פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 10: אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה

      אם העונה הזו של "ווסטוורלד" לא הייתה אחידה ברמתה, בלשון המעטה, בא הפרק האחרון והניד את המטוטלת לכיוון הלא נכון. יותר מדי בפרק האחרון היה מסובך שלא לצורך, מאולץ, נוח מדי וחצי אפוי, באופן שמקרין כך גם על מה שקדם לו. כל ההסברים על מה שקרה שם, כולל ספוילרים

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 10: אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה

      הפרק האחרון בעונה השנייה של "ווסטוורלד" סוגר מעגל מושלם עם פרק הפתיחה: כמוהו גם הוא מאכזב, ארכני, מסובך שלא לצורך, מחפה על סיפור דל באמצעות תעתועים, ובאופן כללי צל חיוור למקביל שלו מהעונה הראשונה. אם קיווינו שכמו אז גם הפעם הפינאלה תיישב את כל המסתורין שראינו לפני כן, תשלים את חלקי התצרף ותחשוף את הלב שבתוך המכונה, נחלנו מפח נפש. בניגוד לפעם הקודמת, הסוף שלה מתהדר במספר אירועים בלתי סבירים, ומטבעה של סדרה כמו "ווסטוורלד", הדבר הזה מקרין על העונה כולה ככזו.

      מלכתחילה הציפיות מהעונה השנייה היו גבוהות מדי. קודמתה הייתה מלאכת מחשבת תסריטאית. יוצריה, בני הזוג ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי, ליהטטו אז עם מספר רב של כדורים והצליחו לגרום לכולם לנחות לבסוף בשלום - סיום העונה הראשונה הגיש לנו את הסיפור כשהוא שלם וקשור בסרט, ועשה זאת בצורה מבריקה ומרגשת. אלא שהסיפור על התעוררות הרובוטים היה רק ההתחלה, ועל העונה השנייה הוטלה המשימה כפוית הטובה לפתוח סיפור המשך חדש לחלוטין.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      שחקנית מוגבלת. טסה תומפסון כשרלוט הייל, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      נקודת הפתיחה הייתה לא פשוטה וכללה הרבה פחות איזון רגשי, מאחר שגיבורת הסדרה הפכה להיות נבלית רצחנית, וגם וויליאם הצעיר וטוב הלב של העונה הראשונה כבר לא איתנו. את מעט הנשמה הנדרשת כל כך בעונה הזו סיפקו מייב וחיפושה אחר בתה. כן, היו רגעים מאוד יפים לאורך העונה - השיחה בין פורד למייב, החיבור בין סייזמור למייב, מותו של טדי, וכמובן הסיפור היפהפה של אקיצ'טה, הגם שאינו באמת קשור לעונה או משפיע עליה. אף על פי כן, בחישוב הכללי העונה רחוקה שנות אור מהאיזון המדויק של קודמתה, ומלאה בחורים עלילתיים שמוציאים את כל הכיף מלנסות לפענח את התעלומות שלה.

      אפשר היה לחיות בשלום עם הירידה ברמה לו הסיפור החדש בכללותו היה, ובכן, בכללותו. הפרק האחרון אמור היה לחשוף בפנינו את התמונה המלאה, אך בפועל הוא היה חלקי להפליא ומציג סיפור תמוה מדי. הטוויסט המרכזי שלו מקנה בעיקר של תחושה של רמייה, פשוט כי היו מעט מאוד רמזים - אם בכלל אפשר לקרוא להם כך - ואילו המשחק שפורד הכין במיוחד עבור האיש בשחור לא הניב בינתיים דבר. מה בדיוק הייתה המטרה של פורד? וויליאם יגיע לדלת ואז מה? ומה לעזאזל הייתה הסצנה האחרונה עם וויליאם, אחרי הכתוביות? יש המון שאלות שעל כולן נשתדל לענות להלן. בראש ובראשונה, הזמנים.


      מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      תמיד אותו זיכרון. "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      מה קרה מתי בעונה הזו?

