מדרגים: עידו ישעיהו, אילן קפרוב, אופיר ארצי, שירי ישועה, עמית סלונים, נדב מנוחין, בן בירון וזוהר אורבך.
לא מסכימים עם הדירוג שלנו? הצביעו לסדרות השנה שלכם בסקר וואלה! תרבות
דירוג סדרות 2023 של וואלה! תרבות: חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי
הסדרות הישראליות הטובות של השנה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
20. אפטר פארטי
שם מקורי: The Afterparty
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
במצעד 2022: מקום 16
הכללים הבלתי אפשריים שניסחה "אפטר פארטי" לעצמה בעונה הראשונה שלה הם כדלקמן: הסדרה צריכה לעסוק ברצח שמתרחש לא באירוע מרכזי כלשהו אלא באירוע משני שמתקיים אחריו, החקירה שלו צריכה להתבצע על ידי בלשית אחת (טיפאני האדיש האדירה, שדמותה בכלל פרשה מהמשטרה בעונה הזו), וכל החשודים חייבים להישאר במקום הרצח עד לפתרונו, לשתף פעולה עם החקירה ולטפח מניע מתקבל על הדעת שבעטיו הם חשודים מלכתחילה. העובדה שהעונה השנייה הצליחה לעמוד בכל הפרמיס המסובך הזה בצורה הגיונית לבדה כבר מכתירה אותה כהצלחה (והמחשבה שיוצריה בנו על עונה נוספת בכלל נשמעת כמו מעשייה מנותקת מהמציאות).
אבל "אפטר פארטי" לא רק הגשימה את עצמה פעם שנייה, אלא אף שיכללה את האומנות שלה בצורה ממוגגת. ה"סרטים המחשבתיים" שלה - התירוץ של הסדרה לבנות כל פרק כז'אנר אחר כמראה לנפש הדמויות - היו מדויקים ומהוקצעים יותר מאי פעם, והכילו פארודיות ומחוות מבריקות שלא נראו על המסך מאז העונות הראשונות של "קומיוניטי". קאדר המשתתפים כלל השנה פחות קומיקאים ויותר שחקנים קומיים, ניואנס שהוביל אומנם לעונה קצת פחות "מצחיקה" במובן המיידי של המילה אבל יותר אחידה מבחינה נרטיבית, עם משקל רגשי משמעותי יותר. הכימיה המעולה של האדיש ושל סם ריצ'רדסון תוגברה בכישרונות כמו זאק וודס, קן ג'ונג, ג'ון צ'ו, ג'ק וויטהול ואליזבת' פרקינס המופלאה, שהפרק בכיכובה היה כנראה הטוב בסדרה. כל אחד מהם אכלס נישה שנתפרה במיוחד למידותיו, וזו גם בהכרח עדות לשילוב המושלם בין אחראי הכתיבה והליהוק.
שביתת השחקנים והתסריטאים מנעה מהעונה הזו תשומת לב ראויה, מה שבסופו של דבר גם הוביל לביטולה, אם כי, כאמור, בכלל לא בטוח שהיה אפשר לערוך אפטר-אפטר-אפטר פארטי מכבדת יותר.
(אופיר ארצי)
19. דברים קטנים יפים
שם מקורי: Tiny Beautiful Things
גוף שידור: הולו (בישראל בדיסני פלוס)
קלייר פירס, גיבורת "דברים קטנים יפים", היא אישה שבורה שנדמה כי איבדה את דרכה בחיים. היא מתמודדת עם אובדן, כאב ובדידות עמוקה. ובכל זאת, מתוך נקודת שפל זו היא מוצאת בתוכה כוחות אדירים של חמלה וחוכמה. כשהיא מתחילה לכתוב טור עצות תחת הכותרת "שוגר היקרה", קלייר מגלה יכולת לנחם ולעודד אחרים דרך סיפור חייה.
