בדיוק כשחשבנו שתעשיית הטלוויזיה סיימה את ההתארגנות שלה מחדש אחרי הזעזועים של השנים האחרונות, הגיעו חדשות מרעישות על עתידה: בתחילת דצמבר הודיעה נטפליקס על רכישת וורנר ברדרס תמורת 82.7 מיליארד דולר - עסקה שמאחדת את ענקית הסטרימינג עם האולפן המפואר בן המאה ועם מותג HBO האגדי. ההשלכות יורגשו רק בשנה הבאה, בהנחה שהעסקה תאושר על ידי הרגולטורים (ושפרמאונט לא תבצע מחטף), אך כבר עכשיו ברור שמפת הטלוויזיה העולמית הולכת להתהפך שוב.
אחד החששות הגדולים של היוצרים הוא שגופי השידור יזמינו פחות סדרות וסרטים. ב-2025 מספר הסדרות המוזמנות עדיין עומד על כ-75% מהשיא ההיסטורי של תקופת השיא הטלוויזיה ב-2022, אך הצמצום ניכר בעיקר ביצירות מקור: אלה שזקוקות לאמון ולאומץ מאחוריהן כדי לייצר יש מאין, הופכות לזן נדיר.
גם סדרות שסמכנו עליהן הציגו השנה מרכולת יחסית חלשה. "הלוטוס הלבן", "סוסים איטיים" ו"ניתוק", למשל, הן אמנם עדיין הן עדיין מהטובות בטלוויזיה, אך גם סיפקו עונות חדשות שנפלו מקודמותיהן.
אולם כמו תמיד, גם מתוך החששות הגיעו כמה נקודות אור בוהקות. בדומה ל"אייל קטן" מהשנה שעברה, גם השנה הגיעה לנטפליקס מיני-סדרה בריטית בלי שום שיווק מוקדם, הפכה לתופעה עולמית ושברה שיאי צפייה בנטפליקס ודיונים ציבוריים. בעידן של התקרנפות והתערבויות פוליטיות בוטות מאי פעם, סדרת אנימציה ותיקה עדיין הטיחה את האמת בפני השלטון. והייתה גם סדרת אנימציה חדשה, הפעם של יוצר "בוג'ק הורסמן", סדרת העשור הקודם שלנו, שהוכיחה שוב כי מדובר ביוצר מחונן ורגיש.
במילים אחרות, גם השנה מצאנו חמישים סדרות שאהבנו לדבר, לכתוב ולהתווכח עליהן. כתמיד, הרשימה שלפניכם מייצגת את טעמנו האישי, ומשקללת את חשיבותה לתפיסתנו ואת המקום שלה בסיפור של השנה כולה. לאורך חמשת הימים הקרובים, נחשוף בפניכם בכל יום עשר סדרות עד שנגיע לעשר הטובות מכולן בחלק האחרון של המצעד. היא כוללת כמה מהגדולות והבולטות בה, וגם כאלה שללא ספק עברו מתחת לרדאר.
לצד הקריאה, אתם מוזמנים למסורת השנתית של סקר הסדרות השנתי בקבוצת הפייסבוק של וואלה תרבות, שם תוכלו להצביע לסדרות הקרובות לליבכם, להגיב ולשכנע אחרים.
מדרגים: עידו ישעיהו, ניר יהב, אופיר ארצי, נדב מנוחין, עמית סלונים, נעמה רק, בן בירון, שירי ישועה וקרן מינביץ'.
הסדרות הישראליות הטובות של השנה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
50. פרדייז
שם מקורי: Paradise
גוף שידור: דיסני פלוס (במקור הולו)
בתחילת דרמת האקשן הקונספירטיבית "פרדייז", הנשיא (ג'יימס מרסדן, "ווסטוורלד") נמצא ירוי ומת על רצפת חדר השינה שלו. מכאן מתחילה שרשרת בלתי נגמרת של טוויסטים ופניות חדות שאמורות להשאיר אתכם במתח עד הפרק הבא - ועושות את זה לא רע.
מי שנושא את הסדרה על כתפיו החסונות (מאוד) הוא סטרלינג ק' בראון, ומגלם את ראש מערך האבטחה של הנשיא, שגם היה זה שמצא את גופתו והופך במהרה לחשוד במעשה.