      בלי שום צורך, האירועים בפארק בעונה הזו נתחמו לשני זמנים נפרדים: האחד מיד אחרי הכשל, השני שבועיים אחריו, החל מההתעוררות של ברנרד על החוף. בתחתית הכתבה תוכלו למצוא ציר זמן מעוצב לכל אירועי "ווסטוורלד" עד כה, אבל על מנת לעשות סדר בשאר הדברים, הנה ההתפלגות בין הזמנים האלה:

      האירועים שאחרי הכשל: בני האדם הופכים למטרות של המארחים. דולורס יורה בבעלי המניות של "דלוס" ושאר האורחים הנכבדים הנמצאים באירוע. היא חותרת להגיע אל העמק שמעבר, הכור, כדי להשתמש בו כנשק נגד בני האדם. במהלך מסעה היא גם הורסת את העריסה, הגיבוי של המארחים, ובדרך מאבדת שניים מפמלייתה: אנג'לה ואז טדי. ברנרד מנסה להגיע אף הוא אל הכור כדי לעצור את דולורס. האיש בשחור חותר אל אותו מקום במסגרת משחק חדש שהתקין עבורו פורד - "הדלת" - שלא מוביל לשום מקום. מסעו משבש לחלוטין את דעתו עד כדי כך שלבסוף הוא יורה בבתו, אמילי. במקביל מייב מחפשת ומוצאת את בתה ברחבי הפארקים.

      ב-מקרה כולם, מארחים כבני אנוש, מגיעים בדיוק באותו זמן אל העמק שמעבר. בעימות מול דולורס, ביל נפגע קשה בכף ידו. רבים מהמארחים עוברים לסימולציה דיגיטלית של גן עדן שהכין עבורם פורד, ואילו אחרים משוסים זה בזה עד מוות על ידי קלמנטיין. בתוך הכור דולורס מנסה למחוק את כל המידע שנאגר על האורחים ועלול להקנות להם חיי נצח, לא לפני שהיא לומדת על האנושות כמיטב יכולתה באמצעות המאגר. היא מציפה את העמק כולו באמצעות מי הקירור, אך מיד אחרי כן נורית על ידי ברנרד. הוא לוקח עמו את ה"פנינה" שלה, יחידת הבקרה, ובמקומה מניח את זו של אביה - מפתח הפענוח של המידע בכור. כשברנרד חוזר ל"מסא" הוא רואה את אלסי נרצחת לנגד עיניו על ידי שרלוט הייל. הוא מחליט ליצור מארחת בדמות הייל, ואל ראשה מכניס את הפנינה של דולורס. דולורס-בגופה-של-הייל הורגת את הייל המקורית. בידיעה שיתוחקר על מה שקרה בפארק, ברנרד מערבל לעצמו את הזיכרון ונשכב על החוף.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      טדי איננו, אבל ימשיך. "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      כשבועיים אחרי הכשל: ברנרד מתעורר על החוף בלי לזכור כמעט דבר. הוא האחרון מבני מינו שנשאר בחיים. כוח מבצעים חדש בראשות קרל סטרנד כבר נמצא שם ומגלה כי כל המארחים כעת מרוכזים במקום אחד - טבועים באגם שנוצר במקום שבו היה העמק שמעבר. ברנרד טוען כי הוא זה שהרג את כולם, והצוות מנקז את המים ומגלה כי אצל שליש מהמארחים יש מוח חדש לחלוטין. אחרי ניסיונות רבים של ברנרד להיזכר באירועים, תוך שהוא מתלווה כל העת אל צוות המבצעים, הוא נחשף כמארח על ידי שרלוט/דולורס (להלן שרלורס) ומעונה על ידה כדי לגלות היכן נמצאת הפנינה של אביה. ברנרד חושף שהפנינה נשארה בכור, וכשהם מגיעים לשם שוב, שרלורס יורה למוות באיש הטק אנטואן קוסטה ובקרל סטרנד. היא מעלה את גן העדן הווירטואלי אל הלוויין, הרחק מידיהם של בני האדם, ואז יורה למוות גם בברנרד.