אלא שהסדרה, בכיכובה של קתרין האן הנפלאה, היא הרבה מעבר לסתם רשימת עצות ומסרים לחיים. מדובר בדרמה מורכבת שלא פעם מעלה דמעות, אבל גם שומרת על איזשהו טון קליל, איכשהו צינית וגם לבבית בו זמנית. הדואליות הזאת משתקפת בדמות של קלייר עצמה, אישה לא פשוטה, מלאת פגמים וסתירות, אך באופן בלתי צפוי גם לחלוטין מעוררת הזדהות ומקסימה. בעדינות ויופי עוקבת "דברים קטנים יפים" אחר מסעה של קלייר אל עבר ריפוי פנימי והשלמה עם העבר, ומאדירה את כוחה של האמפתיה ועל הבחירה להאמין בטוב שבאדם למרות הכל. הסדרה אמנם עלתה הרבה לפני השבת השחורה של 7 באוקטובר, אך המסר שלה מהדהד עכשיו יותר מאי פעם: גם בתוך החושך ביותר טמון אור, גם השבורים ביותר יכולים להאיר.
לביקורת המלאה על "דברים קטנים יפים"
18. מה שקורה בצללים
שם מקורי: What We Do in the Shadows
גוף שידור: FX (בישראל ביס)
במצעד 2021 (עונה 3): מקום 16
לאורך חייה של "מה שקורה בצללים" היא תמיד אהבה לעשות צעדים עלילתיים נועזים שבסופו של דבר התחזל"שו די מהר. במובנים מסוימים אפשר להבין את זה. בבסיסה מדובר בקומדיה מוקומנטרית על ערפדים בני מאות שנים שחולקים ביחד בית בסטטן איילנד, הגרעין הזה צריך להישמר כדי שהסדרה תישאר מה שהיא. ובכל זאת, קשה לא להתאכזב כשרואים את כל הגיבורים נפוצים על פני תבל בסוף עונה השלישית, רק כדי שנקפוץ בזמן לראות אותם שוב חוזרים הביתה בתחילת העונה הרביעית. המהלכים האמיצים הנפוחים פוצצו בזריזות פחדנית ושיקפו בעיה עמוקה יותר בסדרה - דריכה במקום שהובילה לעונה הבינונית והכי פחות מצחיקה בסדרה, אותה רביעית.
גם היא הסתיימה בצעד נועז: משאת נפשו של גיירמו (הארווי גיין) במשך כל השנים האלה התממשה והוא סוף סוף הפך לערפד. אלא שזה לא נעשה על ידי המאסטר שלו, ננדור (קייבן נובאק), כי אם על ידי חברו הטיפש דרק, מה שאסור בתכלית האיסור על פי החוקים הערפדיים. אף שגם במקרה הזה הסדרה נמנעה מללכת עד הסוף, הסוד העצום והרה הגורל שעל גיירמו להסתיר מננדור, הזריק לעונה רעננות וכיף. יותר מזה: הייתה לו השפעה נפשית גדולה על הדמויות.
כשם שההססנות פגמה ביצירתיות של העונה הקודמת (ולמרות רמה לא אחידה גם הפעם), כך הפעם ההברקה העלילתית הקנתה לסדרה תנופה והובילה לכמה פרקים נהדרים באמת. כל מה שהיה כרוך בתגובות של הערפדים האחרים לנאמן עבד היטב - עד לגילוי בסוף וההתרה מחממת הלב. אבל גם מעבר לכך, פרקים אחרים בעונה שאין להם קשר לכך היו מצוינים, כמו מצעד הגאווה שמארגן השכן שון (החיוך של גיירמו בסוף שווה הכל), ובפרט הפרק הנפלא והקורע מצחוק שבו ננדור חושף בטעות שהוא ערפד בשידור חי בטלוויזיה, ואז מנסה לתקן את הבעיה בצורה שרק מחמירה הכל. איזה כיף היה להיווכח שעדיין יש רוח במפרשי "מה שקורה בצללים", בעיקר אחרי שהתבשרנו כי העונה הבאה תהיה האחרונה: סיכוי טוב שנישאר עם טעם של עוד.
