נושאים חמים

מצעד מאה שירי 2015: עשרים הגדולים

מבקרי המוזיקה של וואלה! תרבות איחדו כוחות כדי לבחור את השירים שהכי עשו להם את שנת 2015. בין היתר בחלק החמישי והאחרון: קלווין האריס, קנדריק לאמאר, דרייק, סוזן סונדפור, וולף אליס ואחרים. ויש גם מיקסטייפ

(בסרטון: דרייק - Hotline Bling)


חלק א': מקומות 100-81
חלק ב': מקומות 80-61
חלק ג': מקומות 60-41
חלק ד': מקומות 40-21

אלבומי הרוקנרול הטובים של 2015
חמישה אלבומים שאולי פספסתם ב-2015
כוכבי הפופ שיפרצו ב-2016

20. Unknown Mortal Orchestra - Multi-Love

"היא לא רוצה להיות גבר או אישה / היא רוצה להיות האהבה שלך / היינו אחד ולאחר מכן הפכנו לשלושה". שיר הנושא של אחד האלבומים הכי יפים השנה הוא גם זה שפירק את שברונות הלב כמו שאנחנו מכירים אותם והוסיף להם צלע שלישית ולא צפויה. אלו כבר לא גבר ואישה, אלא אישה, אישה וגבר. או יותר נכון בעל ואישה שהתאהבו באישה ששברה את לבם. איזו תסבוכת. מולטי תסבוכת. מזל שמתוכה יצא השיר הכי דחוס נשמה. נשמה מיללת שמחברת את כל המונוגמיים לתוך המערבולת הרגשית שלה. זה הפופ הפסיכדלי הכי מנער שיש לנו להציע וזאת נקודה נוספת לפוליאמוריה.

(שי סגל)

Unknown Mortal Orchestra: עשרה שירים אלמותיים וסיפור אחד שלא ייאמן

טעם של עוד: קשה היה לא להתאהב ב-Unknown Mortal Orchestra בהופעה ברידינג 3

19. Wolf Alice - Freazy

כבר כמה שנים שחברי וולף אליס הלונדוניים הם הילדים הכי מגניבים בכיתה. במהלך 2013 הם הפגינו את חמידות הנעורים הגדולה שלהם באמצעות שירים הממזגים באופן מושלם בין מלודיות ממכרות לבין גיטרות מנסרות והלמות תופים, לפעמים עם סטייה קלה לטובת בלדת העצוב-לי המתחייבת. יש להם כישרון גדול ופוטנציאל אמיתי להפוך לאחת מלהקות הרוק הגדולות בעולם, ואלבום הבכורה האקלקטי שלהם שיצא השנה ממחיש זאת היטב. יש כל כך הרבה שירים מצוינים לבחור מתוכו למצעד שלנו, אבל מאחר שחלקם כבר יצאו בעבר ב-EPים של הלהקה (מומלץ מאוד להאזין להם, אגב), מה שהתגנב אל לבנו מהחדשים הוא זה, קטע קליט ופופי כדבעי, עם לשון בלחי וטונות של חן.

(עידו ישעיהו)

וולף אליס: הלהקה הנכונה של הרגע

ואהבנו גם את "Giant Peach".

18. Calvin Harris - How Deep Is Your Love

חזרתו של הדיפהאוס למצעדים באדיבותם של דיסקלוז'ר ודור חדש של מפיקים בריטיים צעירים שגילו את הקסם מחדש, לא נעלמה מאוזניו של קלווין האריס, שמכר כידוע את נשמתו בשנים האחרונות לכסף הגדול של ה-EDM באמריקה. במהלך אופייני לסופרסטארים במעמדו, התלבש על טראק כמעט מוכן של הרכב ההאוס דיסייפלס והזמרת הנורבגית אינה רודלסן, וניפק יחד עם החבורה את אחד מלהיטי הדאנס הגדולים של השנה, שעבד ברדיו לא פחות מאשר ברחבות המועדונים והוכיח שאפשר להרקיד גם בלי פיצוצים. ג'יג'י חדיד, הדוגמנית הלוהטת של הרגע וחברתה הטובה של בת זוגתו טיילור סוויפט, נבחרה להוביל את הקליפ, עלתה על ביקיני לשמחתם של גברברי העולם, ובכך עזרה להעניק לו יותר מרבע מיליארד צפיות ביוטיוב.

