דירוג כל 236 פרקי "חברים" מהרע לטוב - חלק 1: הפרקים הגרועים

השנה חוגגת "חברים" 30 שנים לבואה ו-20 שנים ללכתה, ועדיין מדהים לראות איך שמרה על כוחה בתרבות הפופ יותר מאשר כל סדרה אחרת מאז ועד היום, וכנראה בכלל בתולדות הטלוויזיה. לכבוד החגיגות אנחנו מציגים (בין היתר!) דירוג של כל 236 פרקי הסדרה, כולל נימוקים ופירוט לכל פרק. כל אחד מהם קיבל ציון לפי פרמטרים מסוימים - עד כמה הוא מצחיק, עד כמה הוא חכם, עומד במבחן הזמן, מקסים, וכן הלאה - והשקלול הניב את התוצאות שלפניכם, שמובאים בשישה חלקים בימים שני וחמישי. פרקים כפולים מוצגים כך גם בדירוג, מאחר שנכתבו ובוימו על ידי אנשים שונים, מלבד האחרון בסדרה.

חלקו הראשון של המצעד מונה את המקומות התחתונים, או במילים אחרות ומוגזמות - הפרקים הגרועים של הסדרה. בין היתר הוא כולל גם את הפרק הראשון בסדרה, הסיבוב השני והנורא בחיבור בין ג'ואי ורייצ'ל, הכוכב שהתארח בשניים מהפרקים הכי גרועים של "חברים", נוכחות מוגברת מיותרת לצ'ארלי ומרסל, ענייני פוטבול וסופרבול, הרשימה המאולצת שרוס הכין על רייצ'ל, וכמובן - פרקי הלקט.

מדובר בדירוג סובייקטיבי לחלוטין, כך שאם אתם חולקים עליו אתם מוזמנים להגיב כאן בתגובות, או בקבוצת הטלוויזיה שלנו בפייסבוק, שידור חופר.

עוד בפרויקט 30 שנה ל"חברים":
חלק 2 בדירוג הפרקים: השיניים של רוס, הריצה של פיבי, ברוס וויליס, בראד פיט ועוד
חלק 3 בדירוג הפרקים: בעיות מגדריות, הפרק הראשון המצחיק של הסדרה, האורח האנדרייטד ועוד
חלק 4 בדירוג הפרקים: הפינאלה של הסדרה, הצעת הנישואין של מוניקה וצ'נדלר ועוד
חלק 5 בדירוג הפרקים: ה-pivot של רוס, הקינוח של רייצ'ל, האמבטיה של צ'נדלר ועוד
מהמוזה של ספרינגסטין ועד "90210": התפקידים הראשונים של כוכבי "חברים"
30 שנה ל"חברים": כל השאלות הבוערות על הסדרה האהובה - והתשובות
יודעים הכול על "חברים"? בואו נראה אתכם עונים על החידון הקשה

עונה 4 פרק 21. הפרק עם ההזמנות
עונה 6 פרק 20. הפרק עם מק וצ'יז
עונה 7 פרק 21. הפרק עם הנדרים
עונה 8 פרק 19. הפרק עם הריאיון של ג'ואי
עונה 9 פרק 10. הפרק עם חג המולד בטולסה
עונה 10 פרק 10. הפרק שבו צ'נדלר נתפס

בימי קדם, כאשר סדרות מנו עשרים ומשהו פרקים בעונה והזמינות של צפיות חוזרות לא הייתה במרחק של כמה לחיצות כפתור, היה נהוג לשלב מדי פעם פרקי לקט. זו הייתה דרך יעילה לחסוך בעלויות ההפקה ולרענן את הזיכרון של הצופים. ולמרות זאת, תמיד היה מבאס להיתקל בפרקים האלה. הנה אנחנו מול המסך לטובת פרק חדש בסדרה אהובה, הוא אפילו עושה סימנים של עסקים כרגיל, עם סיפור חדש והכל, אבל אז פתאום רצף של דברים שכבר ראינו משתלט על רוב הדקות.

ל"חברים" היו שישה כאלה לאורך השנים. גם בהם, מוכרחים להודות, סיפורי המסגרת סיפקו לא פעם רגעים מצוינים. למשל, פיבי שנכנסת לדרמה כשהיא מסייעת לג'ואי להקריא טקסטים לאודישן (עונה 6), או צ'נדלר שמתקשה לשבת בלי מעש בזמן שג'ואי אומר דברים מטומטמים לעיתונאית (עונה 8). אבל בכך הם רק מדגישים עד כמה סצנות העבר מיותרות ומבאסות. זה נכון שבעתיים בפרקים שבהם סיפור המסגרת מהותי, כמו בהתפטרות של צ'נדלר אחרי תשע שנים תמימות באותו מקום עבודה.

הלקט היחיד שקצת יוצא מן הכלל הוא האחרון, הפרק העשירי בעונה העשירית: פיבי ורייצ'ל רואות את צ'נדלר נכנס למכונית עם אישה יפה במהלך שעות העבודה, ומחליטות לעקוב אחריו. הן מגיעות למסקנה שהוא כנראה בוגד במוניקה, אבל הן ויתר החברים נחרדים לגלות שבעצם מדובר בסוכנת נדל"ן ושמוניקה וצ'נדלר מתכננים לעבור דירה.

עצם הרעיון שמוניקה וצ'נדלר עוזבים את הדירה מזעזע לא רק את החברים אלא גם עבור הצופים, ואוסף הקטעים מהעבר לא נראה כמו ניסיון פרקטי לחסוך כסף, אלא כהעלאת זכרונות הכרחית לרגע הזה - גם כקרקע יציבה לנוכח רעידת האדמה וגם בגלל שאנחנו פרקים ספורים לפני הסוף והפרידה ההדרגתית הזו מאוד במקומה. הלקט אף מורכב מכמה מהרגעים המופלאים ביותר בתולדות הסדרה, כאלה שהפרקים שלהם מככבים בפסגת הדירוג שלפניכם, ורובם ככולם כוללים את כל ששת החברים - מה שבדרך כלל מספק את הקסם של הסדרה במלוא עוזו.

למרות זאת, בשורה התחתונה לקטים מהסוג הזה נראים כשריד מיותר מעולם ישן, שתמיד עדיף לקבל במקומם חומר חדש, ושערכם היחיד עבור הצופה המודרני הוא ההשראה שהיוו לפרקי הלקט המופתיים של "קומיוניטי".

אחרי שמר הקלס השכן מת ומותיר את כל רכושו למוניקה ולרייצ'ל, צ'נדלר מגלה שיש כמה נקודות דמיון מפחידות בינו לבין המנוח. הרעיון להפוך את השכן התמהוני לתמרור אזהרה עבור צ'נדלר היה מצוין, אבל הביצוע מניב את אחד הפרקים המאולצים בתולדות "חברים". קצת בשל המשחק של מת'יו פרי (רגע הבעתה כשהוא זורק את המטאטא זכור לי כביצוע מוזר במיוחד עוד מהצפייה המקורית), והרבה בגלל הבדיחות הנוראיות שהפרק רצוף בהן.

"ועכשיו אני צריך להשיג נחש", צ'נדלר מחליט כשהוא קובע את גורלו המר. "את יודעת מה לא שיחקנו הרבה זמן? להחביא את המנורה", אומרת מוניקה לרייצ'ל על החפץ המכוער שאימצה מדירתו של המנוח. מה לעזאזל? איזו מין בדיחה זו? יש כאלה ממש גרועות לכל אורכה של "חברים", גם בפרקים יותר מוצלחים, אבל נדמה שהפעם זה היה גרוע ואקראי במיוחד. גם העלילות האחרות בפרק - מוניקה ורייצ'ל מתווכחות על עיצוב הדירה, פיבי ורוס מתווכחים על אבולוציה - תפלות מאוד.

למען האמת, הוויכוח בין פיבי לרוס רק מחדד עד כמה החיבור ביניהם תמוה. יש רגעים כאלה בקרב השישיה, אבל רוב הזמן הכימיה של השחקנים עצמם מחפה על זה. הפעם הבחירה לקטב את שתי הדמויות האלה, לצד ההומור הרעוע, פוגעת בליבת הסדרה.

רגע אחרי שרוס ורייצ'ל התוודו סוף סוף על אהבתם זה לזו, הסדרה כמובן תוקעת טריז ביחסיהם, ובהתאם הוא כפוי ומאולץ וניכר שנולד בחטא שכל תכליתו היא לדחות עוד קצת את הקץ: ג'ואי וצ'נדלר מנסים לעזור לרוס להחליט בין ג'ולי לרייצ'ל בעזרת רשימת בעד ונגד, מה שמשתבש קשות.