קשה לכתוב על "פרדייז" בלי להיכנס לספוילרים, אבל אפשר להסתפק בלומר שהיא מעין שדרוג לסדרות כמו "אין מוצא", "בתוך הבועה" או "מניפסט". העלילה אפופת מסתורין, כל פרק חושף טוויסט חדש שאמור לשנות את כל מה שחשבתם עד עכשיו, וכסדרת מתח היא עובדת היטב.
מה שמשדרג את הסדרה אפילו יותר הוא הפרק השביעי, אחד לפני האחרון לעונה, החושף מה באמת קרה שהוביל לכל מה שראינו עד כה. הפרק הזה לבדו הוא יצירה מרהיבה, מרתקת, עשויה לעילא, מורטת עצבים ושוברת לב - אחד הפרקים הטובים ביותר של השנה בכל סדרה שהיא.
לביקורת המלאה על "פרדייז".
49. דקסטר: ההתחלה + דקסטר: התחייה
שמות מקוריים: Dexter: Original Sin + Dexter: Resurrection
גוף שידור: יס (במקור פרמאונט פלוס)
ההצלחה הגדולה של "דם חדש", סדרת ההמשך של "דקסטר" מ-2022, עוררה כמובן את החשק של אנשי פרמאונט להמשיך לנצל את הפרה החולבת. חזרתו אל המושכות של קלייד פיליפס, יוצר הסדרה המקורית, הצליח להשיב גם את הסדרה עצמה לימיה היצירתיים הטובים (קרי: עונות 1-4 של המקור). על כן הוחלט ליצור המשך ל"דם חדש" שחוזר לעקוב אחר דקסטר ("התחייה"), וכן סדרת פריקוול ("ההתחלה") החוזרת אל ימיו הראשונים במשטרת מיאמי של הרוצח הסדרתי האהוב, עם שורה של ליהוקים חדשים וצעירים המאיישים את תפקידי הדמויות הישנות והמוכרות.
ב"התחייה" עקבנו אחרי דקסטר שמגיע לניו יורק בחיפוש אחר בנו. שם הוא נקלע במקרה אל מעין מועדון של רוצחים סדרתיים, בהנהגת טיפוס עשיר כקורח המציג חזית של פילנתרופ (פיטר דינקלייג', "משחקי הכס"). בתוך כך, עמיתו לשעבר של דקס, אנג'ל בטיסטה, מנסה להתחקות על עקבותיו וללכוד אותו.
"ההתחלה" הציגה לנו את דקסטר, דברה והארי הצעירים (את האב גילם כריסטיאן סלייטר). דקסטר אך זה סיים את לימודיו באוניברסיטת מיאמי ועדיין לא ביצע את הרצח הראשון שלו. הוא מתחיל להתמחות במז"פ במטה המשטרה, המקום שבו עובד אביו, תחת פיקוחה של ראש המז"פ (שרה מישל גלר, לנצח "באפי") ומפקד מחלק הרצח (פטריק דמפסי, "האנטומיה של גריי"). מייקל סי הול אמנם לא שיחק בה, אבל קריין את ההתרחשויות כמו שהוא אוהב.
שתי הסדרות החדשות לא עשו את המספרים שבפרמאונט קיוו להם. ועם זאת, שתיהן סיפקו בידור מותח, אינטנסיבי, מופרך להפליא, עמוס בטוויסטים ומהנה מאוד ממש כמו בימי קדם. נאמנוֹת למקור, בשני המקרים דקסטר מצא את עצמו גם מנסה ללכוד וגם משתדל לא להילכד, ובשני המקרים בסיוע של אחד מהקרובים לו ביותר - אביו ובנו. ויותר מכך, בסיוע של צירופי מקרים שמשרתים אותו שוב ושוב. חוקי הפורמט.
"התחייה" תשוב לעונה שנייה, אך "ההתחלה" בוטלה אחרי עונה אחת בלבד. חבל שכך, כי במובנים רבים היא מהנה יותר מסדרת ההמשך, ועל אף שהיא מורכבת כולה מפרצופים חדשים, היה נחמד מאוד לראות שוב את אותן דמויות ואותם מהלכים עלילתיים על רקע אותו נוף שמשי.
