נטפליקס ביטלה את הסדרה הזו בגלל הבית הלבן ואנחנו לא שוכחים: דירוג סדרות 2025 ד'

הצביעו לסדרות שהכי אהבתם ב-2025
הסדרות הישראליות הטובות של השנה
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב

דירוג סדרות 2025 של וואלה תרבות:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי

מדרגים: עידו ישעיהו, ניר יהב, אופיר ארצי, נדב מנוחין, עמית סלונים, נעמה רק, בן בירון, שירי ישועה וקרן מינביץ'.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

שם מקורי: Butterfly
גוף שידור: אמזון פריים וידאו

אחד הביטולים המבאסים של השנה, ולא מעט מפני שמותחן האקשן הזה דווקא נחל הצלחה לא רעה. הסדרה ישבה על הגדר עד שאמזון החליטה לחתוך אותה. אפילו כך, למעט הסצנה האחרונה הגם-ככה מיותרת, העונה עומדת בפני עצמה ומאוד שווה את זמנכם.

תשע שנים אחרי שהסוכן החשאי דיוויד ג'ונג התחזה למת וחזר למולדתו דרום קוריאה, הוא מצא את עצמו ניצב פנים אל פנים מול בתו רבקה, אותה עזב כילדה. רבקה היא כיום מתנקשת רבת כישורים בפני עצמה, שעובדת עבור אותם האנשים שאביה עבד עמם. המפגש הלא מתוכנן ביניהם הוציא את שניהם למסע סביב דרום קוריאה שכלל בריחה, נקמה ואקשן בקצב מסחרר.

דניאל דיי קים, שכבש לבבות כג'ין סו קוון ב"אבודים" והמשיך משם לקריירה מרשימה, גילם את דיוויד ג'ונג בתפקיד שכמו נולד בשבילו. הוא שילב את כישורי הפעולה המוכחים שלו עם הרבה חוש הומור - סצנת הפתיחה בקריוקי הייתה מוצלחת במיוחד - לצד יכולות דרמטיות בלתי מבוטלות כאב שמנסה לזכות מחדש באהבתה של בתו. ריינה הרדסטי (המהממת ביופיה) גילמה את רבקה ונראתה גם היא כאילו נולדה לתפקיד: היא ירתה, נלחמה ודקרה באותה אלגנטיות שבה הטיחה באביה משפטים זועמים של נערה מרדנית.

לצד "המתנקשת" המצוינת, נראה היה שסדרות על הורים מתנקשים וילדיהם הפכו למעין טרנד. "פרפר" הצטיינה במיוחד בסצנות שבהן דיוויד ורבקה הצליחו לאוורר את היחסים תוך כדי בריחה וניסיונות חיסול של יריבים מהעבר, והציעה גם דרמת יחסים על אב ובתו וגם אקשן דינמי שלא הוריד את הרגל מהגז לרגע, ולא פעם הזכיר את סרטי ג'ייסון בורן. קשה לחשוב על מחמאה גדולה יותר.

שם מקורי: The Last of Us
גוף שידור: יס, הוט וסלקום טיוי (במקור HBO, ובקרוב ב-HBO מקס ישראל)
במצעד 2023: מקום 4

בניגוד ליצירות דיסטופיות שבהן הגיבורים מנסים להציל את העולם, לבה של "האחרונים מבינינו" נמצא במקומות אחרים. הגישה המינורית הזו שלה, הבחירה ללכת דווקא אל האישי והקטן במקום אל הנשגב והכוללני, הפכה את המשחקים שעליהם מבוססת הסדרה להצלחה גדולה כל כך. אלא שההצלחה של החלק הראשון הביאה איתה אתגר מרתק: איך מוסיפים שכבה נוספת על גבי הנוכחית? התוצאה הייתה בחירה לא שגרתית ואמיצה אפילו יותר: הפרדת הדמויות באופן שיכריח אותן לגלות מי הן לבדן.

