חמשת הסרטים הכי שווים וחדשים שכדאי לראות עכשיו

אפל הפיקו את "רוצחי פרח הירח" של מרטין סקורסזי, ואיפשרו את הפרויקט השאפתני הזה - סרט באורך של כמעט שלוש שעות וחצי, בתקציב של מאתיים מיליון דולר, שעוסק בנושאים לא-מסחריים כמו רצח עם. הם חיכו איתו בסבלנות: הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן בחודש מאי האחרון ועלה לאולמות באוקטובר. רק עכשיו, חצי שנה אחרי הקרנתו הראשונה, הוא עולה בסטרימינג של אפל טי.וי פלוס, ועושה זאת כשבאמתחתו שלל מועמדויות ופסלונים, וגם אינספור אזכורים במצעדי הסרטים הכי טובים של 2023. הסרט יהיה זמין כבר מחר (שישי 12.1) ברחבי העולם וגם אצלנו.

בקרוב, "רוצחי פרח הירח" יככב גם באוסקר, עם שלל מועמדויות וככל הנראה גם עם זכייה של לילי גלדסטון בפרס השחקנית הראשית, וההורים שלו ודאי גאים. אפל יכולים להגיד שיש להם בקטלוג את אחד הסרטים המדוברים של השנים האחרונות, משהו שנטפליקס יכולים רק לקנא בו. ההשקעה השתלמה.

בהתבסס על ספר העיון של דיוויד גראן, הסרט עוסק ברציחות האוסייג'. מדובר באחד מן הסיפורים המזעזעים בהיסטוריה האמריקאית העכשווית: רצח שיטתי של ילידים אמריקאים שהתרחש באוקלהומה בתחילת המאה הקודמת, בניסיון להשתלט על תמלוגי הנפט של שבט האוסייג'.

סקורסזה מציג את הסיפור דרך שלוש דמויות מרכזיות. שתיים מהן לבנות: איש עסקים חסר מעצורים בגילומו של רוברט דה נירו, והאחיין הקל לתמרון שלו, המשתחרר מן הצבא האמריקאי ומיד מצטרף לצבא של דודו, אותו מגלם ליאונרדו דיקפריו. השלישית, בגילומה של לילי גלדסטון, היא בת לשבט האוסייג', שהופכת לזוגתו ולכן גם לקורבן של החייל המשוחרר.

"רוצחי פרח הירח" אינו הסרט הכי ארוך של סקורסזי - הוא נמשך 206 דקות, כך ש"האירי" ארוך בשלוש דקות, ואם נכלול גם סרטים תיעודיים אז היו לו יצירות ארוכות אף יותר. עם זאת, מדובר ככל הנראה בסרט הכי ציני וביקורתי שלו.

על משקל "הם יורים גם בסוסים", אפשר לומר כי בסרט הזה יורים גם בסוסים, גם בכלבים, גם בנשים וגם בילדים. לפי הסרט, לאמריקה הלבנה היתה מטרה אחת. המטרה היתה כסף והמטרה קידשה את האמצעים. "רוצחי פרח הירח" מציג את קורות ימיה של אמריקה כהיסטוריה המונחת על שלוש יסודות: הונאה, השמדה וגזל.

"רוצחי פרח הירח" ארוך מאוד וארוך מדי, אך מציג סיפור מרתק ומטלטל באופן כמעט בלתי נתפס, ומסכם את הטרגדיה באמצעות קליימקס מבריק ומסחרר.
 
סקורסזי לא סתם מקבל כל כך הרבה אשראי, ומציג כמה הברקות קולנועיות, כולל כאלה שלא ראינו לאורך הקריירה הארוכה שלו. דה-נירו, מצידו, מוכיח מחדש את היותו אחד השחקנים הגדולים בדורנו, וגם אחד מחסרי העכבות שלהם - הוא מגלם בקור רוח חסר פשרות התגלמות של רוע מוחלט.