      שרלורס עוזבת את האי יחד עם שאר בכירים ואורחים, ולוקחת איתה מספר פנינים נוספות. ביבשת, ביתו של ארנולד - שהוכן מבעוד מועד על ידי פורד - הופך להיות המטה שלהם. דולורס הדפיסה שוב את גופה וחזרה אליו, ומדפיסה שוב גם את ברנרד. בנוסף, מארחת כלשהי מאכלסת את הגוף של שרלוט הייל.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      איך הוא ידע? סטאבס, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      מלכתחילה הזיג זג הזה בין הזמנים נראה מעט טיפשי. ניחא אם מדובר בקפיצות זמן המשתרעות על פני שנים, או אפילו חודשים, אבל למה לעזאזל לספר סיפור בהפרש של שבועיים? אוקיי, הבנו שלמארחים יש זיכרון שונה הגורם להם לחוות דברים אחרת, אולם השימוש באותו טריק כמו בעונה הראשונה נראה הפעם כמו תירוץ ריק לתעלומות.

      הפרק האחרון רק מחזק את התחושה הזו. המסתורין יכול היה להישמר גם בלי לקפוץ מספר ימים לכאן או לכאן. חלק ניכר מהזמן ברנרד גם ככה היה רופף מאוד בגלל זליגת נוזל המוח, מה שתרם לדיסאוריינטציה שלו ושלנו, ואפילו את הטוויסט של שרלוט/דולורס ניתן היה לשמר גם במסגרת סיפור ליניארי סביר: פשוט מדלגים על השלבים המסוימים האלה, קופצים לרגע שבו ברנרד משבש לעצמו את הזיכרון ומשם ממשיכים עד לשלב הגילוי. גם זה תכסיס תסריטאי נלוז למדי, אך לפחות כזה שלא ממחזר פורמט שכאשר אינו מתאים, כמו כאן, הוא נדון לכישלון כתודעה אנושית שמנסה להתאים לגוף מארח. אפשר להבין את הבחירה במתכונת הזו אם היא הייתה מטפטפת לנו רמזים לגבי האמת, אם היינו מקבלים בסופה הצדקה לכך, אבל זה ממש לא המקרה.

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 10 (יח"צ , HBO)
      הדיסאוריינטציה כבר שם. ברנרד, "ווסטוורלד" (צילום: יח"צ)

      בכלל היו רמזים לכך ששרלוט הייל של "העתיד" היא דולורס?

      אחד בלבד, וגם זה בקושי. נראה שהיוצרים כל כך שנאו את העובדה שצופי הסדרה התאגדו לכדי מוח כוורת עצום אחד ועלו על כל הטוויסטים של העונה הראשונה, התגלמות נהדרת של חכמת ההמונים, עד שנמנעו כמעט לחלוטין מלספק מראש קצות חוט. כמובן, לא עוזרת גם העובדה שטסה תומפסון היא שחקנית מאוד מוגבלת. נימת הדיבור המובחנת מאוד שלה לא דומה רוב הזמן לזו שהפגינה אוון רייצ'ל ווד בתפקיד דולורס. מצער מאוד שהייל לא מתה לבלי שוב.

      לפני הפרק האחרון היו רק שני פרקים שבהם ראינו את שרלורס. הפעם הראשונה הייתה בפרק השלישי לעונה. כאשר צוות המבצעים הגיע עם ברנרד אל "המסא", אחרי שאספו אותו מהחוף, שרלוט קיבלה את פניהם וכאילו-הופתעה לראות את ברנרד. "יצאת מזה בחיים", היא אמרה, "לא חשבתי שיש לך את זה". באותה הזדמנות היא מתחקרת את סטרנד ואנשיו ושואלת אם הביאו לה את מה שהיא מחפשת - פיטר אברנת'י.

      זמן המסך הגדול ביותר של שרלורס עד כה הגיע בפרק השביעי לעונה. סטרנד לקח את ברנרד וסטאבס באיומי נשק אל המקום שבו נרצחה תרזה, ושם במחסן אחורי התגלו שלל גופים קודמים של ברנרד - זהותו נחשפה. שרלורס תשאלה אותו בעינויים על מנת למצוא את פיטר אברנת'י. "המצב שלך ייחודי", היא אמרה לו אז, "מארח שמסתתר בין בני האדם". זהו. זה הרמז. וכדי שחלילה המשפט הזה לא יגרום להעלאתן של ספוקלציות בכיוון הנכון, המשך דבריה של שרלוט הוא, "אפילו מעצמו". בהמשך, אחרי שלל עינויים היא מצליחה להוציא מברנרד את המיקום - העמק שמעבר.