הקשר בין אלי (בלה רמזי) לג'ואל (פדרו פסקל) נפרם. היא כעת בת 19 ומרחיקה את עצמה ממנו בכל דרך אפשרית. את החלל שהותיר תופסת דינה (איזבלה מרסד), שזוהרת כאנטיתזה לאלי: מוחצנת ובטוחה בעצמה, מי שמתנהלת ברציונליות על פני האימפולסיביות המתפרצת. הכימיה ביניהן על המסך מאפשרת לחיבור לגדול באופן טבעי ויפה, ופותחת פתח להתבגרות שונה מזו שראינו עד כה.

מהיצמדות לחיים באמצעות אהבה, "האחרונים מבינינו" הפכה את המשוואה חלקית על פיה: מה שהגדיר לא מעט מהגיבורים והנבלים הפעם היה דווקא נקמה בוערת. זאת דרך אמיצה לספר סיפור והיא ראויה לשבחים, גם ברמת הרעיון וגם ברמת הביצוע - ושילובה של אבי (קייטלין דיוור הנפלאה) נעשה בצורה מרתקת.

לצד הכתיבה החכמה, "האחרונים מבינינו" מזכירה פעם אחר פעם שהיא נהנית גם ממעמד של סדרת דגל ברשת שיודעת להפגין עוצמה. הבימוי והצילום מרהיבים ורמת ההפקה מרשימה גם במגוון העצום של מקומות מובחנים והאופן שבו העזובה עיצבה אותם, אבל בעיקר בסצנות קרב רבות משתתפים.

מאז "משחקי הכס" לא נראו סצנות מרשימות כל כך, הן מבחינת היקף ההתרחשויות והן ביכולת של הסדרה לשלוט בהן כך שלא יהפכו לבליל רנדומלי של דמויות שמוטחות זו בזו. היכולת הזו לזהור גם בעוצמה וגם בשקט היא סימפטום של סדרה גדולה. חבל רק שהסיפור נגדע באמצע ומאלץ אותנו לחכות זמן רב לעונה השלישית.

לביקורת המלאה על "האחרונים מבינינו".

שם מקורי: The White Lotus
גוף שידור: יס, הוט וסלקום טיוי (במקור HBO, ובקרוב ב-HBO מקס ישראל)
במצעד 2022: מקום 2

העונה השלישית של "הלוטוס הלבן" עוררה חילוקי דעות בקרב מבקרים וצופים, ובעיני רבים נפלה מקודמותיה. החורים לא נסתמו כדי הצורך, המהלכים הרגישו מוכרים מדי. ובכל זאת, קשה להתווכח עם הכישרון של היוצר מייק ווייט לנסח בשנינות ארסית את מגרעותיהם של בני האדם.

העונה התרחשה בתאילנד, יעד שכמו נוצר בשביל עולם הרעיונות של הסדרה: נופים מרהיבים ותרבות מנומסת על פני השטח, ומתחתיו עולם שלם של תשוקות ודמויות מפוקפקות. הליהוק נפלא גם הפעם, עם גלריה עשירה שכוללת את וולטון גוגינס (פעם שלישית במצעד הזה, אחרי "בלתי מנוצח" מהמקום ה-26 ו"משפחת ג'מסטון" כאן למעלה), ג'ייסון אייזקס, פרקר פוזי, קארי קון ופטריק שוורצנגר, והקאסט מצליח להפוך גם רגעים מוכרים למהנים ומשעשעים.

הכתיבה של ווייט, המסבכת את הגיבורים באופן שמוביל אותם למצבי קיצון, הופכת את הפרקים המתקדמים למרתקים וסוחפים, כולל הליכה עד לקצה במקומות בלתי צפויים. היכולת של "הלוטוס הלבן" להציג את כל גווני הקרינג' האפשריים באינטראקציות אנושיות היא סוג של קסם: בכל פעם שנדמה שראינו הכל, היא מוצאת דרך חדשה לערער את הפסטורליה של גיבוריה.

הבימוי והצילום ממשיכים להפוך גם סצנות פשוטות לחגיגה לעיניים, והפסקול עוכר השלווה יוצר מתח בלתי פוסק ותחושה שבכל רגע משהו אפל עומד להתרחש - גם אם הביקורת החברתית על התהום בין בעלי ההון לאנשים הפשוטים מרגישה הפעם פחות טרייה.

לביקורת המלאה על "הלוטוס הלבן 3".

