ביום שישי נפל דבר ענק בהוליווד: נטפליקס הודיעה על רכישת אולפני וורנר בעסקה שתשנה את פני תעשיית הבידור. מדובר באחד המהלכים הדרמטיים ביותר בתולדות הסטרימינג, כזה שמאחד תחת קורת גג אחת את ענקית הסטרימינג הגדולה בעולם עם אחד האולפנים המיתולוגיים של הקולנוע האמריקאי.
העסקה, שמוערכת בעשרות מיליארדי דולרים, תעביר לידיה של נטפליקס נכסים שכוללים את HBO, את יקום DC הקולנועי, את זיכיונות "הארי פוטר" ו"חולית", ועוד ספרייה עצומה של תוכן שנבנתה לאורך כמאה שנה.
ברחבי התעשייה התגובות נעות בין התלהבות זהירה לחרדה קיומית: מצד אחד, יש כאן הזדמנות ליצור שירות סטרימינג שאין לו תקדים בהיקפו ובעומקו; מצד שני, איגודי יוצרים, בעלי קולנוע ורגולטורים כבר מתייצבים לקרב על עתיד התחרות בשוק הבידור.
מה המשמעות של העסקה הזאת עבור מנויי נטפליקס?
עסקת הענק הופכת את נטפליקס לבעלים של אולפני וורנר, שכוללת מותגי ענק כמו רשת הכבלים האיכותית עטורת הפרסים HBO, שירות הסטרימינג HBO מקס, אולפני DC האמונים על דמויות קומיקס איקוניות כמו וונדר וומן, סופרמן ובאטמן, וחטיבת המשחקים של וורנר.
עבור המנויים המשמעות הברורה ביותר היא ספרייה הרבה יותר גדולה תחת קורת גג אחת. אם העסקה תיסגר, סיכוי טוב שהקטלוג של וורנר יתווסף לנטפליקס בצורה זו או אחרת: "משחקי הכס" ונגזרותיה, "הסופרנוס", "הסמויה", "חברים", "הבית הלבן", "המפץ הגדול", "הקוסם מארץ עוץ", "קזבלנקה", היקום הקולנועי של DC ו"הארי פוטר", לצד להיטי נטפליקס כמו "דברים מוזרים", "ברידג'רטון" ו"משחק הדיונון".
כל זה תחת קורת גג אחת, שמנוי שלה ללא ספק יהיה יקר יותר מכפי שהוא עכשיו, אבל גם זול יותר ביחס לשני מינויים נפרדים לשירותים שונים.
האם זה אומר ש-HBO מקס לא תיכנס לישראל כמתוכנן?
לא. שירות הסטרימינג של וורנר צפוי להגיע לישראל בינואר הקרוב כמתוכנן. תהליך הרכישה בין שתי החברות יהיה ארוך ומייגע, כפי שיפורט להלן, ורק אחריו מיזוג השירותים יתרחש. עד אז יהיו לנו גם נטפליקס בנפרד וגם מקס בנפרד.
מה יקרה ל-HBO תחת ההנהגה החדשה שחותרת יותר לכמות על פני איכות?
לפי ניתוח של ג'וזף אדליאן במגזין "וולצ'ר", בתוך הבהלה הכללית בהוליווד דווקא ב-HBO אין פאניקה מוחלטת. אחרי עשור שבו המותג עבר בין טיים וורנר, AT&T, דיסקברי ועכשיו נטפליקס, אנשים בפנים כבר התרגלו לכך שהבעלים מתחלפים כל כמה שנים. אחד מעובדי וורנר מצוטט כאומר שהעסקה עם נטפליקס "אולי האופציה הכי פחות גרועה" עבור HBO, בין השאר כי כולם כבר מכירים את הטקס: גל קיצוצים, אי-ודאות תעסוקתית, ואז התייצבות תחת מבנה חדש.
החלק המעניין מבחינת המותג עצמו הוא שטד סרנדוס וגרג פיטרס, מנכ"לי נטפליקס, מדברים על HBO כיחידה כמעט עצמאית בתוך האימפריה של נטפליקס. אדליאן מצטט גורמים בוורנר שמספרים כי המסר הפנימי הוא ש-HBO ו-HBO מקס ימשיכו "להתנהל כמו היום" תחת הנהגה משלהם, ושהאולפן הטלוויזיוני ימשיך גם למכור סדרות לגורמים חיצוניים.
סרנדוס, שמזה שנים מגדיר את HBO כ"אב טיפוס" לטלוויזיית פרימיום והצהיר בעבר כי הוא רוצה "להפוך את נטפליקס ל-HBO לפני ש-HBO תהפוך לנטפליקס", מתואר כאובססיבי למותג - הוא לא ירצה להיזכר כמי שהרס את HBO.