(נוי אלוש)

17. Carly Rae Jepsen - Run Away With Me

מי העלה על דעתו שקרלי ריי ג'פסן לא תיעלם לתהום הנשייה של שאר אמני להיט אחד לצד חברים כמו די-לייט, 4 נון בלונדס, דאפי, אימון, ט.א.ט.ו ומאות נוספות. "Call Me Maybe" שלה היה אחד הלהיטים הגדולים של 2012, אבל מעבר לו היא לא עניינה אף אחד, אלא שפתאום היא חזרה השנה, מגובה בשיר חמוד נוסף (" I Really Like You") ובקליפ בכיכובו של טום הנקס. אבל אז היא גם הביאה פתאום משהו הרבה מעבר לזה. "Run Away With Me", הסינגל השני מאלבומה השלישי, הוא פיסת פופ מושלמת, שטופת שמש ונוסטלגיה. הסקסופון, בדרך כלל כלי נגינה נלוז בפופ, הופך כאן לשוועה לשמה, ויחד עם הקריאה של ג'פסן הוא מעביר בדיוק מרגש את הכמיהה הזו לעזוב הכל, לקום ולברוח.

(עידו ישעיהו)

16. Foals - A Knife In The Ocean

המנון סוחף ומלהיט שנכנס למועדון האקסקלוסיבי של פינאלות היסטוריות של אלבומים, ע"ע "Champagne Supernova" של אואזיס. הוא סוגר את האלבום האחרון של האנגלים, "What Went Down", ומתמודד ראוי על תואר השיר הכי טוב בקריירה שלהם. "מה קרה לכל הדברים שפעם האמנו בהם?", שואל יאניס פיליפאקיס, ועונה "כולם נעלמו במצולותיו של ים רעב". חבל.

(מני אבירם)

האלבום הרביעי של Foals מקרב אותם למעמד להקת איצטדיונים

ואהבנו גם "Mountain At My Gates".

15. Young Fathers - Shame

שירים חמודים זה טוב ויפה. היו רבים מהם השנה, ומתוכם לא מעט לא רעים בכלל. אבל בעולם שמתרחשות בו כל כך הרבה עוולות, ובשנה עם כל כך הרבה ביזיונות, מה שבאמת צריך זה להקת היפ-הופ בריטית שתשיר על חרפה, ולכן רק ראוי שיאנג פאדרז יככבו במצעד עם "Shame". בשנה הבאה ישמש ההרכב הסקוטי כחימום בסיבוב ההופעות של מאסיב אטאק, וכך תהיה לו הזדמנות להזכיר לעשרות אלפי אנשים ברחבי העולם שהבושה היא של כולנו.

(אבנר שביט)

14. Inheaven - Regeneration

עכשיו אפריז בגוף ראשון ואגיד שהייתי מתחתנת עם השיר הזה, שומרת אותו על ענן משלו, מחממת לו אמבט ומתגברת איתו על כל המכשולים העתידיים. את מיקומו הגבוה הבטיח ב-00:01, עם פתיחה תוקפנית ומהונדסת היטב שלוכדת באנרגיה וסוחפת עד הפזמון שלופת אפילו חזק יותר. זה שיר נדיר ביופיו והוא כמעט חמק לי בין האצבעות.

(שי סגל)

13. Foxes - Feet Don't Fail Me Now

בעולם מתוקן השיר הזה היה להיט הפופ של השנה, אבל פעם נוספת נדמה ש-Foxes - זמרת-יוצרת לונדונית בת 23 ששמה האמיתי הוא לואיזה רוז אלן - לא זוכה ליותר מדי תשומת לב מחוץ למכורתה, ואפילו שם לא יותר מדי. לא ברור למה, כי יש לה פשוט הכל. היא מצודדת להפליא, חמודה עד בלי די, הקול שלה אדיר והמוזיקה שהיא עושה, עם מלודיות מדויקות והפקה מהוקצעת, מצליחה להיות גם סופר-מיינסטרים וגם לא להעליב את האינטליגנציה של אנינים למיניהם. כבר מאז 2012 היא מספקת בעקביות פניני פופ לא פחות ממושלמות, ויש סיכוי לא רע ש-"Feet Don't Fail Me Now", מתוך אלבומה השני שיגיע ב-2016, הוא היפה שבהן עד כה. בקול עמוס אמוציות שבשיאו זעקה היא מביעה את מלוא הסתירה מההעצמה האישית שלה - עוזבת את בן הזוג ומתפללת שרגליה לא יכשילו אותה בזמן שהיא עושה זאת.