48. מחלקה קיו
שם מקורי: Department Q
גוף שידור: נטפליקס
קשה לא לחשוב על "סוסים איטיים" כשצופים ב"מחלקה קיו", המבוססת על סדרת ספרי הפשע הדנית של יוסי אדלר אולסון. גם כאן מחלקת בלשים כושלים, גם כאן מתחם נטוש בקומה התחתונה של תחנת משטרה. אלא שבידיו של סקוט פרנק, יוצר "גמביט המלכה" ו"חסרי אלוהים", הסדרה הופכת ליצירה שבה המטען הרגשי מוביל על חשבון המתח והציניות.
במוקד עומד קארל מורק (מת'יו גוד), בלש שחצן ומבריק שניצל מתקרית ירי בעוד שותפו הפך משותק. רגשות האשם הובילו להעברתו למחלקה חדשה, שם מצטרפים אליו פליט סורי בעל תושיה (אלכסיי מנלוב) ובלשית הסובלת מפוסט טראומה (ליה ביירן). יחד הם פותחים מחדש חקירה להיעלמותה של פרקליטה מצטיינת (קלואי פירי).
כמעט כל דמות סוחבת מטען כבד של טראומות, פחדים וכישלונות, אך פרנק עובד בצורה מתודית להפוך אותן לחלק מהסיפור הגדול. החקירה הכפולה, מבפנים ומבחוץ, יוצרת תחושה של חקירה מתסכלת לעיתים, כמו ב"זודיאק". המשחק של הקאסט נפלא, עם גוד ופירי הבולטים במיוחד. למרות האיטיות, היד הבוטחת של פרנק על ההגה מצליחה לקשור מספר רב של דמויות ועלילות משנה, ולהביא את המכלול לשיא ברגעי הסיום.
לביקורת המלאה על "מחלקה קיו".
47. מובלנד
שם מקורי: Mobland
גוף שידור: יס, הוט וסלקום טיוי (במקור פרמאונט פלוס)
"מובלנד" נולדה בכלל כרעיון לספין-אוף שלא התממש לסדרה "ריי דונובן", ולפחות על סמך העונה הראשונה שלה אפשר לומר שהיא עולה עליה בכל פרמטר. בהתאם, דרמת הפשע האלימה-אך-משעשעת שיצר רונאן בנט ("התן", "טופ בוי"), בהפקת גאי ריצ'י ובכיכובם של שמות הוליוודיים מהשורה הראשונה - הלן מירן, פירס ברוסנן וטום הארדי - הפכה להצלחה נאה ומדוברת.
במרכז הסדרה עומדת משפחת הריגן, ששומרת על כוחה באמצעות זרועות פשיעה שמגיעות לכל תחום, ונקלעת לעימות עם משפחה יריבה. בראש המשפחה עומד קונרד הריגן (ברוסנן), איש אכזרי וקר-רוח עם גינוני אצולה - לפחות עד שהגינס עולה לו לראש. הוא נשוי למייב (מירן), שנראית תחילה כצד המאוזן בזוגיות, אך מתברר שעולמה הפנימי אפל ואכזרי אפילו מזה של בעלה, והיא לא מהססת לתמרן אותו בהתאם לרצונותיה באמצעות מניפולציות מחוכמות.
כשמשפחת הריגן מחליטה להיכנס לשוק הפורח של סחר הפנטניל, היא פונה לעזרתו של הפיקסר שלה - הארי דה סוזה (הארדי). הארי משמש עבורם גם כזרוע המבצעת חסרת הרחמים - כפי שניתן לראות כבר בסצנת הפתיחה המצוינת - אך גם כקול של היגיון ומוסר בעולם שבו רק הכוח מדבר.
