלים לבסוף את השיחה האווילית. הוא מכריז שברצונו להפוך למתאבק מקצועי. מבחינה קומית זה לא ממש עובד. המהלך מגיע משום מקום ובעיקר נראה כמו הכשרת הקרקע לפרידה בין השניים, כלומר מלאכותי.

הפרק מאזן בשלמות בין היכולת הפנומנלית של רוס לעצבן לבין המשחק הקומי המצוין של שווימר, וזה בהחלט איזון עדין. בכלל, זה פרק שמעמיד במבחן את החברות הקרובה בין שלושת הבחורים, כי לא רק שרוס מתברר כשותף בלתי נסבל, אלא צ'נדלר וג'ואי מוכנים להשליך אותו לדירת פח כדי להיפטר ממנו (ולא, חלילה, פשוט לדבר איתו על הדברים שהוא צריך למתן אצלו כדי לחיות איתם במשותף). אבל כדרכה של "חברים", הקסם המשותף של הקאסט מכריע בסופו של דבר את הבעיות.

בתוך כך, רייצ'ל מנסה לשחק משחקי מוחות עם דני, שלא הזמין אותה לדייט נוסף אחרי הראשון, ועכשיו גם לא מזמין אותה לחנוכת הבית שלו. היא מצחיקה במיוחד עם החישובים המופרכים של "הוא יזמין אותי, אני לא אזמין אותו" שלה, במה שנראה כמעט כמו פארודיה על קומדיות רומנטיות. גם פיבי משעשעת בחיבור שלה עם לארי, מפקח תברואה שתפקידו לוודא שמסעדות עומדות בתקן הדרוש, בפרט כשהוא מפגינה את החרמנות שלה עליו ("הוא יכול לבוא לבדוק את המטבח שלי מתי שירצה").

אחרי מערכת יחסים מעט קרינג'ית ופרידה נוגעת ללב עונה קודם לכן, האיחוד המחודש של מוניקה וריצ'רד כשהם נתקלים זה בזה בספריית וידאו - נוטה בעיקר לעבר הצד השני. ההיסטוריה ושברון הלב ההדדי שוררים ביניהם ועוזרים לטעון את העלילה ביניהם הפעם ברגש אורגני שמחפה על היעדרן של בדיחות מוצלחות באמת.

שני הסיפורים האחרים מחפים על כך - לא ברמת הצחוקים, אם כי יש כמה רגעים טובים, כשם שבהליכה למחוזות הפארסה. הרפתקאות הצד של פיבי בדרך כלל לא משפיעות על שאר החבורה, אבל הפעם הזו שונה, כשהחבר האתלט שלה חושף את עצמו כל הזמן מבעד למכנסיו.

הבולבול מקפיד להציג את עצמו בפני רוב החבורה מכל זווית אפשרית, מה שמניב התפתלויות מאולצות כדי לא להגיד את המילה המפורשת "זין" תחת כללי הצנזורה של רשת ברודקאסט, ובמקביל גם כמה תוצאות מוצלחות בתגובות שלהם כל אימת שהם נתקלים בו. ג'ואי שדוחק את צ'נדלר צמוד מדי לרוברט ואז מישיר מבט בעצמו לראשונה הוא הרגע המצחיק ביותר.

החלפת הספרים בין רייצ'ל לג'ואי חביבה אף היא - הוא מסכים לקרוא את "נשים קטנות" והיא מסכימה לקרוא את "הניצוץ". דרך מחוכמת לכל אחד מהם, ובפרט לג'ואי, להתעמת עם חומרים שהם בדרך כלל לא מקושרים אליהם, ולצבוע את דמויותיהם בגוונים חדשים.

הפחד הבלתי מוסבר של צ'נדלר מכלבים גורם לבעיות כשפיבי מביאה הביתה כלבה חמודה. הסאגה הופכת לקומדיה של טעויות, אבל ככזו היא משאירה תחושה מפוספסת. זה פשוט צריך להיות מצחיק יותר. העובדה שהכלבה הזו נעלמת אחרי פרק אחד ולא מוזכרת שוב, תורמת לתחושה שהכל נעשה כלאחר יד.