שם מקורי: The Gilded Age
גוף שידור: יס, הוט וסלקום טיוי (במקור HBO, ובקרוב ב-HBO מקס ישראל)

כמו כותרות הפתיחה שלה, שהתעדכנו מעונה לעונה והרמזו על השינויים התקופתיים המתרחשים בה, גם הדמויות של "העידן המוזהב" לא שקטו על השמרים. על רקע של אותה חגיגת סטים מפוארים, תלבושות נפלאות ופסקול נהדר, העונה השלישית והטובה ביותר של הסדרה עד כה הוכיחה שריבוי האירועים וההתרחשויות לא פגע ביכולת של יוצרי הסדרה להציג גם קווי עלילה מורכבים ומנומקים.

בעיקר בלטו שני הצמדים החשובים ביותר בסדרה: ג'ורג' וברת'ה ראסל בגילומם המצוין של מורגן ספקטור וקארי קון, ואגנס ואיידה ואן ריין בגילומן המצוין לא פחות של כריסטין ברנסקי וסינת'יה ניקסון. שני הצמדים הגיעו לעונה הזאת עם נדוניה שלמה של רגשות, כעסים וטראומות, ושניהם זכו בסופה לשיאים דרמטיים שלימדו על שינוי הסטטוס קוו.

את הכישרון העצום של קון לא צריך להציג - מדהים היה לגלות שוב ושוב איזו זיקית השחקנית הזאת יודעת להיות, ולהמציא את עצמה מחדש בכל דמות. סצנת החתונה של גלדיס, שהציגה את הקונטרסט המושלם בין פאר והדר לבין עצבות וריקנות של כלה שאינה מעוניינת בבן זוגה, הביאה לשיא עצוב את משיכות החבל המתמידות בין רצונה של הצעירה לבין דריסת הרגל המתמדת של אמה בחייה. היכולת לביים סצנה כזאת שהכילה דרמה גדולה מהחיים לצד הקשרים היסטוריים, הדגימה היטב מדוע "העידן המוזהב" היא יותר מאופרת סבון תקופתית, אלא יצירה רבת רבדים.

לביקורת המלאה על "העידן המוזהב".

שם מקורי: The Morning Show
גוף שידור: אפל טיוי

כן, המיקום הזה הפתיע גם אותנו, אבל העונה הרביעית של "תוכנית הבוקר" הייתה מפתיעה בפני עצמה.

אחרי שספגה חיצי ביקורת כבר מעונתה הראשונה ולאחר שטיפלה באירועי הקורונה בעונתה השנייה בדרמטיות שלא נפלה מהסרט "ארמגדון", נדמה שהרבה צופים זנחו את "תוכנית הבוקר" ולא הגיעו עד הלום. חבל, כי זו הייתה העונה העמוקה והמתגמלת ביותר שלה עד כה.

העונה הזו לבדה הספיקה לעסוק בעליית הבינה המלאכותית, מעורבות פוליטית בתקשורת, כשלי תאגידים והשפעתם על הסביבה, תרבות הביטול ולחץ אתי על עיתונאים. את כל זה עשתה "תוכנית הבוקר" באופן קליל למדי - מפתיע בהתחשב בכמה ברצינות הדמויות לוקחות את עצמן. בכך היא כבר לא הזכירה רק את הסדרות של ארון סורקין, אלא גם את הדרך המהירה והחצופה שבה רוברט ומישל קינג נוגעים באקטואליה ב"האישה הטובה" ו"הטובות לקרב".

בזמן שאלכס לוי (ג'ניפר אניסטון) התנהלה כמי שרואה את עצמה כמועמדת פוטנציאלית לנשיאות ארה"ב וצלחה כל משבר בטפלוניות מרשימה, ברדלי ג'קסון (ריס ווית'רספון) פעלה עדיין מתוך אותה נחישות צדקנית של מי שחותרת לפרס פוליצר - וכל קווי העלילה שלה פשוט התעלו על אלה של לוי.

