כבר כמה שנים שמדי פעם אנחנו למדים שכל מה שגדלנו עליו היה למעשה רקוב ואפל יותר ממה שרצינו שיהיה. בריטני ספירס? שבויה של האבא המתעלל שלה. "מופע שנות השבעים"? הדמות הכי מגניבה בקאסט מגולמת על ידי אנס נוראי. מייקל ג'קסון? או הו הו.
החודש ילידי שנות התשעים והאלפיים גילו עוד כמה סודות אפלים מאחורי נוסטלגיית הילדות שלהם: לפי המיני-סדרה התיעודית "שקט על הסט", חלק מסדרות הילדים והנוער של ניקלודיאון נוצרו בסביבת עבודה ש"רעילה" יהיה שם תואר עדין מדי עבורה. בראש אותן סדרות לרוב עמד איש אחד בשם דן שניידר - אדם ששמו לא שגור בפי כל, אבל בהוליווד הוא היה מספיק חזק כדי לעשות דברים איומים ונוראיים בלי שאיש יניד עפעף.
"שקט על הסט: הצד האפל של סדרות ילדים" (שביום ראשון הבא תעלה בדיסקברי פלוס ישראל, למנויי יס) היא סדרת "ראשים מדברים", המורכבת ברובה מאנשים המספרים למצלמה על החוויות שלהם מהעבודה בניקלודיאון, ומזגזגת ביניהם לבין קטעי ארכיון שמבהירים לנו כמה כל החולי הזה היה מתחת לאף שלנו כל הזמן הזה. כיצירה עיתונאית יעילה היא עושה את העבודה: כבר שבועיים שהאינטרנט כמרקחה. "שקט על הסט" והסודות שנחשפו בה היו לשיחת היום.
הסדרה מתחילה בשנות התשעים, כשלבכירי ניקלודיאון נדלקה הנורה: בואו לא ננסה לחנך את הילדים שצופים בנו. בואו פשוט נריץ איתם צחוקים. זה התחיל עם תכנית המערכונים "כל זה", מעין גרסה של "סאטרדיי נייט לייב" עבור גילאי 6-13. היא ראתה ילדים ככוכבים שיש לטפח וכקהל שיש לקחת ברצינות, ובין היתר עברו בה בצעירותם אישים כמו קינן תומפסון (לימים הכוכב הוותיק ביותר של "סאטרדיי נייט לייב" עצמה) ואמנדה ביינס. בשביל ילדים שמיצו בשלב די מוקדם את סדרות הילדים הדידקטיות והמנומסות, תכנית כמו "כל זה" ושאר התוצרים הפרועים של ניקלודיאון היו סוג של מתנה.
ובראש "כל זה" עמד דן שניידר, הנבל הגדול של "שקט על הסט". אין כאן מקום למורכבויות, ניואנסים או אמפתיה: לפי הסדרה (ואני אישית בוחר להאמין לגרסתה), שניידר הוא הארווי וויינסטין לגיל הרך, נורא ככל שזה יישמע. ובעוד וויינסטין היה טורף מאחורי הקלעים, הפגיעות שמיוחסות לשניידר הגיעו גם ליצירות עצמן. לפי עדויות המובאות בסדרה על ידי תסריטאיות ועובדות על הסט, שניידר ביזה את העובדות שלו, וגם יצר תכנים ששמו את הילדות והילדים בסדרות שלו בסיטואציות שנראות היום הזויות - בדיחות מיניות, אתגרים שהכאיבו ופגעו בטאלנטים שעוד לא התחלף להם הקול. כשראיתי את הסדרות האלה בשידורים חוזרים של ערוץ ניקלודיאון שרק הגיע לישראל לראשונה ב-2003, זה היה מבחינתי שיא הקומדיה. היום זה מעורר חלחלה.