      העניין הוא שאין שום היגיון בחיפוש אחר פיטר אברנת'י, גם לא למראית עין, וזה פאק מיותר שכנראה לא היה קורה אילולא ההתעקשות על שני זמנים. מספר ימים קודם לכן, גם כן בפרק השביעי, גופתו נשארה שם ממוסמרת לכיסא בשעה שמוחו נלקח על ידי דולורס. שרלוט האמיתית ידעה את זה לפני מותה, מן הסתם, וכך גם סטאבס ועובדים אחרים שלא מצאו את מותם בזמן שעבר מאז. כן, יש כאלה. ואם ככה, למה לחפש את פיטר אברנת'י ולא את הפנינה שלו? איך זה ישנה במשהו את העלילה, מלבד להסגיר לנו כבר בשלב מוקדם שהפנינה של פיטר אינה בראשו?

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      מעולם לא פגשו את שרלוט הייל האמיתית. אנטואן קוסטה וקרל סטרנד, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      הסיבה לכך שלא ראינו את שרלורס פעמים רבות לאורך העונה, היא מן הסתם מתוך כוונה ברורה שלא נחשוד בה. זה הקנה לדמותה לא מעט "שטחים מתים", רגעים ארוכים שבהם אנחנו לא יודעים מה עשתה. למשל, כאשר שרלורס ואנשיה מגיעים לכור, הפנינה בראשה של דולורס - זאת שהייתה בעבר של אביה - מכילה כבר את גן העדן הווירטואלי. מתי היא טיפלה בזה? ההתייחסות המועטת למעשי שרלורס לאורך העונה, גורמת גם לכך ששינוי דעתה בסוף אינו מנומק באמת. למה בכל זאת החליטה להציל את המארחים שבחרו לעבור לגן עדן הווירטואלי? מדוע ירדה מרעיון כליית האנושות ובחרה ליצור שוב את ברנרד שיהווה לה גורם מאזן? התשובה, ככל הנראה, היא שמספר הימים שעברו עזרו לה לעכל את מותו של טדי והביאו לתמורה הזאת. "מה הטעם בלשרוד אם נהיה רעים כמוהם?", הוא שאל אותה רגע לפני שלחץ על ההדק, מה שחלחל אצלה לבסוף. חבל שלא ראינו דבר מההתחבטויות שלה, אפשר היה לעגל קצת את דמותה. עוד קורבן על מזבח הטוויסט.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      במקרה כולם הגיעו בו זמנית לעמק שמעבר. "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      אז מה בדיוק ראינו בכור?

      שני דברים.

      1) כשם שהעריסה אחסנה את המידע הדיגיטלי של המארחים באופן שיצר מהם סימולציה דיגיטלית, כך עושה גם הכור עם המידע של כל אורח שהגיע אי פעם לווסטוורלד וליתר הפארקים. הוא כולל בו סריקות של מוחם, דנ"א וצילומים של הדברים שעשו מבעד לעיני המארחים. כך נוצרת סימולציה דיגיטלית הכוללת את החוויות שלהם בפארק ואת זיכרונותיהם. בדרך הזו, נקודת ההתחלה בסימולציה היא החוויות השונות של הנסיין הראשון, ג'יימס דלוס, לפני כ-25 שנים. קלמנטיין הייתה אז המאדאם במריפוסה, ודלוס האב הפגין את שיאו הסוציופתי כלפי המארחים. נוכחותו כחלוץ במערכת היא כנראה זו שהפכה את זיכרון בנו לוגן להתגלמות של המערכת עצמה.

      18 מיליון גרסאות של ג'יימס דלוס נוצרו על ידי המערכת עד שהצליחה לשחזר במדויק את הבחירות שעשה בפארק, כלומר ליצור גרסה נאמנה שלו למציאות. אבל זה לא עזר - כאשר התודעה הועלתה לגוף מארח, כפי שראינו, זה נכשל פעם אחר פעם. בניסיון להבין מדוע בני האדם עושים את מה שהם עושים, המערכת חיפשה ומצאה כי ג'יימס דלוס הגיע שוב ושוב אל אותו זיכרון: הפעם האחרונה שבה פגש את בנו, ובה דחה את תחינותיו לעזרה. "אבא, אני הכי למטה שאפשר עכשיו", אמר לו לוגן בדמעות, "אני רואה את התחתית" - זה בדיוק המשפט שדלוס האב המארח מלמל לעצמו מול המראה, כל פניו חתכים, כאשר ברנרד ואלסי מצאו אותו בפרק הרביעי של העונה. הרגע הזה בזיכרונותיו של ג'יימס דלוס משמעותי עבורו כל כך, אף שהוא כלל לא ידע שלוגן מת ממנת יתר חצי שנה אחרי כן. הרי ראינו שוויליאם מספר לו על זה לראשונה מעט לפני שנכנס לפארק בעצמו בפעם האחרונה.