הצטרפותה של מריון קוטיאר כנבלית הוסיפה לסדרה משהו שהיה חסר לה. בעוד כמעט כל הדמויות נראו תמיד עגולות ומורכבות, דמותה ייצגה שחיתות תאגידית במיטבה: פער עצום בין האסתטיקה המוקפדת לבין המעשים האכזריים וחסרי הרחמים שלה. סצנת הסיום, שבה היא רצה בהילוך איטי אחרי האירועים הדרמטיים, היא אחד מרגעי הקתרזיס הכיפיים של השנה.

לביקורת המלאה על "תוכנית הבוקר".

שם מקורי: Boots
גוף שידור: נטפליקס

לפעמים יחסי ציבור מגיעים מהמקום הכי פחות צפוי. דובר הפנטגון קרא לדרמת ההתבגרות הזו "זבל פרוגרסיבי" בעל אג'נדה אידיאולוגית, ומיד אחרי נתוני הצפייה הוכפלו. למרות שלא היו בין שחקניה שמות גדולים במיוחד והיא לא זכתה לקידום אגרסיבי, "על מדים" הפכה לאחת הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס.

הסדרה, המבוססת על ספר הזיכרונות של גרג קופ ווייט, הביאה את סיפורו של קמרון קופ (מיילס הייזר), צעיר הומו שבשנות התשעים מצא את עצמו מתגייס לחיל הנחתים בתקווה לשנות את חייו. קופ, כמו צעירים רבים בגילו, עדיין היה בארון; היחיד שידע עליו היה חברו הטוב ביותר שהזמין אותו להצטרף אליו לנחתים.

סדרות שמגחיכות את הצבא על התנהלותו חסרת ההיגיון והגבריות הרעילה ששולטת בו הן לא דבר חדש. גם לא סדרות התבגרות על צעירים שלומדים לקבל את עצמם למרות השונות שלהם. ובכל זאת, "על מדים" הצליחה להיות מרעננת, כיפית ואפילו מרגשת לעתים. מלבד הייזר, הסדרה כללה תצוגות משחק נהדרות בכל תפקידי המשנה, כולל ורה פרמיגה הנהדרת בתור האם האגוצנטרית והקצת מתעללת.

מוקדם יותר החודש, על אף נתוני הצפייה הנאים והביקורות החיוביות, הודיעה נטפליקס על ביטול "על מדים" אחרי עונה אחת בלבד. צעד שנראה כמו פחדנות וכניעה ללחצים פוליטיים, במיוחד על רקע רצון הפלטפורמה לקבל אישורים רגולטוריים לרכישת וורנר ברוס. ליוצרים אמנם היה תכנון להמשך, אבל העונה הראשונה, שמבוססת כולה על הספר, מסתיימת בצורה שלמה ומספקת.

שם מקורי: Foundation
גוף שידור: אפל טיוי
במצעד 2023: מקום 10

כבר שלוש עונות שסדרת המד"ב שיצר דיוויד ס' גוייר, המבוססת בחופשיות רבה על סדרת הספרים הקאנונית של אייזק אסימוב, עושה דברים שמעטות לפניה הצליחו. בזכות החזון המרשים של גוייר והכיסים העמוקים של אפל, היא לוקחת תוכן כמעט פילוסופי, כזה שבמרכזו מושג מרתיע (מומצא) כמו פסיכו-היסטוריה, והופכת אותו לסדרה סוחפת, רוויית אקשן, מרגשת וקוהרנטית (לרוב).

כל אלה ציפיות בסיסיות שלנו מכל סדרה, אבל כשמדובר ביצירה שמתפרשת על פני מאות שנים, מציגה עשרות דמויות, ביניהן גם ד"ר הארי סלדון (ג'ארד האריס) שמת אבל עדיין ממשיך להתקיים כתודעה, ומחסלת ציוויליזציות שלמות באותה קלילות שבה "משחקי הכס" הציגה עריפות ראשים - ההישג מרשים במיוחד.

למרות שהיא משתבחת מעונה לעונה, נדמה ש"המוסד' נותרת בתוך קהל צופים מצומצם יחסית, ולא מצליחה להביא לאפל טיוי מאסה גדולה של צופים חדשים - ואפילו לא מבקרים ובאזז יוצא דופן. מה שכן, מי שצופה בה לא מתאכזב: זו כבר העונה השנייה ברציפות שהציון שלה ב"רוטן טומייטוז" חצה את 90% הטריות.

