דירוג כל 236 פרקי "חברים" מהגרוע לטוב - חלק 4: כולל האחרון בסדרה

תזכורת: לכבוד חגיגות 30 שנה ל"חברים" אנחנו מציגים דירוג של כל 236 פרקי הסדרה, כולל נימוקים ופירוט לכל פרק. כל אחד מהם קיבל ציון לפי פרמטרים מסוימים - עד כמה הוא מצחיק, חכם, עומד במבחן הזמן, מקסים, וכן הלאה - והשקלול הניב את התוצאות שלפניכם, שמובאים בשישה חלקים בימים שני וחמישי. פרקים כפולים מוצגים כך גם בדירוג, מאחר שנכתבו ובוימו על ידי אנשים שונים, מלבד האחרון בסדרה.

בחלק הרביעי: הפרק האחרון של הסדרה, הרגעים הטובים בסיפור ג'ואי ורייצ'ל (בהחלט היו כאלה), הצעת הנישואין והחתונה של מוניקה וצ'נדלר, השיזוף של רוס, צ'נדלר בתיבה, פיבי הופכת קצת למרשעת וגם משיקה לראשונה את רג'ינה פלנג'י, ועוד.

מדובר בדירוג סובייקטיבי לחלוטין, כך שאם אתם חולקים עליו אתם מוזמנים להגיב כאן בתגובות, או בקבוצת הטלוויזיה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.

עוד בפרויקט 30 שנה ל"חברים":
דירוג כל הפרקים - חלק 1, הפרקים הגרועים: הראשון, ג'ואי ורייצ'ל מתחממים, פרקי הלקט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 2: השיניים של רוס, הריצה של פיבי, ברוס וויליס, בראד פיט ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 3: בעיות מגדריות, הפרק הראשון המצחיק של הסדרה, האורח האנדרייטד ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 5: ה-pivot של רוס, הקינוח של רייצ'ל, האמבטיה של צ'נדלר ועוד
דירוג כל הפרקים - חלק 6: 40 הגדולים של "חברים"
איך נראים היום הילדים של "חברים"? בדקנו והופתענו
מהמוזה של ספרינגסטין ועד "90210": התפקידים הראשונים של כוכבי "חברים"
30 שנה ל"חברים": כל השאלות הבוערות על הסדרה האהובה - והתשובות
יודעים הכול על "חברים"? בואו נראה אתכם עונים על החידון הקשה

זה פרק מאוד חמוד רוב הזמן, עד שהסוף - או לפחות חלק אחד ממנו - מחרב אותו. משחק הכדור שמתחיל בין רוס לג'ואי ואז מתפרס עם צ'נדלר ולאחר מכן מוניקה, שכמובן הופכת אותו לתחרות אובססיבית אחת גדולה, מניב קסם רב מהדינמיקה של הקבוצה הזו. מין עוגן כה אווילי ובכל זאת חמוד שסביבו שאר אירועי הפרק חגים.

רייצ'ל קונה חתול ספינקס יקר מאוד, מכוער ותוקפני. הוא מצחיק מעצם התגובות שהוא זוכה להן, ואז גם בניסיון שלה למכור אותו (וההברקה באופן שבו היא מצליחה לעשות זאת). במקביל, התקדמות היחסים של גארי (מייקל רפפורט) ופיבי חמודה בפני עצמה וגם מקרינה על הקשר בין צ'נדלר למוניקה.

הכל כה נהדר עד שמגיע הרגע שחותם את יחסיהם של גארי ופיבי. לא בפעם הראשונה ב"חברים", הכותבים נדרשו לסיים יחסים רומנטיים משמעותיים של אחד החברים, ועשו זאת בצורה חפוזה שהתנקשה באופיה של הדמות האחרת כפי שנבנתה עד אז. המקרה של גארי הוא כנראה הגרוע מכולם: הוא ופיבי מתעוררים במיטה ביחד בדירתם החדשה ואז הוא יורה ממשכבו על ציפור שורקת בחלון. זה רגע כה חסר השראה, מטומטם מכל היבט ומעליב אינטליגנציה, שהורס בשנייה אחת את כל מה שהסדרה בנתה עד כה בסיפור שלהם.

אחת העלילות הכי שנויות במחלוקת ב"חברים" היא ההתאהבות של ג'ואי ברייצ'ל. בעיניי היא דווקא נעשתה באופן אורגני ויפה בגלגול החיים הראשון שלה, בעונה השמינית, כשהייתה רק כמיהה לא ממומשת. זה כך לא מעט בזכות היכולת של מאט לבלאנק לשדר ערגה ורוך, אבל גם מפני שבסופו של דבר הסיפור נבנה יפה. הפרק הזה הוא כנראה המקור לכך - רייצ'ל מחפשת דירה שתתאים לה ולבתה העתידית, וג'ואי מנסה לשכנע אותה להישאר כשותפתו למרות זאת. הפרק משקף נהדר את הקשר העמוק שנרקם בין השניים, שמביא את ג'ואי להקריב מעצמו כדי שהיא תישאר בדירה.

שתי עלילות נוספות בפרק חביבות: רוס מנסה לעזור לרייצ'ל לקבל דירה שהתפנתה בבניין שלו, ופיבי שמחה כשאריק (שון פן) מספר לה שנפרד מתאומתה ומציע לה לצאת. לעומת זאת, הסיפור של מוניקה, הסבורה שהמנקה החדשה שלהם גונבת לה בגדים, מעורר בעיקר חוסר נוחות ומבוכה.

המסגרת הגדולה של הפרק, משחקי הכיסאות/דירות/חדרים/שותפים, קושרת אותו בצורה נהדרת: רוס מציע לרייצ'ל לעבור לגור איתו, ומסרב להודות שעדיין יש לו רגשות כלפיה. מוניקה וצ'נדלר מתווכחים לגבי מה לעשות בחדר הנוסף בדירה, מה שגורם לרייצ'ל לתהות אם היא אכן צריכה לעבור.

התמה מרוממת גם את החלקים שבפרקים קודמים פחות עבדו, כמו ההתנהגות המעט קריפית של רוס, שעד כה עדיין לא ביטל את נישואיו לרייצ'ל. הפעם הקריפיות נמסכה בקומדיה באמת מוצלחת מצד אחד - עם ההפכפכות של רוס בנוגע ליתרונות והחסרונות בשותפות עם רייצ'ל - וברגש כן מצד שני: ההכרה שלא מדובר רק בחרדה לגבי הסטטוס שלו כגרוש בשלישית, אלא שעדיין יש לו משהו אמיתי כלפיה. כמו תמיד, דיוויד שווימר פשוט נפלא בכל מה שהוא עושה כאן.

מוניקה וצ'נדלר גם היו בסדר, ויכוחים מתבקשים לנוכח המצב החדש, אבל העלילה של ג'ואי - שמחפש שותפה לוהטת בת 19 - פשוט לא עוברת היום, לא כקומדיה ולא בכלל, וספק אם הייתה לגיטימית גם בזמן אמת.

מראש היה ברור שיש תוקף קצר למערכת היחסים בין צ'נדלר לקאת'י, וחבל שכך, כי החיבור ביניהם היה באמת נהדר ופאג'ט ברוסטר נפלאה בתפקיד. עוד יותר מצער שזה נעשה תוך השחרה של דמותה. כן, היא לכאורה בגדה עוד קודם בג'ואי, אבל לאורך פרקים הסדרה תיארה נהדר כיצד הקשר האמיתי הוא עם צ'נדלר - ואז פשוט זרקה את זה לפח באבחה. אף על פי כן, זו הייתה דרך מחוכמת להעלות מחדש את הפרידה של רוס ורייצ'ל ואת הדילמה המוסרית שעמדה בבסיסה. מקרה קאת'י מבהיר שברור שמה שרוס עשה לרייצ'ל היה מעשה בגידה, ואף חמורה במיוחד מאחר שהיו הרבה יותר מאוהבים וקרובים לאורך זמן.