      על פי מה שמספר "לוגן", המערכת, לברנרד, התברר כך שבני האדם מאוד פשוטים בטבעם, והסיבה לכישלון של הטמעת התודעה בגוף מארח אינו כי בני האדם מורכבים מדי, אלא פשוטים מדי. הגוף הוא שמתוחכם מדי עבורם. למעשה, התודעה של בן אדם מסתכמת בכמה שורות קוד פשוטות הנכללות בספר אחד לא עבה במיוחד. הספרים האלה הם-הם הנשק שאליו התייחסה דולורס כאשר גמרה אומר להגיע אל הכור - ללמוד כמה שתוכל על בני האדם. בספרייה שם אנחנו רואים אותה לוקחת את הספר שמכיל את קרל סטרנד, ולא רחוק ממנו עמד גם הספר של שרלוט הייל ואחרים שאנחנו (עדיין?) לא מכירים: קסיוס טולי, ארי צ'יימברס, אנדרס גרסיה וגרייס לי. בעוד דולורס מעלעלת, "לוגן" מספר שברנרד עצמו הורה לו להקנות לדולורס גישה לכור, על מנת לתת לה "יתרון תחרותי" שיאפשר לה לשרוד בעולם האמיתי. האם זה היה בשליחות פורד? אפשר לשער שכן.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      כבר בקרקעית. לוגן, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      2) "לוגן" מוסיף ומספר שפורד יצר עבור המארחים גן עדן וירטואלי שאליו יוכלו להימלט. שרת חדש מופעל ומזניק מהאדמה אל הרקיע פתח שמוביל אליו. הם עוברים בעדו, גופם חסר החיים נופל במורד הצוק, אולם תודעתם נשמרת שלמה ובריאה ביקום הווירטואלי החדש. לאורך כל העונה ראינו את המארחים חותרים להגיע לשם. לא רק דולורס, ברנרד ואומת הרפאים, אלא כולם. כבר בפרק שפתח את העונה דיברו מארחים רבים על העמק שמעבר, ובהמשך אפילו התברר שמסילת הרכבת שאמורות לפנות צפונה, נמצאת בשלבי הסטתה מערבה, אל העמק. פורד ללא ספק יצר את הפתח דווקא שם מפני שזה המקום שאקיצ'טה ראה בעבר. הוא ראה בו פתח יציאה למרות שלא היה כזה, ועל כן פורד יצר אותה עבורו ועבור יתר המארחים שיבקשו לעבור בה ולחיות את חייהם מחוץ להישג ידם של בני האדם, ואף תכנת להם נראטיב חדש שיביא אותם לשם.

      רבים מהמארחים מספיקים לעבור אל הארץ המובטחת, אבל עשרות מהם מתים בדרך לשם בשל הפקודה ממוחה של קלמנטיין או מידי אבטחת הפארק. מייב, שכל העת רצתה רק לקחת איתה את בתה ולצאת אל העולם האמיתי, בוחרת לבסוף לעזור לה ולאמה הנוכחית לעבור מבעד לדלת. ואילו דולורס, למרות שהפנינה של טדי נותרה ללא פגע אחרי שירה בעצמו, מחליטה לכבד את בחירתו ואת זכרו, מניחה את יחידת הבקרה בתושבת ומעבירה גם אותו אל העמק שמעבר.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      ה' יקום דמה. אלסי עם ברנרד, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      אילו פנינים לקחה שרלורס כשעזבה את האי?

