1. "הכל הוגן" (All's Fair, דיסני פלוס)
בימים האחרונים, מבקרי טלוויזיה ברחבי העולם כמו התחרו ביניהם מי ימציא את התיאור המעליב ביותר כדי לתאר את "הכל הוגן", הסדרה החדשה של ריאן מרפי. בין הציטוטים: "זו עשויה להיות הדרמה הטלוויזיונית הגרועה ביותר שנוצרה אי פעם", "לא ידעתי שעדיין אפשר לעשות טלוויזיה כל כך גרועה" ו"פשע נגד הטלוויזיה".
ב"רוטן טומטוז" אתר ריכוז הביקורות הציון לסדרה הסתכם במשך ימים ארוכים באפס עגול (ועלה לאחרונה לחמש). המצב לא הרבה יותר טוב בקרב הגולשים. ב-IMDB היא עומדת נכון לרגע פרסום הביקורת הזו על ציון 2.9 מתוך עשר, בהסתמך על יותר מ-4000 דירוגי גולשים.
בסופו של דבר, הדרמה בת תשעת הפרקים (שלושה מהם כבר זמינים לצפייה) היא בסך הכל עוד סדרת בית משפט, על ארבע נשים: אלורה גרנט (קים קרדשיאן בתפקיד ראשי ראשון), ליברטי רונסון (נעמי ווטס), אמרלד גרין (ניסי נאש-בטס) ומילאן (טיאנה טיילור). הארבע מחליטות לעזוב את משרד עורכי הדין המיזוגני והמנוכר שבו עבדו, ולהקים פירמה משלהן - "גרנט, רונסון וגרין" - עם אג'נדה ברורה: לייצג נשים, בעיקר בקרבות גירושים מלוכלכים.
מאחוריהן ניצבת דינה סטנדיש (גלן קלוז), שותפה במשרד אותו עזבו, שמהווה סוג של מנטורית מופרעת, ומולן עומדת הנמסיס קרינגטון ליין (שרה פולסון, השותפה הקבועה של מרפי), שגם עבדה איתן במשרד אך שונאת אותן בכל מאודה.
על הנייר, מדובר בעוד סדרה עם אג'נדה סופר-פמיניסטית ו"ווקית" - כל החומרים שמהם ראיין מרפי מתפרנס בעשור ומשהו האחרונים. אבל כשצופים ב"הכל הוגן" מבינים ששום דבר בה לא מרגיש הגיוני. יתרה מזאת, דווקא מרפי, שהסדרות שלו תמיד מעוטרות בקאסט הוליוודי בכיר וידוע כמי שיכול להוציא תצוגות משחק משובחות גם בסדרות הפחות טובות שלו, הצליח הפעם לקחת כמה מהשחקניות היותר נפלאות שפועלות היום ולהוציא מהן משחק ברמה של תיאטרון קהילתי (קלוז ופולסון, אני מסתכל בעיקר עליכן).
אם נשים רגע בצד את העובדה שלרוב הדמויות כאן יש שמות של מלכות דראג (היוש, אלורה גרנט), נראה שדווקא בסדרה הכי נשית בתולדותיו, מרפי ושותפיו פשוט שכחו איך כותבים דמויות נשיות עגולות, עמוקות וחכמות - כמו שהוא ידע לכתוב בעבר. איפה הימים של "אויבות: בטי וג'ואן" הפנומנלית?
עורכות הדין של "גרנט, רונסון וגרין" מעבירות את זמנן בשני עיסוקים עיקריים: לדבר על כמה כל הגברים שהן מכירות הם לוזרים או רשעים, וליהנות מהתחביב המרכזי שלהן - פזרנות חומרנית שגורמת לבנות "מסמנים את סאנסט" להיראות כמו קבוצת מתנדבות ביישוב אנתרופוסופי. וכן, גם חובבי הקאמפ (ואני לגמרי נמנה עליהם) רשאים לצפות לקצת לב ושכל מהטלוויזיה שלהם. במיוחד כשמדובר בכזה כוח יצירתי, גם לפני וגם מאחורי המסך.