יש כמה רגעים חביבים, בעיקר הודות לצ'נדלר (סונט במזלו הטוב של רוס, נחרד לגלות שהמדפסת סוף סוף עושה את עבודתה), אבל רוב הזמן מדובר בפרק מביך שכתוב ומבוצע רע. זה מתבטא הרבה פעמים לאורך הפרק, אבל בפרט ברגע שבו הבנים מנסה להסתיר מרייצ'ל את הדף המפליל, במקום שמיד יקרעו לגזרים או לכל הפחות יקמטו ויכניסו לכיס, ואז ג'ואי אף מתחיל לעיין בו בזמן שכל זה קורה. יש הבדל בין דמות טיפשה לבין כזו שמעליבה לנו את האינטליגנציה. גם המעבר בין השיר היפה של U2 לשיר המסריח שנבחר אחריו - בלתי נסלח, ועוד כפאנץ' גרוע ובלתי סביר נוסף.

הפרק מורכב מהרבה יותר מדי בדיחות קרש ורגעים שלא עובדים או סתם צפויים, אבל בשלב הזה, פרק רביעי בלבד של הסדרה, מושיעה אותו העובדה שלרוב אורכו הוא מחלק את החברים לבנות ובנים: הבחורים יוצאים למשחק הוקי כדי להסיח את דעתו של רוס מיום השנה לסקס הראשון שלו עם קרול. מוניקה ופיבי מנחמות את רייצ'ל באמצעות מסיבת פיג'מות אחרי שביקור מחברותיה הישנות מדכא אותה. יש לא מעט חן בגיבושים האלה ובחשיפות שאנחנו מגלים עליהם: רוס לא היה מעולם עם אישה אחרת מלבד אשתו, ההיסטוריה המשותפת של מוניקה ורייצ'ל וכן הלאה.

ג'ון לוביץ, שב-1995 עוד נישא על גלי תהילת "סאטרדיי נייט לייב", הגיע לתפקיד אורח כמסעדן שמחפש שף חדש, ומוניקה מבשלת עבורו ארוחת גורמה שלצערה של הטבחית הוא מגיע אליה מסטול. כמעט מרשים עד כמה זה לא מצחיק. כל בדיחה ובדיחה שנכתבה בקטע הזה פשוט מביכה, וכל קו העלילה הזו, שעשוי היה להיות נחמד אילולא הפאנץ' ליין המשמים שלו, מושמד בדקות האחרונות של הפרק.

מה שמצער במיוחד זה שהוא גם רומס את שתי העלילות האחרות, שנקשרות בחיפזון אחרי זמן המסך הרב שלוביץ זוכה לו. האחת זוכה לסיומת שגם אם היא דלה, לפחות אנחנו זוכים לראות אותה, והיא מעידה על רוב חייו המקצועיים של צ'נדלר מכאן והלאה: הוא מקודם בעבודתו, מחליט להתפטר אבל מפותה על ידי תנאים משופרים, אבל אז מבין שהתחפר עמוק יותר במה שהוא שונא. העלילה השנייה - ג'ואי מלמד את רוס איך לדבר מלוכלך במיטה לחברתו החדשה (מלורה הרדין האהובה, "המשרד", "עושות כותרות") - מסתיימת בלי לראות את הסצנה אלא פשוט עם רוס שמתאר אותה לג'ואי. יופי.

זה יכול היה להיות פרק אדיר. על הנייר הרעיון ששניים מהחברים מתערבים לשניים אחרים בחיי הרומנטיקה הוא בעל פוטנציאל עצום: בניסיון לאחד בין רייצ'ל לרוס, ג'ואי ופיבי מסדרים לשניהם פגישות עיוורות נוראיות. רייצ'ל נפגשת עם לוזר בכייני (אותו ג'ון לוביץ) והדייט של רוס לא מגיעה כי ג'ואי מבטל אותו מבעוד מועד.

בפועל התוצאה כל כך עבשה ונטולת השראה. דמותו של לוביץ, שחוזרת שמונה שנים תמימות אחרי ביקורה הראשון, הייתה איומה אז ואיומה גם הפעם. כתיבה בנאלית וביצוע קריקטורי. רק רגע אחד מצחיק יש בכל הדבר הזה - כשבסופו של הערב האסוני הוא שואל את רייצ'ל אם תרצה לעשות איתו אהבה. המקרה של רוס אמנם פחות גרוע אבל גם פספוס של הזדמנות. הרעיון נחמד - המלצרים מהמרים מתי ייכנע וילך - אבל על המסך הצחוקים רפים.

גם הסיפור של מוניקה וצ'נדלר, ששומרים על אמה בזמן שהם רוצים לנצל את יום הביוץ האחרון של מוניקה, מקנה תחושה של משהו שיכול היה להיות טוב יותר. הכל נעשה ביד כבדה. הקומדיה כל כך בוטה ומתאמצת, למשל עם הפרצופים המוזרים שצ'נדלר עושה לאמה בניסיון להצחיק אותה, המוצץ בפיו כשהוא נרדם על הרצפה או עצם הרעיון שג'ואי לוקח את אמה בלי להגיד.

בדרך כלל חשיפת סודות בקומדיות, ובפרט אחת לבבית כמו "חברים", מובילה לכיף גדול. היא מעמתת את הדמויות זו עם זו וגם מגלה לנו פרטים על ההיסטוריה המשותפת והפרטית שלהן. במקרה הזה, צ'נדלר ומוניקה מחליטים שלא צריכים להיות ביניהם סודות, ועל הדרך גם חושפים כמה וכמה פרטים חסויים מעברו של רוס. אבל כמו הרבה דברים בשלב הזה בחייה של הסדרה, התחושה הפעם היא של עצלות ומיחזור.

זה לא אמור להיות ככה כי הבסיס לכך חכם: היחסים בין הזוג המאורס דורש בחינה מחדש של הדברים שמעולם לא סיפרו זה לזה. אבל כל כך הרבה סודות כבר נחשפו לאורך השנים, קטנים (הפטמות של צ'נדלר והפורנו של ג'ואי) כגדולים (היחסים בין מוניקה לצ'נדלר), וכך למרות הרעיון הנכון, התוצאה נטולת ההשראה נראית כמו פתרון זול בניסיון להתמודד עם משבר כתיבה עמוק בחדר התסריטאים. עוד ועוד סודות נזרקים, אבל לא רק ששמענו כבר אלף כמוהם, אלא הם נדמים כאילו נכתבו כלאחר יד, פשוט כדי שיהיו, וזה לא מצחיק ולא מעניין.

מעבר לכך, הסוד הגדול של צ'נדלר הופך לפאנץ' המרכזי של הסאגה הזו: פעם הוא נישק בטעות גבר. זו הומופוביה שאפילו אי אפשר לפטור אותה בזמנים המשתנים. הפרק שודר בשלהי שנת 2000, גם נכון לזמנו זה היה צורם, בפרט מאחר שהסדרה עצמה הייתה נאורה מזה כשרוס נישק את ג'ואי בניסיון לעזור לו לקראת אודישן, או כשצ'נדלר עצמו נישק את רוס בטעות כשהיה שיכור (מה שלא ראינו קורה, אך בכל זאת נאמר ועבר בסלחנות).

גם שני הסיפורים האחרים (כולל זה שבשם הפרק) לא בדיוק מבריקים, אבל לפחות ג'ואי חוזר סוף סוף ל"ימי חיינו" וסוגר פרק ארוך מאוד של תעייה שלא תמיד הובילה למקומות מעניינים.

פרק מעצבן. כל קומדיה (ודרמה) זקוקה לקונפליקט, אבל שתיים מתוך שלוש עלילות הפרק הזה מציגות קונפליקט מופרז על פי כל קנה מידה, כזה שמרגיש כמו משהו מסדרה אחרת. בראש ובראשונה צמד הבריונים שזורקים את צ'נדלר ורוס מסנטרל פרק. הם מעוררים אנטגוניזם בצורה קשה, כפי שעליהם לעשות, אבל גם שואבים 90 אחוז מהחן של הסדרה כל פעם שחוזרים לקו העלילה הזה. 10 אחוז נותרים בזכות הסצנה שבה צ'נדלר ורוס מנסים לשתות קפוצ'ינו תוצרת בית, והסצנה לקראת הסוף שבה הפרק מאניש קצת את הבריונים והופך אותם למשהו שהוא יותר מקריקטורה אלימה. ולמרות זאת, הוא לא גואל אותם, כי הם עדיין חארות בלי אמתלה.

