שם הפרק האחד לפני אחרון של העונה, "נקודת מגוז" ("Vanishing Point"), הוא מונח ברישום פרספקטיבה המתאר את הנקודה בתמונה שאליה מובילים כל הקווים על מנת ליצור תחושת עומק, תפיסה תלת ממדית, כמו בציור של דרך המשתרעת הלאה או פנים בית וכן הלאה. בהקשר של "ווסטוורלד" הנקודה הזו היא כמובן המקום שאליו כולם הולכים, העמק שמעבר/הדלת/גלורי/שערי גן עדן/הכור. אך מעבר לכך, נראה שאפשר להחיל את הרעיון הזה על הדמויות כולן. לכל הגיבורים יש את הנקודה הזו שהיא המקור לכול, למה שהם ולמי שהם, ויש את הנקודה שבה הם נגוזים. במקרה של האיש בשחור וטדי זה כמעט פשוטו כמשמעו.
אחת התיאוריות הבולטות של העונה הנוכחית גורסת שוויליאם המבוגר (להלן ביל) הוא מארח. הטענה היא שביל האמיתי הוחלף בשלב מסוים על ידי פורד, כנראה עוד לפני תחילת אירועי הסדרה. משמע, פורד הצליח היכן שביל נכשל - להעתיק תודעה אנושית אל גוף מארח. המרכיב העיקרי בסברה הזו הוא המשחק שפורד אירגן לו, שכפי שלמדנו בפרק הזה, נולד כבר כשנה לפני כן. "המשחק מתחיל היכן שאתה נגמר, ונגמר היכן שהתחלת", אמר לו רוברט הילד. כלומר, המשחק מתחיל במותו של ביל, שכבר אירע, וצפוי להסתיים בדלת, שם האיש בשחור ייווכח בטיבו האמיתי ויבין שהוא מארח, יתחיל את חייו כמודע. כמו המבוך בעונה הקודמת, שנועד עבור מארחים בלבד, משחק "הדלת" שנועד אך ורק לביל צפוי לגרום לו להבין את האמת על אודותיו.
לרעיון הזה נוספים מספר דברים שראינו לאורך העונה. בסוף העונה הראשונה דולורס שברה לביל את הזרוע, או לפחות פרקה לו את הכתף, וראינו אותו נאבק עם הכאב ועם הקושי להשתמש בה. באותו ערב הוא נורה בזרועו השנייה על ידי קלמנטיין - הפצע שטיפל בו בפרק החדש, בבוקר שאחרי. למרות זאת בפתיחת העונה נראה שהוא משתמש בשתי הזרועות בקלילות ובחופשיות. זה עוד כלום לעומת כמות היריות שספג בעימות שלו מול מייב - על פניו בני אדם לא אמורים לשרוד ולתפקד כמו שאנחנו רואים את ביל מתפקד. בהכרה ומתקשר. בנוסף, החשד שלו שאמילי בתו היא מארחת נראה כמו הפוך על הפוך. יש לו פערי הזיכרון: הוא טועה לזכור שהיא פחדה מפילים, לא מבין על איזו בלרינה בתו מדברת, בעבר סיפר שג'ולייט לקחה את הכדורים הלא נכונים וטבעה באמבטיה, אך אנחנו רואים שהיא חתכה את הוורידים. כבר לפני שנה הוא הזה לרגע את דולורס במסיבה שלו. הדברים האלה עשויים להיות חלק מהבעיות של התאמת תודעה אנושית לגוף מארח. אמילי שאלה אותו מספר פעמים בפגישות שלהם אם הוא זוכר אירועים כאלה ואחרים, כמו מנסה ליישב את התודעה שלו. לבחון נאמנות.
האם אי פעם פקפקת בטבע המציאות שלך?
"חלילה לי מלעמוד בדרך במסע לגילוי עצמי", אמר פורד לביל בפגישתם הפיזית האחרונה, בפרק החמישי של העונה הראשונה, והנה הגיע שיאו של המסע הזה, והוא טראגי יותר מכפי שמישהו יכול היה לצפות. ביל, שבשיבוש דעתו ירה למוות בבתו, סבור אף הוא שתיאוריית המעריצים הזו נכונה, שהוא אינו אנושי. עדיף להיות מארח מאשר לשגות כל כך באשליות עד שיירה בבשר מבשרו.
