1. "ביוטי" (The Beauty, דיסני פלוס)
חמש דקות לתוך הפרק הראשון של הסדרה החדשה מבית ראיין מרפי, כנראה תגידו לעצמכם: "רגע, לא ראינו את זה כבר?" ומעבר לביקורת מוצדקת על חוסר המקוריות של מרפי, הפעם התשובה היא לגמרי כן. עלילת הסדרה "ביוטי", בת 11 הפרקים (פרק חדש מדי יום חמישי), דומה בצורה מפחידה לסרט "יופי מסוכן" (The Substance) משנת 2024, שבו דמי מור מגלמת שחקנית מתבגרת שמתחילה להשתמש בזריקה מסתורית שמצעירה אותה.
כאן מדובר בווירוס מסתורי בשם "ביוטי", שמועבר באמצעות מגע מיני והופך אנשים מהשורה ליפים בצורה יוצאת דופן, אבל ההשלכות שלו מבהילות. כמו שניתן לראות בסצנת הפתיחה, שבה הדוגמנית הלא חביבה על הישראלים, בלה חדיד (בתפקיד משחק ראשון), צועדת בשבוע האופנה בפריז - עד שתוקף אותה צורך עז בשתיית מים, שמסתיים בפיצוץ רווי דם והפרשות.
שני סוכני FBI, קופר מדסן (אוון פיטרס, אחת המוזות הקבועות של מרפי) וג'ורדן בנט (רבקה הול, "ויקי כריסטינה ברצלונה"), יוצאים לפריז כדי לנסות להתחקות אחר מקור הווירוס. במקביל, איל הון בשם "התאגיד" (אשטון קוצ'ר, האקס של אותה דמי מור), שקשור לפיתוח הווירוס, מנסה להבין כיצד ניתן למנוע ממנו לעבור בקלות דרך יחסי מין, ומשתמש לצורך כך ב"המתנקש" (אנתוני ראמוס, "המילטון"), שיוצא להתחקות אחר אינסל בשם ג'רמי (ג'רמי פופ, "פוזה"), שנדבק בווירוס ומתחיל להפיץ אותו ללא הבחנה כחלק מנקמה במין הנשי.
למרות שקווי העלילה דומים בצורה מחשידה, הסדרה, שאותה יצר מרפי לצד מת'יו הודג'סון ("גלי"), מבוססת על סדרת חוברות קומיקס באותו השם. אבל למען האמת, קשה להבין למה מרפי היה צריך להתבסס על מקור חיצוני כדי לייצר את הסדרה שמרגישה הכי ראיין-מרפית בתולדותיו.
יש כאן את כל מה שהסדרות שלו, במיוחד בשנים האחרונות, מוכרות בזכותו: צילום מוקפד שגורם לכך שכל פריים נראה כמו שער של מגזין, שלל הופעות אורח של שחקנים מוערכים לצד כוכבי פופ (איזבלה רוסליני לצד הזמרת מייגן טריינור והסלב ניקולה פלץ בקהאם), משל ביקורתי כביכול על האובססיה של הוליווד ליופי - שמרפי לחלוטין חלק ממנה - ושימוש במוטיבים של אימה ו-gore כדי לתת לכול תחושה של עוד עונה בפס הייצור של "אימה אמריקאית".
מי שנהנים לראות סדרות מבית מרפי בוודאי יתענגו על "ביוטי". מי שחוטפים פריחה רק מהמחשבה על עוד סדרה שמרגישה כמו ריל על תרבות הפופ יברחו ממנה כמו מאש. והאמת היא ששני המחנות כנראה צודקים.
2. "וונדר מן" (Wonder Man, דיסני פלוס)
השנים האחרונות היו לא פשוטות עבור "מארוול". אחרי עשור שבו התרגלו לעמוד בחוד החנית של הוליווד, עם בניית יקום קולנועי שהפך להצלחה היסטורית והיסטרית והצליח לשלב בצורה יוצאת דופן בין יומרנות לעממיות, לאחרונה נדמה שההצלחות הקשורות במותג הולכות ומתמעטות ("המארוולס", "ת'אנדרבולטס" ועוד). אלה שכן מצליחות מגיעות דווקא בדמות סדרות שמתקיימות על התפר שבין היקום של מארוול לבין תוכן שפונה גם לקהלים חדשים.