גם הכלב הזועם שתוקף את פיבי, ג'ואי ורייצ'ל מוגזם מדי, בזמן שהראשונה מנסה לצאת מהרכב כדי לפגוש את אביה הביולוגי. זה כנראה אמור להיות קומי, כלב קטן שבכל זאת עושה כל כך הרבה נזק, אבל רוב הזמן הוא לא ממש מצחיק אלא מעיק עלינו כשם שהוא מעיק על הדמויות.

העלילה השלישית בפרק, מוניקה שמתמסרת להימורים בבורסה בניסיון לא לקבל עבודה בדיינר של שנות החמישים, הוא החביב ביותר בו. לא מדהים בשום קנה מידה, אבל ההשוואה מסייעת לו לזרוח, והסצנה שחותמת את הפרק, כשהיא רוקדת בדיינר עם שאר העובדים לצלילי YMCA, היא החמודה ביותר בו.

בתוך הרצף המעולה של פרקי הגילוי על יחסי מוניקה וצ'נדלר, הפרק הזה מוריד את הממוצע משמעותית. מוניקה שונאת את הצחוק המזויף שצ'נדלר משמיע בתגובה לבדיחות של הבוס שלו. רייצ'ל מספרת למוניקה שהיא יודעת עליה ועל צ'נדלר, אבל מוניקה ממשיכה להכחיש. רוס יוצא עם ג'ניס אחרי שהוא מגלה שאמילי עומדת להינשא מחדש.

בדיחות הקרש של הבוס של צ'נדלר נערמות לכדי תעוקה מנקרת, והעלילה שעוטפת אותן לא מתחילה להצליח לפצות על כך. אפילו להפך, הצחוקים המומצאים של צ'נדלר ואחריו מוניקה רק מחדדים את תחושת המבוכה, ואז גם החיכוכים ביניהם בנוגע לכך. התסכול של רייצ'ל ממוניקה אמנם נחמד, אבל הסצנה הסופית ביניהן, כשמוניקה יוצאת בבוקסר וגופייה מחדרו של צ'נדלר ואז ממציאה תירוץ אידיוטי, מעליבה את האינטליגנציה של כולנו, לא רק של רייצ'ל. אצל רוס, עצם החבירה לג'ניס מופרכת. הגם שסטירת הלחי שהוא מקבל מהפרידה שלה ממנו עוזרת לו להתאפס, ולמרות שמגי ווילר תמיד אדירה, העלילה הזו והפרק כולו דורשים מאיתנו להשעות את ההיגיון שלנו הרבה יותר מדי.

קרול מבשרת לרוס שהיא בהיריון ממנו. ההורים של רוס ומוניקה מגיעים לארוחה ומטריפים את מוניקה. רייצ'ל מחזירה לבארי את הטבעת ומגלה שהוא התאושש יפה ומהר.

אמנם פרק לא מאוד מצחיק אבל כזה שמיטיב להציג את הנשמה של "חברים" בשלב מוקדם בחייה, כשהיא עוד מנסה למצוא את ידיה ורגליה. היא ניכרת בעיקר ברגע שבו רוס, אשתו לשעבר ואהובתה הנוכחית מפסיקים לריב ברגע שהאולטרסאונד של הילד העתידי מופיע על המסך. עם זאת, הסצנה הכי טובה בפרק היא הביקור של רייצ'ל אצל בארי, בעיקר בזכות הנער שנמצא שם באמצע טיפול שיניים כעד בעל כורחו.

אני ללא ספק בדעת מיעוט, אבל "סמלי קאט" מאז ומעולם היה גג שפשוט לא הבנתי ולא התחברתי אליו, כך שעצם העובדה שעלילה שלמה מוקדשת לו נוראית בעיניי, והביצוע לא הרבה יותר טוב. מפיק מוזיקה מגלה את פיבי שרוצה להפוך את השיר שלה ללהיט. הכל כאן מביך ומטופש, וגם כשכבר מגיע רגע נחמד, כמו זה שפיבי שומעת את "עצמה" ומתלהבת בעוד האחרים תמהים, הפרק לא משכיל לסחוט ממנו את הקומדיה עד תום.

העלילה הזו מושכת את הפרק למטה. שני הסיפורים האחרים לא רעים אבל גם לא מזהירים, בעיקר כי שניהם יכולים להיות מצחיקים יותר: ג'ואי שוקל לחזור לגור עם צ'נדלר, אבל לצ'נדלר יש שותף חדש. היחסים בין רוס לרייצ'ל גורמים למוניקה להרגיש שהיא גרה שוב עם אחיה, והיא שונאת את זה.

האפקט הדרמטי בעזיבה של ג'ואי מלכתחילה מעומעם כי ברור שהוא ישוב במהרה, אבל הסדרה בכל זאת מצליחה לגרום לסיפור החברות והאהבה בינו ובין צ'נדלר לזרוח בנסיבות האלה, וזה יפה. גם ההתנחלות של רוס בדירה של אחותו היא התפתחות נבונה, בהתחשב בקשר בינו ובין רייצ'ל, והוא מספק נקודת מבט חדשה ורעננה ליחסים בין שני האחים.

כל המרכיבים של הפרק הזה ממש טובים, חכמים ונובעים מהדמויות וממקומן הנוכחי בחיים: פיבי קובעת עם כל החברים לחגוג את יום הולדתה במסעדה, אך ג'ואי הוא היחיד שמגיע בזמן. בעוד השניים מורעבים ומחכים ליתר, רייצ'ל חוששת לעזוב לראשונה את אמה למרות נסיונות השכנוע של רוס, ומוניקה זועמת על צ'נדלר שעישן, ובה בעת רוצה לשכב איתו כי היא מבייצת.

למרות הפוטנציאל, התוצאה היא פרק חלש מאוד, ובגלל נתוני הפתיחה הטובים זה מבאס. הוא כולל מעט מדי בדיחות מוצלחות וקאסט שחלקו נראה קצת על אוטומט. ליסה קודרו בפרט כזו, ואולי זה ניכר כי הפרק חג סביבה. נראה שהיא בעיקר מפגינה את מיטב הלהיטים של עצמה ואפילו לא מנסה לרומם את החומר הבינוני שמושם בפיה.

דיוויד שווימר אמנם טוב ממנה, הפעם ובכלל, אבל גם הוא מתקשה להציל קטע כמו התרחיש המופרך והארוך-הרבה-יותר-מדי שרוס בורא כשאמה נעולה לבדה בדירה, על נשר שנכנס מהחלון, תנור שעולה באש ומים שעולים על גדותיהם. בחייאת.

ההצלחה הענקית של "חברים" הביאה לכך שהיא שובצה במשבצת היוקרתית ועתירת הצופים שאחרי הסופרבול, ובהתאם התחמשה בכוכבים גדולים לטובת העניין. התוצאה רחוקה מלהיות היבול המובחר של הסדרה. השחקנים האורחים בעיקר מסיחים את הדעת מהקסם שבבסיס "חברים", הכימיה בין השישיה המרכזית, והכתיבה ברובה פושרת.

אל החלק הראשון מבין השניים עוד נגיע בהמשך הדירוג, אבל השני נחות ממנו בהרבה. רייצ'ל ומוניקה מתחרות על תשומת לבו של ז'אן-קלוד ואן דאם. רוס נרגש לקראת ערב עם מרסל. צ'נדלר פוגש חברה לשעבר ללימודים (ג'וליה רוברטס) שנדמה כי היא נמשכת אליו. ג'ואי מנסה להשיג תפקיד של ניצב בסרט. שילוב של עלילות מטופשות, בעיקר ההתרגשות והתכונה של רוס לקראת המפגש המחודש עם מרסל (מדליק נר לארוחת ערב משותפת שלהם!) וטקסטים נוראיים שגם כוכבת כמו רוברטס לא מצליחה להושיע ("למה אני מתכוונת?! למה אתה מתכוון 'למה אני מתכוונת'?!").

בכללותו זה לא פרק אסון, אני מניח שהריב בין מוניקה ורייצ'ל וההתמודדות של צ'נדלר עם המבוכה בסך הכל עוברים. אבל יש בו כמה רגעים שגורמים לי להתכווץ במושב מרוב שהם גרועים. לפחות יצא למת'יו פרי ולרוברטס סיפור אהבה קצר מתפקיד האורח שלה כאן.