אפרופו, נחמד לראות את רייצ'ל ממשיכה סוף סוף הלאה, רק חבל שזה קורה עם ליהוק כל כך צנוני - טייט דונובן - שמקשה להאמין לכל ההתרחשות הזו (כן, הוא וג'ניפר אניסטון היו ביחד במציאות, זה לא משנה את התחושה). זה גם לא קו עלילה מצחיק במיוחד, אבל רייצ'ל מאוד משעשעת בו ואניסטון נהדרת במיוחד.

הסיפור של מוניקה, ששקועה בתביעה מחדש של תפקיד המארחת והכשרת דירתה החדשה אחרי ההפסד לבנים, חמוד מאוד. הוא אורגני ומאוד מתבקש, וגם במקרה הזה, קורטני קוקס מבצעת את הכל בחן גדול.

בסוף העונה הרביעית הכותבים הכניסו את עצמם לפלונטר בכמה חזיתות - גם במשולש רייצ'ל-רוס-אמילי וגם בסטוץ של מוניקה וצ'נדלר. בשני המקרים ההתקדמות מעניינת ומתחפרת בבחירות הראשוניות: רוס ואמילי מתחתנים ככלות הכל, אבל היא לא סולחת לו על כך שקרא לה 'רייצ'ל' במהלך טקס החתונה. רייצ'ל עצמה מנסה לנצל את ההתפתחויות כדי להתקרב לרוס. צ'נדלר ומוניקה מחפשים מקום שבו יוכלו לעשות סקס.

יחסי הזוג הנשוי הטרי עולים על שרטון ויוצרים דינמיקה חדשה בין רוס ורייצ'ל אחרי כל השנים והתהפוכות, ואילו מוניקה וצ'נדלר מתעקשים לנסות להתאחד שוב למרות כל הקשיים שניצבים בדרכם, ומדגישים אחד בפני השנייה את מה שהוביל אותם לזרועות האחר, מה שמקנה לזה עומק רגשי. זו חוליה ראשונה בשרשרת של שני הסיפורים, אבל ככזו היא מסקרנת ועשויה היטב. בונוס: פיבי משתמשת לראשונה בשם המומצא "רג'ינה פלנג'י".

הדרישות הקיצוניות של אמילי מרוס (במקרה הזה: לעבור דירה ולמכור את הרהיטים שלו) גובות סוף סוף מחיר ומעוררות התנגדות, קודם מחבריו - בפרט ג'ואי - ואז גם ממנו, כשהוא מודה בפניה שהוא נמצא באותו חדר עם השאר, כולל רייצ'ל.

זו הפעם האחרונה שהסדרה מציגה את אמילי, דמות שחבל שלא הייתה מפותחת יותר, אבל כזו שיצרה מערבולת גדולה בדמותו של רוס עם אדוות שפגעו גם בשאר החברים. המעשים שלה אולי מוגזמים, וקל יותר להזדהות עם ג'ואי העצבני מאשר איתה, אבל בסופו של דבר קשה לא להבין גם את הצד שלה אחרי ההשפלה העצומה שחוותה מצד רוס במעמד שאמור היה להיות השמח בחייה, ובפני כל האנשים היקרים לה.

שתי העלילות האחרות קטנות יותר אך חמודות. המפגש של רייצ'ל עם השכן דני מוצלח בעיקר בזכות ג'ורג' ניובורן, שמגלם אותו בקסם רב. מעיל הפרווה של פיבי מאלץ אותה פעם נוספת להתמודד עם עקרונותיה בנוגע לבעלי חיים, זמן קצר אחרי הפעם הקודמת, כשהשתוקקה לאכול בשר בזמן שהייתה בהיריון. למרות שזה מרגיש שהכותבים מאבדים רעיונות בנוגע אליה, מצחיק לראות אותה כה אמביוולנטיות, מה שמסביר מדוע רקמו עבורה את קווי העלילה האלה.

תחרויות בין החברים נוטים להחדיר הרבה כיף - לנקז קצת רעל ולהשפריץ אותו על המסך כקונטרה לחיבוקיאדה הכללית (והאהובה!) של "חברים". הפעם: רייצ'ל רוצה דייט לאירוע של העבודה ומבקשת עזרה מהחברים, מה שהופך לתחרות שידוכים: צ'נדלר ומוניקה מצד אחד ופיבי מצד שני.

מצד אחד, יש סיבה לכך שהתחרות הזו לא בדיוק זכורה בין הגדולות בסדרה. היא מגיעה בדיוק פרק אחרי תחרות אחרת (רייצ'ל ופיבי מתחרות מי תתארח אצל מוניקה ומי אצל ג'ואי אחרי ששריפה פורצת אצלן), ובשלב הזה אחד מהאפיונים הכי חזקים של מוניקה, ואולי החזק ביותר, הוא התחרותיות הלא-בריאה שלה, מה שהופך אותה לחד ממדית. מצד שני, זה בכל זאת נחמד גם הפעם: שני הבחורים שמובאים אל החזית הם בסך הכל סטטיסטים במערכה, וקצת משעשע לראות שהיחס כלפיהם הוא בדיוק כזה; והקרבות בין הצדדים מבדרים, כשפיבי במיוחד הופכת להיות רעה בלי לאבד את החן שלה.

שתי העלילות האחרות חביבות גם הן, למרות אי אילו בעיות. ג'ואי מצחיק בנסיונות המגושמים שלו לכפות על חבריו להשתתף איתו ברכישת מקרר, אבל פה ושם יש בדיחות מאולצות וגם מאט לה-בלאנק לא לגמרי מחזיק את זה. במקרה של רוס, למרות שהניסיונות הקולניים שלו ושל אליזבת' הסטודנטית לא להיראות כזוג בפרהסיה לא בדיוק אמינים, ולמרות רגעי הקנאה הפעם, מערכת היחסים ביניהם משורטטת בצורה טובה וחיננית.

ג'ואי לחוץ כי התפקיד שלו באופרת הסבון מחייב אותו לשחק אדם מאוהב. הוא נעזר ברייצ'ל כדי שהמשחק שלו יהיה אמין, והדבר מוביל לחלום רומנטי שלה עליו. יש משהו מאוד הולם בכך שהסיפור בין ג'ואי לרייצ'ל ניצת מחדש באמצעות "ימי חיינו". הסדרה אמנם טיפחה את הדבר הזה בצורה עדינה ונבונה ככל הניתן, וכך עשתה גם הפעם, אבל עצם הרעיון הזה מתאים יותר לסדרה שנמשכת כבר נצח, לכותביה אזלו הרעיונות והיא חובבת קווי עלילה גסים וקלים דוגמת משולשים רומנטיים. במקום להסתפק בכך שהצליחו לנטרל את המוקש ולהמשיך הלאה, החזרה לקו העלילה הזו נראית פשוט כמו רעיון רע, וזה לא משנה שהסיפור הפעם חביב ומבדר ושמאט לבלאנק מצטיין במיוחד במשחקו הדרמטי.

שני הסיפורים האחרים מוצלחים יותר על הנייר מאשר בפועל: פיבי מגיעה לנגן מחוץ למסעדה של מוניקה, למגינת לבם של הסועדים שממתינים בחוץ ושל מוניקה עצמה. צ'נדלר ורוס מנצלים חופשה שהוזמנה במלון יוקרתי, ולנוכח השירות הגרוע של המקום מחליטים לנצל כל מה שביכולתם.

הריב של מוניקה ופיבי יכול וצריך היה להיות מצחיק בהרבה, וההתפייסות שלהן בסוף נראית חפוזה כי סוף הפרק כבר מעבר לפינה. צ'נדלר ורוס היו מוצלחים יותר בזכות דיוויד שווימר (הפתעה!), שגילם את רוס בשוגר ראש מצחיק מאוד, אבל מעבר לכך ההרגשה היא שהמיקוד רק בעניין הנקמה במלון, במקום ביחסים של רוס וצ'נדלר, הוא הזדמנות מפוספסת מכל היבט.