      שאלה טובה. בהיעדר אנג'לה (שהתפוצצה בעריסה) וטדי, דולורס נותרה בלי בני הברית שליוו אותה לאורך העונה הראשונה. גם ברנרד, כמשתמע משיחתם בסוף הפרק, נוצר מחדש לגמרי, ולא באמצעות הפנינה שלו. "זכרתי אותך פעם אחת בעבר", אמרה לו דולורס, "אז זכרתי אותך שוב". האם הפנינים הן מייב וחבריה? אולי, אם כי בהתחשב בכך שהפרק הקפיד להראות לנו את גופותיהם על החוף ואת פליקס וסילבסטר ממונים על השבתה לחיים, האפשרות שהם עדיין שם מתקבלת על הדעת.

      מה היה המשחק של פורד עבור האיש בשחור?

      זה אולי אחד מהדברים הכי מקוממים של העונה הזו. אחרי שלל ההבטחות ("ברכותי וויליאם, המשחק הזה נועד לך"), הרמזים המסקרנים ("אם אתה מביט קדימה, אתה מביט בכיוון הלא נכון") ופורד שמדבר לעצמו שנה שלמה לפני שהמשחק התחיל ("לא, וויליאם, נראה לי שעוד משחק אחד אחרון"), קיבלנו בסוף קדחת. למעשה, ממש בסוף וממש קדחת - ע"ע השאלה הבאה. ייתכן שהסוף הזה קשור למשחק של פורד וזה משהו שייחשף בעונות הבאות, אבל העובדה שאין מענה למשהו שהיה כל כך בסיסי ומהותי לעונה הזו, חוטא למה שהכרנו מ"ווסטוורלד" בעבר ומשאיר אותנו כש-99 אחוז מתאוותנו בידנו.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      בין הספרים שדולורס בוחנת בכור. "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      אז מה היה הסוף הזה עם האיש בשחור, אחרי הכתוביות?

      עוד לפני הסוף ראינו את ביל נטול היד קם ונכנס אל מעלית הכור, כך שהיה נדמה שעוד רגע ייתקל בברנרד. אך לא. בסצנת הסיום מתברר שהוא נכנס פנימה וברנרד כבר מזמן לא שם, הכור כבר נראה הרוס וישן, שם נמצאת בת דמותה של בתו. ביל מגלה שהוא עצמו מארח המצוי בתהליך ארוך ומתמשך, כנראה עשרות רבות של שנים, שבמסגרתו עדיין מנסים לבחון אצלו נאמנות. בהתחשב בכך שביל של ההווה נמצא בסוף הפרק פצוע קשה באוהל המטופלים בחוף, נאסף כנראה אחרי מספר ימים שבהם שכב מחוץ לכור, קיוויתי מאוד שמדובר בהזיות שלו. האיש שהגיע למסקנה שבני אדם לא נועדו לחיות לנצח, שרצה לשרוף את המפעל שהקים - "הטעות הגדולה ביותר" שלו, כלשונו - שחשד בפרק הקודם שהוא עצמו מארח, מתעמת עכשיו עם השד הזה כשהוא על ערש דוויי.

      אולם זו לא הזיה. זו גם אינה סימולציה, אנחנו יודעים את זה - לא מדובר במסך רחב ואין מלבנים שחורים למעלה ולמטה כפי שיש בסימולציות של העריסה, הכור וגן העדן. אם כך, מה זה? על פי סיכום הפרק באתר של HBO, מדובר בעתיד הרחוק. הטכנולוגיה התקדמה מספיק כדי לאפשר לביל-המארח לשחזר את המסע האחרון שלו בפארק, להתעמת עם העובדה שרצח את בתו, אבל להיכשל בכך שוב ושוב. זאת כנראה הסיבה שדווקא מארחת בדמותה של אמילי היא זו שבוחנת אותו.