אני מת על פרקי קונספט כאלה, לא רק ב"חברים" אלא בכלל, אבל למרות הרעיון המגניב הביצוע כאן ברובו לא מוצלח, לפחות בחלק הראשון. העלילה: החברים מדמיינים איך החיים שלהם היו נראים אילו רייצ'ל הייתה מתחתנת עם בארי, פיבי הייתה אשת עסקים בכירה, ג'ואי היה כוכב "ימי חיינו", צ'נדלר היה עוסק בכתיבה קומית, רוס עדיין היה נשוי לקרול ומוניקה עדיין הייתה שמנה.

יותר מדי דברים מוקצנים יתר על המידה. ההתנהגות של ג'ואי כלפי צ'נדלר כשהלה משמש כעוזרו. פיבי, החריגה הגדולה גם ככה בעולמה של הסדרה, מונפצת עם איזה תרחיש שטותי במיוחד שבו היא ברוקרית מצליחה בבנק השקעות נחשב (לא היה עדיף לתת לה להיות סוכנת אמנים, כפי שהתחזתה בעבר עם תוצאות מעולות?).

מעל מכל, הבדיחות בפרק גרועות, חלקן ממש מתחת לכל ביקורת. הסיבה שפיבי לא לקחה את העבודה בשעתו היא כי היא חשבה שרק מה שמתחרז נכון. נו באמת. וכשמוניקה נוזפת בצ'נדלר בבית החולים היא אומרת לו: "אולי אתה צריך לשקול לכתוב עבור מגזין 'מדבר מהתחת שלך'!". כותבים מקצועיים קיבלו כסף על הדבר הזה.

בכל זאת יש בפרק כמה רגעים איקוניים, כמו הריקוד של מוניקה עבת הבשר, ההגייה (הנכונה!) של רוס למילה "קראטה", ובכלל כמו תמיד אפשר לסמוך על דיוויד שווימר: הניסיון שלו להציע לקרול לפלפל את חיי המין הוא תצוגת תכלית של משחק קומי נפלא.

אף שהוא כולל הפעם כמה רגעים מצחיקים, הסוף הממשמש של רוס ורייצ'ל נבנה בצורה מאוד מחוספסת, וכולו מוטל על כתפיו הקנאיות והרכושניות של רוס, שמתקשה להסתדר עם העבודה החדשה של רייצ'ל. אמנם היה רגע של חסד בקו העלילה הזה - פרק אחד לפני כן, כשרוס סיפר לרייצ'ל שמקור החרדה שלו הוא עזיבתה של קרול לטובת אישה אחרת - אבל בגדול יש תחושה של עוול לדמותו של רוס.

הפרק הזה גם ממחיש מדוע, כי הוא מעלה על נס את הבדלי האופי והעניין הגדולים בין בני הזוג. הם אשכרה לועגים כל אחד לבחירת הקריירה של האחר, שהיא כמובן חלק גדול מאישיותם. אבל במקום להשתמש בזה כדי להוביל לפרידה ביניהם (אולי כדי להשאיר דלת פתוחה לאיחוד בהמשך), רוס הופך להיות מפלצת רכושנית. אפילו כשרייצ'ל אומרת לו את הדבר הכל כך הגיוני וסביר, שהיא רוצה ומעדיפה שהעבודה שלה תהיה משהו שהוא רק שלה, הוא מסכים איתה רק כדי לעשות פרצוף משתומם רגע אחרי כן מאחורי גבה.

שני הסיפורים האחרים, הכוללים שניהם שחקנים אורחים, סבירים פחות (פיבי מתאחדת עם שותפתה הקודמת למוזיקה) או יותר (צ'נדלר יוצא עם אישה בעלת רגל תותבת). זה של הראשונה שוב רוכב על ההיסטוריה הפרטית המונומנטלית שלה, ומציג הפעם עוד מישהי מעברה רק כדי להביא אותנו שוב אל "סמלי קאט". זה של האחרון משעשע מעצם הקיצוניות שלו ובשל העובדה שמדובר באקסית של ג'ואי, מה שמביא את האחרון להתחמק ממנה בגמלוניות מצחיקה.

משום מה הפרק הזה נחשב לאהוב במיוחד, ואין לי מושג למה. החבורה משחקת טאץ' פוטבול בחג ההודיה, מה שמוציא מהאחים גלר את הצדדים הכי תחרותיים שלהם. צ'נדלר וג'ואי רבים אף הם, במקרה שלהם על אישה, ואילו רייצ'ל מגלה כשחקנית גרועה במיוחד. לא אכחיש, יש כאן כמה רגעים נחמדים. כשצ'נדלר בוחן את ג'ואי על משמעות המילה "דאץ'", כשפיבי עוצרת את צ'נדלר באמצעות חשיפת שדיה או כשרייצ'ל, בטוויסט הכי צפוי אבל עדיין חביב, מצליחה לתפוס את הכדור האחרון. למרות זאת, הפרק לא טוב במיוחד.

בתור התחלה, רובו לא נעים, בראשות הסחל'ה שיוצא מרוס ומוניקה. שנית, הכל בו כל כך מאולץ ומלאכותי, החל מה"חצר" שהיא כל כך במפגיע סט, דרך עצם הרעיון שאיזו הולנדית נקלעה אליה כדי לצפות במשחק פוטבול של אנשים זרים, וכלה בתפיסת הכדור המשותפת של רוס ומוניקה בסוף, כאילו אחד מהם לא יכול לחטוף אותו מהאחר - אם לא מיד אז לאחר מכן.

בעיקר - הפרק לא מספיק מצחיק כדי לפצות על כל הבעיות האלה. למעשה, יש בו כמה בדיחות שמעלות את התהייה איך מישהו בחדר התסריטאים לא עצר אותן. כולל זו שפותחת אותו (רייצ'ל מכניסה למוניקה מרשמלו לאף, מוניקה מגיבה "כל שנה!". איזה צחוקים!), או פיבי שבמהלך המשחק מקיפה את רוס בטירוף שוב ושוב. מה לעזאזל אתם רוצים? מכל פרקי חג ההודיה של "חברים", שהפכו למסורת לאורך רוב הסדרה, זה הגרוע ביותר.

קורה לאורך הסדרה שהכותבים נתקעים על איזו תכונת אופי של אחת הדמויות ונטפלים אליה עד שהיא הופכת לקריקטורה. הפעם זה תורה של מוניקה, והוא גורע גם מדמותה וגם מהסדרה. היא מנסה לשנות את דעתו של מבקר מסעדות, וכשהיא נקלעת עם ג'ואי לשיעור בישול למתחילים, היא נשארת כדי לחזק את הביטחון העצמי שלה. אולי אם זה לא היה פרק שני ברציפות שבו מוניקה יוצאת מגדרה כדי לשנות את דעתו הרעה של מישהו עליה (קדם לו פרק מסיבת טרום-הלידה של רייצ'ל, שבו מוניקה ניסתה לפייס בפאתטיות את אמה של רייצ'ל), עוד אפשר היה לקבל את זה, אבל זה לא המקרה. לא כל שכן כשהסיפור פשוט לא מצחיק.

דמותו של צ'נדלר זוכה לטיפול לא פחות רדוד. הוא לחוץ לקראת ריאיון עבודה חשוב ומקבל עצות מפיבי שיעזרו לו לעשות רושם ראשוני מוצלח. ההתנהגות שלו בסוף ריאיון העבודה לא משכנעת גם מעצם הרעיון שיעשה כך - ידבר עם המראיין על בדיחות קקי - וגם כי אפשר לראות את זה מגיע מקילומטרים.

העלילה של רוס ורייצ'ל היא היחידה שעובדת איכשהו - מוכרת יפה (רינה סופר) מתחילה איתו וגורמת לרייצ'ל לקנא. אלא שגם היא סובלת מרגעים מטומטמים (רייצ'ל פולטת "כלבה חרמנית" באוזניה של הבחורה ואז מחפה על זה בצורה אידיוטית), ובכללותה מדשדשת כי היא משחקת על מהלכים מוכרים - רוס שוב נוהג באבירות יוצאת דופן שמפתיעה את רייצ'ל. מאחר שזה קורה על רקע של מצב חדש, הלידה הממשמשת, זה בכל זאת עובד במידה מסוימת, וגם הביקור של סופר המלבבת עוזר בכך.

רגע אחרי שהסתיימה קשת עלילתית מהטובות ב"חברים" - המשולש הרומנטי של צ'נדלר, קאת'י וג'ואי - הסדרה מועדת ומציגה פרק בינוני מאוד - מפוספס, לא מצחיק, כזה שכמו נכתב על אוטומט. באורח פלא כל הנשים עומדות בפני צומת מקצועי גדול. רייצ'ל מקבלת הצעה לקידום ומגלה שהבוסית שלה מנסה לחבל בו, ועל מוניקה לבחור בין עבודה כשפית ראשית לבין עסק הקייטרינג שהיא אמורה לפתוח עם פיבי.