אני אישית לא חושב שזה העניין, בשל לא מעט סיבות. בראש ובראשונה, כבר היינו כאן. היה לנו בן אדם לכאורה שגילה כי הוא בעצם מארח, מיצינו. לו כל אדם שני יתגלה כאנדרואיד, כוחו של האפקט הזה יתעמעם מהר מאוד, אם לא הועם כבר. שנית, עצם העובדה שהסצנה נחתכה ב"מתח", בלי להראות לנו את תוצאות הבדיקה העצמית של ביל, משמעה כנראה שלא ימצא סימוכין לסברה שלו. אם בפעם הקודמת, כשברנרד נחשף, ראינו את זה כחלק מהפרק - איזו סיבה יש לחכות עם התוצאות של ביל? אבל חשוב מכל זה: אם הוא אכן מארח, עוצמת המשא הנפשי מהרג בתו לא תהיה מהותית באותה מידה.
אפשר להמר שלא בזה מדובר. זהו סיפורו של אדם שאיבד מזמן את דרכו וגם נתח ניכר משפיות דעתו. שגילה כי מתחת לעורו שוכנת אפלה, כהגדרתו של ביל עצמו, והאפלה הזו כעת מכלה אותו ואת הצלילות שלו. זוהי נקודת ההיעלמות שלו, שהחלה כאשר דרך לראשונה על אדמת ווסטוורלד. הפעם הוא הגיע אל הפארק עם זמן קצוב, כך אמר כבר מאז תחילת הסדרה באופן שממנו השתמע כי חייו הולכים וקצרים. אפשר שזאת אחת הסיבות לדעתו המשטה.
אם בפרקים הקודמים עוד היה נדמה שיש לביל סיכוי לגאולה, הפעם הדלת נסגרה על האפשרות הזו. המסע של ביל, והפרק הזה בפרט, נראה כסיכום של אדם ההולך אל מותו. כבר לא נשאר אף אחד בחייו. לא אמילי, לא ג'ולייט, לא לוגן, לא ג'יימס, לא דולורס. ככה הסיפור נגמר מבחינתו, לא במשחק אלא בקרקע הקשה של המציאות. אמילי צדקה בדבריה לאקיצ'טה בפרק הקודם: "שנינו רוצים שהוא יסבול, אבל הדרך שלי תהיה הרבה יותר גרועה".
הדרך הגרועה
כשם שביל הפנה את נשקו אל ראשו, כך עשה גם טדי. בניגוד לביל, טדי ירה. מאז ההתחלה השניים האלה שיקפו זה את זה. תיאודור - כמו שביל קורא לו - היה קיים עוד לפני שהפארק נפתח לפני כ-35 שנה, ואהב את דולורס מהרגע שהתעורר והניח עליה את עיניו. יחד עם זאת, רק אחרי שדולורס סטתה ויצאה למסע עם וויליאם ולוגן לפני 30 שנה, טדי הפך לחלק מהלופ שלה, ולמעשה מי שתפקידו להשאיר אותה בו. בדיוק כמו וויליאם שנתקל בגופו של קאובוי עצום וקשוח בכניסתו הראשונה לעיירה סוויטווטר בפרק השני ("לך תזדיין, גריזלי אדאמס!", לוגן צרח אז על המארח), כך היה קורה בקביעות במסגרת הלופ של טדי בכל פעם שנכנס לעיירה. מין מחווה מפורשת של פורד למסע של וויליאם. במילים אחרות, טדי הפך למעין בבואה של וויליאם, כעדות לקשר החזק שהיה בין דולורס לבין הקאובוי טוב הלב שהגיע פעם להתארח ועזר לה.
אלא שנדמה כי הדמיון בין שני הגברים הוא מעין הסחת דעת. למעשה, לפני כ-25 שנה וויליאם ביטא בפירוש את ההקבלות המשמעותיות יותר של "ווסטוורלד", כשהעיר את דולורס עירומה במטה "מסא" ואמר לה כי אינו מאמין שפעם התאהב בה. "את יודעת מה הציל אותי? הבנתי שזה בכלל לא היה קשור אלייך", אמר לה. "לא גרמת לי להתעניין בך, גרמת לי להתעניין בעצמי. מתברר שאת אפילו לא חפץ. את בבואה. ואת יודעת מי אוהב להביט בבבואה של עצמו? כולם".