רייצ'ל מזמינה את טאג להתארח בסעודת חג ההודיה, מה שמוביל לסיפור לא מסעיר ולא מפתיע. כדרכה של "חברים" ב-99 אחוזים מהפעמים, הגיבורים משיגים את מושאי אהבתם, עד שפתאום פגם עצום מתגלה באופיים של האחרים והם עוזבים את הסדרה. דווקא המרכיב הכי פעוט ושולי בפרק - רוס מקדיש את כל הערב לנסות למנות את שמות כל המדינות של ארצות הברית - הוא כנראה המשעשע ביותר בו, לא מעט בזכות ההירתמות הטוטאלית של רוס/דיוויד שווימר.

פיבי אדירה בפרק הזה, שבמסגרתו היא מתחזה לסוכנת של ג'ואי ומשיגה לו תפקידים טובים. היא עוטה על עצמה ישות חדשה לחלוטין וחושפת עוד פן מסקרן באישיותה - אסרטיבי וקשוח, אבל כזה שמפגין חמלה ואפילו רפיון לנוכח הפרצופים שבורי הלב של ג'ואי. בכלל, נראה שפיבי הכי מוצלחת כשהיא מצוותת איתו, ובפרט כשהיא מתחזה למישהי אחרת, מה שקורה שוב ושוב איתו ובכלל.

הסיפור של צ'נדלר, המבין שהוא מפחד ממחויבות ומבקש עצה מהבנות, מזכיר את הפרק מהעונה השנייה שבו מר הקלס מת וצ'נדלר סומן כבן דמותו הצעיר (ע"ע הפרקים הגרועים). אלא שהפעם זה נעשה הרבה יותר טוב והרבה יותר אורגני. החשש של צ'נדלר נראה כן והניסיון שלו להתמודד אמנם מוביל לסצנות דרמטיות שלא לצורך - ג'ניס עוזבת בבת אחת וכו' - אבל בגדול זה היה טיפול נבון ומבדר בהרבה, כולל ההשוואה למה שהיה קורה אילו המגדר היה הפוך, האישה תלותית והגבר בורח.

אפרופו מגדר, הנה עוד פרק שבו "חברים" ממחישה את הנוקשות המגדרית שלה: רוס נבהל כשהוא רואה את הבן שלו עם בובת ברבי.

עם ריח של סיום עונה באוויר - וטיול משותף נוסף של החברים אל נופים חדשים וממש לא הכרחיים - "חברים" יוצאת מגדרה כדי להשליך משוכות על יחסיהם של מוניקה וצ'נדלר. התוצאה לא ממש משכנעת וגם לא מצחיקה. ריקוד לא חינני של צעד קדימה, שניים אחורה, כשצ'נדלר מגלה שמוניקה נפגשה עם ריצ'רד לארוחת צהריים. רגע הם משלימים ובמשנהו הם שוב מוצאים סיבות לריב, מה שמגיע לשיא מגלגל עיניים בסצנת הסיום: צ'נדלר הולך למצוא את מוניקה הלכאורה-מבואסת בקזינו ומוצא אותה צוהלת ליד שולחן בלאק ג'ק.

פיבי, רוס ורייצ'ל מוצלחים בהרבה. הראשונה חמודה מאוד בניסיון הנואש שלה לגרום לטיול הנוכחי להתעלות על קודמו שהחמיצה בלונדון, ואילו המתיחות הקטנות והפומביות של רוס ורייצ'ל במטוס ממחישות שוב את החיבור בין השניים, ומלבות את שאלת האיחוד שמרחפת מעל הסדרה רוב חייה.

ג'ואי מועמד לראשונה לפרס של אופרות סבון ולוקח לטקס את רייצ'ל. נאום ה"זכייה" שלו - שמפסיד בקטגוריה שלו אך מקבל פרס עבור עמיתתו - מספק כאן מנת קרינג' שבדרך כלל לא מקבלים מ"חברים", אבל גם מי שכמוני אינו חובב מבוכות עמוקות מוכרח להודות שמאט לבלאנק נפלא פה. האימונים על פרצוף המפסיד-בכבוד, הזעם על ההפסד מול המצלמות בזמן אמת, הלקוניות שבה הוא מגיש פרס לאחר מכן - הפרק נותן לו הזדמנויות להבריק והוא לוקח אותן בשתי ידיים.