מעניין לראות שבשלב הזה בחייה של הסדרה ג'ואי מקבל שלל עלילות משל עצמו, מנותקות למדי מהאחרים. הפעם הוא מלמד את טריגר, אב הבית של הבניין, לרקוד. אמנם כן, הסיבה שהוא חובר לטריגר היא כדי שלא יפנה את מוניקה ורייצ'ל, אבל עיקר הסצנות שלו בפרק הן עם אב הבית. בכך הוא קצת מזכיר פיבי, שזו הייתה דרכה לאורך רוב הסדרה, כולל הפעם, כשהיא רוצה לצאת עם אחד מלקוחותיה אבל אסור לה לעשות זאת כחלק מתנאי ההעסקה שלה. בשני המקרים מדובר בעלילות חביבות. אולי של ג'ואי קצת יותר, בזכות החן הגדול של מייק הגרטי, שמגלם את טריגר והלך לעולמו לפני כשנתיים וחצי.

הסיפור של צ'נדלר ורוס - האחד מגייס את האחר לעזרתו כשהוא מחליט לפרוש ממכון הכושר - צפוי וסיטקומי מאוד, אבל עובד נהדר פשוט כי שניהם נהדרים, גם לחוד וגם ביחד. אך ראוי שכך הפרק נגמר, עם הבנקאית היפה ששכנעה אותם לפתוח חשבון משותף.

יש פרקים שבהם אחת העלילות כל כך חזקה ואיקונית, כך שגם אם השאר פחות טוב הוא פשוט נשכח בצד. יש גם פרקים שבהם רגע אחד בלבד מנקז אליו את הכל ומשכיח את כל היתר (במקרה הזה: ג'ואי משתתף במחקר פוריות ולכן לא יכול לשכב עם החברה החדשה שלו), וזה מה שקורה במקרה הזה, כשבמהלך מסיבת יום ההולדת של רייצ'ל, צ'נדלר פולט בטעות שרוס מאוהב בה.

הרגע הזה נפלא כי הוא מגיע משום מקום ואז פתאום מערער את כל מה שבא אחריו. לכאורה, כמובן, כי בדיעבד זה היה רק תחילתו של מסע ברכבת הרים. אבל בינתיים צ'נדלר מצחיק בנסיונות שלו להחזיר את השד לבקבוק, כולל ההצהרה שגם הוא אוהב את רייצ'ל כדי למנוע ממנה לנסוע לשדה התעופה. בהמשך היה חמוד גם לראות את מוניקה כבר בונה תרחישים משותפים לאחיה ולחברתה הטובה, ואז אף מתעצבנת על רייצ'ל כשהיא לא עומדת בציפיות. קלאסיקה.

רוס ופיבי נשדדים על ידי מי שמתגלה כידיד מן עברה, מה שמציף אצל רוס טראומת ילדות. פיבי ניסחה את זה במדויק בפרק, למרות שרוס עצמו פחות הסכים: נחמד לגלות שלשניים יש היסטוריה משותפת שלא ידעו עליה. היא זו ששדדה אותו בנעוריהם ואף שמרה מאז את הקומיקס שיצר. זה גילוי שמשחק על הדברים הידועים - החנוניות העצומה של רוס, עברה העברייני של פיבי - ומשתמש בהם כדי להוסיף גם להם וגם לסדרה רובד מיתולוגי מקסים. דיוויד שווימר כדרכו מעולה עם התגובות שלו, גם במהלך השוד וגם במה שמגיע לאחר מכן.

במקביל, צ'נדלר מתחיל התמחות בחברת פרסום, מה שהופך אותו למבוגר היחיד בקרב הצעירים. קורותיו אמנם לא מצחיקים במיוחד, אבל מקדמים אותו אל הכיוון הקרייריסטי שהוא חושק בו, מה שתורם גם הוא לחשיבות של הפרק בכל הנוגע לתמונה הגדולה.

אצל ג'ואי, לעומת זאת, הסיפור לא ממש עובד. הוא מפתח שיטת משחק יוצאת דופן כדי להרשים שחקן מפורסם (ג'ף גולדבלום בתפקיד אורח). הדרישה ממאט לבלאנק להיות גרוע בהתחלה ואז מעולה בפעמים אחרות, כשהוא חייב להשתין, הייתה יכולה לעבוד אילו היה שחקן מרשים מלכתחילה. אבל הוא לא, והמשחק "המוצלח" שלו מביך מרוב שהוא גרוע, ועוד יותר כזה כשמולו ניצב שחקן באמת טוב כמו גולדבלום (אם כי גם הוא לא באמת מצליח לרומם את הטקסטים של המחזה שבתוך הסדרה). מה שכן, הסצנה שבה ג'ואי סוף סוף משחרר ומתרוקן במהלך החיבוק בהחלט משעשעת, ואותה לבלאנק מבצע לעילא.

רוס מבקש מג'ואי להיות השושבין שלו, למגינת לבו של צ'נדלר, אבל ג'ואי מסתבך. מכאן צומחת עלילה די קלישאתית. העובדת הפשוטה - במקרה הזה חשפנית - שנחשדת בגניבת הטבעת זה סיפור שנחרש רבות בעבר. ועם זאת, הפרק הולך לכיוונים מפתיעים כשמתברר כשהברווז אכל אותה, ויש כמה בדיחות חמודות שנובעות מהקנאה של צ'נדלר מכך שג'ואי נבחר כשושבין.

אצל הבנות יותר כיף. מוניקה ורייצ'ל מתקנאות במסיבת הרווקים שמארגנים הבנים, עורכות לפיבי מסיבה לרגל הלידה המתקרבת, אבל מגלות שקשה לקנות מתנות למי שעתידה למסור את ילדיה, וההורמונים של פיבי גם ככה גורמים למצב רוחה להיות הפכפך במיוחד. מצבי הרוח של פיבי מציגים אותה ואת ליסה קודרו בשיאה, ומצחיק פעם אחר פעם לראות את מוניקה ורייצ'ל יראות מפניה. בנוסף, העיסוק במצב מורכב כמו זה, שבו פיבי תיאלץ להיפרד מכל העוברים שברחמה אחרי לידתם, נעשה בצורה עדינה ורגישה.

העלילה שנתנה לפרק את שמו היא החלשה בפרק ובכלל אחת התמוהות בסדרה. כל הרעיון להעביר את רייצ'ל את מסכת המבוכות ביום חגו של האקס שלה, פשוט לא ברור. על אף הנימוק שרייצ'ל מספקת, לא באמת מובן למה שתעשה את זה לעצמה ותלך לחתונה, ועוד כשושבינה בשמלה וכובע כעורים, וכשהיא כבר שם, הפרק יוצר מגדרו כדי לסטור לה עוד ועוד.

זו כנראה אמורה להיות השפלה שבסופה זיכוך, אבל אנחנו לא באמת זוכים לראות את רייצ'ל לאחר מעשה ולדעת איך הכל השפיע עליה. מה שכן, הבדיחות על חשבונה מהחברים בתחילת הפרק היו מבדרות ("אנחנו מצטערים, הכבשים שלך לא אצלנו"), וקליימקס ה"אם-כבר-אז-כבר" שבמסגרתו רייצ'ל מבצעת את ה"קופקבאנה", מספק שיא חמוד בהחלט.

שאר עלילות הפרק דווקא מצוינות. ג'ואי מנסה לקבל תפקיד בסרט חדש, ולשם כך עליו להתאמן בנשיקה עם גברים. הניסיון שלו לשלות בוסות מחבריו מצחיק מאוד. צ'נדלר מכיר אישה באינטרנט ולשניים יש חיבור חזק - התאהבות האונליין שלו היא גם חלוצית (כולל עיסוק בקאטפישינג הרבה לפני הסדרה שנוצרה כדי לעשות זאת) וגם מוציאה ממנו דברים יפים. וסוף הסיפור של מוניקה וריצ'רד, אף שהיה בעייתי ונדון מראש לכישלון, היה חכם, מרגש וכתוב היטב.

יותר מאי פעם נראה שמייק נכנס למערכת יחסים טרלולית מדי עם פיבי, והמקרה הזה הוא הקיצוני ביותר עד כה, כשהוא מגלה שבדירתה יש חולדת מחמד. בזכות החן הנצחי של פול ראד העלילות האלה בסדר, אבל בסופו של דבר השידוך בין בחור כל כך נורמלי כמוהו לבין אישיות כה ייחודית כמו פיבי נראה לא סביר במיוחד. זה כך בצורה שקצת מעוררת רחמים כלפיו, וספק אם זאת הייתה הכוונה של הסדרה.