ממש כמו במסע המשותף שלהם בעבר, כששניהם היו תמימים ונעימים, גם עכשיו דולורס היא הבבואה של וויליאם. כבר אחרי הפרק הראשון כתבנו כאן כי "במובן מסוים דולורס הפכה להיות האיש בשחור של העונה הקודמת. דמות בלתי מנוצחת שעושה כאוות נפשה". ביל אמנם איבד בעונה הזו את כוחו הבלתי מוגבל, אך למרות זאת חולק עם דולורס את החיבה לקטל - בפרק שבו דולורס כונתה "מביאת המוות", וויליאם הציג את עצמו בתור "המוות" בפני רס"ן קראדוק. וכמובן, שניהם חולקים שיגיון לאותו יעד - העמק שמעבר. אם כל זה לא מספיק, הפרק הזה בא ומותח קו בין שני רגעים טראגיים הנובעים מסיבה זהה: הן ג'ולייט והן טדי שמו קץ לחייהם מפאת אופיים הנורא של בני זוגם, מפאת האופן שבו רמסו את נשמתם.
"ווסטוורלד" לא באמת הצליחה להפוך את דמותו של טדי למשהו שהוא יותר מסיידקיק, שכפול של הדבר האמיתי שכל תכליתו להיות כרוך אחר דולורס. ואף על פי כן, מותו היה יפה ומרגש. אולי דווקא בגלל שזו הייתה כל תכליתו. יש משהו מאוד עצוב בכך שהכלבלב שדולורס אילפה, שכפתה עליו תכונות שאינן שלו, מחליט לטרוף את נפשו בגלל חוסר האונים הזה, בגלל קטנותו. "מה הטעם לשרוד אם נהפוך להיות רעים בדיוק כמוהם?", הוא שואל את שאלת המפתח. התגובה הנחרדת של דולורס אחרי הירי מוסיפה לטראגיות של המאורע ולגודלו. משחק מעולה של ג'יימס מרסדן ואוון רייצ'ל ווד. לבסוף, כאשר "נקודת מגוז" מסתיים, הן דולורס והן ביל נותרים לבדם בעולם.
נגוזו כצל
אולם האם טדי באמת מת סופית? בהיעדר העריסה אין גיבוי שיוכל להשיב אותו אם הוא אכן נפגע באופן בלתי הפיך, אבל בדיוק בשלב הזה של העונה הקודמת ברנרד נאלץ לירות בעצמו באותו אופן בפקודתו של פורד, ואחרי שיפוץ של פליקס הצליח לחזור לעצמו לפחות במידת מה, עד שאלסי תיקנה אותו באמת. יתר על כן, ברנרד מספר לאלסי על "הכור", שהוא כמו העריסה - אלפי שרתים המגבים את המארחים ואת הנראטיבים בסימולציה דיגיטלית - רק עבור האורחים. כל אלה שמוחם נסרק על ידי הכובעים ודנ"א נלקח מהם, הפכו אף הם לישויות דיגיטליות שמתקיימות בסימולציה שרק המארחים יכולים להיכנס לתוכה.
אך האם ייתכן שבכור יש גיבוי נוסף של המארחים? טדי? אנג'לה? כמו במקרה של אמילי האמיתית, האפקט הדרמטי של המוות ייגרע לחלוטין אם בפרק שאחרי כן נראה את טדי בין החיים. מה שבטוח הוא שניתקל בכור במספר פרצופים מוכרים של כאלה שאינם עמנו עוד, ושלאורך חייהם ביקרו בווסטוורלד או באחד מחמשת הפארקים האחרים. בני משפחת דלוס - ג'יימס, לוגן, ג'ולייט. אולי אמילי בשלב כלשהו של חייה, אם בתור ילדה ואם כבוגרת. וויליאם, הן כצעיר והן כמבוגר.