"וונדה ויז'ן" המופלאה הייתה הסנונית שבישרה על הקו הזה, שהמשיך עם הספין-אוף "אגתה לאורך כל הדרך". גם סדרות כמו "מון נייט" ו"דרדוויל: נולד מחדש" יכולות להיחשב באותה קטגוריה. כולן, כמובן, יושבות לחלוטין בתוך היקום המאוד מורחב של מארוול, אבל גם עומדות בפני עצמן.
"וונדר מן", שיצר דסטין דניאל קרטון, במאי "שאנג-צ'י ואגדת עשר הטבעות" המצוין ואחראי גם לסרט הבא בסדרת "ספיידרמן" שייצא בהמשך השנה ("Brand New Day"), לצד אנדרו גסט, שעבד על סדרות כמו "רוק 30" ו"קומיוניטי", היא דוגמה נהדרת לכך. אפשר לומר בקלות שהניסיון המקצועי של שניהם בא לידי ביטוי בסדרה המקסימה הזאת, שמרגישה כמו הגרסה של מארוול ל"הסטודיו" של סת' רוגן.
במרכז הסדרה עומדת דמותו של סיימון וויליאמס (יחיא עבדול-מאטין השני, "השומרים"), שחקן מוכשר אך כושל שלוקח את עבודת המשחק ברצינות רבה מדי. בסצנת הפתיחה הנפלאה אנחנו מבינים בדיוק למה אף אחד לא רוצה לעבוד איתו כשהוא מצליח להוציא משלוותה במאית בפרק של "אימה אמריקאית" ומפוטר.
וויליאמס פוגש בטרוור סלאטרי (בן קינגסלי) הלא הוא "המנדרין", שחקן שלוהק לגלם טרוריסט, דמות שכבר הופיעה בעבר בסרטים כמו "איירון מן 3". דרכו הוא שומע שסרט גיבורי העל האהוב עליו, "וונדר מן", נמצא בתהליכי ליהוק ועומד להיות מבוים על ידי לא אחר מאחד הבמאים האגדיים ביותר בהוליווד, וון קובאק (זלאטקו בוריץ', "משולש העצבות"). הוא מחליט שהוא חייב לקבל את התפקיד בכל מחיר. העניין הוא שלוויליאמס יש כוחות-על שהוא מסתיר, מה שנאסר ביקום שאחרי מאורעות "מלחמת האזרחים".
קרטון וגסט יצרו כאן ממתק אמיתי. מעריצים מושבעים ייהנו לראות איך פרטי טריוויה מהיקום צצים מדי פעם בעלילה, אבל האמת היא שמדובר בסדרה אידיאלית למי שתמיד רצו להיכנס לעולם של מארוול ולא ידעו מאיפה להתחיל. זו סאטירה חמוצה-מתוקה על הוליווד, שרובה מתעסקת באחורי הקלעים של הקסם הקולנועי ובאנשים המשוגעים שעומדים מאחוריו.
עבדול-מאטין וקינגסלי מציגים כאן כימיה יוצאת דופן כצמד הכי פחות צפוי על המסך, ובוריץ' לוקח את האקסצנטריות האירופית שלו לקצה. כל שמונת פרקי הסדרה זמינים לצפייה, ויהיה לכם כל כך מבאס כשהיא תסתיים.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
3. "מסע בין כוכבים: האקדמיה" (Star Trek: Starfleet Academy, יס)
סביר להניח שחלק נכבד מהאנשים שיקראו את הטקסט הזה בכלל לא נולדו כששודר הפרק הראשון בסדרת "מסע בין כוכבים" אי אז בשנת 1966, ואני ביניהם. למעשה, עצם העובדה שאנחנו מדברים על סדרה חדשה במותג שנוצר לפני שישים שנה היא הישג בפני עצמו. כשמוסיפים למשוואה את המספר הדו-ספרתי של סרטים וסדרות שקדמו לה - האחרונה שבהן, "Strange New Worlds", עלתה בשנת 2022 ואינה משודרת באופן רשמי בישראל - "האקדמיה" הייתה עלולה בקלות להרגיש כמו שיעור היסטוריה.