מעל הכל, "רוצחי פרח הירח" אקטואלי ורלוונטי להחריד. הוא מזכיר לפרופסורים בהארוורד ולצדקנים אחרים שמושגים כמו ג'נוסייד, קולוניאליזם ומתנחלים לבנים רשומים בטאבו על שמה של ארצות הברית, וזו עובדה שאי אפשר להתכחש לה - לא בקולנוע ולא בסטרימינג.

וודי אלן גלה מארצות הברית בעקבות ההאשמות כי תקף מינית את בתו החורגת. אף אחד שם לא מוכן לעבוד איתו, או נכון יותר לומר - כולם שם מפחדים לעבוד איתו, הרי באמריקה הכל אסור, חוץ מלקרוא לטבח של יהודים.

אלן מצא מקלט בפריז, שם יצר את סרטו האחרון "עניין של מזל", עם צוות שכולו צרפתי. הסרט ערך את בכורתו בפסטיבל ונציה והופץ בכמה מדינות באירופה, אבל באמריקה? שם כמובן לא הקרינו אותו, אפילו לא בסטרימינג.

בישראל, המפיצים החליטו לדגול בגישה האירופאית ובחרו שלא לגנוז את הסרט. ההימור הזה השתלם - הקהל המקומי סירב גם כן להיכנע לתכתיבים האמריקאים, והפך את "עניין של מזל" לאחד הלהיטים הגדולים של הסתיו האחרון. עכשיו, הוא עולה גם ב-VOD של הפלטפורמות השונות. בו בזמן, הוא עדיין מציג באולמות הקולנוע, אז אתם יכולים לבחור אם לראות אותו במסך הגדול או הקטן.

הגלות עשתה לאלן טוב. "עניין של מזל" הוא אחד מסרטיו הטובים בשנים האחרונות - פנינה של ממש, בזכות התסריט המבריק; הצילום של ויטוריו סטורארו, מוותיקי וגדולי הצלמים שעוד פעילים היום; הסטייל הפריזאי; והשחקנים המעולים - מלוויל פופו, לו דה לאז', נילס שניידר ומעל כולם, ולרי למרסייה, אחת הקומיקאיות האהובות בצרפת.

כמשתמע משמו, הסרט עוסק במזל ותוהה - האם אנחנו יכולים ליצור את המזל שלנו, או שאין לנו שליטה עליו? גיבורתו היא צעירה (דה-לאז') הנשואה בעושר אך לא באושר לטיפוס מפוקפק (פופו), ואז פוגשת בצירוף מקרים מוחלט בחבר מן התיכון (שניידר), שמכניס לחייה המשמימים רומן סוער ותעלומות רצח.

הציפייה היא שכרגיל בקולנוע, כל זה יישאר בגדר משולש רומנטי, אך אלן מכין לנו הפתעה גיאומטרית והופך את הסיפור למרובע. לעלילה נכנסת אמה של הגיבורה בגילומה המופלא של למרסייה, שמתגלה כמעין גרסה אמהית של המפקח מגרה של סימנון. היא אחראית לכמה מן הסצינות הקולנועיות המשובחות שראינו לאחרונה, וממחישה שאינטואיציה אימהית היא הכלי הכי מהימן בעולם.

בנסיבות מצערות מאוד, הקולנוע חזר בישראל למקומו כבילוי האולטימטיבי לכל המשפחה. בהיעדר הפסטיגל ושאר המופעים שבוטלו בעקבות המלחמה, סרטים הם אחת מאופציות הבילוי היחידות. לכן, לא פלא ש"וונקה" הפך כאן להיט גדול באולמות, עוד יותר מאשר במדינות אחרות, והוא צפוי להמשיך לשבור קופות עמוק לתוך החורף.