גם דיוויד שווימר נהדר, כמו תמיד, עם עלילה פחות מרכזית (רוס מתמודד עם סטודנט שאומר שהוא מאוהב בו). האופן שבו הוא מדגים לסטודנטים איך לדעתו נשמע דינוזאור הוא היסטרי. הסיפור השלישי שחוק יותר: פיבי מתחילה לצאת עם מישהו, מה שגורם למוניקה לקנא בכל הפעמים הראשונות של מערכת יחסים שהיא לא תחווה שוב. זה מזכיר עלילה דומה מאוד מהעונה החמישית - גם אז מוניקה קינאה בפיבי על מערכת היחסים החדשה שלה (עם גארי השוטר), שהייתה בשלב הלוהט שלה. לכן העלילה שלה עכשיו מרגישה חבוטה, והיא כזו גם מצד התגובה של צ'נדלר (עם זמן מסך מאוד מועט בפרק, באופן חריג), אבל זה בכל זאת חמוד כי מתאפשר לו שוב להגיד את הדברים הנכונים ולכבוש את לבה.

לא ברור למה הפרק קרוי על שם העלילה הכי ארעית, שולית ולא מעניינת בו (ג'ואי מבקש מבעלי הניקוי היבש להחזיר את תמונתו כלקוח מפורסם של המקום), כשמתרחשים בו דברים משמעותיים בהרבה. הסיפור של מוניקה וצ'נדלר (הוא מגלה שהיא שריינה מיקום לחתונה שלהם) חביב גם בזכות חילוף התפקידים המסוים בין השניים, כשהפעם הוא הנוזף והיא הננזפת, וגם בזכות הטוויסט שבסוף, המגלה שצ'נדלר בעצם מתכנן להפתיע את מוניקה.

וחלק הארי של הפרק: רוס ואליזבת מתגנבים לבקתה המשפחתית שלה. אביה, פול (ברוס וויליס), שאיים לגרום לפיטוריו של רוס בגלל שהוא יוצא עם סטודנטית, לוקח את רייצ'ל לאותה בקתה. קומדיית הטעויות הזו הייתה יכולה וצריכה להפוך לזהב לכל אורכה. "פרייז'ר" כבר הוכיחה שמדובר במיקום אידיאלי לפארסה מהסוג הזה. אבל הפרק של "חברים" לא מצליח להתעלות.

הוא מתבסס על קומדיה לא סבירה שנשענת על פִתיות מהממת מצדו של פול, כמו רייצ'ל שתמיד קוראת בקול גדול מה הם הולכים לעשות עכשיו, או בכלל נוכחותה של אליזבת' שבאה "לעשות שיעורי בית". מעבר לכך, וויליס פשוט לא מצליח לרומם את החומרים. אמנם הוא קצת יותר משוחרר מאשר בפרק הראשון איתו, אבל קומדיה מהסוג הזה היא בעליל לא בשבילו.

ויחד עם זאת, יש כמה רגעים מצוינים ששווים את הכל. כולם בזכותו של דיוויד שווימר, כמובן: כאשר הוא מדדה בצעדים קטנים עם המכנסיים למטה בשעה שהוא שומע את פול ורייצ'ל מגיעים במפתיע, מחפש מקום להתחבא; ומאוחר יותר, ברגע של קומדיה פיזית אדירה, הוא עומד כמו לולב מאחורי דלת חדרו של פול כשהלה נכנס, ואז יורד באלגנטיות ובדממה על ברכיו וממשיך באותה אלגנטיות אל מתחת למיטה. הניואנסים של שווימר בשניות האלה קורעות מצחוק, עם מעין תנופת ראש שהוא עושה לפני שהוא משתוחח. רגע פשוט נפלא שמקפיץ את הציון של הפרק עם עצם קיומו.

פרק מוצלח עם כמה רגעים נהדרים, בראשם כל מה שקשור לשיטת ה"חיבוק וגלגול" של רוס. ראשית כשהוא מציג בפני צ'נדלר כיצד עושים זאת, מתחיל צמוד ואינטימי מדי ואז מחליט להשתמש בכרית (שווימר מעולה כהרגלו), ולאחר מכן כשצ'נדלר מנסה את השיטה על ג'ניס ובטעות משליך אותה לרצפה.