מאז ומעולם הייתה "מסע בין כוכבים" הילדה הטובה של עולם המד"ב. המטרה הכללית של גיבוריה היא להפיץ טוב ברחבי היקום, והרצון שלהם לעשות זאת באמצעות השכלה והכלה ולא באמצעות איזה כלי רוחני, הרגיש מאז ומעולם כמו תוכן שאולי נועד לצריכה בבית הספר ולאו דווקא על המסך.
אבל בזכות גיבורים מיתולוגיים כמו קפטן פיקארד וספוק (שניהם, מן הסתם, לא נמצאים כאן), הפכה "מסע בין כוכבים" לא רק להצלחה אלא לסוג של דת עבור מעריציה הרבים מסביב לעולם - כולל ברכת השלום מרווחת האצבעות שמזוהה איתה, ומונחים כמו "Beam me up, Scotty" ("שגר אותי, סקוטי"), שהפכו כבר מזמן לחלק מהתרבות הפופולרית.
על סמך צפייה בחמישה מתוך עשרת פרקי העונה הראשונה של "האקדמיה", אפשר לומר שהיוצרת גאיה ויולו עשתה לא מעט כדי לא להיצמד לשטאנץ המוכר של המותג. למעשה, ייתכן שזאת הגרסה הכי צעירה, קצבית וחצופה (הכול יחסי) של הסדרה שיצר ג'ין רודנברי, ומעניין מה הוא היה חושב עליה אם עדיין היה בחיים.
עלילת הסדרה מתרחשת במאה ה-32, הרחק בציר הזמן של "מסע בין כוכבים". האקדמיה נפתחת לראשונה מזה מאה ועשרים שנים למחזור חדש של צוערים בקמפוס שממוקם בסן פרנסיסקו - כן, כן, כאן אצלנו בכדור הארץ - שם עוגנת הספינה אתנה (המזוהה עם חוכמה במיתולוגיה היוונית), אותה מנהלת הקפטנית נאלה (הולי האנטר, "הפסנתר").
ברקע סיפורו של כיילב (סנדרו רוסטה), בן לאם יחידנית שנשלחת על ידי הפדרציה לכלא לאחר שנסיבות החיים הובילו אותה לבצע פשע. לאחר לכתה הוא גדל תחת אפוטרופסות הפדרציה, ממנה הוא בורח במטרה למצוא את אמו. כמיטב הטלנובלות הבין-כוכביות, מי ששלחה אותו בילדותו למסע החתחתים היא אותה קפטן נאלה, ועכשיו היא גם זו שמביאה אותו להצטרף לאקדמיה לצד קבוצת דמויות מכל הגוונים, המגדרים והבינות המלאכותיות (כן, יש כאן דמות לא ממוגדרת של בינה מלאכותית) כדי שיהפכו להנהגה הבאה.
מי שקצה נפשם באמריקה הגזענית של טראמפ יכולים לראות ב"אקדמיה" את הסדרה הכי ווק ופרוגרסיבית על המסך. אחרים יכולים למצוא בה אסקפיזם מתוק ונטול הקשר פוליטי. אני מצאתי אותה מבדרת, עם שילוב בריא בין מתח מיני בין צעירים וצעירות אטרקטיביים לבין דיבורי פסאודו-פילוסופיה על העתיד. לחובבי הז'אנר, כמו שאומרים.
לצד קאסט הסטודנטים האלמוניים תוכלו למצוא כאן גם פרצופים מוכרים כמו פול ג'יאמטי בתפקיד חצי קלינגון, וכן חברים מ"מסע בין כוכבים: דיסקברי" כמו הקומיקאית טיג נוטרו כמרצה באקדמיה, ועודד פהר הישראלי כמפקד צי הכוכבים. כבוד.