אם ביקשנו נחמה לנוכח הזעזוע ממעשיו של וויליאם כלפי בתו, קיבלנו מעין מקבילה ביחסים שבין פורד למייב. על המסך זאת הפעם השנייה שהם ביחד, לראשונה מאז שניסה להרגיע אותה בעונה הראשונה אחרי מות בתה, ואז גם שינה את תפקידה מאמא בכפר לכדי המאדאם ב"מריפוסה". אולם פורד תמיד בחר בה. את דולורס הוא שלח במסלול אחד לתודעה, ואת מייב למסלול אחר שבו עוד לפני שתתעורר היה עליה לעזוב את המקום הנורא הזה, שעמד להיות גרוע עוד יותר. מייב, אף היא בריטית, אף היא מרקע עני שהגיעה לעולם החדש כדי להיות מי שלעזאזל תרצה להיות, היא האהובה על יוצרה. שוב, בסצנה הקטנה והמרגשת הזו, המחישה "ווסטוורלד" שבלי דמותו של פורד ובלי אנתוני הופקינס תהיה לה בעיה קשה.
אך כמובן, גם בהקשר של מייב אי אפשר להיות מרוצים מדי בכל הנוגע ליחסי הורים. מלבד בתה האמיתית - אם אפשר לקרוא לה כך - גם קלמנטיין תמיד הייתה כזו עבורה, בדומה לגרסאות של השתיים בשוגון וורלד. למרבה הצער, נראה שהפינאלה עומדת להציב אותן זו מול זו. איכשהו קלמנטיין המתוקה תמיד הופכת לכלי שרת אלים בידיה של שרלוט הייל. בעונה שעברה היא שימשה כהוכחה שקרית לחוסר האחריות של ברנרד, והפעם נגזר עליה לשסות את המארחים זה בזה כדי שסוף סוף יוכלו להשתלט עליהם. בשלב הזה גם מייב וגם קלמנטיין ניחנו בהגדרות ניהול ויכולת לשלוט במארחים בכוח המחשבה בלבד, אם כי אנחנו לא יודעים בדיוק אילו עוד הטבות העניק פורד לדמות בתו. כך או כך, קשה להאמין ששתיהן ישרדו את מה שמגיע.
קטנות
הספרים על השידה בחדר השינה של וויליאם וג'ולייט, שבקרבם הוא מחביא את "הדיוקן העצמי" שלו, הם "מובי דיק" של הרמן מלוויל (מעשה באדם שאובססיה מאכלת אותו); "ג'וד האלמוני" של תומאס הארדי (על קורותיה הטראגיים של משפחה ומותו של הגיבור בבדידותו); שני ספרים של הפילוסוף היווני פלוטרכוס, שאת דבריו על כיבוש עולמות ועל ידע המצוינות מצטטים ביל וג'ולייט במהלך אירוע ההתרמה; והספר שבין דפיו ביל מסתיר בפועל את הכרטיס הנושא את כל מעלליו בפארק, "בית מטבחיים חמש" של קורט וונגוט (המגולל את סיפורו של בחור בשם בילי, עוסק בבחירה ובגורל ומשייט בין העבר להווה ולעתיד).
הסצנה שבה דולורס יורה באינדיאני היא זו שראינו בפתיחת העונה, כאשר צוות המבצעים מצא את גופת המארח מאומת הרפאים ובחן את הדבר האחרון שראה.
במסיבה לפני שנה אומר פורד לוויליאם שהפרויקט שלו הפר את ההסכם ביניהם - למה הכוונה בזה? אולי נבין בפרק הבא.
סילה וורד מגלמת את ג'ולייט בבגרותה. נהדר לראות אותה, גם אם למרבה הצער אין לה סצנות משותפות עם אוון רייצ'ל ווד, שהייתה בתה החורגת באחד מתפקידיה הראשונים, בגיל 12 בלבד, בסדרה המקסימה "להתחיל מחדש" ("Once and Again").