17. בלתי מנוצח
שם מקורי: Invincible
גוף שידור: אמזון פריים וידאו
במצעד 2021: מקום 13
גיבור "בלתי מנוצח", מארק גרייסון (בדיבובו של סטיבן יאן הנפלא), אולי קורא לעצמו כשם הסדרה כשהוא פועל בזהות הסודית שלו כגיבור על, אך הבלתי מנוצח האמיתי הוא אביו (ג'יי קיי סימונס). מארק עצמו, כפי שהוכח לנו מספיק פעמים לאורך עונה וחצי, בהחלט מנוצח. אבל זה מה שכל כך יפה בה, והדבר שהופך אותה לסדרת גיבורי העל הטובה ביותר בטלוויזיה בלי תחרות: היא מעלה על נס את האנושיות השבירה של בעלי כוחות העל. לא רק במובן של אגו או חיבור בין הצדדים השונים של אישיותיהם כמורמים מעם לעומת המרכיבים האנושיים שלהם, אלא בהתמודדות הנפשית הבלתי אפשרית עם הדברים שהם חווים - בין אם אלה מעשי ידיהם כשהם מכוונים לטוב, כמו במקרה של אטום איב (גיליאן ג'ייקובס), ובין אם אין להם אף שמץ של אשמה או אחריות, כמו במקרה של מארק באירועי סוף העונה הראשונה.
האירועים הללו הובילו להתמודדות יפהפיה, מאוד נוגעת ללב, עם טראומה שקשה להכיל אותה - גם עבור מארק וגם עבור אמו דבי (סנדרה או); בחינה דרמטית מעמיקה של חשבונות נפש ורגשי אשמה של אלה שלא קלטו מה עומד לנגד עיניהם, שנבגדו על ידי מי שסמכו עליו יותר מכל. שידורם של ארבעת פרקי חצי-העונה בדיוק כאשר אנחנו, עם ישראל, מלקקים בעצמנו פצעים חסרי תקדים, עזר לשקף עד כמה "בלתי מנוצח" משרטטת משהו מאוד נכון ומדויק. אסון מטורף, כורח להתמודד, ומעל הכל מרחפת הכותרת "בלתי מנוצח". אפשר רק להאמין ולקוות.
בהיעדר החלק האחרון של העונה, חלקים אחרים בה לא באמת הבשילו עד כה. ענייני הממדים המרובים, שומרי הגלובוס תחת מנהיגם החדש, השיבוטים החדשים של מאולר, הקטע עם דונלד - אלה סיפורים חלקיים עדיין, אך כולם בכל זאת מתכנסים תחת אותה תמה יפה של העונה: בחינה עצמית, השאלה של מי אני ומה מקומי. אפילו האדם/החייזר הכי פחות צפוי שישאל את השאלה הזו, עושה זאת הפעם - לא מובן מאליו ובעיקר מאוד מרגש. איזה יופי של חצי עונה.
16. לייקרס: קבוצה מנצחת
שם מקורי: Winning Time: The Rise of the Lakers Dynasty
גוף שידור: HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טיוי)
במצעד 2022: מקום 18
רגע לפני שלוס אנג'לס לייקרס זכתה בתואר הראשון אי פעם של "טורניר אמצע העונה" ובכך עקפה את בוסטון סלטיקס כמועדון המעוטר ביותר בתולדות ה-NBA - הפרנצ'ייז המצליח חטף מהלומה רוחנית. סדרת הדרמה המשובחת של HBO, שסקרה את שנות השואוטיים של הלייקרס, שעיצבו את עולם הספורט והתרבות האמריקנית בשנות השמונים, בוטלה אחרי שתי עונות.