הסיפור של מוניקה שמנסה למלא את החלל בליבה אחרי הפרידה מריצ'רד באמצעות ריבה ואז בעזרת תרומה מבנק הזרע, ממשיך את המגמה הרגישה של הטיפול בדמותה אחרי תום היחסים. גם במקרה שלה יש שיא מאוד יפה, כשג'ואי מתאר לה את העתיד שהוא תמיד ראה עבורה בעיני רוחו, מה שגורם לה לשקול שוב את החלטתה.

באופן יאה, בן זוגה של קוקס דאז במציאות, ארקט, ולעתיד אבי ילדיה, התארח בסדרה כבחור שעוקב אחרי פיבי. זו הייתה העלילה הכי פחות טובה בפרק, בעיקר כי ארקט עצמו די גרוע, אבל היא מוסיפה יפה למיתולוגיה המרושעת של אורסולה כמרשעת ושל פיבי כתאומתה הטובה.

אחרי שמתברר שפיבי נישאה בעבר לגבר קנדי הומו (סטיב זאן) כדי לעזור לו להשיג גרין קארד, סודות נוספים של החבורה יוצאים לאור. כמו ברוב המקרים כשסודות כמוסים נחשפים לאוזני כל - הכיף לא מאחר להגיע. הפרק ממצה היטב את הגילויים האלה, גם עם שלל הבדיחות והתהיות על הפטמה השלישית של צ'נדלר ובעיקר על הגיג של ג'ואי בסרט הכחול, שכולם צופים בו בהנאה (מהסוג התמים).

את הלב של הפרק מספקים יפה השברונות שלו: פיבי ובעלה (סטיב זאן הנהדר תמיד), בעלילה שלזכותה ייאמר שבניגוד לרוב הפעמים ב"חברים" היא עוסקת באהבה נכזבת; וכמובן רייצ'ל שמנסה לעשות קוקבלוק לרוס, אחרי שהוא מבקש ממנה עצה לגבי סקס עם ג'ולי. התסכול שלה נוגע ללב, וההדרכה שלה כשנעתרה לבסוף לעזור לו מניבה סצנה אינטימית ולוהטת בין השניים בלי שיקרה דבר.

זה פרק שכולו ענייני עבודה ושבריריותה, וככזה הוא מגבש אותו בצורה שלא רואים בדרך כלל ב"חברים". זה לא עוזר לו להיות גדול, אבל הוא כן חביב: בזמן שהיא מבקרת במקום העבודה שלה כדי להשוויץ בתינוקת אמה, רייצ'ל מופתעת לגלות שעובד זמני חתיך (דרמוט מולרוני) החליף אותה בתפקידה. ג'ואי עוזר לפיבי לקבל עבודה כניצבת בסדרה שלו, אבל היא לוקחת את תפקידה יותר מדי ברצינות. צ'נדלר מחליט על כיוון קריירה חדש: פרסום.

מדי כמה שנים אחד החברים מסדר לפיבי עבודה במקום עבודתו, ומזה צומח משהו שחרטה היא ללא ספק אחת מהתחושות שלו. הפעם זה לא היה הכי מצחיק בעולם, והרפטטיביות של סצנת העברת המגש מוגזמת, אבל הכניסה של פיבי לתפקיד מבדרת בהחלט. האירוניה היא שבכך היא די שכפלה את מעשיו של ג'ואי עצמו - שנים (ומספר מקומות בדירוג) קודם לכן גם הוא הרגיש צורך להמציא רקע לדמותו כאשר עבד אצל צ'נדלר.

אפרופו צ'נדלר ועבודה - קצת פספוס שהסדרה לא מלווה אותו בניסיון למצוא את עצמו אלא מיד עוזרת לו להתביית על כיוון קריירה חדש, אבל הרגע הכי מצחיק שם הוא זה שבו מוניקה מכינה דפדפת מלאה ברעיונות שמסודרת לפי הא'-ב', וצ'נדלר מסכל את ההשקעה כשהוא נדלק מיד על פרסום.

ג'ניפר אניסטון די פורחת בקו העלילה של הקריירה החדשה של רייצ'ל בראלף לורן, והפעם הזו אינה שונה. הניסיון אפוף העשן שלה לחדור אל המקום שבו מתקבלות החלטות נבנה בצורה נבונה ומבדרת, גם אם לא שופכת מצחוק, ולמרות סצנת הסיום הקריקטורית שבה צ'נדלר יונק מהסיגריה של הבוסית ללא התראה.