היכן צפויים השינויים? בעיקר בצורה שבה ייגשו למותג. אדליאן מדווח על מחשבה להפוך את HBO (עם או בלי "מקס") לשכבת פרימיום בתוך נטפליקס, או לחבילה משותפת במחיר מוזל, בדומה לצירוף דיסני פלוס/הולו. מאחורי זה עומדת הנחה פשוטה: חלק גדול מהלקוחות של נטפליקס כבר מנויים גם ל-HBO ומשלמים כיום "100 אחוז יותר" - והעסקה מאפשרת להציע להם את שניהם יחד בפחות.
במקביל, הזרוע הטכנולוגית וההפצה הגלובלית של נטפליקס יכולה סוף סוף לתת לסדרות כמו "יורשים" - שאמנם זכתה לבאזז ופרסים אבל גם לנתוני צפייה לא מרשימים - קהל שמתקרב ללהיטי הפרימיום שלה, דוגמת "התבגרות", בלי לנסות להפוך את HBO בעצמו לשירות כלבו. אדליאן מסכם שבתרחיש האופטימי עבור המותג, HBO חוזר להיות "אופציית הפרימיום האיכותית בתוך מרכול ענק" - בדיוק מה שהוא היה בעידן הכבלים, רק בתוך היקום של נטפליקס במקום על גבי ממיר.
נטפליקס כמעט לא מוציאה סרטים לקולנוע. האם עכשיו גם סרטי וורנר ייעלמו מהאולמות?
זה בהחלט הלך המחשבה בקרב אנשי הוליווד. איגודי התסריטאים, הבמאים, צוותי ההפקה וארגון בעלי האולמות "סינמה יונייטד" קוראים במפורש לחסום את המיזוג, ומזהירים שהוא יוביל לפיטורים, הורדת שכר, פחות סרטים שיוצאים לבתי הקולנוע והתדרדרות בתנאי העבודה של היוצרים. לדבריהם, "זה בדיוק סוג העסקאות שחוקי ההגבלים העסקיים נועדו למנוע".
בהצהרה משותפת כתבו איגודי הכותבים בארה"ב ש"עולמות הסטרימינג והקולנוע כבר ממילא נשלטים בידי קומץ חברות חזקות; המיזוג הזה חייב להיחסם". "סינמה יונייטד" טוען שהעסקה עלולה למחוק כ-25% מההכנסות השנתיות בקופות בארה"ב, ומגדיר את המהלך "איום חסר תקדים" על בתי הקולנוע.
זה לא חשש מופרך. אולפני וורנר רשמו השנה הצלחות גדולות על האקרנים עם הסרטים "מיינקראפט: הסרט", "סופרמן", "שעת הנעלמים", "קרב רודף קרב" ו"חוטאים", שהפכו כולם ללהיטי קופות. לעומת זאת, רוב הסרטים המקוריים של נטפליקס זוכים או לחלון קצר מאוד בקולנוע, או ליציאה ישירה לפלטפורמה, עם כמה יוצאי דופן לשם אוסקרים ויחסי ציבור. טד סרנדוס עצמו אמר מוקדם יותר השנה: "החלון המסורתי של 45 יום להפצת סרטים בבתי הקולנוע לא תואם בכלל את חוויית הצרכן של ימינו".
אולם נכון לשלב ההכרזה, המסר הרשמי ברור: גם נטפליקס וגם וורנר התחייבו בפומבי שסרטי האולפן ימשיכו לצאת לקולנוע. נטפליקס מבטיחה "לשמר את פעילותה הנוכחית של וורנר, כולל הקרנות בקולנוע". כחלק ממאמצי המכרז, נטפליקס ציינה בפני וורנר במפורש שתמשיך להוציא את סרטי האולפן לאולמות, צעד שנועד להרגיע בעלי קולנוע ורגולטורים.
כמובן, הגילדות והאיגודים בהוליווד לא מאמינים להצהרות האלה בעיניים עצומות. ארגוני היוצרים וחוקרי מדיה מזכירים שנטפליקס תתוגמל כלכלית אם תקצר את חלון האולמות ותעביר סרטים מהר יותר לסטרימינג. לכן, בטווח הקצר אין סימן לכך שסרטי וורנר נעלמים מהקולנוע - אבל בטווח הבינוני, יש סיכון ממשי שנראה פחות סרטי וורנר בהפצה רחבה ויותר כותרים שנולדים ישר לנטפליקס, או עוברים אליה הרבה יותר מהר.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
תוך כמה זמן העסקה תיסגר, ומה עלול להפיל אותה?