אבל, ותיראו מופתעים, השנאה מקיר לקיר, בשילוב עם הקאסט המרשים, גרמו לכך שבהולו (שם הסדרה משודרת בארה"ב) כבר מדווחים שמדובר בבכורה הכי נצפית של סדרה מתוסרטת בשלוש השנים האחרונות - מאז "הדוב" המוערכת והמעוטרת. גם בטיקטוק וב-X אפשר לראות שכמה מהצופים חולקים על המבקרים, עם לא מעט רגעים מהסדרה שהופכים ויראליים, ביניהם מונולוג יוצא דופן של גלן קלוז שקשור באמא של אחת הדמויות.
אותי, אגב, תפס בכלל מונולוג אחר שלה, כבר בדקות הראשונות של הסדרה, שבו היא מצטטת את גולדה מאיר. אז הנה, מצאנו גם נקודה ישראלית בסדרה הכי מדוברת של הרגע. שלא יהיה ספק - הצפייה על אחריותכם בלבד.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "הכל באשמתה" (All Her Fault, יס)
לאן לוקחים את הקריירה אחרי שכיכבת בסדרה בעלת חשיבות מונומנטלית? השאלה הזאת חוזרת שוב ושוב בקריירה של שחקנים ושחקניות שכיכבו בסדרות להיט ענקיות. נכון, עיקר הציפיות נופלות על היוצרים שמנסים לשחזר את ההישג, אבל גם השחקנים, שהפכו כל כך מזוהים עם הדמויות שגילמו, שוקלים בכובד ראש את הצעד הבא. הם יודעים שהתפקיד הבא כנראה לא יתעלה על זה שהפך אותם לשם מוכר, אבל לפחות מקווים שלא יסמן אותם ככוכבים של סדרה אחת בלבד.
שרה סנוק, שזכתה באמי ובגלובוס הזהב על תפקידה כשיב (שיבון), האחות קרת הדם של משפחת רוי בסדרה "יורשים", עושה כעת את טבילת האש שלה בפרונט: היא מככבת בתפקיד טלוויזיוני ראשי - ובכלל - ראשון מאז הסדרה ההיא, במיני-סדרת המתח החדשה של "פיקוק" (שירות הסטרימינג של NBC).
סנוק מגלמת את מריסה, אשת פיננסים מצליחה ואמידה, שמגיעה לאסוף את בנה הקטן, מיילו, מפליידייט בביתו של חבר לכיתה. כשהאישה שפותחת לה את הדלת לא יודעת מי זה מיילו ועל מה מדובר, מריסה מתחילה להבין שבנה נעלם ויוצאת למצוא אותו בכל מחיר.
הסדרה כוללת שמונה פרקים, ואחרי צפייה בארבעה מהם אפשר לומר שסנוק עשתה בחירה נבונה. לא, זה ממש לא תפקיד שמתקרב לזה של שיב רוי, ו"הכל באשמתה" בכלל לא פועלת באותם עולמות, אבל בדמות האם החרדה, סנוק מצליחה לחשוף גוונים שעדיין לא ראינו ממנה. בשילוב עם עלילת מתח עוצרת נשימה, נראה שזה בדיוק הפרויקט שהיא הייתה צריכה.
לצדה של סנוק מככב קאסט מרשים של שמות טלוויזיוניים מוכרים: את בעלה, פיטר, מגלם ג'ייק לייסי ("המשרד", "הלוטוס הלבן"), דקוטה פאנינג מגלמת את ג'ני, אמו של הילד שאיתו מיילו היה אמור לשחק בזמן שנעלם, ואת חוקר המשטרה שמלווה את הפרשה מגלם מייקל פנייה המצוין ("נרקוס: מקסיקו", "ג'ק ראיין").
למרות שהיא מבוססת על רב מכר מאת אנדרה מיד, יחסי הציבור של הסדרה מבקשים להקפיד שלא לחשוף פרטים מהותיים מהעלילה, ובצדק. מדובר במותחן אמיתי, כזה שמפעיל את כל העצבים החשופים, במיוחד מהורים שצופים מול העיניים בהתממשות הסיוט הכי גדול שלהם (וכן, זאת בהחלט אזהרת טריגר).
על הדרך, הסדרה גם מעלה שאלות מעניינות על חלוקת אחריות מגדרית בין הורים והציפיות הלא ריאליות מנשים בחברה המערבית, אבל עיקר העניין בה הוא בפתרון התעלומה, שהולך ולוקח כיוונים פחות צפויים ויותר אפלים ככל שהפרקים מתקדמים.