"שקט על הסט" מבהירה בדיעבד כמה עקום היה כל מה שגדלנו עליו. אבל זה לא הדבר היחיד שהיא מלמדת אותנו: מתברר שבשלושה מקרים שונים, על הסט של ניקלודיאון פעלו פדופילים שהספיקו לפגוע בילדים שהופיעו בתפקידים קטנים בסדרה. הסדרה בונה את כל אלה במומחיות של סדרת "פשע אמיתי" מהסוג שאנחנו רואים על מסכינו מדי חודש, גורמת לרצף הזוועות הזה להיות לרגע לפיסת טלוויזיה ממכרת. ובכל זאת, בתחילה, מלבד הפרספקטיבה החדשה על הסדרות שגידלו אותי והדמוניזציה לאיש שלמעשה לא הכרתי עד אותו הרגע, לא קיבלתי ממנה משהו חדש.
ואז הגיע דרייק בל.
רוב המרואיינים של "שקט על הסט" אינם כוכבים: את אחת מהן זיהיתי מהמשכון של "מעודדות צמודות", עוד כמה המשיכו לקריירה של תפקידי אורח ומשנה, חלקם רק ביקרו בתעשיית הבידור ועצרו אחרי הטראומה של העבודה עם שניידר. דרייק בל הוא המרואיין היחיד שהיה לכוכב אמיתי של ניקלודיאון. העדות שלו מחרידה.
במקביל לאביו, בל מספר על ימיו הראשונים כשחקן קטנטן שנהנה מהעבודה הזוהרת, עם הופעות אורח ב"ג'רי מגווייר" ו"סיינפלד". מהר מאוד עדותו הולכת ונהיית קודרת יותר ויותר, כשלתמונה נכנס בריאן פק: שחקן ומורה למשחק שעבד בסדרות שונות של ניקלודיאון והיה לאחד האנשים החשובים בחייו של בל, בימים שלפני הלהיט בכיכובו, "דרייק וג'וש".
בשלב מסוים, פק החל לתקוף מינית את בל באופן שיטתי. בל מסרב להסביר במפורש למצלמה מה קרה שם, ומתעקש לתת לנו לנחש לבד את הגרוע מכל. האומץ שבל מפגין בבחירה לשבת מול המצלמה ולספר את הסיפור שלו לפרטי פרטים מרשים, והעדות של אביו על אותן שנים, שמוצגת במקביל לזו של בל, שוברת לב. באותה המידה, מצער לראות את ההססנות שבה היוצרות בוחרות לדבר איתו על הפגיעות המיניות שבל עצמו הואשם בהן לפני שנים ספורות - ההאשמות האלו מוצגות כבדרך אגב בדקות האחרונות של הפרק הרביעי לסדרה, ובל עונה עליהן בנימוס מתומצת.
באופן כללי, מעניין להסתכל על "שקט על הסט" דווקא דרך כל מה שלא מופיע בה. למשל, אמנדה ביינס, שמוצגת כאן כנוכחת-נפקדת חשובה במיוחד: ביינס הייתה כל כך דומיננטית ב"כל זה", עד שלבסוף קיבלה תכנית מערכונים המוקדשת רק לה - "המופע של אמנדה". גם אותה יצר דן שניידר, שפרס את חסותו על ביינס. במשך כמה שנים היא הייתה לכוכבת, ובצדק: עד היום, כשרואים סרטים וסדרות בהשתתפותה, ניכר שהיא פשוט תמיד הייתה קורעת מצחוק. וגם היא, כמו כוכבות אחרות מסדרות של ניקלודיאון, הופיעה במערכונים שנראים היום מטרידים יותר משהם מצחיקים (באחד מהם היא בג'קוזי עם שניידר, באחר היא נשטפת באגרסיביות על ידי צינור מים אחרי ששיחקה בבוץ).
ביינס פרשה מעולם הבידור ב-2010, אחרי התפקיד האדיר שלה ב"באה בקלות". הסדרה לא מתיימרת להבין בדיוק למה עשתה זאת. מי שרואה את הסרטונים שהיא מעלה לרשתות החברתיות יכול לנחש בעצמו: ביינס מתמודדת עם בריאות הנפש שלה כבר שנים ארוכות. בעבר חשבו שתהיה שחקנית קומית גדולה. היום היא מספרת לעוקביה בטון כבוי על כמה שהיא מתרגשת לקראת הסמכתה הרשמית כמניקוריסטית. ביינס לא התראיינה לסדרה ולכן אין בה השערה רשמית שמסבירה מדוע באמת נפלה כל כך חזק.