(עידו ישעיהו)

12. The Weeknd - I Can't Feel My Face

אחרי שלושה מיקסטייפים מדוברים ואלבום בכורה נאה, נדמה היה שדה וויקנד סחט עד אין סוף את דמות הסליז המכור לסקס וסמים, לאו דווקא באותו סדר. רגע לפני שהתחיל להפוך לחיקוי של עצמו, נקרא לדגל מפיק העל מקס מרטין, זרק הצידה את הסאונד האפלולי לטובת פופ גרובי משמח, המיר את הגניחות הפלצטיות למחוות מייקל ג'קסוניות אמינות והקפיץ אותו בפזמון אחד לליגה של כוכבי הפופ הגדולים. אמנם הסמים עדיין נוכחים בטקסט גם אם במסווה, ו-"The Hills" הדארקי שיצא במקביל הצליח לא פחות (וגם אותו אהבנו השנה), אבל ברור שמכאן כבר אי אפשר לחזור לאחור. סופרסטאר חדש נולד.

(נוי אלוש)

סוף שבוע רגוע: אלבומו המתקרב של דה וויקנד ימצב אותו כסופרסטאר

11. Jamie XX - Loud Places

מי שלא אוהב לאהוב את ג'יימי XX, לא יאהב את מה שהוא עשה ל-"Could Heaven Ever Be Like This" של אידריס מוחמד בפזמון ל-"Loud Places" - גולת הכותרת באלבום הסולו שלו; הרבה יותר מ-"I Know There's Gonna Be Good Times", אם תשאלו אותנו. שיתוף הפעולה עם רומי קרופט מלהקת הבית ה-XX, גרמה לחזות הצבעונית של ג'יימי להתמתן והחזירה את המלנכוליות הנדרשת, כמו שקיבלנו אי אז ב-2009. זה השיר הטוב ביותר שה-XX לא הוציאו, עם הפזמון המידבק בעולם (ותודה לאידריס מוחמד שוב) ועם הפקה אסתטית שהיא מלאכת ידו הקבועה של ג'יימי. אם לסכם את זה לאוהבים ולשונאים: מדובר במחווה מרגשת מאוד.

(שי סגל)

ואהבנו גם את "SeeSaw".

10. Suzanne Sundfor - Delirious

עם פאתוס מהאופרה וסינתיסייזרים ממסיבת אייטיז חזרה אלינו בסערה סוזן סנדפור הנורווגית עם השיר הזה מתוך אלבומה השלישי. באלבום הראשון היא עוד היתה סוד נישתי לחובבי הסצנה הנורדית; עם השיר "White Foxes" מהאלבום השני היא כבר זכתה במקום הראשון במצעד האלטרנטיבי של הקצה; "Delirious" כבר היה חבר של כבוד בפלייליסט של גלגלצ. מפיקי פופ סקנדינביים אחראים לכל כך הרבה דברים רעים בפופ האמריקאי המסחרי שנדמה שסנדפור נשלחה אלינו במיוחד כפיצוי – להחזיר את האמונה במוזיקת פופ.

(ניר גורלי)

סוזן סונדפור מביאה דיבור חדיש

ואהבנו גם את "Kamikaze".

9. Brandon Flowers - Lonely Town

אוי ברנדון פלאוורז. פעם היית נסיך אינדי מבטיח ועכשיו אתה פרוצת אייטיז חובבת המנונים. ומכאן אנחנו מחזקים את ידיך: המשך בדרכך הצודקת ואל תתן לאף אחד להגיד לך שאתה טועה. כי אמנם היה מי שהתנשא על אלבום הסולו השני שלך, "The Desired Affect", אבל לא אנחנו: כאן יודעים לזהות חגיגה, ומדובר בחגיגה. אפשר היה לבחור לא מעט שירים מתוכו לרשימה הזאת, למשל "I Can Change" שמסמפל את ברונסקי ביט, או "Between Me and You" שמרים לסלואו צמוד, אבל הלכנו על שיר הפופ המושלם הבא.

(מני אבירם)

ואהבנו גם את "Can't Deny My Love".