בתרחיש הכי אופטימי עבור וורנר ונטפליקס:
על פי ההסכמות הרשמיות, העסקה יכולה להיסגר בתוך 12-18 חודשים, כלומר בסוף 2026 בערך. מאחר שנטפליקס לא רכשה את ערוצי הכבלים של וורנר (הכוללים בין היתר את CNN וערוצי דיסקברי), תידרש הפרדת נכסים שרק אחריה תיסגר המכירה לנטפליקס, אם תאושר על ידי הרגולטור, מה שלא יקרה לפני סוף הרבעון השלישי של 2026.
בתסריט האופטימי, הרגולטורים בארה"ב ובאירופה פותחים בחקירה מעמיקה, מטילים תנאים (למשל התחייבות להמשך הפצה בקולנוע, הגבלות על בלעדיות או על איגודי תוכן, התחייבות להפקות באירופה), אבל לא מגישים תביעה לחסימת המיזוג - ואז העסקה נסגרת לקראת סוף 2026 או תחילת 2027.
בתרחיש הכי פסימי עבורן:
כאן התמונה הרבה פחות ורודה. כבר עכשיו יש מכתבי אזהרה רשמיים מחברי קונגרס, איגודים מקצועיים וארגוני צרכנים, המזהירים שהמיזוג ייצור ענק סטרימינג השולט בכמעט מחצית משוק הווידאו בארה"ב.
הסנטורית הדמוקרטית אליזבת' וורן אומרת שהחברה המשולבת "תשלוט כמעט בחצי משוק הסטרימינג ותאיים על הצרכנים עם מחירים גבוהים יותר ופחות בחירה". חברת הקונגרס הדמוקרטית פרמילה ג'איאפל מוסיפה שהמשמעות היא "עוד עליות מחירים, יותר פרסומות ותוכן שבלוני, פחות שליטה ליוצרים ופחות שכר לעובדים".
ג'ייסון קילאר, שהיה מנכ"ל וורנר מדיה בראשית ימיו של HBO מקס, הבמאי ג'יימס קמרון והיוצר מייק שור ("המקום הטוב", "האיש שלי בפנים") תיארו את העסקה כ"קטסטרופלית" עבור תחרות, מגוון יצירתי ומספר הקונים האפשריים לתוכן.
פרמאונט-סקיידנס - שהפסידה לנטפליקס במכרז לרכישת וורנר על אף שהציעה לרכוש את החברה בכללותה, כולל ערוצי הכבלים - שלחה מכתב משפטי חריף לדירקטוריון וורנר. במכתב נטען כי העסקה "תעמוד בפני חוסר ודאות חמור והתנגדות משמעותית מצד רשויות התחרות בארה"ב ובעולם", וכי החיבור בין נטפליקס ל-HBO מקס יעניק לנטפליקס נתח של כ-43% ממנויי הסטרימינג.
על פי דיווחים בארצות הברית, משרד המשפטים כבר "מתכנן חקירה ואולי גם תביעה" נגד המיזוג, וסגן יו"ר לשעבר של רשות הסחר הפדרלית כינה אותו "צלצול אזהרה אחרון לבתי הקולנוע". במקביל, פרסומים חשפו פגישה סגורה בבית הלבן, שבה תוארה נטפליקס כמי שמעוררת "דאגות ייחודיות בתחום ההגבלים", וגורם בממשל אמר שהליך כזה יכול להיות "מרתון ארוך, בדומה לחקירות נגד גוגל ואמזון" - קרי, תהליכים שעשויים להימשך שנים רבות.
מעבר לכך, כדאי לזכור שהאווירה הפוליטית סביב עסקים כמו אלה רחוקה מלהיות ניטרלית. דיוויד אליסון, שבידיו פרמאונט-סקיידנס, כבר הוכיח שיש לו גישה קרובה לממשל. "ביזנס אינסיידר" מציין שיחסיו של אליסון עם טראמפ עשויים להעניק לו יתרון במאבק על וורנר אם הממשל יחליט להתערב.
זאת אומרת, גם אם החסם המשפטי נראה גדול, יש כאן לא רק עניין רגולטורי או תחרותי, אלא גם פוליטי: אם טראמפ ומקורביו יחליטו לחרוץ גורל, הם עלולים ללחוץ על רשות הסחר או משרד המשפטים, לקדם חקיקה או רגולציה שתקשה על המיזוג, או אפילו להפוך אותו לנושא של כוח פוליטי מול ענק סטרימינג שמאיים על השוק.
אז מה סביר יותר מבחינת ציר הזמן - תלאות של שנים או התנהלות יחסית מהירה?