      אחרי עונה שעסקה רבות ביחסי הורים וילדים - מייב ובתה, פורד ומייב, ג'יימס ולוגן, ביל ואמילי - נדמה שביל כלוא בלולאה משל עצמו המובילה תמיד למעשה הנורא הזה. כשם שדלוס חוזר שוב ושוב אל מה שמוביל למותו של בנו, כך עושה גם וויליאם. צדק פואטי, אין ספק, אך גם סצנה תלושה שרק מוסיפה לעוגמת הנפש מהפרק המתאמץ-מדי הזה. איך קיימת מארחת בדמות בתו? איך לכל הרוחות הוא עובר מיליון פעמים את כל המסע הזה בלי כל האנשים שליוו אותו במקור, שירו בו, שגרמו לו לאבד את ידו? הסצנה הזו מהווה סיומת שמצד אחד שוב מחדדת את בעיותיה הקשות של העונה, ומצד שני מעלה חששות כבדים מפני מה שצפוי לנו בעונה הבאה, שבוודאי תגיע רק בשנת 2020. הייתי נותן את אמוני ביוצרים ומחכה לראות כיצד יגרמו לכל זה להיות הגיוני, אבל העונה הזו כמובן ערערה את האמון הזה מכל וכל.

      ולמען הסר ספק, מלבד הסצנה הזו, וויליאם במהלך שתי העונות האלה היה האנושי והאמיתי, וכך הייתה גם בתו.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      מה לעזאזל היה הקטע הזה? "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      למה לי סייזמור הקריב את עצמו?

      העונה הכשירה את הדרך לשם כבר מפתיחתה. כאשר סייזמור כמעט נהרג על ידי הקניבל החדש שיצר בשלהי העונה הקודמת, אמר לו הנבל, "הבושה הגדולה ביותר בחיים היא להיפרע ללא תכלית". והנה, סייזמור נפרע מחייו עם תכלית מהמעלה הראשונה - להקנות למייב וליתר עשר שניות אקסטרה כדי להימלט מרודפיהם. אגב כך הוא סגר מעגל עם הפרק הראשון בסדרה, ונשא את הנאום שהקטור מעולם לא הספיק לשאת בטרם נורה, מונולוג שסייזמור הבטיח לתרזה כי יביא אותה לכדי דמעות.

      אין בעיה עקרונית עם הרצון של לי לשים את עצמו בחזית כדי לעזור למייב. אחרי ההתקרבות אליה, ההקבלה להקטור ונקיפות המצפון על לכידתה וסבלה בפעם הקודמת - זה הגיוני מאוד שסייזמור יעשה כל שביכולתו כדי לעזור לה. אולם מכאן ועד למות הדרך ארוכה ובלתי סבירה. לא רק מצדו, אלא גם מצד אנשי האבטחה. הם זיהו מיד מי הוא, ניסו להניא אותו מלירות עליהם, וכשם שירו בו פעם אחת בכתף כך היו יכולים - ממקום מושבם מאחורי הג'יפים המשוריינים - לנטרל אותו בלי לשתול בו שפע קליעים. מבחינה סיפורית הקשת הייתה מושלמת, אבל מכל בחינה אחרת זה פשוט טיפשי.

      ווסטוורלד עונה 2 פרק 2 (צילום מסך)
      הקריב את עצמו לשווא. לי סייזמור, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      איך אשלי סטאבס הבין שהייל היא דולורס?

      שאלת השאלות. אפשרות אחת היא שבימים האחרונים לצד שרלורס הייתה לו הפריבילגיה שנמנעה מאיתנו - לבחון אותה היטב ולהסיק מסקנות. האפשרות השנייה היא שגם סטאבס הוא מארח, מה שיהיה די-כבר-נו-באמת-כמה-אפשר. למרבה הצער, הדברים שאמר לשרלורס בהחלט גורמים לאופציה השנייה להישמע סבירה: "הזקן עצמו שכר אותי לפני כל כך הרבה שנים עד שאני בקושי זוכר את זה, אבל הוא היה מאוד ברור לגבי התפקיד שלי כאן. לגבי מי שאני אמור להיות נאמן לו. אני מניח שאת יכולה לקרוא לזה... מניע הליבה שלי". בכל מקרה, הפרק בכוונה לא מאשר לכאן או לכאן, כך שיש ליוצרים זמן להחליט לאיזה כיוון הם רוצים לקחת את זה.

      איך זה שלברנרד היו זיכרונות של ארנולד?

      לא קיבלנו לזה תשובה ישירה. ייתכן שכשם שהסימולציה בכור כוללת זיכרונות מוחשיים של האורחים, כך גם העריסה כוללת זיכרונות של המארחים. הסשנים הארוכים של דולורס וברנרד שבמסגרתם הפכה אותו לכפיל של ארנולד, הנחילו לו גם את הזיכרונות שלה עצמה יש ממנו - לכן דולורס תמיד הייתה חלק מהזיכרונות האלה.