רייצ'ל מתעצבנת כשמוניקה מזמינה את גאווין (דרמוט מולרוני), יריבה הנאה ממקום העבודה, למסיבת יום הולדתה. החיבור בין העמיתים הוא שרטוט קלאסי ויעיל של יחסי יריבות שהם בעצם הידלקות, וזה עובד. אולם מחוץ לה תמיד מקנן הסיפור הבלתי-כלה של רוס ורייצ'ל, שבשלב הזה לא מצליח לשחזר את התנופה והקסם של העבר. החיבור בין רייצ'ל לגאווין חמוד בהרבה מכל דבר שראינו בינה לבין רוס מזה הרבה זמן, וכך היה גם עם רוס והדייטים האחרונים שלו. מייק הוא דוגמה נהדרת למישהו שהגיע מבחוץ וכבש גם את פיבי וגם את הצופים, וזה בהחלט משהו שאפשר היה לעשות גם עם חלק מהחברים האחרים.

בתוך כך, העלילה הכי מוצלחת של הפרק היא השלישית: רוס ורייצ'ל שוכרים אומנת יפהפיה (מליסה ג'ורג') וג'ואי מיד מנסה לכבוש אותה. על כן רוס מבקש מצ'נדלר לעזור לו ליירט את נסיונותיו. למעשה, יש תחושה שהסיפור הזה יכול היה להיות מוצלח אפילו יותר אילו היה זוכה ליותר זמן מסך, יותר משחקי חתול ועכבר בין ג'ואי מצד אחד לבין רוס וצ'נדלר מהצד השני. גם ככה הוא משעשע מאוד, וכולל את הקטע הכי מצחיק בפרק: ג'ואי יוצא מהדירה ומגלה את צ'נדלר שועט החוצה מדירתו כדי לשאול אותו לאן הוא הולך.

ג'ואי משיג לחבריו כרטיסים להצגת יחיד בלי להצטרף אליהם בעצמו, מה שמוביל לגילוי שהוא עורך מסיבה בלעדיהם לחבריו מ"ימי חיינו". פרק כיפי עד כדי כך שהוא ממוסס את התחושה העכורה העולה מהסיפור המיותר של רייצ'ל וג'ואי בעונה הזו - מלבדו כמעט הכל עובד (אם מתעלמים מהעובדה שרק מוקדם יותר בעונה הזו ג'ואי המחיש עד כמה הוא לא יודע לשקר).

העגיבה של מוניקה על כוכבי אופרת הסבון. ההרפתקאות החמודות של רוס וצ'ארלי (איישה טיילר), בפרט הסבל המשותף שלהם מול עמיתם השלישי המשמים. צ'נדלר, שלא קיבל את העדכון ונאלץ לשבת מול מילותיה התיאטרליות של אישה זועמת (אלכס בורסטין, "גברת מייזל המופלאה", "איש משפחה"), והמסיבה עצמה שמקנה לכל תחושה של חיות.

הגילוי על כך שמוניקה בכלל חיפשה במקור את ג'ואי כדי לשכב איתו בלונדון מסעיר את צ'נדלר בצדק, והפרק יכול היה בקלות להפוך אותו לדרמה נבובה ומאולצת, אבל תחת זאת הוא מזכיר שוב את עוצמת הקשר של הזוג המאורס. "חברים" מיטיבה להצדיק ולשכנע בחיבור ביניהם, להפוך אותו לאירוע קוסמי שלא היה לו אלא להתרחש. זה אמנם כבר נעשה היטב בשנה הראשונה אחרי שהתאחדו, אבל התזכורת הזו יאה לקראת החתונה שלהם. אגב כך, ג'ואי מדלג יפה בין השמחה על כך שמוניקה חפצה בו לבין האמונה השלמה שזוג חבריו נועדו להיות ביחד.

הסיפור של רייצ'ל, רוס ובן חמוד מאוד - היא מלמדת את הילד איך למתוח אנשים ורוס מתרגז - אולי כהכנה לגילוי ההיריון שאוטוטו מגיע. כמתבקש מעלילה שעוסקת במתיחוֹת בין קרובי משפחה, היא מלאה בחדווה ילדותית ומגובה במשחק נהדר גם של קול ספראוס הזאטוט (בתפקיד בן).

פיבי מנסה לשכנע את רוס לבטל את נישואיו לרייצ'ל, ועושה זאת באמצעות שלוש בחורות זרות בבית הקפה. הרעיון להשתמש בפאנל של עלומות שיחוו את דעתן על מצבו כמישהו שעומד להתגרש בשלישית - חמוד בהחלט. הוא מזריק לסיפור מין ממד של שעשועון שידוכים, וזה עובד. הסיטואציה עוזרת לפרק לנתח את הסטטוס של רוס ולהבהיר שהשד לא כזה נורא (בעולמה הפנטסטי של "חברים"). דיוויד שווימר, כדרכו, עוזר לחומר להתרומם בזכות המשחק הקומי והדרמטי שלו, שלפעמים מהולים זה בזה. זה נכון לכל הפרק, כולל כשהוא מנחם ומחבק לבסוף את רייצ'ל בחיוך של אידיוט.

גם באזורי מוניקה ורייצ'ל הסיפור חמוד: צ'נדלר עובר לגור עם מוניקה, והיא מתבאסת לגלות שרייצ'ל מקבלת את הבשורה בשלוות נפש. ההכחשה העצמית של האחרונה והרציונליזציה שהיא עושה בדעתה למצב ("הם לא באמת יעברו לגור ביחד, בדיוק כמו שלא התחתנו") מתקבלת על הדעת, ומכשירה את הקרקע לרגע שבו האסימון ייפול והרגש ייצא ככלות הכל. פרק רגיש ונבון.

מה שכן מבאס בפרק, וגם בפרקים שקודמים לו, הוא האופן שבו פיבי הולכת ונעשית מין מרשעת. הפעם זה מתבטא בסצנת סיום שבה היא מתארת את עתידם של כל החברים, והוא עגום מאוד (רייצ'ל אלכוהוליסטית, פיבי עצמה הורגת את רוס וכן הלאה). האקסצנטריות שלה הופכת לסתם רוע לב שלא מתאים לסדרה.

אחרי ארבעה פרקים של קונפליקט מגיע המשולש בין צ'נדלר, ג'ואי וקאת'י לשיאו עם פתרון מעט מופרך והרבה ג'ואי-אי - ג'ואי מאלץ את צ'נדלר להישאר בתיבת עץ ולחשוב על מעשיו (הנשיקה שלו ושל קאת'י) בלי להוציא מילה. הקטע הוא שהסיפור הזה בכללותו כה אפקטיבי, עד שגם הוא מצליח להיות נהדר בסופו של דבר, כאשר קאת'י מגיעה להיפרד מצ'נדלר מול עיניהם המדוכדכות של החברים, בכללם ג'ואי. פאג'ט ברוסטר נהדרת בכל מובן ושוב מעבירה את תועפות הרגש שעוזרות לקרקע את הסיפור המוזר הזה, והסוף הטוב הוא בדיוק מה שפרק חג ההודיה הזה היה צריך.

שאר סיפורי הפרק היו מוצלחים גם כן, עם החלחלה של החברים מהרעיון שמוניקה תצא עם הבן של ריצ'רד, והעקיצות של רוס כלפי רייצ'ל אחרי שהוא מתבאס לגלות שהחליפה מתנות שהעניק לה, מה שלבסוף זוכה להוכחה שהוא ממש מגזים בתגובתו - רייצ'ל מציגה לו את כל הדברים שהעניק לה ושמרה עד היום מסיבות סנטימנטליות.

מוניקה מתכננת להטיל את סמכותה בעבודה החדשה שלה ולשם כך נעזרת בג'ואי. הכל נעשה בצורה כה מרושלת, כאילו הסדרה לא מנסה בכלל לשכנע אותנו שמוניקה וג'ואי מעמידים פני זרים, מתלחששים בקביעות מול האחרים. השיא מגיע כשלבסוף ג'ואי נזכר יום מאוחר מדי להמשיך את המזימה המקורית שלשמה מוניקה הביאה אותו, ואז מצופה מאיתנו להאמין שהעובדים האחרים שם קונים את זה. עלילה לא מצחיקה, לא סבירה ולא נעימה במיוחד.