הקונצנזוס כרגע מפוצל, אבל נוטה מעט לכיוון "אישור בתנאים ולא חסימה מלאה". זה כולל גם אישורים שהרכישה צריכה לקבל מטעם הנציבות האירופית, אבל שם מומחי תחרות מפקפקים בכך שתחסום את המיזוג אלא תדרוש התחייבויות.
חלק מהטענות כלפי העסקה נטועות באקלים הוליוודי שגם ככה נאבק על חייו, אחרי שבועת הסטרימינג התפוצצה עם קריסת המניות של נטפליקס ב-2022 (ואז גם של כל מתחרותיה) וקהל שמדיר עוד ועוד את רגליו מבתי הקולנוע. כבר לפני שנים היה ברור שיש יותר מדי שירותי סטרימינג השואפים להיות מהגדולים בשוק, ושאיחודים למיניהם הם בלתי נמנעים. המצב הנוכחי פשוט אינו בר-קיימא.
בכל הנוגע להשגות של המקטרגים, הבחירה בנטפליקס לא גרועה מזו של מתחרותיה. הטענה שהחיבור בין נטפליקס ל-HBO מקס יעניק לה נתח של כ-43% ממנויי הסטרימינג, היא דרך צינית ומניפולטיבית להסתכל על זה. זה חישוב שמחבר בין מנויי נטפליקס למנויי HBO מקס, בלי לקחת בחשבון את המנויים החופפים, והם כמובן רבים - נטפליקס היא ברירת המחדל של רבים מהצופים, וכל יתר השירותים הם התוספת.
במונחים של זמן צפייה בטלוויזיה בארצות הברית, הכוללים גם ערוצים לינאריים וגם סטרימינג, נטפליקס היא שלישית אחרי יוטיוב (האחראית לכ-12.9% מסך זמן הצפייה בטלוויזיה שם לפי נתוני אוקטובר 2025) ודיסני (כ-11.4%, כולל דיסני פלוס, הולו וערוצים כמו ABC ו-ESPN). כיום נתח זמן הצפייה של נטפליקס נע סביב 8.5-8.7 אחוזים על פי נתוני נילסן לחודשי הקיץ והסתיו האחרונים, ועם תוספת של HBO מקס היא תגיע לכ-10 אחוזים מסך הצפייה - רמה שמתקרבת מאוד לדיסני, אבל בוודאי לא מציבה אותה כגורם ששולט לבדו בטלוויזיה האמריקאית.
למה וורנר העדיפה דווקא את נטפליקס ולא את פרמאונט או קומקאסט, שהתמודדו גם הן?
מעבר לכך שנטפליקס הציעה הכי הרבה כסף על הנתחים שחשקה בהם מוורנר, לשתי האחרות היו בעיות משלהן.
קומקאסט ביקשה למזג את NBCUniversal (שכולל את שירות הסטרימינג פיקוק) עם אולפני וורנר וזרוע הסטרימינג של וורנר, בעסקה שבה היא מקבלת שליטה על הישות המאוחדת, ובעלי המניות של וורנר מקבלים שילוב של מזומן ומניות בחברה החדשה.
זה היה מייצר מפלצת מדיה אחת שמרכזת תחת קורת גג אחת את NBC, יוניברסל, פארקי השעשועים, שירות הסטרימינג, זכויות ספורט גדולות, HBO ו-HBO מקס. מיזוג כזה היה יוצר ענק כבלים וסטרימינג אדיר שכנראה היה נתקע שנים אצל הרגולטורים ואף עלול להיחסם. לכן, למרות הכיסים העמוקים של קומקאסט, הדירקטוריון העדיף עסקה פשוטה יותר ופחות מסוכנת משפטית עם נטפליקס.
באשר לפרמאונט, כפי שמנסחת זאת אמנדה מ' קאסטרו ב-"Collider", עבורה רכישה של וורנר הייתה מעין מכונת הנשמה, ואילו עבור נטפליקס זהו מנוע צמיחה. פרמאונט-סקיידנס היא עדיין שחקנית סטרימינג מדרג ביניים, המנסה כבר שנים לטפס ולסגור פערים מול הענקיות. ההצעה שלה לקנות את וורנר "במכה אחת" הייתה הימור של הכל או לא כלום - עסקה יקרה שחייבת להצליח כדי שהחברה תשרוד ותעלה ליגה.
נטפליקס, לעומת זאת, לא צריכה את וורנר כדי להמשיך להתקיים; היא כבר המובילה העולמית בסטרימינג. היא מחפשת את וורנר כדי להתרחב לעשור הבא, להעמיק ספרייה, לחזק מותגים ולהעמיק את הנוכחות בקולנוע ובמשחקים.