האימפריה, שנמצאת בקריסה, מיוצגת על ידי שושלת קליאון במצבה השברירי ביותר: דון (קסיאן בילטון), שרק מתחיל לצאת מהשוקיזם שלו ונפתח לרעיונות חדשים; דיי (לי פייס, שממשיך לתת תצוגת משחק יוצאת דופן), שפורש לחיי הוללות; ודאסק (טרנס מאן), שיודע שימיו ספורים ומתמודד עם פרידה מהעולם - עד כמה שמשוכפלים גנטית בכלל מסוגלים להיפרד.

לצד הדרמה הפוליטית הגדולה שהעונה מציגה - "המוסד השני" שמתעצם בצללים, הקיסרים שמנסים למצוא את דרכם במציאות חדשה ובלתי יציבה, ושלל בעלי אינטרסים שמנסים לנצל פרצות כדי לצבור כוח - היא גם מוסיפה נבל גדול: "הפרד" (פילו אסבאק), בעל כוחות מנטליים חסרי תקדים ותאוות נקם שמקורה בטראומה שרוצה לשלוט בקיסרות ובמוסד גם יחד. על אף שקשה להתווכח עם הטענה שאסבאק משרטט שוב נבל מצועצע-משהו כשם שעשה כיורון גרייג'וי ב"משחקי הכס", הטוויסטים לאורך העונה מפצים גם על כך.

מעל הכול, זו ממשיכה להיות הסדרה של לורה בירן כדמרזל - הרובוטית שפועלת בהיחבא ושסימנה בחשאי את מסלול שושלת קליאון. העונה אנחנו רק מתחילים להבין את עומק ההשפעה שלה ואת העוצמה שמניעה אותה. בזכות התמות שהסדרה חוקרת באמצעות דמרזל והקיסרים המתנוונים, "המוסד" נותרה סדרה למי שלא מחפשים פתרונות זריזים אלא מבקשים טלוויזיה מאתגרת ומגרה שיח.

שם מקורי: Murderbot
גוף שידור: אפל טיוי

זה לא סוד שהזדהות היא אחד הכלים הכי אפקטיביים ביצירת תרבות, והבעיה היא שקשה לייצר הזדהות כשהגיבורים לא אנושיים. מצד שני, קשה זה לא בלתי אפשרי. "רובורצח" מבוססת על סדרת הנובלות הפופולרית של מרתה וולס, שסחפה בסערה את קהילת הקוראים וזיכתה את וולס בפרסי הוגו ונבולה. סוד הקסם הוא שמדובר בפנטזיה שהיא גם קומדיה וגם פרספקטיבה חכמה על בני אדם ממקור חיצוני.

העלילה מתמקדת באנדרואיד אבטחה (אלכסנדר סקארסגארד) שפרץ את הקוד של עצמו והפך לבעל רצון חופשי, אך בחר להנמיך פרופיל. הוא בסך הכל רצה שיעזבו אותו לצפות באופרות סבון טראשיות ויניחו לו לנפשו. הגישה הכל כך מוכרת הזאת של רצון לסיים את יום העבודה עם מינימום של סמול טוק כדי לרבוץ על הספה מול אסקפיזם זול, באה לידי ביטוי באופן מושלם.

התסריטאים כריס ופול וייץ יצרו פרקים קצרים שבונים קשרים מרשימים וחכמים בין הגיבור הראשי לדמויות המשניות. המשחק הנהדר של סקארסגארד הפיח באנדרואיד יסודות של מבוכה אנושית, במיוחד הניסיון הכמעט נצחי לא לפגוש מבטים של אחרים.

על אף היעדר החשק של הגיבור, ועל אף שסיפרה סיפור שבשלבים לא מעטים נראה די טיפשי, "מרדרבוט" בכל זאת הייתה חכמה ובהקה מאהבת אדם - הישג ממש לא מובן מאליו. שילוב מוצלח של כתיבה שנונה ואינטליגנטית עם משחק שהופך אותה לחוויה אנושית רלוונטית, בדיוק לעידן שבו האנושות הופכת מערכות יחסים עם AI לעניין ממשי.