זה של מוניקה ופיבי יוצר ביניהן דרמה שלא הולכת לשום מקום, ולמעשה נפתרת כמו קונפליקטים רבים בסדרה - בוויתור של אחת (פיבי) לטובת האחרת. משהו דומה קורה רק שני פרקים לפני כן כשרוס מוותר על ה"מוזיקה" שלו כדי שפיבי תמשיך עם שלה. הסיפור של רייצ'ל יותר מוצלח, וההתרגשות שלה חמודה, אבל העובדה שהוא נגמר בלא כלום עם מותה המפתיע של ג'ואנה - רגע מקאברי במיוחד בסדרה - קצת מבטלת אותו.

במקביל, עלילת הבנים - רוס וצ'נדלר נרגשים לקראת הגעתו לעיר של חבר ותיק - מתסכלת במיוחד. במקום להראות לנו אותם כשהם מנסים לשחזר את חיי המסיבות וההוללות של בחרותם, אנחנו רק שומעים על זה לאחר מכן. זה חבל במיוחד, כי הרעיון שהם מכירים בעובדה שהם כבר לא מסוגלים או רוצים לעשות את מה שעשו בעבר, שלמעשה הם מתבגרים, מעניין בפני עצמו, והפרק פוסח עליו כמעט לגמרי.

כל סיפור ג'ואי ורייצ'ל בעונה השמינית היה מלכתחילה מהלך תסריטאי נואש שנולד מפאת חוסר ברעיונות אחרי כל כך הרבה שנים ופרקים, ואז בכל זאת הצליח לנחות בשלום בקושי רב. הוא אמנם הגיע משום מקום, אבל נבנה בצורה עדינה ומרגשת. החזרה לנושא גם בעונה התשיעית עשתה בתחילה סימנים של אותו שיקול דעת - רייצ'ל מספרת לו שהיא דלוקה עליו אך הוא מסרב לעשות משהו כדי לא לפגוע ברוס.

אבל כמובן, עצם החזרה הייתה חטא. הפעם לא יכלו להסתפק באהבה נכזבת, ולא רק זה, אלא גם יצרו מרובע רומנטי עם צ'ארלי (איישה טיילר, שלוהקה לנוכח הביקורת על הלבנבנות היתרה של הסדרה) - מישהו שאין לה דבר וחצי דבר במשותף עם ג'ואי - ורוס.

כל זה יצר את אחת מהקשתות העלילתיות הגרועות של "חברים". כזו שגם מושכת איתה למטה את מה שעשוי היה לעבוד, כמו החיבור בין רוס לצ'ארלי (היעדר הכריזמה והחן המוחלט של טיילר גם לא תורם). במשך שנים, כולל ממש עד לאחרונה ואז שוב בעונה החותמת, הסדרה סימנה את רוס ורייצ'ל כשני אלה שאין להם אלא להתאחד לבסוף. לתקוע בתווך את ג'ואי, החבר הטוב של שניהם, זה פשוט עצלות רעיונית ומצערת.

מלבד כמה רגעים טובים, הפרק הזה חלש בכל החזיתות. עד כמה שמשמח להיפרד מצ'ארלי, ועל אף שדיוויד שווימר עושה כמיטב יכולתו, כל הסיפור עם האקס הקנאי (גרג קיניר בהופעת אורח) שעל רוס לעבור דרכו כדי לקבל מענק - שטותי ולא מצחיק. זו הייתה הזדמנות טובה להציג את אנשי האקדמיה כילדים מגודלים, אבל הכתיבה לא טובה.

שני המקרים האחרים משדכים בין שותפי עבר לטובת ריבים חדשים, אבל אלה נראים כמו שאריות מחוממות. קשה לחדש אחרי 223 פרקים, וזה ניכר. פיבי מתארגנת לקראת חיים משותפים עם מייק (פול ראד) ונאלצת להיפרד מ"גלדיס", יצירת האמנות המפחידה שלה, ולהביא אותה למוניקה, שעושה הכל כדי לא לקבלה בלי להעליב את פיבי. אף שהתגובות המזועזעות של מוניקה ורייצ'ל לנוכח היצירה מצחיקות, הוויכוח ביניהן מעלה על הדעת מתנות לא רצויות קודמות בסדרה, כמו הצמיד שג'ואי העניק לצ'נדלר; וגם קרבות עבר בין השתיים, כמו זו על ואן דאם או כאשר רייצ'ל נאלצה לעזוב את הדירה לטובת צ'נדלר - שני מקרים נוספים שבהם פיבי ניצחה על האירוע.

לזכות המריבה החדשה ייאמר שהיא לפחות חביבה יותר מהנוכחית של צ'נדלר וג'ואי, אחרי שהראשון מחבל בטעות לאחרון באודישן לפרסומת.

משהו לא מתניע בפרקים הראשונים של העונה השביעית, וסימני העייפות של הסדרה מורגשים כבר בשלב מאוד מוקדם שלה. העלילות בפרק פשוט לא כתובות טוב - בין אם נקודת הפתיחה שלהן מבטיחה ובין אם מלכתחילה נדמה ששכנו בתחתית תיבת הרעיונות בחדר התסריטאים. ההרפתקה הימית - ג'ואי מסכים לקבל עזרה מרייצ'ל בהשטת הסירה שלו - עשויה הייתה להיות הרבה יותר טובה כי הרעיון מאחוריה מבקש שיעמיקו בו: רייצ'ל קולטת שהיא מתנהגת כמו אביה. אלא שהכל נכתב בצורה כה מגושמת וגסה ועם בדיחות עבשות, עד שגם השחקנים לא מצליחים לרומם את החומר. כמובן, העובדה שהכל סביבם נראה מזויף במפגיע תורמת לתחושת הזיוף הכללית, בדיוק כמו בפרק הפוטבול.

לשני הסיפורים האחרים מלכתחילה לא היה יותר מדי סיכוי. צ'נדלר שמביך את עצמו מול חמיו בקאנטרי קלאב זה פרמיס עצל שזקוק לביצוע מוצלח בהרבה כדי להצדיק את עצמו. סיפור העוגיות, שאף נותן לפרק את שמו, פשוט לא מספיק מעניין או מצחיק בשביל לבזבז עליו כל כך הרבה זמן מסך. למעשה, אולי בלעדיו ניתן היה לפתח בצורה טובה יותר את שני הסיפורים האחרים, שנדמה שנעשו כלאחר יד.

פרק ככה ככה ברצף של כאלה בעונה השנייה. ג'ואי מתרברב על כך שהוא כותב לעצמו את התסריט באופרת סבון. בעקבות זאת, הדמות שלו מוצאת את מותה בנפילה לפיר של מעלית. פיבי עוזרת לצ'נדלר להתחבר עם אדי, השותף החדש שלו, והתוצאות מבעיתות. ההיסטוריה המינית של שני זוגות עולה במהלך דיון ביניהם - רוס ורייצ'ל, מוניקה וריצ'רד.

אדם גולדברג נהדר בתפקיד אדי הפסיכו, ותפיסת העולם המעוותת שלו - מאשים את צ'נדלר על ששכב עם האקסית שלו והרג את הדג שהביאה - מחילה על הסדרה קדרות מעניינת ולא אופיינית. הבעיה היא שקשה לומר שמתלווה אליה קומדיה משובחת. למעשה, קו העלילה בפרק הזה כולל את אחת הבדיחות הכי מפגרות ועצלות בסדרה, כשצ'נדלר מסביר בסרקזם לתהייתה של פיבי מדוע אדי מאשים את שותפו במות הדג: "לפעמים אחרי שאתה שוכב עם מישהי, אתה חייב להרוג דג".

גם שאר העלילות לא מדהימות. מותו של דרייק רמורה עשוי בצורה כל כך אידיוטית מכל היבט, גם מעצם הרעיון שמשמיט כל כך הרבה שלבים, בוסים ואמרגנים בדרך שבין השחקן לתסריטאי, וגם בביצוע הבלתי סביר. אפשר היה למחול על הכל אם זה היה מצחיק במיוחד, אבל זה לא. רגע החסד היחיד של העלילה הזו הוא כשהחברים צופים בפרק ומגלים כך לתדהמתם שג'ואי פוטר.

סיפור האקסים, הקנאה של רוס לרייצ'ל והקונדום היחיד שנשאר בדירה כששני זוגות רוצים לשכב, הוא היותר-חזק בפרק, אבל גם במקרה הזה יש תחושה של הזדמנויות מפוספסות, סצנות קומיות שנמצאות במרחק נגיעה ובכל זאת לא מנוצלות.