זה הבדל קריטי: קונה שמתאמץ עד קצה היכולת לממן רכישה, נוטה אחר כך לקצץ, לכווץ ולסגור ברזים. קונה חזק שמשתמש ברכישה כמנוע צמיחה נוטה יותר להשקיע. דירקטוריון וורנר, שמחפש שותף ל-20 שנה קדימה, מעדיף את זה שלא מגיע לעסקה כשהוא כבר נאבק על אוויר.
מניית נטפליקס הייתה בעשור האחרון אחד הנכסים היציבים והעמידים ביותר בעולם המדיה, והחברה נשענת על מודל עסקי שמייצר תזרים אמיתי וקשה לערער עליו במחיר. פרמאונט-סקיידנס, לעומת זאת, מגיעה לעסקה אחרי רכישה של פרמאונט עצמה בכ-8 מיליארד דולר, עם אולפן וערוצי כבלים שאין בהם צורך, תזרים חופשי שצריך לשקם וחוב גבוה יותר ביחס ליכולת ההשתכרות שלה.
ויש סיבה נוספת, והיא אישית בהרבה. לפי דיווח של אוליבר דארסי בניוזלטר "סטטוס", הרבה לפני הקרב על וורנר היה לדיוויד זסלב, מנכ"ל וורנר, ודיוויד אליסון, הבעלים הטרי של פרמאונט, מפגש טעון סביב "סאות' פארק", ששייכת לאחרונה.
זסלב הציע לשלם על הסכם זכויות נדיב ולא שגרתי: עשר שנים, מיליארד דולר, בלי בלעדיות ל-HBO מקס אלא שיתוף בזכויות - כלומר ווין ווין מוחלט לפרמאונט. אליסון ביקש לקצר לחמש שנים ולקבל חצי מחיר. זסלב הסכים. בשלב הזה הצדדים היו כבר עם "לחיצת יד" לא רשמית. ואז, ברגע האחרון, אליסון נסוג וביקש שוורנר תספוג חלק מעלות העסקה הכוללת שלו מול טריי פרקר ומאט סטון.
וורנר סירבה, המו"מ התפוצץ, פרקר וסטון הציעו אפילו לוותר על חלק מהכסף כדי לסגור את הפער, אבל פרמאונט דחתה את הפתרון ובסוף הלכה לעסקה ישירה שהפכה את פרמאונט פלוס לבית הבלעדי של "סאות' פארק" והסירה את כל 26 העונות מ-HBO מקס. מבחינת זסלב זה היה המפגש העסקי הראשון שלו עם אליסון, והוא לא השאיר תחושת אמון גדולה במיוחד. קשה להתעלם מזה כשאותו אדם חוזר עם הצעה על כל החברה.
אם פרמאונט הייתה רוכשת את וורנר, הבעיות היו קשות בחזיתות אחרות. שני האולפנים האגדיים הם מהגדולים בהוליווד כבר עשרות שנים, וככאלה נמנים על הגופים ששולטים ברוב שוק הקולנוע בצפון אמריקה. בידי כל אחד מהם יש מותגים קולנועיים ענקיים. אצל וורנר אלה "הארי פוטר", DC, "חולית" ועוד. אצל פרמאונט מדובר ב"משימה בלתי אפשרית", "מסע בין כוכבים", "רובוטריקים", "צעקה", "מקום שקט" וכן הלאה.
איחוד כזה יוצר לא רק שירות סטרימינג גדול יותר, אלא קונצרן קולנוע שמחזיק יחד ספריות עתק, כוח מיקוח מול בתי קולנוע ומפיצים בינלאומיים, ויכולת לסגור לוח תאריכים שנתי עם הרבה מאוד כותרים של עצמו.
מבחינת נתח שוק, בשנים "טובות" כל אחד מהם מסוגל להתקרב לסביבות 10-15 אחוז מהקופה בצפון אמריקה; ביחד, בתיאור תיאורטי, זה יכול להציב את החברה המאוחדת באזור שנראה דומה למה שדיסני נהנתה ממנו אחרי בליעת פוקס - שחקן שמסוגל לבדו לתפוס נתח מאוד משמעותי מהקולנוע המסחרי. לכן כשמדברים על עסקת פרמאונט-וורנר, הרבה אנליסטים מדגישים שהשיקול הרגולטורי שם לא היה רק "עוד חיבור סטרימינג", אלא גם החשש מיצירת מפלצת קולנועית שמרכזת שניים מהמותגים הוותיקים והחזקים ביותר בהוליווד תחת קורת גג אחת.