1. "המופקרים" (The Abandons, נטפליקס)
בנטפליקס מומחים בלמנף, ולא, הפעם לא מדובר בעסקת הענקת לרכישת וורנר, אלא ברצון שלהם להפוך כל סדרה מצליחה לפס ייצור של הצלחות נוספות. חשיבה עסקית חכמה שלא תמיד מוכיחה את עצמה בפועל. במקרה שלנו, מאז ההצלחה יוצאת הדופן של "ילוסטון", המערבון של טיילור שרידן עבור פרמאונט שהוליד שלל סדרות בת, נדמה שהחליפות שבראש החברה מרגישות שהן חייבות לייצר עוד מערבון מצליח, כי הרי זה מה שהקהל "רוצה". אז אחרי ש"אדמה סוררת" ו"טריטוריה" לא זכו לפופולריות, ו"רנסום קניון" הלא טובה בכלל השיגה רק הצלחה בינונית, הם מנסים שוב עם "המופקרים", מערבון בהובלה נשית שיצר קורט סאטר ("ילדי האנרכיה") ועזב שבועות לפני סיום הצילומים עם התירוץ המוכר של "חילוקי דעות יצירתיים".
לשני התפקידים הראשיים לוהקו לינה הידי (סרסיי מ"משחקי הכס") וג'יליאן אנדרסון ("הכתר", "חינוך מיני", "תיקים באפלה"), כשתי מטריארכיות העומדות בראש משפחות יריבות בעלילה שמתרחשת בטריטוריית וושינגטון באמצע המאה ה-19.
אנדרסון, שכבר הוכיחה שהיא אחת השחקניות הוורסטיליות בהוליווד, מגלמת את קונסטנס ואן נס, אישה עשירה ודי מרשעת שירשה את הונה מבעלה המנוח, שהצליח במכרות המקומיים, ומאז עוסקת בהרחבת האימפריה המשפחתית. היא מנהלת את משפחתה כמעט כמו ראשת ארגון פשע: מעט מאוד חיוכים, הרבה חוקים, ואפס הומור.
מי שמפריעה לה להפוך לעוד יותר עשירה היא פיונה נולן (הידי), קתולית אדוקה שהיגרה לוושינגטון מאירלנד ואימצה ארבעה ילדים לאחר שלא יכלה להרות בעצמה. פיונה וילדיה מחזיקים חווה שמאפשרת להם להתקיים, והיא גם משמשת כמנהיגה הלא רשמית של שאר המשפחות שמחזיקות חוות באזור. כל החוות הללו מפריעות לואן נס להרחיב את שטחי הכרייה ולהגיע למרבצים היקרים שמתחתיהן, אך המשפחות מסרבות למכור ולעזוב.
המאבק על הכסף והקרקע מדרדר את בני משפחת ואן נס למעשים מזעזעים כלפי משפחות החוואים, כולל ביזה, הצתות, פגיעה בבעלי חיים ובהמשך גם אונס. המלחמה הזאת בין שתי הנשים והמשפחות שלהן היא לב הסדרה. במקביל, בקו עלילה סבוני למדי (היוש "ילוסטון"), אחד מבניה של פיונה מתאהב בבתה של קונסטנס והשניים מנהלים רומן חסר סיכוי.
יש עוד שלל עלילות משנה ב"המופקרים" שמנסות לשכנע אותנו שהסדרה מכילה עולם שלם, ועוסקת לא רק בקרבות (המבוימים היטב) אלא גם בנושאים גדולים יותר כמו גזענות, אמונה מול חילוניות ומשפחה ביולוגית מול משפחה מבחירה. אבל כולן מרגישות לא מפותחות דיין. הן מתחילות ונעלמות באבחה, ואף אחד מהשחקנים המוכשרים שנמצאים כאן לא מצליח להציל את המצב. כשנזכרים בדרמה האמיתית שהתרחשה מאחורי הקלעים, אפשר אולי להבין למה כך נראה התוצר הסופי: פרק הפתיחה, שאמור היה להיות בן מאה דקות, נערך מחדש לכדי שעה בלבד; מספר הפרקים שתוכנן להיות עשרה התקצר לשמונה, ולבסוף לשבעה. כל זה משאיר תחושה שמישהו שם הבין שאין להם מוצר חזק ביד.
וחבל, כי בכל פעם שאנדרסון והידי מופיעות יחד על המסך, קשה להתעלם מכמה שהן מוכשרות ומהפוטנציאל בסדרה שהייתה יודעת להציב אותן בתפקידים בשרניים באמת. כנראה ש"המפוספסים" היה יכול להיות שם הולם יותר לסדרה הזאת.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
2. "משחקים גרייסי דרלינג" (Playing Gracie Darling, נטפליקס)
מתי בני נוער כבר ילמדו שלהתגרות בגורל אף פעם לא נגמר בטוב? כנראה רק אחרי שמבוגרים יפסיקו לעשות סדרות על בני נוער שמתגרים בגורל, וגם הרגע הזה לא נראה באופק. "משחקים בגרייסי דרלינג" היא סדרה אוסטרלית שעלתה במקור בפרמאונט פלוס המקומית וזוכה כעת להפצה גלובלית בזכות נטפליקס. מדובר בדרמת נעורים שפוגשת מותחן אימה (לייט), בת שישה פרקים בני פחות משעה עם כמה פרצופים שבוודאי יראו לכם מוכרים.
גרייסי דרלינג (קריסטינה בוז'יק), זו שהסדרה נקראת על שמה, היא נערה גדולת עיניים שבשנת 1997 משחקת עם חבריה בלוח סיאנס בניסיון לזמן רוח של דמות מסתורית בשם ליווי. כמו בכל מפגש עם לוח סיאנס שראיתם אי פעם, גם המפגש הזה לא הסתיים היטב. כשחבריה של גרייסי יוצאים מהחדר - היא נעלמת.