מאחורי הסרט עומד צוות בריטי: הבמאי פול קינג והמפיק דיוויד היימן, יהודי חם עם משפחה בישראל. השניים היו אחראים לסרטי "פדינגטון", שגם כן שברו קופות בישראל. כמו הלהיטים על הדוב המדבר, גם "וונקה" מציג שילוב של גיבור טוב לב, אמונה אופטימית בכוחם של ההמונים, הומור בריטי שנון ולעתים גרוטסקי, הפקה מסוגננת וצבעונית ועשייה שמלטפת את הרכים בגיל אבל גם קורצת למבוגרים.

כמשתמע משמו, הסרט עוקב אחר תחילת דרכו המקצועית של ווילי וונקה, יזם השוקולד האקסצנטרי שכיכב ב"צ'רלי בממלכת השוקולד" של רואלד דאל ובעיבודים הקולנועיים שלהם. אז גילמו אותו ג'ין ווילדר וג'וני דפ, ועכשיו זהו טימותי שאלאמה. בעזרת שירים, ריקודים וחיוכים, "וונקה" מתאר כיצד גיבורו מנסה להגשים את חלומו - להרבות טוב בעולם באמצעות המתכון לשוקולד הטוב ביקום.

"וונקה" מוקרן בישראל בגרסה המקורית וגם בגרסה מדובבת, לה אחראי שרון כהן, מי שכבר עשה זאת בהצטיינות בסרטי "פדינגטון" וגם הפעם זכה לשבחים על עבודתו.

"אחוות השלג", שעלה בשבוע שעבר בנטפליקס ומיד הפך לסרט הכי פופולרי בשירות, הוא ההיפך המוחלט מ"וונקה" - אם כי בסופו של דבר גם זה סרט אופטימי. הפעם מדובר בדרמת הישרדות המבוססת על אחד מאסונות התעופה המפורסמים בהיסטוריה: סיפורה של קבוצת רוגבי מאורווגאי שהתרסקה בהרי האנדים ב-1972. הניצולים עשו הכל כדי להישאר בחיים - כולל לאכול את הגופות של חבריהם המתים.

הסיפור הזה כבר היה בסיס לשלל ספרים, מסמכי דוקו וסרטים עלילתיים, המפורסם שבהם "לחיות" האמריקאי מ-1993. הפעם מדובר בגרסה דוברת ספרדית, שחתום עליה חואן אנטוניו ביונה, מי שכבר יצר סרט אסונות עטור שבחים - "הבלתי אפשרי" על הצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004.

בניגוד לגרסה ההוליוודית, ב"אחוות השלג", השחקנים הם דרום אמריקאים. כמעט כולם צעירים ולא מנוסים, אבל הם עושים עבודה נהדרת. נוסף לכך, זו היחידה מן הגרסאות העלילתיות הקודמות שחלקים ממנה צולמו בזירת ההתרחשות האמיתית בהרי האנדים, והיא גם המקיפה מכולן ומרחיבה על כל אחת מן הדמויות שנשארו בחיים.

הסרט ארוך (כשעתיים וחצי) ולא קל לצפייה, ברמה שעוד עלולה להופיע בסיוטים. סצינת ההתרסקות מפורטת ומצמררת, ומן הסתם גם סצינות הקניבליזם לא נעימות. עם זאת, "אחוות השלג" מושקע, מרשים, עשוי היטב וחשוב מכל - בסופו של דבר הוא מתגלה כשיר הלל לחברות, סולידריות ותושיה, וממחיש כיצד ניצולים מגייסים את הכוחות הפיזיים והנפשיים כדי לקום מן האפר ומן השלג ולהמשיך לחיות. לאור כל זה, קשה לחשוב על סרט יותר רלוונטי ומעורר השראה כרגע. לא פלא שהוא במקום הראשון בטבלאות הצפייה של נטפליקס.

לפני הקורונה והמלחמה, סרטים צרפתיים זכו להצלחה יוצאת דופן בישראל. "הנהג של מדלן" מנסה להדליק מחדש את הגחלת: הוא מופץ באולמות שלנו בלא פחות מ-43 עותקים.