ואם נדמה לכם שראיתם את זה כבר, אתם לא מדמיינים: לא מזמן כתבתי כאן גם על "פליידייט" (The Stolen Girl), מותחן בריטי שזמין בדיסני פלוס ונפתח בצורה כמעט זהה. אכן, מדובר בשתי סדרות שונות המבוססות על ספרים שונים, ולא מדובר בעיבוד אמריקאי לסדרה ההיא.
3. "סיפור רקע" (The Asset, נטפליקס)
נדמה לי שאף סדרה השנה כבר לא תצליח לגנוב את התואר "הסדרה בשפה זרה שאתם חייבים לצפות בה בנטפליקס" מידיה המטונפות של "נרו", אבל תמיד יש גם מקום שני. "סיפור רקע", מותחן הריגול הדני שעלה לשירות בשבועות האחרונים, דווקא מנצח את "נרו" בנוקאאוט מבחינת נתוני הצפייה ומחזיק זמן רב בעשירייה הפותחת, לא רק אצלנו, אלא גם מעבר לים. והאמת? למרות שאין בה שום דבר שלא ראינו קודם, הבאזז לגביה לגמרי מוצדק.
"סיפור הרקע" שבשם הסדרה הוא זה של הגיבורה, תיאה לינד (קלרה דסאו הפנטסטית), צוערת באקדמיה לשוטרים בדנמרק, שמקווה שהמדים המגוהצים יביאו איתם גם מסלול חיים חדש עבורה. אמה של תיאה הייתה אלכוהוליסטית, את אביה היא מעולם לא הכירה, והיא עצמה מכורה לשעבר, אחרי זוגיות הרסנית, שממשיכה ללכת בסתר לקבוצות תמיכה כדי לשמור על הדרך החדשה, בלי שהדבר יפגע בסיכוייה להפוך לשוטרת.
כאשר בכירים במשטרה מנסים להפיל שוב את מיראן (אפשין פירוזי), ברון סמים מקומי, הם נתקלים בקורות החיים שלה ומחליטים לא להותיר לה ברירה: היא נפלטת מהאקדמיה לתפקיד סוכנת סמויה בשם שרה, שאמורה לגלם סוחרת תכשיטי יוקרה. תיאה/שרה נדרשת להתחבר עם בת זוגו של מיראן, אשלי (מריה קורדסן), ועל הדרך להשיג מידע מרשיע נגדו.
העבר הבעייתי של תיאה גורם לה מצד אחד להשתלב בקלות יחסית (יש שיגידו בקלות מדי) עם אשלי ולרקום עמה חברות קרובה, אבל מצד שני גם לפקפק במשימה שלה, ואולי אפילו לעורר בה אמפתיה והזדהות שלא צפתה מראש. בעולם של "סיפור רקע" אין באמת טובים או רעים, מה שמאפשר לצופה להזדהות עם כל הצדדים במקביל והופך את הסדרה לטעונה רגשית הרבה יותר.
הסדרה כוללת שישה פרקים בלבד, באורך ארבעים דקות עד שעה, אבל אחד הדברים שבולטים בה הוא העולם המאוד עגום שהיא מציגה. הכל כאן קודר ומורבידי - לא רק תיאה, שהיא כנראה הדמות הכי דכאונית שלא אובחנה רשמית בדיכאון שראינו על המסך, אלא גם המפעילים שלה והאנשים שהיא מנסה להפיל. כולם חיים בעולם של יחסי קח-תן קרים ומחושבים, עולם שאין בו אחווה, רעות או ערכים, גדולים כקטנים.
בזכות עריכה מדויקת וצילום אווירתי, "סיפור רקע" מצליחה לשאוב את הצופה עמוק לתוך עולמה של תיאה, גם אם היא לא מספקת קתרזיס מהסוג שאנחנו רגילים אליו. בסופו של דבר, זו סדרה שמצליחה להיות מסע רגשי יותר מאשר שכלתני ואולי תגרום לכם לרצות לטוס ולהתבודד מאנשים באיזה יער קריר ומרוחק.