הסדרה, שהייתה הרבה יותר "סדרה על קבוצת כדורסל" כבר בעונתה הראשונה, הפכה למוצלחת אפילו יותר בעונה השניה. היכולת שלה לברוא מחדש דמויות שכולנו מכירים, ולשחזר תחושה שכבר שכחנו שהייתה כל כך כיפית, הפכה אותה למהפנטת וחד פעמית. אבל זה היה ניצחון הרייטינג על התוכן. היא איבדה צופים ולבסוף קיבלה אור אדום מהרשת. התוצאה היא סוג של אי-צדק פואטי, כשהסדרה שמטרתה הייתה להעלות על נס את המועדון המצליח ביותר בתולדות הכדורסל האמריקני, הסתיימה עם הפסד כואב. לסדרה קוראים "לייקרס: קבוצה מנצחת", אך היא הסתיימה עם זכיה באליפות של הסלטיקס. כנראה שלשדונים הקלטיים בכל זאת יש איזה כוחות כישוף, גם על הטלוויזיה שלנו.
(עמית סלונים)
15. הכתר
שם מקורי: The Crown
גוף שידור: נטפליקס
במצעד 2021: מקום 15
חלקה הראשון של העונה השישית ניתק למעשה את "הכתר" באופן זמני משמה ומסיפורה. היא התמסרה באופן מוחלט לדרמת מותה של דיאנה (אליזבת דביקי), עד כדי כך שזהו למעשה האירוע ההיסטורי המשמעותי היחיד שזוכה ממנה להתייחסות בעשור שבו מתרחשת העונה. רוב הזמן הפרקים האלה מתארים ביופי ובעדינות את ימיה האחרונים של דיאנה, ומצליחים לעניין ולרגש אפילו כשהם מתארים אירוע שתועד כל כך הרבה, ואפילו שרבים מהצופים צרכו את הדברים האלה בזמן אמת. גם הפעם, וביתר שאת, אליזבת' דביקי נפלאה בתפקיד דיאנה. מעבר לגילום המדויק של דמותה של הנסיכה כפי שהצטיירה בציבור, דביקי מעבירה אותה גם לרגעים המדומיינים בחדרים סגורים, מקרינה את אנושיותה מלאת הסתירות על רגעיה הנעלים והפגומים.
אבל אם דביקי לבדה מצליחה לשאת על כתפיה את הסיפור של דיאנה, זה לא הדין במקרה של דור ההמשך, כשהסדרה מגיעה אל מלודרמה תקשורתית אחרת: סיפור היכרותם הגמלוני של וויליאם וקייט מידלטון באוניברסיטה נראה בעיקר כמו סרט הולמרק עתיר תקציב. אך בפרקים שלא מוקדשים להם, "הכתר" חוזרת לכור מחצבתה ומזכירה את ימיה המפוארים. כמו בפרק שבו אליזבת' נחרדת מההבנה שראש הממשלה הצעיר והפופולרי, טוני בלייר, לא רק מאפיל עליה באהדה הציבור, אלא מחדד עבור רבים את המיאוס ממשפחת המלוכה והעומדת בראשה. או בפרק הכל כך יפה ושובר לב שמוקדש למרגרט (לזלי מנוויל) וליחסים בין האחיות. או כמובן, בפרק האחרון, שנפרד גם מדמותה של המלכה אליזבת' - בגילומה הכל כך מרגש של אימלדה סטנטון - וגם מהמלכה עצמה. נתגעגע.
לביקורת המלאה על סוף "הכתר"
14. רצח בקצה העולם
שם מקורי: A Murder at the End of the World
גוף שידור: הולו (בישראל בדיסני פלוס)
למרות ש"רצח בקצה העולם" פועלת לכאורה בז'אנר מוכר ואף חבוט - תעלומה א-לה אגת'ה כריסטי - מדובר ביצירה מיוחדת ומרתקת. עלילתה ממוקמת בשממה איסלנדית קפואה המרוחקת מכל מקום ישוב, במין מלון שנועד לשמש כמקלט לאזרחים פריבילגים כאשר שינויי האקלים יביאו את העולם אל קצו. הגיבורה, דארבי הארט (אמה קורין, "הכתר"), היא בלשית חובבת בת 20 ומשהו שבעבר חשפה רוצח סדרתי. כעת היא מוזמנת על ידי גאון טק מיליארדר (קלייב אואן, "קרוב יותר"), יחד עם שלל אורחים נוספים, למלון ייחודי הכולל שירות של בינה מלאכותית. בזמן שסופת שלג לוכדת את כולם במבנה, הם מגלים שיש בקרבם רוצח.