מאחר שהשחקנית הלן בקסנדייל הייתה בהיריון ולא הייתה יכולה לטוס לארה"ב לצלם סצנות כמו שצריך, לא הייתה ל"חברים" הזדמנות לסיים כמו שצריך את סיפורם של אמילי ורוס. גם הפעם ההתפתחות העלילתית נעשית באמצעות הקלטה של קולה בלבד: היא משאירה לרוס הודעה במשיבון יום לפני חתונתה לאחר, ורייצ'ל שומעת את ההודעה ומוחקת אותה בטעות.

זו התפתחות נדרשת ונכונה מבחינה רגשית - גם כי לא עבר המון זמן מאז הפרידה וגם כדי להמחיש בפנינו שרוס רוצה להמשיך הלאה. העובדה שכל זה קורה באמצעות רייצ'ל כמתווכת, ושלאחר מכן היא גם גורמת לו להבין שאסור לו להחזיר לה שיחה, מציגה את השניים במקום מאוד טוב אחרי זמן רב של עצבים חשופים.

שאר הפרק די מטופש. הבחורים יוצאים לנסיעה בניידת עם גארי, בן הזוג השוטר של פיבי. כאשר נשמע פיצוץ של אגזוז הם חושבים שמדובר בירי בנשק חם, וג'ואי קופץ כדי להגן על רוס, לכאורה, למגינת לבו של צ'נדלר. הפחד של צ'נדלר מהנסיעה הלילית אמנם מצחיק, אבל ה"ירי" שגורם לרוס לסבור שחמק ממוות ולבחון את חייו, מציג אותו שוב באור אווילי, עוד אחד ברצף של כמה פרקים שמרדד מאוד את דמותו. גם הרעיון שג'ואי קפץ באינסטינקט כדי להגן על הכריך שלו הוא אידיוטי, ותחילתו של תהליך שצובע את דמותו בצבעים קריקטוריים מדי.

רייצ'ל ובארי מתחילים לצאת שוב, אף על פי שהוא מאורס למינדי, וזו רוצה שרייצ'ל תהיה השושבינה שלה. לא רק שכל המשולש הזה לא ממש מספק עניין, קומדיה או רגש, הוא גם חותר תחת הדבר היחיד שנחמד בקו העלילה: החבירה של רייצ'ל ומינדי כשהן מגלות על הבגידה הכפולה של בארי. הפיוס החפוז (והפאתטי מצדה של מינדי) בין שני האחרונים דפק גם את ההעצמה הנשית הזו. המעט שבכל זאת נשאר למלא את הכוס הוא ההשלמה של רייצ'ל עם עברה, וגם זו נחתמה בבדיחה בלתי נסלחת בטמטומה ותלישותה ("אני מקווה שבארי לא יהרוג ויאכל אותך בארובה").

שתי העלילות האחרות בפרק שאפתניות פחות וחמודות יותר, אז אפשר להתנחם בהן. החברים מתעצבנים כשהם מגלים שמישהו מרגל אחריהם מהצד השני של הרחוב. והכי חביבה: צ'נדלר משתגע מכך שבחורה שהוא מחבב לא מחזירה לו טלפון.

פרק הבכורה כל כך שונה ממה שבא אחריו באפיון הדמויות, בערך 95 אחוז מהבדיחות בו לא סתם לא מצחיקות אלא ממש מביכות ("לא ממש מבדר, מחוכם או מקורי", אמרו הנשאלים בהקרנת המבחן, שהעניקו לפיילוט לבסוף ציון 41 מתוך 100), אבל הכימיה ששוררת בין החברים מיד זורחת, אפילו בשלבים הכל כך מוקדמים האלה, וצובעת הכל בצבעי קסם. כמו כן, זהו ראשיתו של סיפור רוס ורייצ'ל (בהתעלם מפלאשבקים בפרקים אחרים), והוא מתוק כבר בצעדיו הראשונים: רייצ'ל בורחת מהחתונה שלה ופוגשת את החברים בבית הקפה. רוס מדוכא מהגירושים שלו אבל עדיין מאוהב ברייצ'ל.

אחרי האיחוד הגדול של רוס ורייצ'ל בפרק הפרום, "חברים" הייתה צריכה למצוא סיפור אהבה טרי, וגם כוכב גדול עשוי לעזור, כדי למלא את החלל שהותירו השניים. אני יודע שרבים אוהבים את השידוך הזה, אבל מבחינתי התוצאה הייתה ונשארה קרינג' אחד גדול. עם כל הכבוד לסטאר פאוור של טום סלק, שהזיכרון מ"מגנום" שבכיכובו היה אז עוד טרי, השידוך בינו ובין קורטני קוקס בעיקר מעורר חלחלה. לא זאת בלבד שהפרש הגילאים בין הדמויות הוא 21 שנים, אלא שהפרק מקפיד להמחיש לנו שהוא מכיר אותה מאז שהייתה ילדה קטנה. אנחנו אמורים להריע לסיפור אהבה ביניהם? איכס, לא.

באופן כללי זה פרק שקצת דחק את הגבולות של מה שמותר - ובעיקר מה שכדאי - להראות בסיטקום של רשת אמריקאית גדולה. שלוש בדיחות מיניות במיוחד כלולות בו, אף אחת מהן לא מאוד מצחיקה: רייצ'ל שדוחקת ברוס לתפוס לה בתחת, לאחר מכן מציצה בחלציו של פסל אדם קדמון ולבסוף נשכבת על קרטון מיץ ובטוחה שרוס גמר מוקדם. כל זה במסגרת עלילת הסקס הראשון שלהם.

תודה לפחות על הכורסאות של ג'ואי וצ'נדלר, ובפרט לצ'נדלר עצמו, שסיפקו את הרגעים היותר משעשעים של הפרק.

כשכרטיס האשראי של מוניקה נגנב, היא מחליטה לתפוס את הגנב בעזרת רייצ'ל ופיבי. יש פספוס עמוק בסיפור שלה. הוא חמוד מאוד כרעיון אבל לא מצליח להתפתח לכדי עלילה מעניינת, בעיקר כי מלבד שיעורי הסטפס, כל ההרפתקאות שלה לא נראות אלא מתוארות. גם רגע השיא שלו חותר תחתיו: האישה שגנבה את זהותה אומרת למוניקה שהיא - כלומר מוניקה - לא תוכל להשתנות. זה לקח כל כך אנטי-דרמטי, אבל כזה שמובן מאוד בסיטקום בן מספר חודשים ספורים שהפך ללהיט ענק: לא נתעסק עם נוסחת הקסם ונשנה את האופי של אחת הדמויות המרכזיות. מה שכן, הסיום שבו מוניקה בכל זאת מתעקשת לחזור לשיעור הריקוד, בכל זאת חמוד מאוד.

עלילת מרסל הקוף הייתה סיומת לאחת הבחירות התמוהות שעשתה הסדרה מעודה, ועוד בשלב כל כך מוקדם. לצד זאת, אי אפשר להתכחש ללב הענק שדיוויד שווימר הכניס לסיפור, מהל ברגש את קו העלילה הביזארי הזה (למרות שהוא עצמו שנא את הקוף גם כן). יפה גם לראות ברקע את ג'ניפר אניסטון על סף דמעות, כי נראה שהיא מתרגשת יותר מהמשחק של שווימר מאשר מהפרידה מהקוף, שכולם לא אהבו.

משהו פחות עובד בתחילת העונה השנייה של "חברים". לא רק בגלל עלילות מטומטמות כמו זו של ג'ואי כמשפריץ בשמים, אלא בגלל דבר מה מהותי יותר. הנוכחות של ג'ולי אולי אמורה להיות אמביוולנטית, לגרום לנו לחבב אותה אפילו שהיא ניצבת בדרך לאיחוד בין רייצ'ל לרוס, אבל היא סתם מעיקה. הסדרה לא באמת מבססת את הקשר בינה לבין רוס, שהיה חפוז בטירוף, ומרגישים שג'ולי היא יותר מהמורה זמנית תסריטאית מאשר דמות עגולה, בערך כמו שהיה פאולו רק עם יותר זמן מסך. רק הקנאה של רייצ'ל, שלא מרוצה מהידידות שמתפתחת בין מוניקה לג'ולי, מחזיקה את קו העלילה הזה, וגם היא זוכה לרגעים מגלגלי עיניים כמו החיבוק המתייפח בינה למוניקה (ופיבי) אחרי שהן משלימות.