ציר הזמן של "ווסטוורלד" עונה 2
רגע לפני הפינאלה, הנה ציר הזמן המעודכן בעונה השנייה של "ווסטוורלד" על סמך תשעת הפרקים, כלומר כולם מלבד האחרון. עם תום העונה הראשונה הועלה אל אתר "דלוס" וידאו ממצלמות האבטחה בזמן שאירע הכשל, כשהמאבטחים ניסו לעצור את מייב וחבריה בשעה שברחה, ועל הפוטג' הופיע תאריך: 15 ביוני 2052. לפיו אנחנו יודעים למקם את שאר האירועים על ציר זמן אמיתי. הווידאו הוסר במהירות מהאתר, כך שלא לגמרי ברור אם זה חלק מהקאנון של הסדרה או לא, אבל נזרום איתו בכל זאת.
2012, לפני כ-40 שנים: ארנולד כותב 50 אחוז מהקוד.
2015, לפני כ-37 שנים: פורד וארנולד מתחילים לעבוד ביחד במשך שלוש שנים בלי שהפארק נפתח.
2016, לפני כ-36 שנים: המארחים עוברים את מבחן טיורינג - מסוגלים להידמות בשיחה לבני אדם. אסקלנטה, העיירה עם הכנסייה הלבנה, מוקמת. פורד וארנולד נוסעים אל היבשת על מנת לשכנע משקיעים מחברת דלוס להשקיע במיזם החדש שלהם, ווסטוורלד. ארנולד לא בטוח שדולורס מוכנה להוביל את המצגת הזאת. הוא לוקח אותה אל ביתו החדש המצוי בשלבי בנייה, אליו הוא רוצה להעביר את אשתו ובנו צ'ארלי. דולורס אכן לא מוכנה, היא חוזרת על עצמה ואומרת לארנולד בפעם השנייה תוך זמן קצר: "האם אי פעם ראית משהו כה נשגב?"
באותו ערב השניים שמובילים את ההדגמה הם אנג'לה ואקיצ'טה, לבושים בבגדי ערב מהודרים. וויליאם, שבשלב הזה יוצא עם אחותו של לוגן דלוס, לא מתעניין באירוע ועוזב לפני שהוא מתחיל. לוגן לעומתו נשאר ולבסוף נדהם לגלות את הטכנולוגיה המתקדמת שמוצגת בפניו - כל האנשים שממלאים את החדר הם בעצם אנדרואידים.
2017, לפני כ-35 שנים: ארנולד עורך את ניסוי המוח הדו-חדרי, שבמסגרתו הם שומעים את קולו בראשם, במטרה שלבסוף קולם הוא זה שישתלט ויקנה להם מודעות. במקביל הוא מנהל שיחות קבועות עם דולורס במרתף ושולח אותה למצוא את המבוך.
2018, לפני 34 שנים ושלושה חודשים: מעט לפני פתיחת הפארק, ארנולד מתכנת את דולורס ובטדי לטבוח בכל המארחים ובו עצמו. קולות הירי מביאים את אקיצ'טה אל המקום והוא מוצא את משחק המבוך. הסמל הזה הופך לאובססיה שלו והוא חורת אותו בכל מקום ובכל דבר. הוא מתחיל להתעורר.
2018, לפני כ-34 שנים: פורד הופך את אקיצ'טה מאינדיאני בעל חיים נינוחים עם אהובתו קוהנה, לכדי מנהיגה הפראי ומטיל-החת של אומת הרפאים. הפארק נפתח למבקרים ובכל זאת מצוי בקשיים כלכליים עצומים. דלוס אמנם השקיעו, אבל זה לא מספיק.
2022, לפני כ-30 שנים: לוגן ו-וויליאם - שכעת כבר מאורס לג'ולייט - מבקרים בפארק, דולורס מוכת הטראומה חוברת אליהם במסע אל מקורותיה. וויליאם מוצא את עצמו על חשבון לוגן, שאותו הוא משלח אל קצה הפארק, כפות עירום על סוס. הסוס מת ולוגן מוכה החמה נמצא על ידי אקיצ'טה. לוגן מתחנן למצוא את הדלת כדי לצאת אל העולם האמיתי, דברים שמחלחלים לעומקו של אקיצ'טה. פורד מתכנת את טדי כך שישמור על דולורס בתוך הלופ שלה וימנע ממנה חריגות נוספות.