התעלומה מעניינת בהחלט, אבל הדבר שבאמת עובד לטובתה של הסדרה - וזה שגם משדרג ומפיח רגש עז בפתרון שלה - הוא האווירה. תעלומות רצח מהסוג הזה נוטות לאזן את תחושת האבדון עם שנינות והומור. "רצח בקצה העולם" מתיכה בין הקצה לקץ, בין מוסכמות הז'אנר לבין סף האפוקליפסה. היא רוקמת רובד של שאלות קיומיות שמפעיל את משקלו על השאלות המיידיות שעל הפרק. זה חלק מייחודה ומהאטמוספירה הממגנטת שהיא בוראת, כולל קיפאון קלאוסטרופובי שאפשר כמעט להרגיש אותו (החלקים האלה אכן צולמו באיסלנד), ושהסדרה מאזנת בעזרת אינטימיות נוגעת ללב.
לביקורת המלאה על "רצח בקצה העולם"
13. שרינקינג
שם מקורי: Shrinking
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
"טד לאסו" אולי סיימה את דרכה כפי שאנחנו מכירים אותה, אך "שרינקינג" - הכוללת פחות או יותר את אותם יוצרים - כבר עכשיו משמשת כיורשת המתבקשת שלה: קומדיה טובת לב עם גיבור טוב לב שמוקף באנשים טובי לב, גם אם חלקם מעמעמים זאת באמצעות שכבה עבה של נרגנות.
העלילה בבסיסה עוסקת בפסיכולוג שהאובדן של אשתו ערער את כל עולמו - גם המקצועי וגם האישי - והביא אותו לעשות דברים שאסור לעשות, כמו להזניח את בתו המתבגרת ולהיות גלוי לב יתר על המידה עם מטופליו. סיפור על השתקמות ופגמים אנושיים שלעומתם ניצבים התמודדות ואחווה, ועל הכל נסוכה הומניות גדולה. יש בזה קצת קיטש בלתי נמנע, בהחלט, ולאורך העונה מזוהות התפתחויות שכבר ראינו אלף כמותן. "שרינקינג" מפצה על כך עם חן עצום, כנות משכנעת, רצף מרשים של בדיחות מוצלחות לכל אורכה, פסקול נפלא, דמויות מקסימות, ובעיקר מפגני משחק (הריסון פורד נהדר מאי פעם, ג'סיקה וויליאמס מופלאה, ולא רק הם) שהופכים את הדמויות הללו לכאלה שקשה לעמוד בפניהן.
גם אם יש משהו בוטה ונוסחתי בכל הסידור הזה, זו נוסחה שעובדת היטב, והצורה שבה "שרינקינג" מגבשת את דמויותיה הופכת אותה עצמה למגובשת, סדרה שניכר כי היא יודעת מה היא ומי היא.
לביקורת המלאה על "שרינקינג"
12. אבק כוכבים
שם מקורי: Starstruck
גוף שידור: BBC (בישראל ביס והוט)
במצעד 2021: מקום 39
"אבק כוכבים" מעולם לא הסתירה את ההשפעה העיקרית עליה. הסיפור על בחורה פשוטה שמתאהבת בכוכב קולנוע והוא מתאהב בה בחזרה, הוא אחד לאחד "נוטינג היל". ההבדל הוא שכאן זה קורה בשכונה לונדונית הרבה פחות אופנתית ובהיפוך מגדרי. העונה השנייה לכאורה סיפקה את הסוף הטוב של הסיפור: ג'סי (רוז מטפאו הניו-זילנדית הכובשת, שגם יצרה את הסדרה) וטום (ניקש פאטל משולל הכריזמה) התאחדו סוף סוף. אך - ספוילר - פתיחת העונה השלישית הציגה בפנינו מונטאז' של פרידתם. זו בחירה שחתרה תחת אחת המוסכמות הכי גדולות של הז'אנר שהסדרה חרתה על דגלה, ואגב כך ערערה את עצם הרעיון ההתחלתי של "אבק כוכבים". אבל בכך מתפנה הסדרה לספר סיפור טיפה אחר. כזה שאמנם יש בו פחות כוכבים ויותר אבק, אך אגב כך הוא שובה לב כמו המובחרות שבקומדיות הרומנטיות שהיא נשענת עליהן.