שתי העלילות האחרות מפצות על כך. צ'נדלר מנסה לסדר לרייצ'ל דייט עם מישהו מהעבודה שלו. הציוות ביניהם מרענן כי הוא לא קורה הרבה, ומניב לא מעט רגעים מצחיקים שנובעים מהטעויות שהוא עושה בדרך למצוא לה מישהו. גם הרגע המשותף שלהם בסוף, כשהוא מנחם אותה בכך שאפילו לא היה צריך לשקר על מעלותיה, מקסים. הסיפור של רוס, שמתקשה לנהל מערכת יחסים עם מישהי שמתגוררת במרחק רב, קטן בהרבה אבל עדיין נהדר בזכות - שוב - שווימר. במעט שיש לו הוא מפגין את משחקו הקומי המצוין, שהפעם נובע רובו ככולו מהעייפות של רוס.

רייצ'ל מספרת לרוס שהיא בהיריון ממנו והוא לא מגיב היטב לחדשות. מסעו בשלבי האבל, אם אפשר לקרוא לזה כך, פשוט מושלם ומאפשר לדיוויד שווימר להפגין את כל הארסנל הקומי והדרמטי שלו - ראשית כשהוא זועם על חברת הקונדומים ולבסוף כשהוא מחפש את רייצ'ל, אכול רגשות אשמה, כדי לעשות הפעם את הדבר הנכון.

גם מעבר לציר הזה, הפרק פשוט כתוב טוב ומלא בדיחות שעובדות (- "חשבתי שנתחתן." - "כי זה הפתרון שלך לכל דבר?"; "היי, גדלתי עם מוניקה, אם לא אכלת מהר, לא אכלת!"). גם התגובות של ג'ואי ופיבי לבשורה של רוס - על כך שרייצ'ל בהיריון ממנו, מידע שכבר היה ברשותם - מצחיקות מאוד. בצדק הן הפכו למם שימושי ביותר.

החוליה החלשה יחסית היא זו של מוניקה וצ'נדלר: הם יוצאים לירח הדבש ונועלים את הדירה, למורת רוחם של ג'ואי ופיבי. בכל שלב בדרכם של הנשואים הטריים הם נתקלים בזוג טרי אחר שמקדים אותם ומקבל הטבות חינמיות. הסיפור אמנם לא גרוע אבל קצת סתמי. במקרה הזה יש לכך תירוץ טוב: במסגרת העלילה המקורית, שאפילו צולמה וזמינה ברשת, השניים אמורים היו להסתבך על המטוס בחשד לטרור, סיפור שהשתלב יפה בזה של פיבי וג'ואי, אבל אז הגיע אסון התאומים והוריד את זה מהפרק, פשוטו כמשמעו.

שלוש עונות של מערכת יחסים בין שניים מגיבורי "חברים" מתנקזות לפרק הזה, רגע שיותר מכל דבר אחר מייצג את השינוי שעברה הסדרה מאז ראשית ימיה - מסדרה על קבוצת חברים רווקים הדוקה במנהטן, לכדי כאלה שכבר הולכים ומתמסדים - בכלל זאת הגילוי על ההיריון של רייצ'ל.

המהמורות בדרך לחתונה מוחלקות ונתמכות על ידי רייצ'ל, שמנסה לעכב את מוניקה; ורוס ופיבי, שמוצאים את צ'נדלר ואז מנסים להפיג את החרדה שלו מנישואים שיהיו כמו אלה של הוריו. כלומר, גם בשלב כמו זה, הכוללים בני משפחה מורחבת של הדמויות, הסדרה לא מאבדת את חינה ואת הרעיון הבסיסי המקסים שהחברים עצמם הם משפחה חלופית.

"חברים" שוב ממחישה עד כמה היחסים בין מוניקה וצ'נדלר - שבאותה מידה עלולים היו להיות תחילת סופה של הסדרה - מפיחים רוח כללית במפרשיה. הפעם מוניקה מקנאת בשלב הלוהט ביחסים בין פיבי לגארי (מייקל רפפורט), ומנסה להוכיח שגם היא וצ'נדלר לא יכולים להוריד זו מזה את הידיים. אף שהתחרותיות הולכת ותופסת מקום מאוד גדול באפיון של מוניקה, עד כדי דילולו, הפרק מנצל אותה בפיקחות וברגישות כדי לקדם את הקשר בין השניים, להראות כיצד הם מתקדמים אל מקום בוגר וחדש עבור צ'נדלר, השלב שאחרי החרמנות.

שני הסיפורים האחרים חביבים אף הם. הקרינג'יות במקרה של רייצ'ל, המנשקת בטעות את האדם שמראיין אותה לעבודה, לא מפריעה לה לצלוח את המשוכה בדרך לעבודה חדשה. וג'ואי, שמנסה להגיע אל דירתה של בחורה לוהטת מהבניין של רוס, מצחיק בנסיונותיו הכושלים למצוא אותה ואז להיתקל שוב ושוב ברוס.

הפרשייה בין צ'נדלר לג'ניס הנשואה מגיעה אל סופה בדרכים יפות. פרק אחרי שג'ואי ראה אותה בוגדת בצ'נדלר, הוא מספר לחברו ואז גם מייעץ לו - בבגרות רגשית לא מובנת מאליה - לפנות את הדרך כדי שהמשפחה הקרועה שלהם תוכל להתאחד. בתוך כך אנחנו גם זוכים להצצה לעברו המתוסבך של צ'נדלר עצמו, כבן להורים שהתגרשו בנסיבות דומות, וכקינוח הוא מביך את עצמו כליל כשהוא נאחז בה. מגי ווילר שוב מעולה בתפקיד ג'ניס - ההשתנקויות שלה כשצ'נדלר מתעמת איתה הן מהרגעים המצחיקים בפרק.

הסיפורים האחרים הפעם חביבים, גם אם אינם מהמבריקים בסדרה: מוניקה דופקת בטעות את ראשו של בן, פיבי חוששת שאם תלך לרופא השיניים מישהו ימות, כפי שקרה בעבר, והחברים תוהים אם השכן ממול נפח את נשמתו. סוף הפרק מקסים ומצחיק: צ'נדלר שבור הלב מאזין ל-"Endless Love" של ליונל ריצ'י ודיאנה רוס ושר יחד איתם, ואז פיבי מצטרפת אליו והשניים מנסים להבין באיזה סולם עליהם לסיים.

כיום, בעידן שבו כמעט כל פורנו אפשרי זמין בלחיצת עכבר, מצחיק ומוזר לראות את האובססיה של צ'נדלר וג'ואי כלפי הערוץ החינמי שלהם. אבל ההשתלטות שלו על סלונם ועל חייהם (וגם של יתר החברים, כמו רייצ'ל שמזמזמת את נעימת "וויל האמפינג" שנתקעת בראשה, או מוניקה שבדמיונה מתפתחת סצנת סקס באיחוד שהיא מדמיינת בין רוס לאמילי) יוצרת כמה רגעים חכמים ומבדרים, ומשמשת כיום כקפסולת זמן אפילו יותר מהרגיל בסדרה.

יחסיהם של רוס ואמילי ממשיכים להעמיק ולהקסים, כשמוניקה מעודדת את אחיה לעשות מחווה רומנטית גדולה כדי להבהיר לאמילי את רגשותיו האמיתיים כלפיה. השתלשלות האירועים ביניהם משחקת על מוסכמות הקומדיה הרומנטית (כעצתה של מוניקה: רוץ לתפוס אותה בשדה התעופה) בצורה אפקטיבית, בפרט כאשר הוא נוסע ללונדון כדי להביע את אהבתו בזמן שהיא עצמה חוזרת לניו יורק כדי לעשות את אותו הדבר.

דיוויד שווימר נפלא כהרגלו - באופן שבו הוא מביע את הערגה שלו כלפי אהובתו שנסעה אולי לבלי שוב, בנסיונות שלו להפגין את אהבתו, וכשהוא מחקה את אמילי כולל המבטא כשהוא מדבר עם מוניקה.