האנאליות של מוניקה זוכה לדגש גדול בשורת הפרקים הזו. הפעם היא ופיבי מארגנות מסיבת הפתעה לרייצ'ל חודש לפני יום הולדתה, וכאשר מוניקה משתלטת על האירוע, הנקמה של פיבי בה מרגישה מאוד במקום, וגם מאוד משעשעת.

יש משהו מעניין בפרק הזה. למרות גילה המתקדם של "חברים" הוא חושף בפנינו שני דברים חדשים: מה מתרחש בארון הסגור של מוניקה, והדינמיקה המחודשת המביכה בין מוניקה לפיבי כאשר האחרונה מעסה אותה, אחרי שגילתה שמוניקה מקבלת עיסוי קבוע ממעסה מקצועית. זו עדות לנסיונות המוצלחים ברובם של הכותבים למצוא תמיד משהו חדש, על אף שבשלב הזה כבר נאמר הכל לכאורה. הרעננות הזו הופכת את שני קווי העלילה האלה לחביבים, אבל אין בהם שום דבר מבריק או כזה שנחקק (ולא עוזרת העובדה שהארון של מוניקה כבר היה פתוח בעבר).

מה שכן עובד בשלב הזה הוא אחד מקווי העלילה המושמצים של הסדרה, עניין הרגשות של ג'ואי כלפי רייצ'ל, שמשולב היטב עם ההורות המשותפת הממשמשת שלה ושל רוס. ג'ואי מבין שהרגשות שלו כלפי רייצ'ל מונעים מרוס לחוות את השמחה של האבהות הקרבה שלו. יש המון כנות ואמוציות בקו העלילה השברירית הזו, והסדרה מנווטת ביניהן בעדינות מעוררת התפעלות. בונוס: רוס בתור תינוק בחלום של ג'ואי.

זוהי הפעם האחרונה בסדרה שבה אנו זוכים לפלאשבק לעבר, עלילות שתמיד היו מצוינות בחשיפת סודות מרעישים ומצחיקים גם עבור החברים וגם עבור הצופים, בצורה שמוסיפה רובד להיסטוריה המשותפת של כולם. זה קורה כאשר רוס וצ'נדלר הולכים לפגישת מחזור של הקולג' ומגלים שכל אחד מהם שיקר לאחר בנוגע להרפתקאות רומנטיות מהעבר.

גם הפעם הזו מלבבת, אך גם חוצה את הגבול בין המרעיש למופרז. לא רק בגלל סף גילוי העריות שמתגלה (רוס נישק את מוניקה בלי שאף אחד מהם יזהה את האחר), אלא כי צריך להשעות טוב טוב את ההיגיון כדי להאמין שרוס היה בטוח שזו הנשיקה הראשונה שלו עם רייצ'ל, בלי שהנושא עלה לפני כן בכל עשר השנים של היכרותם המחודשת, כולל כמה שנים של זוגיות וקרבה גדולה.

למרות זאת, תמיד מבדח לראות את תסרוקות האייטיז המוגזמות ואת האף הקודם של רייצ'ל, והגילויים הרומנטיים היו חמודים במיוחד, אולי בפרט משום שהם כוללים את אלן פומפאו, רגע לפני שהפכה לכוכבת בעצמה ב"האנטומיה של גריי". מי שגנבה את ההצגה בכל העניין הזה היא רייצ'ל, עם התגובות המצחיקות שלה להילה הקולג'ית, ובעיקר הריקוד המאובן והקורע מצחוק. ג'ניפר אניסטון מצוינת כאן מאי פעם.

שני הסיפורים האחרים בפרק מופרכים לא פחות. דני דה ויטו מעולה כמו תמיד והתגובות של הבנות משעשעות, אבל הרעיון שישמש כחשפן הוא כזה שמלכתחילה פונה למכנה משותף נמוך למדי. באשר לג'ואי - המופיע כמתמודד סלבריטי בשעשועון טלוויזיה - כמו הרבה פעמים בעבר גם הפעם הטיפשות שלו מוגזמת עד גלגולי עיניים, אבל מאט לבלאנק מצליח לא פעם לרומם את התסריט עם ביצוע מצחיק מאוד.