מה שכן, ענייני חלב האם של קרול, שמנחיל לבחורים חוסר נוחות, חמודים, ונהדר לראות את הכימיה של קרול עם שאר החבורה (בניגוד לסוזן, שהייתה ונשארה בלתי נסבלת).

פרק די מטופש בכל אחת מהחזיתות שלו. רייצ'ל מוטרדת ממערכת היחסים המשונה בין דני, הבחור שהיא מחבבת, לבין אחותו. פיבי מתרימה למען חיל הישע בתקופת החגים אבל נאלצת לחזור למצב "פיבי של הרחוב" כדי להתמודד עם העוברים והשבים. רוס מציב לג'ואי מסגרת כדי שיכתוב לעצמו מחזה, בעוד האחרון מעדיף לשחק במשחק שהמציא עם צ'נדלר - כדור אש. החיכוך הזה מוביל לריב בין רוס לצ'נדלר.

הרעיון להציג לנו את פיבי הקרבית, זו שחיה ושרדה ברחוב, מעניין ונחמד, אבל הביצוע לא אפוי ולא ממש מצחיק. כך גם הסיפור של הבחורים, בעיקר בגלל משחק הכדור-אש שמכניס לעלילה ממד אגבי ולא אופייני של סרט אנימציה, וזה פשוט לא עובד. גם הקשר המוזר-מדי בין דני לאחותו צולע, קיצוני מדי במטרה לסחוט צחוקים זולים, ושוב, לא מפותח דיו - מה שאפשר לומר על כל סיפור רייצ'ל/דני. נדמה שהיוצרים לא לגמרי ידעו לאן לקחת את כל זה, מה שניכר.

למרות זאת, הפרק מניב כמה רגעים טובים שמונעים ממנו להיות לגמרי אסון, כמו ההיאבקות בין רוס למוניקה, התגובות של החברים בסנטרל פרק כשהם חוזים במו עיניהם בקרבה היתרה בין דני לאחותו, השלטים שפיבי מציבה בעמדה שלה (דוגמת "זוהי לא מַשתנה! חגים שמחים" ו"נא לא לפלוש למרחב הפרטי שלי"), המחזה שג'ואי כתב כדי לפייס בין שני חבריו, וכמובן, גיחתה של הסוכנת אסטל (ג'ון גייבל), שתמיד נפלאה במעט שבמעט שיש לה.

החברים מסכימים ביניהם לחגוג את השנה האזרחית בלי דייטים, ובסופו של דבר מפרים את ההסכם: ג'ואי מביא אם יחידנית שהוא עובד איתה, פיבי מכירה מדען בשם דיוויד (האנק עזריה), רייצ'ל מתכננת להביא את פאולו, מוניקה מביאה את בובי הכיפי, צ'נדלר מזמין שוב את ג'אניס, ואילו רוס הבודד משיג לעצמו שותף: קוף בשם מרסל.

על פניו זה רעיון נחמד להביא קוף שימלא את החלל בחייו של רוס, והפרק ממחיש את זה בצורה מפורשת, אבל אחרי שהחידוש דועך כל הרעיון קצת טיפשי/מוזר/איך שתרצו לקרוא לזה. הידיעה שמרסל אף צפוי להישאר זמן מה לא עוזרת. שאר הפרק בסדר, גם אם לא עשיר בצחוקים. התנודות במצבם הזוגי של החברים (בהתחלה בלי דייטים, אחרי זה כן ולבסוף הכל קורס) חביבה. בונוס: שובה של ג'ניס והתגובות המיוסרות של צ'נדלר.

עצם השימוש בריצ'רד מעיד מאין כמוהו על עייפות החומר של "חברים" בשלב הזה. שוב ריצ'רד נתקע בין מוניקה לצ'נדלר? זה בדיוק אותו קונפליקט שהשתמשו בו עונה קודם לכן. ועכשיו, רגע לפני שצ'נדלר מתכנן להציע לה נישואין, ריצ'רד שוב מתוודה על אהבתו, כאילו משהו בכלל השתנה בסיבות לפרידה ביניהם? אלה מהמורות כל כך מאולצות עד שהן בגדר עלבון לצופים.

הפרידה של רוס מאליזבת' דווקא סבירה יותר, אורגנית בהרבה ביחס לאופן שבו הסדרה נפטרה מהמון בני ובנות זוג אחרים, גם אם השיפט של אליזבת' היה חפוז מדי. וסיפור היאכטה של ג'ואי קצת אווילי, אבל הוא כלל בו את הרגע הכי מצחיק, בעיקר בזכות ביצוע מושלם של ג'ניפר אניסטון - כשרייצ'ל מנסה למכור את הסירה לאדם השני שביקש לרכוש אותה, גבר קירח בגיל העמידה, ובטעות מציעה לו לדמיין את הרוח המתבדרת בזרועותיו.

מה עוד אפשר לומר לגבי הדבר הזה שמתנוסס בהתרסה בשם הפרק. מהעלילות הבעייתיות ביותר בתולדות "חברים", תולדה של סדרה שכבר מיצתה את הבאר היצירתית שלה וכעת מגרדת את התחתית. רגע השפל הוא זה שבו רוס תופס את ג'ואי ורייצ'ל על חם, אחרי פרק שלם שבו שניהם ניסו לחשוף בפניו בעדינות את האמת. זו סצנה שמתאימה יותר לאופרות סבון נטולות תחכום, והוא מעיד על המקום שהסדרה הגיעה אליו בפתח עונתה האחרונה.

הקטע הוא שהעלילה הזו לא מעידה על היתר. סיפור הצמות של מוניקה אמנם בסדר כזה, לא לכאן ולא לכאן, אבל העלילה של פיבי - שכמו במרובע הרומנטי של חבריה נאלצת גם היא להתמודד עם חשיפות רומנטיות מסובכות כשמתברר שלמייק יש חברה-שבקרוב-תהיה-אקסית (אן דודק הנהדרת, "האוס", "מד מן") - לגמרי חמודה ומצחיקה, וליסה קודרו מצוינת באופן כללי בפרק הזה.

פרק שנכנע כמעט כליל לסיטקומיות נוסחתית וחסרת מעוף, מה שניכר כבר מתקציר העלילות (חה חה, הרעיה קנתה מגפיים כל כך יקרים ומסתירה מבעלה את העובדה שהם מכאיבים לה בטירוף) ולא זוכה לשיפור גם בכתיבה עצמה או בביצוע. בין היתר, נוכחותה של טרודי סטיילר, רעייתו של סטינג, היא עוד אחת בשרשרת של הופעות אורח נוקשות ולא מרשימות בסדרה.

גם סיפור ההיריון של אחותו של ג'ואי לא מגיע לגבהים יוצאי דופן, והיחסים בין דינה לבין הבחור הטיפש שעיבר אותה הם די אותו שטאנץ של פרנק, אחיה של פיבי. ולמרות זאת, העלילה הזו מפגינה מעט יותר שאר רוח בכך שהיא מקבילה בין דינה ורייצ'ל, שתיהן הרות במפתיע בלי כוונה להתחתן, בדגש על היחס השונה של ג'ואי כלפי כל אחת מהן - מה שמרבד את אופיה ואת מצבה של רייצ'ל בשלב הזה בחייה.

רוס מנסה לפלרטט עם השליחה של הפיצה ומפשל בגדול. רייצ'ל מאבדת עגיל שמוניקה השאילה לפיבי. סבתו של ג'ואי מגיעה לבקר אותו לשם צפייה משותפת בפרק של "חוק וסדר" שבו הוא משתתף, אלא שבמהלך הצפייה הוא מגלה שהתפקיד שלו ירד בעריכה ומנסה להסתיר זאת מסבתו.

בדרך כלל פרקים כמו זה, שבהם כל השישייה נוכחת ביחד לאורך רוב 22 הדקות, הם מהמובחרים של "חברים" כי הם מאפשרים לה להציג את היתרון הכי גדול שלה - הכימיה בין כולם. הפרק הנוכחי פחות מוצלח משתי סיבות עיקריות. אחת: רוס, כמו יותר מדי פעמים בעונה הזו, מביך לצפייה. זה אמור להיות כל הקטע אבל עדיין לא מאוד נעים.

שנית וחשוב יותר: סבתו של ג'ואי היא לא רק גורם זר ותלוש לחלוטין שנלווה אליהם לאורך כל הפרק, אלא כזה שהסדרה לא ידעה איך לתפעל אותו. הפרק לא מצליח להתגבר על הרעיון הבסיסי שהיא יודעת רק איטלקית. ג'ואי עצמו מתקשר איתה באנגלית 90 אחוז מהזמן, פיבי לרגע מדברת איתה איטלקית שוטפת לכאורה ואז לא עושה זאת יותר גם כשצריך - זה פשוט די מטופש.