בשלב הזה בחיי הסדרה רוס חווה הרבה רגעים מביכים שאיפשרו לדיוויד שווימר להציג את המשחק הפיזי הקומי המעולה שלו. הוא הלבין את השיניים יותר מדי, לבש מכנסי עור שהתקשה ללבוש בחזרה ועכשיו השתזף יתר על המידה. למרות שההרפתקה הזו מתנוססת בשם הפרק, היא מקנה תחושה לא מפותחת במיוחד. כל מה שקורה בסיפור הוא עוד ועוד התזות ספריי שיזוף, אבל בלי יותר מדי השלכות מלבד כמה דאחקות של החברים. חבל, כי ההרגשה היא שאפשר היה לסחוט הרבה יותר מהדבר הזה.

גם דמות החברה המעצבנת של מוניקה ופיבי לא מאוד מפותחת, אבל היא כל כך אקראית בנרקיסיזם שלה, וג'ניפר קולידג' ("הלוטוס הלבן") מגלמת אותה בצורה כה נהדרת ומצחיקה, כך שזה לגמרי עובד. בשורה התחתונה, אמנדה נועדה להקרין על החברות של פיבי ומוניקה ולחשוף טפח מעברן שלא ידענו עליו, מה שאכן קורה ומספק עלילה חמודה.

ובינתיים במערכה של ג'ואי ורייצ'ל, המנסים לקדם את יחסיהם הפיזיים אבל נתקלים במהמורות פסיכולוגיות, כל מה שאפשר זה לברך על כך שהיא מגיעה לסיומה. עם זאת, יש גם לציין שזה נעשה בצורה חכמה למדי: לגרום לשניים להבין שמשהו בתת מודע שלהם מונע מהם לממש את הממד הפיזי של יחסיהם.

אין חגיגות יוצאות דופן בפרק ה-100 של הסדרה, מלבד אירוע הלידה של פיבי, וטוב שכך (בפרט מאחר שראינו מה קרה בפרק ה-200, ע"ע פרקים הגרועים). הסדרה יודעת שהחוזקות שלה הן ששת החברים שבמרכזה, ואיתם היא פועלת (וגם עם פרנק ג'וניור, אבל למרבה המזל הוא במנות קטנות כאן), והם נהדרים אפילו שכל ההתרחשות קורית בסט שאינו הדירות של מוניקה ורייצ'ל או צ'נדלר וג'ואי או "סנטרל פרק":

פיבי כורעת ללדת ונתקעת עם רופא בעל אובססיה לסדרה "ימים מאושרים", ומבקשת מרייצ'ל שתשאל את פרנק ג'וניור אם הוא מסכים שתשמור אצלה את אחד התינוקות. ג'ואי סובל מאבנים בכליות ועובר הליך במקביל לפיבי כשרוס לצידו. מוניקה קובעת דייט עם אח בבית החולים כדי להרגיז את צ'נדלר.

כאשר העלילה קצת חורגת מהשישייה המרכזית, כמו עם הרופא המיילד והאובססיה שלו לפונזי, זה לפעמים על גבול המביך. מה לעזאזל אתם רוצים? אבל זו מעידה יחידה - גם אם חוזרת ונשנית - בפרק מקסים מאוד שמחזק את היחסים בין מוניקה וצ'נדלר, מצחיק במקבילה של ג'ואי ורוס האוחז בידו, ומרגש בפרידה של פיבי מהתינוקות שגידלה ברחמה.

בתבונה "חברים" כורה מהפרידה של רוס ורייצ'ל מהלכים דרמטיים שלא ראינו בה קודם לכן, ומציגה דינמיקה קבוצתית חדשה של השישייה. שניים רבים ולא יכולים להיות באותו מקום באותו זמן, ולכן ארבעת הנותרים נאלצים להלך על קליפות ביצים ולהיזהר לא לקחת צד. כך נוצר מצב שרייצ'ל יוצאת עם החבורה לבקתת סקי לסופ"ש ואילו רוס העגמומי נשאר לבדו ומבקר את קרול.

זה נעשה מצוין בכל האגפים, ובפרט בזה של צ'נדלר. כבר ידענו שהוא נשרט כילד בשל גירושי הוריו, וכעת הפרידה של חבריו מציפה בו מחדש את הטראומה בכל המובנים הכי מצחיקים, מאחר שמנגנון ההגנה שלו הוא הומור, כפי שהוא אומר בפירוש. בהתאם, הוא מספק כמה מהבדיחות הטובות ביותר בפרק.

ההיריון של רייצ'ל מתארך מעבר לתאריך הלידה הצפוי, והכאב גורם לה להיות רגזנית במיוחד. בהתאם, רייצ'ל נסבלת פחות מאי פעם בפרק הזה, אבל בצורה שמשרתת אותו היטב - שאר החברים סובלים ממנה לא פחות מאשר הצופים, וזו הזדמנות טובה עבור הסדרה להציג דינמיקה חדשה לחלוטין אחרי כל השנים האלה. ג'ניפר אניסטון מקבלת רגעים מוצלחים במיוחד לנגוס בהם. בשיאם - כאשר הרופאה מעדכנת אותה ואת רוס שיחסי מין עשויים לזרז את הלידה, הניסיון שלה לפתות את רוס כשהיא נאבקת להרים בצורה סקסית משהו ששמטה לרצפה, בזמן שכרסה מונעת ממנה להתכופף.

פרקים ספורים לפני הנוכחי הוקדש פרק הלקט לקריירה של ג'ואי, והפרק הזה מבהיר מדוע, כשג'ואי מזמין את צ'נדלר לבכורה החגיגית של סרטו החדש אבל צ'נדלר נרדם. זהו שיא מקצועי שדרך החתחתים הובילה אליו, והיא הייתה שזורה ביחסים שלו עם צ'נדלר. הפרק מדגיש את זה בצורה יפה שנסמכת על ההיסטוריה העמוקה בין שני החברים ומנצלת בשלמות את המורשת של עצמה. מה שקורה אחר כך מוצלח גם הוא וממשיך באותה דרך, כולל החישובים של ג'ואי על החוב שלו לצ'נדלר, שלראשונה מספקים פרוטרוט של הנדיבות העצומה שחברו הפגין כלפיו לאורך השנים.

בשתי העלילות האלה הפרק נובר בצורה נהדרת במערכות היחסים בין שני צמדי חברים, ורק פיבי ומוניקה - שמתערבות על יום הלידה של רייצ'ל אבל מוניקה מפסידה שוב ושוב - משחקות שוב על הסטריאוטיפים של דמויותיהן, בפרט של האחרונה. אי אפשר לקבל הכל.

ההיריון האמיתי של ליסה קודרו מצא את דרכו אל עלילת "חברים" בצורה שלא תפגום במרקם שהופך את הסדרה למה שהיא - היחסים בין שש הדמויות שבמרכזה. להגיד שזה נעשה בצורה אופטימלית? לא במיוחד. כל דבר שכולל את פרנק ג'וניור (ג'ובני ריביסי) אינו אופטימלי מיסודו. לאח החורג של פיבי יש חדשות מרעישות: הוא התחתן עם חברתו המבוגרת ורוצה שפיבי תהיה האם הפונדקאית שלהם. ולמרות פרנק, הפתרון מחוכם מספיק ונעשה בצורה יפה שקושרת בין עברה של פיבי כבת מאומצת לבין האושר שהיא חשה מהעזרה לאחיה ולאשתו החדשה.

ג'ואי עובד עם אחד מחבריו בפעם השלישית בשלב הזה של הסדרה, ולמעשה פרק שני ברציפות אחרי שסייע למוניקה במטבח בעבודתה החדשה: רוס מסדר עבודה לג'ואי במוזיאון אבל לא יושב איתו בארוחות בקפיטריה. הסיפור הזה רק מחדד שוב את המוזרות בבסיס החברות בינו לבין רוס, שניים עם מעט מאוד במשותף. בכל זאת, הוא נבנה בצורה טובה, עד לשיא שבו כולם בקפיטריה חושפים על עצמם סודות שלא בהכרח היו אמורים לחשוף.