8. Other Lives - 2 Pyramids

יש משהו צח בשיר הזה, עדות לכישרון העצום והבוהק של החברים מאוקלהומה, Other Lives. באינטליגנציה ניכרת הם בונים יצירות מופת שבכל זאת הולכות ישר ללב, רובם ככולם של חברי הלהקה מנגנים בכלי נגינה רבים ותורמים קולות רקע מהפנטים בכל שיר ושיר, יוצרים עושר מוזיקלי מורכב, מסחרר ומעורר השתאות מצד אחד, אבל גם הדוק, מרגש ומהלך קסם וכשף מצד שני. "2 פירמידות" מתוך "Rituals" - אלבומם השלישי והיפהפה כולו - הוא עדות עילאית לכך, שיר שאפשר לעצום איתו את העיניים ולרחף למעלה. מפתיע שגם בקרב עכברי אינדי הם עדיין לא מאוד גדולים. עוול שיש לתקן.

(עידו ישעיהו)

7. Julia Holter - Feel You

האם שיר יכול להיות השיר הכי מעצבן של השנה וגם הכי יפה באותו הזמן? הסינגל הראשון והשיר שפותח את אלבומה החדש והיפהפה של ג'ולי הולטר, "Feel You", משחק על קו התפר הזה. כי הפתיחה שלו באמת-באמת מעצבנת אותי, אבל כשהיא מגיעה לפזמון אני מרגיש שאני נבלע אל תוך יופי שנדמה שהוא אינסופי, וככל שהשיר מתקדם אני לא רוצה שייגמר לעולם. אבל הוא נגמר ואין מנוס מלנגן אותו שוב ושוב, ובכל פעם מחדש להתפעל איך שיר יכול להעביר אותי ממצב של דחייה למצב של כניעה כל כך מהר וכל כך בדיוק.

(ניר גורלי)

ג'וליה הולטר, אלבום השנה

6. Drake - Hotline Bling

איך בכלל מתחילים לדבר על "הוטליין בלינג"? זאת בדיחה ויראלית? גימיק עצבני? תעלול מסחרי? ואם כן, למה השיר יצא בלי קידום מאסיבי אלא כמעט כהבזק? ובעיקר, לדרייק יש בלעדיות על הכוריאוגרפיה? הפופולריות העצומה של להיט הענק הזה עוד תיחקר ותיבדק במוסדות גבוהים – אבל תשובה אחת נמצאה. "Hotline Bling" - שהוא בעצם עיבוד ל"Cha Cha" של D.R.A.M (שהוא עצמו מחווה לקלאסיקת הסבנטיז של טימי תומאס, " Why Can't We Live Together") - יצא לגמרי משליטה, בטח משליטתו של דרייק, והפך ללהיט השיכורים הגדול ביותר בהיסטוריה. זאת היתה יריית הפתיחה הרשמית לז'אנר ה"ער/ה?", כשמוזיקאי-על כמו אריקה באדו שאבו ממנו השראה, אדל המשיכה בקו, ג'סטין ביבר קלקל ועדיין לא ברור אם יהיה לזה אי פעם סוף. צלצלו: 1-800-HOTLINEBLING, זה עדיין פעיל.

(שי סגל)

הקו החם של דרייק חורך את ארה"ב

5. Major Lazer & DJ Snake feat. MØ - Lean On

המזל הגדול של דיפלו היה סירובן של ריהאנה וניקי מינאז' לקחת את השיר אליהן, במה שכינה מאוחר יותר כמקרה קלאסי של "מעז יצא מתוק", שהשאיר אותו אצלו בבית. החיבור הלא צפוי בין מייג'ור לייזר, לבין דיג'יי סנייק והזמרת הדנית מו, הוליד את אחד הקטעים הממכרים של השנה ולא רק בגלל הפזמון ההמנוני, או הסמפול החכם של הווקאל לטובת ההוק (טריק שדיפלו לקח גם לשיר עם סקרילקס וביבר), אלא גם כרגע מכונן שבו התחברו להם יחד בסינרגיה מופלאה EDM, דאנסהול, טראפ ואינדי והוכיחו שמוזיקה באמת יכולה לחבר בין אנשים. תואר השיר המוזרם ביותר בכל הזמנים (550 מליון האזנות בספוטיפיי), נתן לו גם חותמת סופית כשיר שמגדיר דור.