יעניין אתכן גם:
מתלבטים לגבי הסדרה החדשה של יוצרי "משחקי הכס"? הפרק החמישי ירסק לכם את הספקות
"בנות לנצח": איזה מזל שנטפליקס הצילה את הסדרה האדירה הזו. עכשיו אין תירוץ לא לצפות בה
"הג'נטלמנים": קומדיית הפשע של נטפליקס מוכיחה שהקסם של גאי ריצ'י לא אבד
תפסיקו לצנזר לנו את התרגום בטלוויזיה, אנחנו לא ילדים קטנים
כל הסדרות השוות שעולות החודש בטלוויזיה
סדרות מומלצות בנטפליקס: המדריך הגדול
24 הסדרות שאנחנו הכי מצפים להן ב-2024
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
וכאן האינטרנט ושורציו נכנסו לתמונה. האופי הסנסציוני של "שקט על הסט" עורר בצופיה את החשק להבין לבד מי כאן גיבור ומי נבל. בעקבות הסדרה, התקבע נרטיב חדש (שלא בהכרח באשמתה): השחקן ג'רי טריינור, שגילם את אחיה הגדול של קרלי בסדרה "iCarly", נתפס כקדוש שהגן על השחקנים הצעירים בסדרה מפני שניידר הקריפי; אמו של דרייק בל, שלא עמדה מול בריאן פק כחומה בצורה בניגוד לאביו, היא נבלית שראויה לטינת הטוויטר. ההורים של אמנדה ביינס עבריינים. דן שניידר הוא המפלצת מלוך נס. אף אחד מהם לא קיבל את האפשרות לתת את הצד שלו.
לא באמת דחוף לי לשמוע מה יש לדן שניידר להגיד להגנתו (מספר פעמים בפרק מוצגת שקופית מידע ובה תגובתו של שניידר לחלק מההאשמות, ורק מההתנסחות ניכר שהאיש הזה לא נקי כפיים). לא באמת דחוף לי לנקות את שמה של גברת בל. אבל ברור לי שהדג הזה מסריח מהראש, והראש הזה לא שייך לשניידר, או לכמה עוזרי הפקה פדופילים: הגוף "ניקלודיאון" מוצג בסדרה כמונולית גדול ואפל, בלי אף בכיר שניתן לתלות בו את ההאשמות. שניידר אדם איום ונורא, אבל יתכן שמדובר בשעיר לעזאזל ש"שקט על הסט" מסתפקת בו, פשוט מפני שקשה יותר להפנות את האצבע לאנשים חזקים ממנו?
יש משהו מטלטל בצפייה בסדרת הדוקו, וזאת טלטלה שרבים מאיתנו נהנים ממנה ולא רוצים להודות בזה. ניהול רעיל, תקיפות מיניות והשתקת מתלוננים בטענת ה"בחייאת, צוחקים איתך" נפוצות בכל ארגון, מהסטים הנוצצים של הוליווד ועד לסניפים נידחים של סופרמרקטים בגוש דן. ממַכר לעסוק ברעות החולות האלה כשהן קרו לכוכבים שגדלנו עליהם, וקל לעשות זאת כשהכל מתחלק עבורנו בצורה פשוטה לגיבורים, נבלים וקורבנות.
ימים אחרי הצפייה ב"שקט על הסט" המצוינת, מסתמן שהיא סימנה לי בצורה קצת ברורה מדי מי נכנס לכל משבצת. יתכן שהפרק החמישי של הסדרה - שיעלה בארצות הברית בשבוע הבא, בדיוק ביום שבו ארבעת קודמיו מגיעים לישראל - ייתן פרספקטיבה שתעמיק את מה שהוצג בינתיים בצורה שטחית מדי. עד אז, מדובר בצפייה חיונית עבור כל מי שרוצה לדעת כמה מקולקלת האדמה הזאת הייתה כל הזמן הזה.
"שקט על הסט" תעלה בדיסקברי פלוס למנויי יס ביום ראשון, 7 באפריל 2024.