בתוך כך, הסיפור של צ'נדלר נבון, הגיוני ומתבקש: הוא מרגיש חוסר ביטחון במיטה עם קאת'י, מאחר שהוא לא עומד בסטנדרטים שהציב ג'ואי. מוניקה ורייצ'ל מסייעות ומאפשרות לו לעלות מדרגה ביכולותיו המיניות הודות לרגע קלאסי במיוחד של מוניקה.

כשפיט קונה מסעדה, מוניקה מתלבטת אם לקבל את הצעתו המפתה להיות השף. סוף סוף יחסה כלפיו מפשיר כשהוא נושק לה לראשונה, אבל גם זה לא עוזר לשכנע בכימיה האפסית שבין השניים.

זה בולט שבעתיים מאחר שהפרק מצוות בין רייצ'ל לרוס לראשונה מאז הפרידה והצינה שבעקבותיה - הוא מפספס פאנל חשוב כדי לעזור לה אחרי שאולי שברה צלע. הסיפור שב ומזכיר למה השניים האלה חמודים ביחד - מה שממחיש בשלב מוקדם שהסדרה מבקשת להחזיר אותם שוב ליחסי האם-הם-יתאחדו, כמו בעבר. זו בחירה הגיונית, ובפרק הזה - כשרייצ'ל מתביישת להתפשט בפני רוס ואילו הוא מתנהג באבירות למרות שעל פניו אין לו מה להרוויח מזה - היא עושה סימנים מבטיחים.

צ'נדלר וג'ואי מאמצים ברווזון ואפרוח, קלאסיקה בדברי ימי הסדרה. בדומה לכך שמרסל הקוף התחיל כמעין חלופה לחייו הרומנטיים של רוס, האפרוח שהביא ג'ואי הפך אותו ואת צ'נדלר לשני הורים שיחסיהם נפגעים בעקבות ילד שנולד להם. זה לא מבריק במיוחד אבל בכל זאת חמוד, והאינטראקציה של שני הגברים עם שתי החיות מבדרת.

נדרשו שבע עונות וחצי כדי שסוף סוף תגיע אל "חברים" דמות שחורה שזוכה לקצת בשר וכמה סצנות - רוס וג'ואי מתחרים על אותה אישה (גבריאל יוניון). בפני עצמו זו נקודה לזכות הפרק, לא רק מפני שהסדרה מכירה בו באוכלוסייה גדולה בעיר, אלא כי וואלה, לא סתם קוראים לזה גיוון אתני - הוא באמת מגוון. במובן מסוים הפרק נראה קצת כמו מיטב הלהיטים של "חברים", ונוכחותה של דמות חיצונית כהת עור הוא אלמנט שתורם לתחושה של משהו שונה בכל זאת.

הקרב בין רוס וג'ואי על לבה נבנה היטב, ראשית כשכל אחד מהם מודע לכך שיש גבר נוסף אבל לא את זהותו, ואז כשג'ואי מחליט לחבל והשניים מתחילים לעלוב אחד בשני. אין בעלילה שום דבר מקורי, אנחנו רואים את החברים מתחרים כל הזמן על אותם מושאים רומנטיים (למעשה, פיבי ורייצ'ל עשו זאת ממש כמה פרקים לפני כן), אבל זה כיפי ומצחיק, לא מעט בזכות הקלאסיקות שרוס וג'ואי הטיחו זה בזה - אחד כיכב בפוסטר למחלת מין, שני נתקע בדייט עם מכנסיים שלא עלו עליו בחזרה וכיו"ב.

גם הסיפור הנוסף בפרק, מוניקה נאבקת בקונה אחרת על שמלת החתונה המושלמת, מעלה על הדעת הרפתקאות קודמות בבתי עסק - כמו למשל כשרייצ'ל נאבקה באישה הנוראית במכבסה, והפעם ההיא כשכל שלוש החברות לבשו שמלות חתונה - ובכל זאת הוא חמוד ומבדר.

פינאלה בטעם חמוץ-מתוק שנאמנה למה ש"חברים" הייתה לאורך חייה. למרות שהחברים ידעו בה חתונות, לידות והתפתחויות אישיות, בבסיסה היא הייתה סדרה על תקופה מאוד מסוימת - תחילתם של החיים הבוגרים. סדרת העשרים ומשהו האולטימטיבית. ב"חברים" התקופה הזו גולמה בדירה המלבבת והחמימה שהפכה להיות ביתם של כל השישייה במשך עשור, אפילו של אלה שלא גרו בה, ועצם המראה שלה מופשטת כך מכל הרהיטים, רגע לפני שמוניקה וצ'נדלר עוברים לפרברים עם צמד התאומים החדש שלהם, צובט ומבהיר יותר מכל שזה אכן נגמר.

ואם הדירה לא מספיקה, ג'ואי צ'נדלר נאלצים (בעזרת מוניקה) לפרק ולהרוס סמל גדול נוסף לאחווה ולשנים המשותפות: שולחן הפוזבול. מוכרחים להודות שאין באמת הכרח באקט הזה, הנקודה עוברת היטב גם בלעדיו. זה לא שאנחנו עוזבים והם נשארים שם בלעדינו, אלא כולם נפוצים לכל עבר והסמלים שהגדירו את העשור הזה בחייהם נשארים מאחור. היחיד שנותר בבניין, לפחות עד הספין-אוף המיותר בכיכובו, הוא ג'ואי. זה משהו שקשה לתפוס.

מה שכן עובד לא רע הוא המרדף של פיבי ורוס אחרי רייצ'ל בשדות התעופה, כדי שינסה לשכנע אותה להישאר. פיבי מקבלת שפע של הזדמנויות לעשות את מה שהיא הכי טובה ומצחיקה בו, לצרוח בהיסטריה, והסיפור כולו, למרות שהוא קלישאה גדולה של קומדיות רומנטיות, בכל זאת מצליח להפתיע מספר פעמים. זה סיום שגם הוא חמוץ-מתוק לסיפור שלהם, פשוט כי בעיניים בוגרות קשה לא לתהות עד כמה הם באמת מסוגלים להתגבר על הכשלים האישיים שלהם (לצורך העניין, ממש בפרקים שלפני כן רוס הפגין קנאה לא נעימה כשפגש שוב במארק, וגסות לב כאשר רייצ'ל לא נפרדה ממנו לשלום). אין מה לעשות, הצורך ליצור דרמות בין השניים לאורך עשר עונות תמימות הותיר את אותותיו על התוחלת של הזוגיות הזו.

כמו שהסדרה עשתה לכל אורכה, גם הפרק האחרון מצליח לתת מקום שווה לכל החברים ולשלב בין הקומדיה לרגש. אם כי, כמתבקש מפרק פרידה, הרגש היה משמעותי יותר מהקומדיה. החיבוקים זרמו כמים, האמוציות החשופות של השחקנים עצמם, שנפרדו מהדבר הכי משמעותי ומהותי שעשו בחייהם, ברקו מהדמויות שהם מגלמים, וזה אפקטיבי מאוד ומדגיש שוב את הכימיה יוצאת הדופן שבין השישייה הזו. זו "חברים" על רגל אחת. סדרה של אחווה, אהבה וחיבוקים, רגשות שהיא מביעה בצורה כל כך משכנעת עד שהם מצליחים ללכוד בהם עוד ועוד דורות של צופים גם עשורים אחרי שהסדרה הסתיימה. איש לא יוכל לקחת את זה ממנה.

רייצ'ל עורכת מסיבת פרידה מזויפת לאמילי כדי לאפשר לעצמה להתראות עם ג'ושוע מחוץ לעבודה, למגינת לבו של רוס שרוצה איתה ערב אחרון לבד. זו הזדמנות אופטימלית לג'ניפר אניסטון להפגין את כישוריה הקומיים במלוא תפארתם. רייצ'ל לא בוחלת בדבר, כולל החלפת בגדים לסקסי יותר ואז לסקסי ביותר - תלבושת המעודדת שלה. זה פאתטי מאוד, כן, אבל אניסטון גורמת לזה לעבוד ולהיות חמוד. והיא גם מצליחה לבסוף, אז מי אנחנו שנבוא בטענות.