(נוי אלוש)

4. Kendrick Lamar - King Kunta / Alright

זו היתה השנה שבה קנדריק לאמאר התפוצץ לנו בפרצוץ עם הרבה מאוד הייפ – ומה לעשות, כנראה ההייפ הכי מוצדק מזה שנים. לאחרונה גם התחילו המתנגדים לו להשמיע את קולם, ואלו כידוע תורמים להצלחה לא פחות מאשר קהל אוהד. קנדריק הוציא אלבום ראפ אינטלקטואלי בשם "To Pimp a Butterfly" - אלבום שבימים אלו מוכרז באופן תדיר כטוב ביותר לשנת 2015. מדובר במניפסט תיאטרלי שכל רצועה בו היא שיא; מרקחה של ג'אז, Fאנק, ניו-סול, ספוקן וורד וים שחור של מסרים שבקלות אפשר לטבוע בו. הבחירה בין 16 השירים בו היא במקרה הטוב התיימרות (למרות שאובמה למשל בחר ב-"Mortal Man"), ועדיין – שני שירים גדולים, עמוקים, שהאינטרפרטציה המוזיקלית שלהם לא פחות סוחפת מחשבה מהמילולית, שיש בהם יותר מנקודת מבט אחת וזעקה על עוולות שהיא אינה חרישית אלא באמת מטלטלת, שירים מותחים, עמוסים סנטימנטיים, בלתי צפויים וגם (!) ממש קלים לזמזום – הם "King Kunta" ו-"Alright". להכריע ביניהם יהיה קשה יותר מלהכריע סכסוכים בין מדינות, ולכן נפנה עוד קצת מקום לשניים מתוך 16 השירים הטובים ביותר שיצאו השנה.

(שי סגל)

האלבום החדש של קנדריק לאמאר משאיר תחושה שמשהו מונומנטלי קרה

ואהבנו גם את "The Blacker The Berry".

3. Courtney Barnett - Depreston / Pedestrian at Best

האלבום השני של קורטני בארנט הביא לאוסטרלית הכרה בינלאומית כסונגרייטרית הגדולה ביותר שפועלת היום, ואפשר אפילו להעז ולומר כי היא מן המעולות בתחום בחצי היובל האחרון כולו. משוררת אמיתית, שמסוגלת לקחת את המצב האנושי הבסיסי ביותר וליצור ממנו משל חברתי ו/או פילוסופי. היכולת הזו שלה מגיעה לשיאה ב"Depreston", על שם הפלורנטין של מלבורן. על הנייר זה שיר פשוט על סיטאוציה נדלני"ת פשוטה, אבל תחת ידיה הוא מתגלה כיצירה המוזיקלית היפה ביותר שנכתבה עד כה על סוגיית הג'נטריפקציה, וחשוב מזה, כפואמה על הרבה יותר מכך. על אנשים ועל מקומות, על חילופי דירות ועל חילופי דורות. על החיים עצמם ולא רק עליהם. גם על החיים שהיו, ואולי גם על החיים שיהיו. הכל, בסופו של דבר, הוא סיפור. החיים הם שיר.

(אבנר שביט)

1. "תן לי את כל הכסף שלך ואני אעשה קצת אוריגמי מאמי"
2. "החולדות חזרו לתוך הראש שלי, מה פרויד היה אומר?"
3. "אני חושבת שאתה בדיחה אבל אני לא מוצאת אותך מאוד מצחיייייייק"
4. "אני רוצה לשטוף את הראש שלי עם ציאניד טרפנטין"

אלו רק ארבעה ציטוטים מתוך דיונות המחשבות התועות של קורטני בארנט. אם חיפשתם את המוח הכי קדחתני ומרענן, נוירוטי וחד, חרדתי וכיפי כמו ארבעה אקורדים שחוזרים על עצמם – הרי קיבלתם. ב-2015 יצא אחד משירי הרוק הכי טובים בעשור האחרון – קוראים לו "Pedestrian at Best". זה אולד סקול, אבל לא מרגיז. זה דומה להרבה דברים אחרים, אבל אי אפשר לשים על זה את האצבע. בארנט האוסטרלית כותבת על אוננות, על מערכת היחסים עם חברה שלה (גם היא זמרת, ג'ן קלוהר), על ביטול עצמי ועל מחשבות שרצות מהר מדי. היא הופכת את הקדרות למצחיקה ואת המרירות לפשטנית, מנגנת על טלקסטר הפוכה (כי היא שמאלית) ויש לה כוחות-על ביכולת להפוך סופות רגשיות לאבק שצריך לטאטא. בקיצור, היא כל מה שרצינו להיות וכל מה שרצינו לצדנו כל החיים.