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      בעולם האמיתי. "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      איך זה שקהונה (בת הזוג של אקיצ'טה) הייתה בגן העדן הווירטואלי למרות שלא נכנסה?

      ברנרד אומר לדולורס שהמארחים יכולים להגשים במקום הזה מה שהם רוצים - אולי זה כולל גם אהובים. אולי גם טדי יוכל לחיות שם עם גרסתו לדולורס, הנערה שאהב מהרגע שפקח את עיניו. אפשרות אחרת היא שפורד אחראי לכך - שמלכתחילה העביר לשם את קהונה ביודעו שאקיצ'טה עורג לה במשך כל השנים האלה. או שמא זו הייתה מייב שדאגה לכך. "את נושאת איתך את לבי", היא אומרת לבתה רגע לפני שנכנסה פנימה. אפשר שנשאה כך גם את לבה של קהונה.

      שאלות שהתשובה להן היא, כפי הנראה, "עזבו אותנו, בחייכם"

      למה אומת הרפאים אספה בני אדם? למה פגעו במארחים אם היה בכוונתם לקחת כמה שיותר אל הדלת? אם כל מה שנדרש זה הפנינה בראשו של פיטר אברנתי, למה לעזאזל לא להוציא אותה מהפארק באמצעות בן אנוש? כמה מי קירור יש בכור עד שיציפו עמק שלם, בפרט בהתחשב בעובדה שזה לא היה עמק אלא צוק שממנו נפלו גופות המארחים? איך זה שכולם הופתעו לגלות שנוצר ים ושכל המארחים נמצאים במים? הרי אנשי האבטחה של הפארק היו שם וטרחו לעשות וידוא הריגה בזמן שהמים התחילו לעלות. בנוסף, איך בדיוק גופתו של טדי הגיעה למים?

      עונה 2 פרק 10 ווסטוורלד (צילום מסך)
      המקום שבו הגלים זוממים. פורד נפרד, "ווסטוורלד" (צילום מסך)

      קטנות

      במין סיום מקאברי מוצלח, הקליע שהרג את טדי פוגע גם באיש שעליו הוא במידה רבה מבוסס - וויליאם.

      היו כמה רפרנסים נחמדים למימרות מעברה של הסדרה, ובפרט מהעונה הראשונה. "הקול הזה שהנחה אותי היה שלי כל הזמן הזה", אומר ברנרד לפורד את הדברים שארנולד הנחיל לדולורס כששלח אותה בעקבות המבוך. והכי חמוד: מתברר שבני אדם לא יכולים לראות את הדלת שנפתחה בפני המארחים, העמק שמעבר, מה שמביא את סילבסטר לחזור על השאלה של ברנרד מהעונה הראשונה: "איזו דלת?".

      גם פרק מקושקש כמו זה הניב כמה שורות יפות. האהובה עלי היא זו שאומר - איך לא - פורד, רגע לפני שהוא נעלם מול הים: "תמיד אהבתי את הנוף הזה. כל עיר, כל מונומנט, ההישגים הגדולים ביותר של האדם - כולם גורשו על ידיו. (על ידי) הקו הבלתי אפשרי הזה שבו הגלים זוממים. שבו הם חוזרים. המקום שבו אולי אתה ואני נתראה שוב".

      אחרי עונה שלמה בלי רדיוהד, הפרק האחרון מחזיר אותם אל הפסקול, והפעם בלי עיבודים וחידושים אלא הדבר האמיתי - השיר "Codex" מתוך "The King of Limbs" מ-2011. כיאה לביצוע מקורי, הוא מתנגן בעולם האמיתי, כשדולורס מחזירה את ברנרד בבית שפעם היה של ארנולד. שיר על האשליה שהכל בסדר, שום דבר רע לא נעשה. "קפוץ מהקצה, המים שלווים ותמימים".

      ציר הזמן המלא של "ווסטוורלד" עד סיום העונה השנייה

      ווסטוורלד - ציר הזמן עונה 2 (מערכת וואלה! NEWS , דורון שיינר)
      (עיצוב: דורון שיינר)

      שתי העונות של "ווסטוורלד" זמינות ב-yes, HOT וסלקום TV.