הסיפור של פיבי ההרה שמשתוקקת דווקא לבשר, אף הוא נחמד, מתבקש ונבון. מצחיק לראות אותה מביטה בעיניים כלות במזון שהמצפון שלה כל כך נגדו, ולבסוף ההירתמות של ג'ואי לסייע לה ולהימנע מבשר לטובתה - מספקת פתרון מקסים שנאמן לרוח הסדרה.

יש משהו מאוד הרמוני בפרק הזה, שמתאר התחלות חדשות לצד סופים חדשים. רוס ורייצ'ל עדיין מנסים להתגבר על הפרידה ולהמשיך הלאה, וכל אחד מהם מתקשה עם זה בדרכו, מה שמוביל לחיכוכים נוספים (רוס מתעקש לקחת את החולצה שלו שרייצ'ל אוהבת למרות שאין לו שימוש בה - מאוד מעצבן ומאוד מצחיק) אבל גם להשלמה מתוקה מרירה (כשהוא מחזיר לה לבסוף את החולצה).

בתוך כך, מוניקה וג'ואי עושים צעדים ראשונים - מי יותר מתקדם ומי פחות - מול מושאי חיבה ואהבה חדשים. חוסר המשיכה שלה לפיט מייצג אותו ממש טוב: למרות שעל הנייר דמותו אמורה להיות מרתקת ומתוקה, בפועל היא אנמית ולגמרי אפשר להבין למה למוניקה אין זיקה אליו. זו לא בדיוק אשמתו של ג'ון פברו, אנחנו יודעים שהוא יודע להיות מאוד חביב. בכל זאת, יש אפס כימיה בינו לבין קורטני קוקס, ובסדרה שעיקר כוחה הוא הכימיה הקסומה בין גיבוריה, היעדרה כאן בולט שבעתיים.

ג'ואי וקייט, שחקנית שמשחקת איתו במחזה חדש, הם דוגמה הפוכה. בניגוד לעלילת מוניקה, שלפחות מקורית למדי, במקרה הזה מדובר בקלישאה השחוקה של שני אנשים שלא מסתדרים ואז נמסים, ועד סוף הפרק יש עוד קלישאה של בן זוג שמפריע בדרך. למרות זאת, העלילה הזו חמודה, כמו קייט עצמה (דיינה מאייר, "גברים בחלל", "בוורלי הילס 90210"). ג'ואי וקייט עובדים היטב ביחד וקל לרצות להריע להם. יתר על כן, יחסית לדמות שולית בדברי ימי הסדרה, קייט בכל זאת מתוארת בצורה יחסית עגולה, מה שהסדרה כמעט לא עושה אפילו במקרים של דמויות עם יותר זמן מסך, כמו אמילי או ג'ולי.

בזמן שצ'נדלר עושה הכל כדי לגרום למוניקה לחשוב שהוא לא רוצה להתחתן, עליה להחליט אם להיעתר להצהרת האהבה של ריצ'רד. זה קונפליקט מזיע-ממאמץ, שהכותבים הגדילו והוסיפו לו עוד רגע מיותר לגמרי שבו ג'ואי משום מה משקר לצ'נדלר ואומר לו שמוניקה הנסערת עזבה (סצנה שלא תרמה דבר מלבד חוסר סבירות, אם עוצרים רגע לחשוב על זה).

אך כל הניג'וס הזה מוביל להצעת נישואין מהאפקטיביות והיפות שנראו בטלוויזיה. דווקא מוניקה יורדת על ברכיה בסופו של דבר, ואז גם צ'נדלר מצטרף אליה על ברכיו. זהו שיאה של מערכת יחסים כל כך לא מובנת מאליה, שרק מדגיש עד כמה כל המכשולים המלאכותיים של סופי העונות פשוט מיותרים.

העלילה של ארבעת החברים הנותרים אחלה גם היא, גם בפני עצמה וגם כהערת מטא על אפשרויות הזיווג של "חברים" אילו הייתה נמשכת עוד עשור קדימה: הם מנסים להחליט מי יתחתן עם מי כגיבוי בגיל 40, אחרי שרייצ'ל מגלה שפיבי שריינה גם את רוס וגם את ג'ואי. זה גם כולל את הצימודים שהם מסכימים עליהם לבסוף, הסותרים את תוצאות ההגרלה שעשו: רוס עם רייצ'ל, ג'ואי עם פיבי. הכל כמו שהוא צריך להיות.

באמת לא מובן מאליו עד כמה "חברים" מיטיבה - שוב, בשלב הזה בלבד - לשרטט ברגישות את סיפור תחושותיו של ג'ואי כלפי רייצ'ל, גם כשהם מגיעים לשיאם בפרק הזה, כשהוא מוצף ברגשות אשם ומתוודה על אהבתו לרייצ'ל בפני רוס ההמום. ראשית עם התגובה של רוס והשיחות בינו ובין חברו (כולל ההכרה היפה של רוס שהרי ממילא רייצ'ל תהיה לבסוף עם גבר אחר, אז למה לא עם מישהו אהוב כמו ג'ואי), ולאחר מכן, במסעדה, כאשר ג'ואי חושף סוף סוף את רגשותיו.

יש כל כך הרבה מלכודות ליפול בהן - של קיטש, של בוטות, של מלודרמה - אבל הסדרה מנווטת ביניהן בהצלחה מעוררת התפעלות. מאט לבלאנק מפליא לגלם את האוהב המיוסר בכל אחד מהשלבים האלה, מה שתורם מאוד לכל קו העלילה. לא בכדי הוא היה מועמד על הפרק לפרס האמי.

העלילה המקבילה והמקלילה עושה את מה שנדרש ממנה, ואפילו טיפה מעבר: לחבר החדש של פיבי יש המון תכונות דומות לאלה של מוניקה, למגינת לבו של צ'נדלר. הרעיון שיש מישהו כל כך מושלם לכאורה עבור מוניקה מצליח להדגיש במידת מה את המקומות שבהם היא וצ'נדלר משלימים זה את זה.

זהו פרק חג ההודיה האחרון של "חברים", וככזה הוא לא מבייש את המסורת: מוניקה משתכנעת להכין סעודת חג ההודיה אחרי שהחברים דוחקים בה, אבל כל המוזמנים מאחרים: רוס וג'ואי יוצאים למשחק הוקי, ופיבי ורייצ'ל לוקחים את אמה לתחרות יופי לפעוטות. מוניקה וצ'נדלר הזועמים נועלים את הדלת והיתר מנסים לשדל אותם לסלוח להם.

אמנם תחרות היופי נראית כמו עלילה לא קשורה שדחקו אותה פנימה בכוח וכפויה בהתאם, והטיפשות של ג'ואי שוב חוצה את הקו אל המופרז, אבל מעבר לכך, המחנות של אלה שבתוך הדירה מול אלה שבמסדרון מייצרים קונפליקט כיפי.

לאורך הפרק יש אימג'ים זכורים (הראשים המרחפים מבעד לדלת) ולא מעט בדיחות טובות (בעיקר צ'נדלר שמנסה להיזכר בשם ספר של המינגוויי ואז בוחר ב"הפירמה" [אם כי עצם הרעיון שירצה לקרוא לתינוק שלהם המינגוויי מופרך ומאולץ גם הוא]). הפרק פותר את כל המריבות במחי יד חכם, כאשר מוניקה מקבלת שיחה מסוכנות האימוץ ומתבשרת שיש להם תינוק - רגע שמאחד מיד את כולם לכדי השמחה המתבקשת של החג ומעבר לה.

עוד "חברים":
זה באמת קרה?! נחשפה פדיחה של ג'ואי ב"חברים" שכולנו פספסנו עד היום
יותר מ-20 שנה אחרי: התינוקת של פיבי מ"חברים" נראית בדיוק כמוה - באופן מחשיד
אמה מ"חברים", כבר בת 17, מגיבה על הערת "2020" מהסדרה
"רייצ'ל הייתה בהריון במשך שנה": עוד פאשלה נחשפה ב"חברים"

בחלק החמישי של דירוג כל פרקי "חברים": ה-pivot של רוס, הקינוח של רייצ'ל, הפינגווין של ג'ואי, האמבטיה של צ'נדלר ועוד.