סיפור החלפת הדירות היה נחמד כל זמן שנמשך, ובהתחשב בכך שתחילתו הייתה כה מעולה, קצת חבל שסופו נסגר בחופזה יחסית. ועדיין, גם הפעם זה מבדר ובסופו של דבר מדובר באחת מקשתות העלילה הגדולות של הסדרה.

הסיפור של רוס ואמילי מתקדם בכיוון המובן מאליו - הפעם הוא מציע לה לעבור לגור איתו. גם אחרי מספר פרקים בכיכובה, הלן בקסנדייל לא לגמרי מצליחה להפיח באמילי, שנותרת בידיה דמות דלה יחסית. חלק גדול מזה הוא הכתיבה כמובן, שלא באמת מפתחת את אמילי ומתייחסת אליה בעיקר כאל כלי עלילתי, אבל קשה לא לדמיין שחקניות אחרות שהיו בוראות דמות עם בשר. כזו שהייתה עוזרת להבין מה רוס מוצא בה מעבר למראה המצודד. מאחר שזה כך, דיוויד שווימר נושא את רוב המשקל על כתפיו בסצנות המשותפות שלהם, אבל מאחר שהוא מופלא זה עובד ככלות הכל.

לא בטוח שהמעלה הזו עומדת לפרק כשצופים בו במנותק ממקומו בסדרה, נדמה לי שדווקא כן, אבל אחרי רצף גדול מאוד של פרקים שבהם עיקר העלילות של צ'נדלר היו בצמוד למוניקה, מתוקף היחסים ואז האירוסין שלהם, נחמד מאוד לראות אותו עם אחת מהנשים האחרות של הסדרה. הצימודים בין צ'נדלר לרייצ'ל נדירים, ומפתיע עד כמה החבירה שלהם מחדירה רעננות לסיפור, שחמוד גם בפני עצמו, ומעורר חשק עז לעוגת גבינה: השניים לא עומדים בפיתוי ואוכלים עוגה כזו שנשלחה לשכנה שלהם.

בתוך כך, החבר לשעבר של פיבי (האנק עזריה) חוזר ללילה אחד בלבד, מה שמשבש את תוכניותיה עם ג'ואי. שובו נחמד יותר מאשר ביקוריו הקודמים שש עונות קודם לכן, ונחמד לראות את פיבי עורגת ומלאת נשמה בשלב הזה של הסדרה, שבו היא בעיקר קוצנית. מה שבעיקר חביב בקו העלילה הזה הוא דווקא הקלישאה הסיטקומית שבמסגרתה ג'ואי מגלה שפיבי קבעה משהו נוסף ולכן מנסָה לעזוב במהירות, אז הוא עושה הכל כדי לעכב אותה כדי שתתוודה. שחוק אבל עובד.

הסיפור השלישי - מוניקה מתעצבנת לגלות שרוס הוזמן לחתונת דודניתם ואילו היא לא - בעיקר נותן לה הזדמנות נוספת להתבאסס על משהו, אבל זה עובד בזכות המסתורין מאחורי היעדרה של ההזמנה. כמו כן, רוס מספק את הרגע הכי מצחיק בפרק כשהוא מנסה להתחמק מהנשיקה של דודתו, שמתעקשת לכוון לשפתיים.

רייצ'ל יוצאת עם בחור בשם ראס ולא מבחינה בדמיון שלו לרוס - עלילה מוצלחת מכמה סיבות. מעבר לכך שהיא משעשעת, היא מחדדת את הזיקה של רייצ'ל לאישיות ומראה דומים לאלה של רוס, מקנה הזדמנות לרדת על רוס עצמו, ובסופו של דבר גם הוא מספקת חיבור לשתי הדמויות שרוס ורייצ'ל דחו, בעיקר כמובן ג'ולי, הנפגעת העיקרית מסיפור האהבה של הגיבורים.