לביקורת המלאה על "מרדרבוט".

שם מקורי: Dying for Sex
גוף שידור: דיסני פלוס

לרגע קט, כשהמיני-סדרה הזו הגיעה באפריל, אי אפשר היה להימלט מהבאזז עליה. חודשים אחרי כן נדמה שהוא שכך משמעותית, ובכל זאת כדאי לזכור את הדרמה הקומית הזו, שהגיעה עם ציפיות גבוהות ועמדה בהן בגבורה.

קאסט כוכבים כלל את זוכות האוסקר מישל וויליאמס וסיסי ספייסק, לצד ג'ני סלייט שגנבה את ההצגה וג'יי דופלאס. וויליאמס גילמה את מולי, אישה בשנות הארבעים, מחלימה מסרטן השד ונשואה לסופר מרוכז בעצמו. כשהיא מגלה שהסרטן חזר באופן חשוך מרפא, היא מחליטה לנצל את הזמן שנותר לה כדי להגשים את עצמה מינית. מולי עוזבת את בעלה ויוצאת למסע רווי ריגושים לצד חברתה הטובה והנוירוטית ניקי (סלייט).

יש משהו מטעה ב"מתה לסקס", שיצרו קים רוזנשטוק ואליזבת מריוות'ר ("הבחורה החדשה"): היא מתחילה כסדרה על שחרור מיני של נשים, אך מתגלה במהרה כסדרה על גיבורה שמתמודדת עם פרידה מהחיים, לא רחוק מגיבורים כמו וולטר ווייט ב"שובר שורות" או קאת'י ג'יימיסון ב"מזל סרטן".

מי שהגיע אליה בשביל הסקס כנראה התאכזב, אבל בשמונה פרקים בלבד הסדרה מצליחה להעביר את הצופים בין צחוק מתגלגל לבכי מטלטל ולבנות דמויות מרגשות, פגומות ומלאות בהומור עצמי.

שם מקורי: Your Friends & Neighbors
גוף שידור: אפל טיוי

ג'ון האם הוא דון דרייפר, לטוב ולרע. הדרמה של אפל טיוי בכיכובו משחקת בצורה מכוונת עם הזיהוי הזה, ולוקחת את הציפיות שלנו שוב ושוב למקום אחר. האם מגלם את קופ, מנהל קרן גידור מצליח שחשב שהצליח "לנצח" את החיים: בית חלומות, חברות בקאנטרי קלאב יוקרתי ומשפחה פוטוגנית. כל אלה נעלמים במהירות אחרי שהוא תופס את אשתו בוגדת בו עם חברו הטוב, ובמקביל מפוטר מהעבודה באופן שהופך אותו לבלתי שכיר. בניסיון לשרוד, קופ מתחיל לגנוב מבתי שכניו וחבריו העשירים, והנבירה שם מובילה גם לגילויים מרעישים על בגידות, מעילות וסודות.

מאחורי הסדרה עומד ג'ונתן טרופר, יוצר "באנשי" האדירה. הסטייל והדיאלוגים שלו עולים כאן כמה רמות, אבל הפשטות נותרת בעינה, בקטע טוב. ניכר שהאם נהנה מההפוך על הפוך, והמשחק שלו רב-שכבתי: קורץ למי שמזהה את המניירות של דון דרייפר, אבל מבדר בפני עצמו גם עבור מי שמעולם לא צפה ב"מד מן". הכימיה הנהדרת שלו עם אמנדה פיט מאפשרת להבין את כל מה שהוא מתגעגע אליו.

גם הצוות המסייע נהדר: הון לי ("באנשי") נפלא כרגיל, ואוליביה מאן מספקת תמונת מראה לגיבור כנבגדת המחפשת זוגיות בריאה. התוצאה היא סדרה שנעה בין קומדיה שחורה לדרמת פשע קלילה, מתענגת על הבתים המפוארים והמסיבות המפונפנות ולא פחות על כל מה שחלול בהם. אמנם העונה קצת מאבדת מעוקצה ככל שהיא מתקדמת, אבל אפילו כך היא מותחת ומשעשעת.

לביקורת המלאה על "החברים והשכנים שלך".