בסרט מככבים דני בון, אחד השחקנים המצליחים בצרפת, שהקהל הבינלאומי מכיר גם מסרטי "תעלומת רצח" בנטפליקס; ולין רנו, שבגיל 95 היא אחת מן השחקניות הוותיקות והפעילות בעולם.

בון מגלם בסרט נהג מונית פריזאי קשה יום, המתבקש להסיע קשישה בשם מדלן, אותה מגלמת רנו. הוא לוקח אותה מן הצד האחד של העיר לצד האחר שלה, כדי להביא אותה לביתה החדש - בית אבות. בדרך, היא תספר לו את סיפור חייה הסוערים ותעזור לו להתנהל טוב יותר בחייו שלו. התוצאה מהנה, מקסימה ומרומת רוח.

במהלך הסרט, מתברר כי מוצאה של מדלן יהודי. היא מבקשת מן הנהג לעצור בצד אחד משלטי הרחוב הרבים הפזורים בפריז, המנציח יהודים שנרצחו בעיר בזמן השואה. באופן מקרי ומצמרר למדי, השלט מעיד כי הירי התרחש בשבעה באוקטובר, שנת 1943.

במאי הסרט, כריסטיאן קריון, הקליט ברכה מיוחדת לקהל בארץ, אותה מציגים לפני הקרנות הסרט. בון, שהתגייר בעקבות זוגתו היהודייה ויש לו משפחה בישראל, גינה באינסטגרם את הפשעים של חמאס נגד האנושות, וכמובן חטף על כך משלל אנטישמים ותומכי טרור, אז הנה שתי סיבות נוספות לצפות ב"הנהג של מדלן": ליוצרים שלו מגיע שנאהב אותם בחזרה.

זה כבר הפך לדפוס קבוע: כל שנה אנחנו שומעים על הסרט שמקמבק את ניקולס קייג', מה שכמובן מעלה את השאלה הפילוסופית - איך אפשר לקמבק שחקן שכבר התקמבק כל כך הרבה פעמים? פעם זה היה "חזיר", אחר כך "משקלו הבלתי נסבל של כישרון ענק" ועכשיו זה "האיש מהחלומות" ("Dream Scenario"), סרטו דובר האנגלית הראשון של הבמאי הנורבגי כריסטופר בורגלי, שמציג כעת באולמות הקולנוע אצלנו.

קייג' מגלם דמות מהסוג שראינו כבר לא פעם בסרטים אמריקאים - פרופסור לוזר. המיוחד בו: הוא מופיע לאנשים אחרים בחלומות. בהתחלה, זו הסביבה הקרובה שמדווחת לו כי צצה בחלומותיה, ואז זה הופך לתופעה קולקטיבית, שהופכת אותו לסלב ולמותג, ומותירה באוויר שאלה אחת גדולה - איך יכול להיות שכולם חולמים על אותו אדם אלמוני?

"האיש מהחלומות" מתחיל בצורה מהפנטת ומרתקת, אבל הולך ומאבד גובה. יש לו רעיון מקורי ומבריק, אבל הוא לא מצליח לפתח אותו בצורה מספקת ומתגמלת. נוסף לכך, בשלב מסוים מתברר כי הסרט משתמש בסיפור כדי לעסוק בתרבות הביטול בצורה ריאקציונרית וגסה.

ובכל זאת, נמליץ על "האיש מהחלומות". קאמבק או לא קאמבק, קייג' שוב ממחיש כי הוא אחד השחקנים הגדולים בדורו, ואף שהסרט מסתיים בקול ענות חלושה, הוא בכל זאת משכיל לשמור על מתח ועל תשומת הלב שלנו. עובדה שלא פיהקתי, לא זזתי בכיסא ולא הסתכלתי בשעון אפילו פעם אחת במהלך הצפייה.