מעט אחרי כן וויליאם מתחתן כמתוכנן עם ג'ולייט, אחותו של לוגן, ומטפס בסולם הדרגות. הוא מביא אל הפארק את חמיו, ג'יימס דלוס, הגוסס בשלב הזה ממחלה שאת המחקר למיגורה הפסיק שנים קודם לכן. וויליאם מבהיר לו את המטרה האמיתית שמקום כמו ווסטוורלד יכול לממש: איסוף מידע על האורחים העשירים ורבי העוצמה שיכולים להרשות לעצמם ביקור בו. ג'יימס נעתר, חברת "דלוס" משקיעה בווסטוורלד ומצילה אותו פיננסית.
2028, לפני כ-24 שנה: מסיבת הפרישה של ג'ים דלוס, שמחלתו הולכת ונעשית ניכרת ודוחקת. לוויליאם וג'ולייט יש ילדה קטנה כבת חמש, אמילי. לוגן שוכב בחוץ מסומם ומזהה שוב את דולורס, המארחת שהביאה למפלתו. וויליאם מנצל את משאבי הפארק על מנת לפצוח בניסוי חדש שמטרתו להציל את חיי חמיו: להעביר את תודעתו אל גוף אנדרואידי. הניסוי הזה יימשך עשורים, ומבחינת וויליאם יסתיים ממש לפני אירועי העונה הראשונה של "ווסטוורלד".
מעט אחרי כן מגיע וויליאם שוב אל ווסטוורלד. במטה "מסא" הוא אומר לדולורס שהיא אפילו לא חפץ אלא בבואה, ואז לוקח אותה להראות לה את הפרויקט החדש שלו, משהו שהוא חופר בפארק. "האם אי פעם ראית משהו כה נשגב?", הוא עוקץ אותה. אקיצ'טה, בחיפושיו אחרי הדלת, נתקל אף הוא באתר החפירות העמוס בשרתים וסבור כי אכן מצא את היציאה. מעט אחרי כן הוא חוזר לשם עם קוהנה, אך החפירות כבר כוסו. קוהנה נלקחת ואקיצ'טה יוצא לחפש אחריה.
2032, לפני כ-20 שנה כנראה: פורד מצליח ליצור את ברנרד, שיבוט מארח לשותפו המנוח ארנולד, אחרי שורת ליטושים שארכה שנים בתוך "העריסה", הסימולציה הדיגיטלית של המארחים.
2051, לפני כשנה: בערב המוקדש לוויליאם, עוד לפני שיהרוג את מייב ובתה, עוד לפני שפורד מגלה על אקיצ'טה, יוצר ווסטוורלד כבר מתכנן לביל משחק אחרון. במהלך האירוע ג'ולייט משתכרת, ואחריו מתעמתת עם בעלה ומטיחה בו שהיא יודעת מהו אופיו האמיתי. היא מקבלת לכך אישוש כשהיא צופה בתיעוד של הדברים האיומים שעשה על בסיס קבוע בווסטוורלד לאורך עשורים. באותו לילה היא שמה קץ לחייה. ביל, בניסיון לבחון אם הוא עדיין מסוגל לחוש, מגיע לפארק והורג את מייב ואת בתה. מחוץ לביתן הוא מגלה לראשונה את סמל המבוך והופך אובססיבי כלפיו. מייב משתגעת ומקבלת תפקיד חדש - המאדאם.
במהלך השנה האחרונה: אקיצ'טה פוגש לראשונה בפורד, שרק אחרי כל הזמן הזה מופתע לגלות את כל מעשיו של האינדיאני. הוא אומר לו להמתין מעט עד שמביאת המוות תהרוג גם אותו, ואז להוביל את אנשיו אל הדלת.
2052, ממש לפני אירועי העונה הראשונה: ביל מגיע אל ג'יימס דלוס המארח בפעם האחרונה. אחרי 149 ניסיונות, העברת התודעה שלו אל גוף מארח לא מצליחה להשתמר מעבר לחודש אחד לפני שהוא משתגע. ביל מבשר לו שג'ולייט בתו מתה וגם לוגן סבל ממנת יתר לפני שנים. האיש בשחור מתחרט על עצם הניסוי. בני אדם לא אמורים לחיות לנצח.