"מובלנד" ממוקמת איפשהו על הקו שבין עבריינים מיוסרים ופלספנים נוסח טוני סופרנו לבין עלילות סבוניות שהיו משתלבות מצוין גם ב"עקרות בית נואשות". גם אם קשה לומר שהיא מקורית, הסדרה עובדת נהדר בזכות תצוגות משחק פנטסטיות של כל הקאסט. מלבד הארדי, מירן וברוסנן, שווה לציין גם את פאדי קונסידיין המצוין (וייסריז מ"בית הדרקון") שנותן הופעה מרשימה כבנו השאפתן של קונרד. איזה כיף שתהיה עונה נוספת.
46. דברים מוזרים
שם מקורי: Stranger Things
גוף שידור: נטפליקס
רק ביום שישי הקרוב יגיעו פרקים נוספים בעונה החותמת של "דברים מוזרים", והפרק האחרון יעלה ביום הראשון של 2026, כך שסביר להניח שעוד נפגוש בה גם בסיכום השנה הבאה. ולמרות ההתרשמות החלקית, ארבעת הפרקים הראשונים, שהגיעו אחרי שלוש שנים וחצי ארוכות, פשוט הזכירו לנו למה אנחנו אוהבים את הסדרה הזו.
בזמן שהעולם שלנו הוא זה שהתהפך כמה וכמה פעמים, נהיה ברור עוד יותר שדווקא הסיוט של הוקינס הוא כמעט טלוויזיה מנחמת: מפחידה אבל גם מצחיקה, מותחת אבל תמיד הטובים מצילים את המצב, מערבבת אקשן, נוסטלגיה, הומור, מדע בדיוני בסיסי והרבה אנושיות לתרכובת שאף אחד אחר לא יכול לעשות כמוה.
החלק הראשון, על כל פיתוליו הרבים, לא כלל רגעים באמת בלתי נשכחים, רגילים או מוזיקליים, כמו הסצינה הנפלאה ההיא של מקס עם קייט בוש בעונה שעברה - אלה נשמרים בוודאי למערכות הבאות של העונה. יותר מסאגת מדע בדיוני, "דברים מוזרים" הזכירה שהיא למעשה סדרה על דיכאון, חרדה והתמודדות של ילדים ונוער עם הכאבים בנפש. אלה הפצעים שעליהם האפלה יכולה להשתלט, זה המצע שעליו משגשג הרוע.
על אלה היא מפצה באמצעות הרבה מאוד כיף והומור. העונה הזאת חוגגת ללא בושה רגעי נוסטלגיה מתקתקים לרדיו המקומי, לטייפים ולאופנה של סוף האייטיז, וחשוב יותר: היא פשוט עובדת בלי הפסקה בשביל המעריצים. זה אומר שיש אינטראקציות בדיוק מהסוג שהיינו מצפים, למשל בין סטיב ודסטין, שיחות שהיינו רוצים לראות, כנזכר לעיל, בדיחות בשפע - וגם שהקלאסיקה של קייט בוש חוזרת לעוד כמה סיבובי ניצחון.
לביקורת המלאה על "דברים מוזרים".
45. היונים השחורות
שם מקורי: Black Doves
גוף שידור: נטפליקס
"היונים השחורות" (שאמורה להיות "יונים שחורות", ומעצבן שנוספו לה ה"א ידיעה מיותרות) לא באמת מתעלה במתחמי הז'אנר שלה, דרמת ריגול. גם בה יש קנוניות, סודות, אנשים עם מבטים קפואים. אבל הסדרה של נטפליקס מצליחה לקחת את כל מה שעובד בז'אנר, ללוש אותו ולהפוך אותו לבידור שנון ולפעמים גם נהדר.
קירה נייטלי מגלמת את אשתו של שר בפרלמנט הבריטי שמנהלת חיים כפולים - היא בעצם מרגלת מטעם גוף מסתורי בשם "יונים שחורות", וכל יחסיה עם בעלה מושתתים על השקר הזה.
בן ווישו, שמככב לצדה כעמיתה לארגון, נפלא כמו תמיד. דמותו כמתנקש שחוק שנאלץ לעשות דברים איומים בעברו ונאבק גם היום עם המוסר שלו, מספקת מורכבות מתבקשת. אלה נקודות מוצא מסקרנות בפני עצמן, אבל במהירות מתברר שהן אפילו לא הדבר הכי מוצלח בסדרה.