עשרים ושבע שנים מאוחר יותר, ג'וני (מורגנה אוריילי, "הלוטוס הלבן"), אחת החברות של גרייסי שעזבה מאז את העיירה שבה גדלו ועובדת כיום כפסיכולוגית ילדים, מקבלת שיחה מחבר משותף שלה ושל גרייסי בשם ג'יי (רודי דארמלינגם, "פרויקט לזרוס"), שמשרת כשוטר בעיירה, המספר לה שאחייניתה של גרייסי, פרנקי (אריאל דונהיו), נעלמה גם היא בנסיבות דומות מאוד. ג'וני חוזרת הביתה כדי לנסות למצוא את פרנקי, להבין מה באמת קרה אז לגרייסי, ואולי גם להתמודד עם שדים שהשאירה מאחור.
"משחקים בגרייסי דרלינג" עושה שימוש נהדר במעבר בין שנות התשעים להווה, ובכלל, אווירת הרטרו בה (כולל מיקסטייפס!) עובדת מצוין. היא משלבת בין סדרות מז'אנר "משהו בתושבי העיירה הזאת מקנה תחושה לא בסדר", כמו שראינו רק לאחרונה ב"תיקון מידות", לבין אימה-לייט לבני נוער בסגנון "מועדון חצות".
קשה לומר ש"משחקים בגרייסי דרלינג" מצליח לחדש בתוך אחד מהז'אנרים, אבל בזכות משחק מצוין של אוריילי ודארמלינגם ולצדם שחקני משנה נהדרים כמו הארייט וולטר ("יורשים", "טד לאסו"), המגלמת כאן את אמה החכמה של ג'וני, התוצאה היא בינג' סוחף ומבדר שמתאים לנוער ולמבוגרים כאחד. גם אם לא תזכרו ממנו יותר מדי לאחר הצפייה. מי שמחפש בינג' לסופ"ש חורפי, הנה אפשרות מצוינת.
3. "האורחת" (The Guest, יס, הוט ונקסט טיוי)
ארבעה פרקים בלבד יש במותחן הפסיכולוגי הזה מבית ה-BBC, ואין ספק שאם תצפו בראשון תמהרו לצפות בכולם. כמה משמח שבדומה לשתי הסדרות הקודמות, גם הפעם מדובר בסדרה שמובלת על ידי דמויות נשיות, ובדומה ל"המופקרים" גם כאן הן נמצאות בסוג של מלחמה - רק שהפעם מדובר במלחמת מוחות.
ריה (גבריאל קריבי, "היונים השחורות") היא צעירה שגדלה בדוחק, ללא דמות אם וללא השכלה תיכונית אחרי שנשרה מבית הספר כדי לפרנס את עצמה. כיום היא עובדת כמנקה ומנהלת מערכת יחסים עם בן זוג לוזר שחי על חשבונה. לאחר שהיא מפוטרת בשרירותיות על ידי המעסיקים שלה (בסצנה קצרה וחדה שיכולה לשמש שיעור מעניין בקפיטליזם), היא פוגשת את פראן (איב מיילס, "ילדה עורב", "טורצ'ווד"), אישה עשירה ומסתורית שמזמינה אותה לעבוד באחוזה רחבת הידיים שלה.
מה שנראה בתחילה כמו הדבר הכי טוב שקרה לריה מתברר במהרה כטעות. היא מגלה שפראן מעורבת בעסקים מפוקפקים ביותר, בוגדת בבעלה שאינו נוכח לעולם ועוד לא מעט מעללים. פראן, מצידה, מנסה להשתלט על כל היבט בחייה של ריה, לא רק על סדר היום שלה, אלא גם על איך היא חושבת, אוכלת, מתאפרת ועושה אהבה.
"האורחת" נוצרה על ידי מת'יו בארי ובוימה על ידי אשלי וואי, צמד שכבר עבד יחד בעבר, והניסיון המשותף הזה מורגש: למרות תסריט שמכיל לא מעט טוויסטים לא הגיוניים ולמרות היעדר כמעט מוחלט של אקספוזיציה לדמויות, הכל כאן פשוט עובד. מערכת היחסים בין פראן וריה עוברת במהירות ממעסיקה ועובדת לקשר של גורו ותלמידה, כאשר לא פעם לא ברור מי הגורו ומי התלמידה.
למרות שהיא לא סדרת אימה, "האורחת" מיטיבה להשתמש באלמנטים מוכרים מהז'אנר: חדר מסתורי שנעול כל העת, דמויות מוצללות שחולפות ברקע וגנן זקן, ספק דמנטי, שמזהיר את ריה שמוטב לה לברוח. כל אלה עובדים היטב כדי לשאוב את הצופים פנימה.
קריבי ומיילס עושות עבודה מצוינת ממש ובונות לנגד עינינו שתי גיבורות שיודעות להסתיר סודות - לא רק זו מזו אלא גם מהצופים - וחושפות גוון חדש מדמותן בדיוק כשחשבתם כשאתם כבר מבינים הכל. נכון, כדי לשמור על ההנאה של מי שעדיין לא צפה בסדרה, עדיף למעט בפרטים על מה באמת קורה בבית הענק של פראן ומדוע היא בחרה דווקא בריה - אבל החוויה בהחלט שווה את זה. "האורחת" מצליחה להיות מותחן סוחף, מרתק ומפתיע, בלי לגרום לצופים להרגיש שמזלזלים בהם.