2052, אירועי העונה הראשונה: וויליאם המבוגר מחפש אחר המבוך עם לורנס ואז עם טדי. פורד יוצר נראטיב חדש המשחזר את הטבח של דולורס כדי לשחרר את המארחים. כחלק מקו העלילה החדש, דולורס מתחקה לבדה על עקבותיה מהמסע של לפני 30 שנה, מייב מנסה להימלט מהפארק אך לבסוף מורדת בנראטיב וחוזרת בשביל בתה. דולורס, שכעת אופיה משולב עם זה דמותו של וויאט הרצחני, יורה בפורד מבחירתה שלה. הנראטיב החדש של רוברט מתחיל: התקוממות הרובוטים.
2052, אירועי העונה השנייה, מיד אחרי הכשל: בני האדם הופכים למטרות של המארחים. דולורס יורה בבעלי המניות של "דלוס" ושאר האורחים הנכבדים הנמצאים באירוע, היא חותרת להגיע אל העמק שמעבר, שם לדבריה ישנו כלי נשק שבאמצעותו תוכל לגבור על בני האדם. יחד עם פמלייתה, המונה את טדי ואת אנג'לה, היא מחסלת בני אדם ומארחים שלא ראויים להמשיך הלאה, לשיטתה.
כל העת הזו "דלוס" לא שולחים חילוץ. הם דורשים כי לפני כן פיטר אברנת'י, שאל מוחו הועלה כל המידע שאספו הפארקים על האורחים לאורך השנים, יהיה בחזקתם. הוא נתפס וחילוץ אכן נשלח, אבל כל אנשי הצוות נטבחים על ידי המארחים, ואגב כך נהרסת גם "העריסה", גיבוי המארחים, באמצעות אנג'לה שמקריבה כך גם את עצמה. דולורס לוקחת את מוחו של אביה, המהווה גם מפתח המפענח את מה שנמצא בעמק שמעבר.
וויליאם חותר אל אותו מקום, במסגרת משחק חדש שהתקין עבורו פורד: הדלת. בתו אמילי מגיעה למצוא אותו אולם יש לה גם אג'נדה נוספת הקשורה למתקנים הסודיים של "דלוס" - למצוא אותם ולחשוף את אביה. היא נרצחת בידיו לפני שהיא מצליחה. במקביל מייב מחפשת את בתה ברחבי הפארקים, ואומת הרפאים אוספת בני אדם, ככל הנראה כדי להגן עליהם מפני מביאת המוות, דולורס. ברנרד מוצא את אלסי, שעוזרת לו להשתקם אחרי שהירייה בראשו בעונה שעברה פגעה בו באופן חמור. הם הולכים ביחד לעריסה כדי להבין איזה גורם זר השתלט עליה, מה שמתברר כגרסה דיגיטלית של רוברט פורד. הוא מעתיק את עצמו לברנרד ואף נוטל ממנו את זכות הבחירה, כך שבגופו של ברנרד נמצאות התודעות של שניהם, עד שברנרד מתעקש ומצליח להסיר אותו. ברנרד עוזב את אלסי בדרכו אל העמק שמעבר.
2052, אירועי העונה השנייה, כשבועיים אחרי הכשל: ברנרד, בווריאציה כזו או אחרת שלו, מתעורר על החוף. כוח מבצעים חדש כבר נמצא שם, ומגלה כי כל המארחים כעת מרוכזים במקום אחד - טבועים באגם שנוצר במקום שבו היה העמק שמעבר. ברנרד טוען כי הוא זה שהרג את כולם - בכללם טדי. בבדיקה של המארחים מתברר כי שליש מהם נושאים מוחות ריקים, כאלה שלא היו בשימוש כלל. מעט אחרי כן מגלה צוות הפריצה את מקום הירצחה של תרזה קאלן, ומיד אחריו במחסן סודי מתגלות מספר גופות מארח של ברנרד - טיבו נחשף. הוא מעונה ונחקר על ידי שרלוט הייל כדי להסגיר את המקום שבו נמצא מוחו של פיטר אברנת'י. הוא אכן עושה זאת - שוב מדובר בעמק שמעבר, הכור.
הפרק החותם את העונה בשבוע הבא, ושאורכו שעה וחצי, יגשר בין שני הזמנים של העונה.
העונה השנייה של "ווסטוורלד" משודרת במקביל לארה"ב ב-yes, HOT וסלקום TV.