גם שתי העלילות האחרות בפרק חמודות - מוניקה עוזרת לבובי הכיפי להיגמל מאלכוהול, וג'ואי מקבל אפשרות להשתתף באופרת הסבון "ימי חיינו", בתנאי שישכב עם המלהקת. שני הסיפורים נקשרים יפה עם ההתערבות הכפולה בין ארבעה מהחברים, שמועברת בלי מילים כשרוס וצ'נדלר משלמים לרייצ'ל ופיבי אחרי שבובי ומוניקה נפרדים, ואז הבנות משלמות לבנים כשמתחוור שג'ואי אכן שכב עם המלהקת לטובת התפקיד. הסיפור של ג'ואי בפרט מרוויח בענק בזכות המפגש הראשון שלנו עם אסטל, הסוכנת שלו, שמדגימה לו איך היא נראית כשהיא אקסטטית. תפקיד נפלא של ג'ון גייבל (שקודם לכן גילמה את האחות בלידה של קרול).

איזו הברקה זו לתת לג'ואי להדריך בקורס משחק באופרות סבון. הזדמנות לכלי משחק נהדרים באמת, כמו מה לעשות כשצריך לבכות, כשחורשים מזימות ובעיקר - כשמקבלים חדשות רעות: מחלקים 232 ל-13 כמובן. פרצופו חסר האונים של ג'ואי הוא פרייסלס, והשימוש באותן טכניקות מיד לאחר מכן בעולם האמיתי, כאשר הוא מנסה לחבל באודישן של אחד מתלמידיו, רק מוסיף לברק.

הסיפורים האחרים בסדר. עלילת מכונית המרוץ אמנם קצת פרווה, אבל לפחות מובילה לגילוי שג'ניס מתנשקת עם מי שאמור להיות בקרוב בעלה לשעבר. במקרה של רוס, רייצ'ל ואביה בארוחה משותפת - רוב הזמן העלילה לא נעימה במיוחד פשוט כי האב אכן בלתי נסבל. עם זאת, ועל אף השימוש בכלי תסריטאי שחוק למדי, התוצאה לבסוף מבדרת: הוא ורוס מצליחים סוף סוף למצוא מכנה משותף - הביקורת שיש להם על רייצ'ל - אחרי שניסתה בכל מאודה לגרום להם להסתדר.

שוב מגיע סוף עונה ושוב יחסיהם של מוניקה וצ'נדלר עומדים למבחן מאולץ: פעמיים בגלל ריצ'רד בעונות 5 ו-6, ועכשיו מפני שצ'נדלר נעלם להם רגע לפני החתונה. מבין שלושת התרחישים הנוכחי הוא הכי פחות גרוע - בהתחשב ברקורד של צ'נדלר עם יחסים ארוכי טווח, הוא לפחות מרגיש אורגני ומתקבל על הדעת, גם אם בצורה מאוד מאוד (מאוד) קלושה. מעבר לכך, גם מה שמסביב - האירוע, המפגש בין הוריו של צ'נדלר, הפאשלות התמידיות של רייצ'ל, הנאום החמוד של רוס - מוצלח ועוזר לעלילה לעמוד.

במקביל ג'ואי עובד לצד כוכב קולנוע (בגילומו של גארי אולדמן) שיורק בזמן שהוא מדבר. סשן המשחק היורק של השניים הוא קומדיה פיזית מבדרת מאוד. היא בונה סיפור מצחיק מרעיון קטן, כולל שלל רגעים טובים לאורך הדרך (האהוב עליי הוא כשג'ואי מתבאס לעשות חזרה כי זה עתה תיקנו לו את האיפור), ולבסוף גם פאנץ' מוצלח שבמסגרתו מתברר שהשחקן בהחלט מודע ליריקות שלו ומבחינתו זה חלק ממשחק טוב, מה שהוא מנחיל גם לג'ואי.

עוד "חברים":
בלבול, מחוות וג'ק באוור: כך הגיבו "חברים" ושאר הטלוויזיה האמריקנית מיד אחרי 11 בספטמבר
לכבוד האיחוד: השינויים הקוסמטיים שעברו שחקני "חברים"
האיחוד של "חברים" רחוק משלמות אבל כובש ושופע קסם - בדיוק כמו הסדרה
השפית של "חברים" לא הלכה לשום מקום: כך תכינו בבית את "השניצל של מוניקה"

בחלק הרביעי של דירוג כל פרקי "חברים": הפינאלה של הסדרה, הצעת הנישואין של מוניקה וצ'נדלר ועוד.