את ההצגה גונבות שתי מתנקשות צעירות ורצחניות (אלה לילי היילנד וגבריאל קריבי), שללא ספק מתעלות את וילאנל מ"להרוג את איב". השתיים מזריקות אנרגיה של סרט שודים פרוע לתוך כל סצנה שהן נכנסות אליה. הן מצחיקות, סוררות וקטלניות, הנוכחות שלהן מספקת תועפות של כיף, והשילוב בינן לבין ווישו מספק את אחת הדינמיקות הכי כיפיות שנחזו השנה בטלוויזיה.
44. הנוסע השמיני: כדור הארץ
שם מקורי: Alien: Earth
גוף שידור: דיסני פלוס (במקור FX)
לנואה האולי כבר יש ניסיון בעיבוד של יצירת מופת קולנועית אל המסך הקטן בדרכים מעניינות ואפילו מדהימות. הוא עשה את זה עם "פארגו" בעבר, ועכשיו עושה זאת שוב עם עיבוד לאחד מסרטי המדע הבדיוני הגדולים אי פעם. אבל כמו במקרה הקודם, גם הפעם האולי לוקח הכל אל כיוונים חדשים לחלוטין. כמשתמע משם הסדרה, לראשונה מגיע החייזר הרירי אל כדור הארץ, אך זה רק חלק קטן מהאפיק - האולי מעוניין להתכתב עם החומרים שקיבל ולהרחיב אותם, בהחלט לא לצלם אותם מחדש ותו לא.
הסדרה שוזרת שני קווי עלילה: חללית דמויית "נוסטרמו" המתרסקת בכדור הארץ של 2120, ואי מקסים שבו התאגיד פרודיג'י מבצע ניסוי פורץ דרך - השתלת תודעה של ילדים גוססים בגופים סינתטיים. במרכז עומדת וונדי (סידני צ'נדלר), "ילדה נצחית" בגוף של אישה צעירה, תודעה ילדית הנאבקת להציל את אחיה מהחללית מלאת השרצים. לצידה הגאון הצעיר והאקצנטרי בוי קאבליר (סמואל בלנקין), שחיבתו המטרידה ל"פיטר פן" מובילה אותו לקרוא לאי שלו על שם ארץ לעולם לא, ולנסייניו הוא קורא על שם דמויות מהסיפור על הילד שמסרב לגדול.
האולי מצליח לעשות את מה שרידלי סקוט לא הצליח עם "פרומיתאוס" - להציג עולם עשיר ועמוק, לדבר פילוסופיה בלי לבלבל במוח ולחבר את כל זה לסוגיות שמעסיקות אותנו עכשיו. הסדרה מעלה שאלות על אנושיות מול חייזריות, על היברידיות בין ילדות לבגרות, ועל מיקום האנושות על הספקטרום שבין בעל חיים לרובוט. הסייבורג מורו (באבו סיזיי) הוא חתיכה נוספת בפאזל - רובוט למחצה "עם החלקים הכי גרועים של בן אדם", תעלומה פסיכולוגית שהסדרה הולכת וחושפת מפרק לפרק.
חידוש נוסף הם זנים חדשים ומגעילים של יצורים שגרמו לנו לרצות לשים את הטלוויזיה בפריזר. המסקרן שבהם הוא תפלץ קטן המורכב מעין גדולה וזרועות דמויות תמנון, שמתגלה כחכם וממזרי למדי. לעומתם, המפלצת המפוארת שכולם מכירים ואוהבים נראית הרבה פחות מאיימת - האולי מעלה שאלות גם על טיבו של היצור שהתרגלנו לראות בתור "החיה" האולטימטיבית. האם הוא יכול להיות גם משהו אחר? יצור עם רגשות ועומק?
הקצב האיטי, הדבק ברוחו של הסרט המקורי, יכול קצת לייגע, אבל זה חיסרון קטן אל מול היתרונות הרבים שביצירה הייחודית והיפהפיה הזו.
לביקורת המלאה על "הנוסע השמיני: כדור הארץ".