(שי סגל)

2. Sufjan Stevens - Fourth Of July

כשמדברים על מוזיקה מטלטלת ושוברת לב, מדברים על האלבום האחרון של סופיאן סטיבנס "Carrie & Lowell" בכלל, ועל השיר הזה מתוכו בפרט. סטיבנס נפרד באלבום הזה מאמו קרי, שנטשה אותו בילדותו אבל ליוותה את חייו כצל – מטאפורי ופיזי, עד למותה, כשהוא לצדה. ב-"4 ביולי", יום העצמאות שלו תרתי משמע, הוא אומר את השלום האחרון ומנסה לקשור את הקצוות שנשארו פרומים, קרי שוכבת לידו על מיטת בית החולים שממנה כבר לא תקום. האם קיבלת מספיק אהבה? היא שואלת אותו, או שמא הוא שואל אותה - בכל פעם אפשר לפרש את זהות המספר בצורה אחרת, והם מחליפים כינויי חיבה שעוצרים את הנשימה: גחלילית, שפירית, נץ, יונה קטנה שלי. השיר עצמו מסתיים בסטיבנס שחוזר על השורה "כולנו הולכים למות", ואם כך, אז לפחות שזה יהיה הפסקול.

(מני אבירם)

האלבום החדש של סופיאן סטיבנס שובר את הלב

ואהבנו גם את "All of Me Wants All of You" ו-"Should Have Known Better".

1. Tame Impala - Let it Happen

ישנה אקסיומה הטוענת ששיר פופ מושלם מורכב משני בתים, שני פזמונים, גשר ופזמון. אקסיומה נוספת היא שאורך ממוצע של שיר פופ הוא שלוש דקות. "Let It Happen" צוחק על האקסיומות האלו ועדיין מצליח להיות שיר פופ מושלם. הוא שיר של להקת רוק שזוהתה כלהקת פסיכדליה אבל מתנהגת כאילו דיסקו תמיד היה ההשפעה העיקרית שלה. הוא שיר שמערבב את כל ההגדרות והז'אנרים הללו ומתיך אותם מחדש.

הוא גם שיר שאורכו 7:50 דקות. נכון, עשו זאת בעבר, אבל הדקות עוברות פחות כשיר ארוך ויותר כסט מסיבתי קצרצר. כמו טריפ פסיכדלי שמשלב את סמי ההזיה של הסיקסטיז עם סמי הרייבים של הניינטיז. ולמרות זאת - שיר פופ מושלם. אולי זו המלודיה היפהפיה שנוגעת-לא-נוגעת ומצליחה לא להמאיס את עצמה, לא במהלך השיר ולא בשמיעה המאתיים שלו. אולי זה הקול הגבוה של קווין פארקר שנשמע כמו מחווה למיליון קולות ששמענו בעבר ויחד עם זאת לא דומה לשום דבר אחר. ואולי זו בכלל העובדה שאנחנו ב-2015 וצריכים לשנות את ההגדרות של מה זה פופ. כשהשיר מתקדם לנקודת האמצע שלו ונכנס למוד רפטטיבי, כזה שגורם למאזין לבדוק אם הטרק קופץ (כמעט כתבתי דיסק), הוא לכאורה עושה מהלך דיסהרמוני שפעם היה שם אותו בצד האוונגרדי ואקספרימנטלי של המפה המוזיקלית; אבל היום הוא מתכתב עם תרבות מוזיקלית שלמה שהרפטטיביות היא אבן יסוד שלה.

טיים אימפלה הוציאו השנה אלבום שלישי מצוין. "Let it Happen" לא סתם מתעלה מעל שאר האלבום, וגם לא על רוב המוזיקה שיצאה השנה, אלא הוא שם סטנדרט גבוה לכל "שיר השנה" באשר הוא.

(ניר גורלי)

לטור המלא שחזה את שיר השנה כבר בחודש מאי.

האזינו ברצף ל-20 הגדולים של שנת 2015

או האזינו לכל מאה שירי המצעד ברצף