בעוד כל חבריה מתארגנים על החיים שלהם, העונה השלישית היא זו שבה ג'סי נאלצת להתבגר. כיאה לקומדיה רומנטית, זה כולל גם גם אופציה חדשה לאהבה - מוצלחת פי אלף בערך: ליאם (לורן מקפדיין, "ויג'יל"). מדהים איך הוא מוצלח עשרות מונים מזה שהסדרה ביקשה שנריע לו עד כה. ליאם והקשר בינו לבין ג'סי פשוט שדרגו את "אבק כוכבים". מקפדיין, ולפיכך גם ליאם, ניחן בכל מה שפאטל חסר - כריזמה, הומור וקסם אישי.
בכך הפכה העונה השלישית של "אבק כוכבים" לטובה בתולדותיה. בזמן שהגיבורה שלה עוד מחפשת, הסדרה עצמה מצאה את עצמה. לא רק במתחמים הרומנטיים אלא בהכל. ההתבגרות שבליבה מקנות לה ממד מפוכח. מצד אחד היא השילה כך מעצמה את העור האגדתי שהגדיר אותה עד כה, ומצד שני הצליחה להיות קסומה, מבדרת וחכמה מאי פעם. ואמנם זה נראה כמו מקום מושלם לעצור בו, אבל אחרי עונה כה נהדרת - קשה לא לרצות עוד מהטוב הזה.
לביקורת המלאה על "אבק כוכבים"
11. סוסים איטיים
שם מקורי: Slow Horses
גוף שידור: אפל טיוי פלוס
במצעד 2022: מקום 13
מדי עונה מזקקת "סוסים איטיים" עוד ועוד את הנוסחה הכל כך אפקטיבית וכיפית שלה - מעלליהם של הסוכנים הכושלים לכאורה של "בית סלאו", משכן הדחויים של שירות הביון הבריטי MI5. מה שמתברר ככל שהסדרה מתקדמת הוא עד כמה הרעיון הבסיסי שלה - שעל פניו לא אמור להחזיק לאורך זמן - בעצם איתן במיוחד. האיזון בין חבורה של לא יוצלחים לבין העובדה שהם בכל זאת נקלעים בקביעות למרכז האקשן, מתברר כיעיל ונבון בכל פעם מחדש: בית סלאו הוא מוסד חיוני לא רק כדי לשבור את רוחם של סוכנים כושלים עד שייתפטרו מעצמם, אלא כדי שיוכלו לשמש במקרה הצורך כפיונים ושעירים לעזאזל עבור הסוכנים החשובים מהמטה המרכזי בריג'נטס פארק. מטבע הדברים, השימוש הזה בהם הופך כל פרשייה לאישית עבורם, וזה ניכר במיוחד בעונה השלישית, ללא ספק הסוערת ביותר ועם מניין הגופות הגבוה ביותר בסדרה עד כה.
האקשן ופיתולי העלילה תמיד משמחים, אך הממד המוצלח ביותר ב"סוסים איטיים" הוא ההומור היבש והאיפוק הכללי ששורים עליה, מאזנים את העניינים הרי הגורל באמצעות הצלפות לשון שנונות ותכליתיות אפורה. את כולם מגלם בו גארי אולדמן האדיר בתפקיד ראש בית סלאו, ג'קסון לאמב. בעל חזות מרופטת והגיינה לקויה שמתחתיהן מסתתר סוכן בעל יכולות מרשימות, מתנהל במראית עין של אדישות ובוז עמוק כלפי כולם, בפרט הכפופים לו, אבל בפועל נאמן מאוד לאנשיו. איזו דמות מדהימה, איזה שחקן אדיר.
לביקורת המלאה על "סוסים איטיים"