43. סאות' פארק
שם מקורי: South Park
גוף שידור: פרמאונט פלוס (לא זמינה בישראל)
למרבה הצער קומדיית האנימציה הנשכנית כבר לא משודרת בישראל, אבל אי אפשר להתעלם מהגלים שהיא היכתה השנה. ביולי האחרון עלה לאוויר הפרק הראשון של סאות' פארק מאז מרץ 2023. היו בין לבין כל מיני פרקי ספיישל ארוכים, אך עברו יותר משנתיים מאז שפארקר וסטון חזרו לעשות את מה שהם הכי טובים בו: להגיב בזמן אמת בפרקים של 22 דקות למה שקורה בעולם, באמצעות ארבעה ילדים בכיתה ה'. זה נגמר בהודעת נזיפה רשמית של הבית הלבן: "סאות' פארק לא רלוונטית כבר יותר מ-20 שנה, והיא בקושי שורדת". הודעה אירונית לאור העובדה שיוצרי הסדרה חתמו על חוזה סטרימינג חדש בשווי 1.5 מיליארד דולר עם פרמאונט.
עשרת הפרקים ששודרו מאז (שחולקו משום מה לשתי עונות נפרדות של חמישה פרקים ללא הסבר) אמנם לא היו הטובים או המצחיקים בתולדות הסדרה, אך כן היו הכי פוליטיים והכי קיצוניים בלעג אישי ללא סאבטקסט. וזה לא ש"סאות' פארק" הייתה ידועה בהומור המעודן שלה לפני, כן? אבל נראה שהעונה הם לקחו את כל העסק צעד אחד קדימה. זה התחיל עם סרטון AI מטורף שהציג את דונלד טראמפ בעירום מלא, כולל מיקרו-פין מחייך - ואיכשהו משם רק הידרדר - וזה כיף לא נורמלי.
ארה"ב עוברת תקופה מאתגרת מבחינת חופש הדיבור, דבר שניכר לא מעט בהוליווד. נשיא ארה"ב גורם לכאורה לתכנית לייט נייט להיעלם מהמסך, ומוציא הודעה רשמית שרוב ריינר נרצח בגלל שסבל מ"תסמונת טירוף טראמפ". בתוך הקיום הבאמת מטורף הזה, עצם העובדה שמדי שבוע "סאות' פארק" מעלה פרק חדש שבו היא מציגה את טראמפ כבן זוגו של השטן (!) שהכניס אותו להיריון (!!) ומנסה לגרום לו להפיל את התינוק בעזרתו של סגן הנשיא (!!!) כל זה בזמן שהוא בוגד בשטן עם ג'יי די ואנס (!!!!) זה באמת משהו שאי אפשר לקחת כמובן מאליו. אה, והיה גם את הפרק שהאמא הכלבה של קייל טסה לירושלים כדי לנזוף בביבי שבגללו קשה להיות יהודי. רק על זה מגיע לטריי ומאט את פרס ישראל.
מוחמד עושה קסמים וקניה ווסט מנשק דגים: מצעד הפרובוקציות של "סאות' פארק".
42. המורה לאנגלית
שם מקורי: English Teacher
גוף שידור: דיסני פלוס (במקור FX)
במצעד 2024: מקום 9
נדיר למצוא במצעדים כאלה סדרה שהדמות הראשית שלה היא הדבר הכי פחות מעניין בה, אבל כזו היא "המורה לאנגלית". אוון מרקז, הדמות שיצר לעצמו בריאן ג'ורדן אלוורז, אמור כנראה לשמש בתור המרכז השפוי והרציונלי שסביבו מתרחש טירוף של בית ספר תיכון בשנת 2025 - אירוע שבו לא ברור מי יותר קלולס, המורה או התלמיד. אבל הטירוף הזה כה חד, שנון ומוצלח הרבה יותר מכל המטען הרגשי שמרקז אמור להביא למסך.
ברגעים הכי טובים של "המורה לאנגלית" היא לועגת לכל התלמידים שבה וחובטת בהם בלי רחמים. היא מגחיכה את דור ה-Z לכדי גוש אחד גדול של נונסנס, ומשתמשת בו גם כדי לקונן על מצבה הנוכחי והעתידי של אמריקה באופן שמצליח להסוות כל ריח דידקטי, אבל בעיקר פשוט כדי להצחיק.
