הריאיון עם שירי מימון אצל גיא פינס היה חזק פשוט מפני שהיה פשוט, הגון וישר, עם גיבורה רהוטה ומרשימה במרכז. זה לא "הכוכב הבא", לא כל דבר צריך להיות הכי והכי והכי. עלינו השיחה הזאת עשתה רושם הרבה יותר מאשר כל דבר שקדם לה אמש בטלוויזיה
מתנקשת משירות הביון הידוע לשמצה של מזרח גרמניה נבגדת - ויוצאת למסע נקמה ביזארי וחסר מעצורים, ועל הדרך משכתבת את העבר. נשמע מוכר? ב"קליאו" העלילה מופרכת, האלימות גרפית והדמויות הן קריקטורות, אבל העובדה שהיא לא לוקחת את עצמה לגמרי ברצינות מצילה אותה מעצמה
בכתבה תמציתית, יוסי אלי תיאר בחדשות 13 איך עשרות יהודים התנפלו באלימות מטורפת על עובד ערבי במרכול בירושלים. אנחנו חייבים לשאול לא רק איך הגענו למצב הזה, אלא גם איך אירוע כזה נבלע ברעש הכללי בזמן שהמדינה וכלי התקשורת נטרפים מחצי עכבר בשקית של ירקות קפואים
אם בעבר היה משהו משחרר ומרפא במפגש בין אנשים כל כך שונים שמתגלה דווקא כלא נורא, העונה החדשה של תחרות האוכל (כאן 11) ממחישה שהקסם פג, ושמתחת לניסיון להצחיק - הבוז העמוק מבעבע מתמיד. וגם: "שתפו בכל הכוח" (ערוץ הכנסת) מראה איך החריב טוויטר את השיח הפוליטי
כתב המשטרה הוותיק, שחשף שהוא בשלב מוקדם של המחלה הסופנית ALS, הגיע לריאיון אצל הקולגה שניסתה שוב ושוב לקחת אותו אל מה שצפוי בהמשך הדרך. אלא שהוא דחה כל ניסיון לסכם את הסיפור שלו וסירב לפרידה ולקיטש - וזה מה שהפך את הכתבה עליו לכל כך משמעותית
איש לא ציפה מחמשת המופלאים לספק יותר ממערכונים נוסטלגיים וכמה גרסאות כיסוי נוגות, אך בשקט בשקט - ובהיעדרה של "ארץ נהדרת" - הפכה "זהו זה" לאחת התוכניות הכי בועטות בטלוויזיה והיחידה כרגע שלא מתביישת לעשות סאטירה. ובשבוע של מבצע "עלות השחר" - כמה שזה נחוץ
בפרק הראשון בעונה של "צופית גרנט ללא גבולות", שעסק בתנועה השואפת להקים מחדש את בית המקדש על הר הבית, המגישה המוערכת נתנה במה כמעט לא מרוסנת ומלטפת גם לעמדות גזעניות מתוך "הכלה" ופספסה כמעט לגמרי את שאר צדדי השיחה. זה נגמר בהזדעקות על הדבר הלא נכון