למרות זאת הפרק לא נוראי. גם בשל אותה כימיה, גם כי הוא כולל כמה בדיחות לא רעות לאורכו, וגם כי הדקות האחרונות שלו מפצות. הפתרון של ג'ואי, להערים על סבתו באמצעות צילום סצנה משלו, קלוש לחלוטין ובכל זאת מצחיק, והמחווה של רייצ'ל כלפי רוס - הלכה לתפוס את השליחה כדי לשכנע אותה לתת לו בכל זאת הזדמנות - מקסימה.

פרק שמספק המחשה נוספת לכך שהכוכבים האורחים פשוט מיותרים בסדרה הזו 99 אחוזים מהזמן. העלילות של פיבי ושל מוניקה כללו שניים כאלה: פיבי נדבקת באבעבועות רוח בדיוק כשאקס שלה, ריאן (צ'ארלי שין), מגיע לחופשה מחיל הים. מוניקה מהססת להפגין את הנוירוזות שלה בפני ריצ'רד (טום סלק במסגרת הקשת העלילתית שלו בסדרה). למעשה, רוס ורייצ'ל נדחקים הפעם אל מחוץ לפרק כמעט לחלוטין כדי לפנות מקום לאחרים.

שני הסיפורים האלה לא רעים אבל גם נשכחים למדי. הראשון שבהם אמנם קצת פחות: הכמיהה האסורה של פיבי וריאן להתגרד, וההשוואה המתמדת של העניין לסקס פראי, מניבה בסך הכל סיפור נחמד. למרות זאת, בין ליסה קודרו לשין יש כימיה אפסית שמדללת לחלוטין את קו העלילה הזה. הסיפור של מוניקה וריצ'רד זניח אפילו יותר. רצף של שיחות לא מעניין ולא מצחיק, בלוקיישן קטן אחד, על השגיונות הקטנים של שניהם.

הסיפור של צ'נדלר וג'ואי מושיע את הפרק: האחרון מתחיל לעבוד במשרד של הראשון ומתייחס לכך כתפקיד דרמטי. העלילה משחקת בחכמה על המצב הפסיכולוגי הנתון של ג'ואי, שאיבד את תפקידו הגדול ב"ימי חיינו" וכעת נאלץ לעבוד בעבודות פחותות. בעצתו של צ'נדלר הוא מתייחס לכך כאל תפקיד משחק נוסף וכמובן לוקח את זה רחוק מדי, למגינת לבו הגדולה של חברו. מת'יו פרי זורח בפרק הזה, גם עם התגובות שלו למעשים של ג'ואי וגם בכלל (סצנת הפתיחה בבית הקפה, שבה הוא חוטף ממוניקה את המאפין האחרון).

"חברים" הייתה להיט ענק בבריטניה בעת שידורה, מה שהפך את הביקור שלהם שם לחגיגה בממלכה, אבל בדומה לפרקים שנסובים סביב הופעה של כוכב אורח, גם שינוי המיקום מוציא את הסדרה מאיזון ומניב תוצר פחות מוצלח. הדברים אמורים בעיקר בצ'נדלר וג'ואי, אלה שבאמצעותם אנחנו רואים את העיר הכי הרבה.

הפרק הופך את שניהם לגרסאות קיצוניות של עצמם. ג'ואי טיפש מאי פעם בכובע התייר שלו (פשוטו כמשמעו), וצ'נדלר ציני מאי פעם, עד כדי כך שהוא מתנהג לג'ואי בגועליות לא אופיינית. אולי אפשר היה למחול על זה אילו הבדיחות היו מצחיקות, אבל חלקן פשוט ירוד. "הם חושבים לשנות את השם", צ'נדלר אומר לג'ואי על מנזר ווסטמינסטר, "ל'תעיף את המצלמה מהפנים שלי'". בדיחה שלא התאמצו עליה, והיא ממש לא היחידה.

הסיפורים האחרים בפרק טובים יותר. הקונפליקט של רוס ואמילי - המגלים כי המקום שבו התכוונו להתחתן לא יהיה זמין להם - הכי מלאכותי, בלתי סביר ובסופו של דבר תירוץ למחווה רומנטית של רוס, אבל זה עושה את העבודה. והחלק הכי טוב בפרק, במקרה או לא, הוא מה שקורה בסט המוכר של ניו יורק - פיבי שעוזרת לרייצ'ל להבין שהיא עדיין אוהבת את רוס. אמנם נושא שחוק בשלב הזה, ועדיין חמוד וגם מצחיק.

כמו כל כך הרבה פעמים ב"חברים", הופעת האורח של כוכב גדול, ג'ייסון אלכסנדר בשנים שאחרי "סיינפלד", מפרה את האיזון ולא עומדת בסטנדרטים של "חברים" כשהיא מצוינת. קשה לא לתהות מה השחקן, שמגלם כאן עובד אובדני, חשב לנוכח הטקסטים העלובים למדי שקיבל כאן, אחרי שכיכב באחת הסדרות הכי מצחיקות וחדשניות אי פעם (אקדים את התגובות ואומר ש"סיינפלד" אולי יותר חשובה ומצחיקה, ואילולא היא "חברים" כנראה לא הייתה קיימת, אבל את הסדרה שאנו עוסקים בה תמיד אהבתי יותר).

באופן כללי זה היה פרק עם כתיבה מאוד בינונית, גם בשתי העלילות האחרות, כולן בתמה של הרס: רייצ'ל שוברת את הכורסה האהובה על ג'ואי, וחפצי הילדות האהובים של מוניקה שמאוחסנים בבית הוריה נהרסים. קורותיה של הכורסה היו קומדיה רפה ובנאלית של טעויות בלי שום ברק, והסיפור של מוניקה אמנם גם כן לא הצחיק במיוחד, אבל לפחות התעמת עם אחד הנושאים המהותיים של הסדרה מאז ראשיתה, היחס של הוריה כלפיה, והביא את אביה סוף סוף לענות על כך.

עייפות החומר ניכרת מאוד בסיום העונה החמישית. עצם הגיחה המיותרת לווגאס מעיד על כך, אבל גם פרטי העלילה. מוניקה וצ'נדלר זוכים להצלחה גדולה בבלאק ג'ק, מה שמוביל להחלטה דרמטית. פיבי מתעמתת עם קשישה שאורבת לה במכונות המזל. ג'ואי מציק לדילר כי הוא סבור שהם "תאומי ידיים". רוס ורייצ'ל משתכרים ביחד בחדר ואז יוצאים לעשות החלטות מטופשות.

יחסיהם של מוניקה וצ'נדלר עוברים מקיצוניות (אוי, היא נפגשה עם ריצ'רד, צ'נדלר מקנא ולא רוצה שזה יקרה שוב) לקיצוניות (בואי נתחתן!) רק לשם הדרמה, ובצורה לא משכנעת. בתוך כך ההרפתקאות של פיבי, ובעיקר של ג'ואי, פשוט מטופשות. אם על זו שלה עוד אפשר להחליק, הסיפור של ג'ואי הוא ממש גירוד תחתית החבית והזניה של דמותו. הוא אמנם מעולם לא היה מבריק, אבל מה שקורה כאן פוגם גם בדמותו גם בתאי המוח שלנו, ומעל הכל - פשוט לא מצחיק.

היחידים שמצילים את הפרק הם רוס ורייצ'ל, שההשתכרות המשותפת שלהם מלאה בקומדיה טובה - לא מעט בזכות דיוויד שווימר המעולה, אבל גם לאניסטון לא חסר - ובחן גדול שמזכיר שוב שהם טובים ביחד למרות הכל. הטוויסט הסופי מצליח להיות גם שומט לסת וגם מצחיק להפליא, עם הפנייה איש איש לדרכו רגע אחרי שהתחתנו, מול עיניהם ההמומות של מוניקה וצ'נדלר.

עוד "חברים":
לפני 20 שנה ניסו לחזות איך יראו היום כוכבי "חברים" - וזה נראה רע מאוד
ג'ניפר אניסטון: "יש דור שלם של אנשים שרואה ב'חברים' סדרה פוגענית"
כוכבי "חברים" ג'ניפר אניסטון ודיוויד שווימר מתאחדים! (בפרסומת חדשה)
מת'יו פרי סרב לצלם סצינה בה צ'נדלר בוגד במוניקה

בחלק השני של דירוג כל פרקי "חברים": השיניים של רוס, הריצה של פיבי, ברוס וויליס, בראד פיט ועוד.