התלמידה שמתפתה להתגייס לצבא ולהישלח לכוויית רק כדי לעלות מוקדם יותר למטוסים, התלמידים שממציאים כנופיית אזיקונים כדי לגרום למורים לחשוב שהם מאיימים, התלמידה שההקלות שלה במבחנים כוללות שטיח והפסקת ריקודים, והתלמידים שמעלים מחזמר על קשיי אגירת נייר הטואלט בתקופת הקורונה - כולם חלק מאותו דור הזוי ותלוש שאלוורז מתעב ומעריץ כאחד.
כל הסדרה שלו, למען האמת, בנויה על ניגודים שמנסים לעבוד ביחד, על דעות מוצקות שנאלצות להתגמש ועל פרוגרסיביות שנאלצת להתקיים לצד שמרנות והכול כדי ליצור משהו טוב יותר. להיטי שנות ה-80 ששזורים לכל אורך פסקול הסדרה רק מחדדים את העובדה שלשם כך היא נועדה: לעורר געגועים חזקים לעבר אך בו בזמן לנסות לא לוותר על העתיד. עתיד שלמרבה הצער לא יכלול עונה שלישית, על רקע טענות של תקיפה מינית נגד אלוורז.
41. לודוויג
שם מקורי: Ludwig
גוף שידור: יס (במקור BBC)
זה לא חדש שהצופים בישראל אוהבים סדרות פשע וחקירות א-לה "חוק וסדר", וגם תת הז'אנר הקרוי "פשע נעים" (ניסיון לתרגם לעברית "קוזי מיסטרי", זרמו איתנו) תפס כאן אחיזה עם סדרות כמו "רק רוצחים בבניין". נדמה שהשנה הייתה עליית מדרגה בחזית הזו. לא פלא, לעם ישראל דרושה נעימות.
הדרמה הבלשית הקומית "לודוויג", שהפכה ללהיט ענק בבריטניה ב-2024, הגיעה ארצה השנה ולא ממש זכתה לאותו הד כמו במולדתה. חבל שכך, כי באמת שמדובר באחד המקסימות בז'אנר.
הקומיקאי האדיר דיוויד מיטשל ("פיפ שואו") מגלם את הגיבור, ג'ון 'לודוויג' טיילור, מחבר תשבצים שמתמודד עם היעלמותו של אחיו התאום הזהה, הבלש ג'יימס טיילור. ג'ון, שחי חיים שקטים ומבודדים, נאלץ להתחזות לאחיו, מפקד צוות חקירות פליליות בעיר קיימברידג', בניסיון להבין לאן הוא נעלם. בעודו מנסה להתחקות אחר עקבותיו של ג'יימס, ג'ון מוצא את עצמו מתמודד עם חידות ומסתורין במציאות שונה מאוד מחייו הרגועים. לצדו של מיטשל מככבת אנה מקסוול מרטין ("בשירות החוק") בתפקיד לוסי, אשתו של ג'יימס וגיסתו של ג'ון.
במבט ראשון "לודוויג" נראית כמו עוד סדרה בלשית בריטית מן השורה, אבל האופן שבו היא משלבת בין מרכיביה יוצר משהו חכם, מצחיק וחמים. ישנה הקשת העלילתית: ג'ון שמנסה להבין מדוע ולאן אחיו נעלם, בעזרת לוסי (מקסוול מרטין גונבת לא פעם את ההצגה). ישנו הסיפור השבועי: נאמנה למשלח ידו של גיבורה, כמו גם לקסם האינטלקטואלי המוכר של מיטשל, כל פרק של "לודוויג", בנוי כמעין סוג אחר של חידה. וישנו האלמנט שאחראי על רוב הקומדיה, וגם על הלב, של הסדרה: עד כמה ג'ון המופנם נראה ומרגיש כמו דג מחוץ למים, אבל מתחזה לאחיו בעל כורחו כדי להטעות את מי שצריך לטעות.
"לודוויג" אמנם לא ממציאה מחדש שום גלגל, אבל כך גם כוס קקאו ביד על הכורסה מול הטלוויזיה, וזו פחות או יותר המקבילה שלה.