חיים את החלום: אלה 20 השירים שעשו לנו את תשפ"ב

כמעט נכנסו: "גיליתי מחדש" של שולי רנד ועמיר בניון, "לבה" של קורס ביסמוט, "בסוף זה הלחן" של חנן בן ארי, "מפרק את זה" של קובארי, "זה לא בא בקלות" של שלמה ארצי.

אחד הסינגלים הכי טובים של נינט טייב מאז ומעולם, בסיוע החברים גלעד כהנא ודודו טסה, הוא בו בזמן שיר על מסיבה ועל מה שמונע מאיתנו להצטרף אליה. גם לנו כבר בא להזיז קצת ידיים וטיפה רגליים.

ב-2022, אלון עדר הוא מזמן לא הבטחה: הוא אחד היוצרים המוערכים, האהודים והפוריים שיש בנמצא, והוא מקפיד לספק קבלות בדמות פזמונים מעולים בעיבודים עשירים והרמוניים. הקלף המנצח של "כן כן כן כן!", אלבומו האחרון, הוא "בתנועה במבט" עם הטקסט הארספואטי והמקהלה המרגשת שמאחוריו.

סליזי, טיפשי, שטחי - תגידו מה שתגידו עליו, אבל "דובשנייה" הוא שיר שנתקע בראש מהאזנה ראשונה, בלי שום כוונה לצאת משם. הוא גולת הכותרת בשנת פריצה של אגם בוחבוט, שנדמה שהייתה השנה בכל מקום כל הזמן.

אחרי הרבה שנים בתעשייה כראפר וכמפיק, מיכאל כהן מצא את האלמנט שלו באלבום הסולו הראשון שלו, "מה שאפשר עם מה שנשאר". לצד שירים מצחיקים ומדבקים כמו "למה לא" או "על השתק", בלט במיוחד להיט שאי אפשר שלא לפזז יחד איתו.

אחרי שיצאנו מבית המשוגעים, רן דנקר הוכיח שהוא לא רק קוריוז של להיט אחד, והרבה יותר מזה: "השמלה החדשה שלי" הוא המנון הדיסקו הקווירי שתשפ"ב הייתה צריכה, שממצב את השופט החדש של "הכוכב הבא" כאחד מאמני הפופ הכי מקוריים בישראל.

על אלבום השנה באינדי הישראלי חתום זמר-יוצר צעיר, אחת ההבטחות הכי גדולות שיש כרגע לרוק הישראלי. "בין הענפים (אבודה ביפן)", אחת הפנינים המלודיות מתוכו, הוא שיר שפשוט טובע ביופי, שנוצר ברקע של עולם שנעצר, ובמרכזו המנטרה המרגשת "לא לפחד", שחוזרת על עצמה שוב ושוב.

אקו, הגברת הראשונה של הדור הנוכחי של הגרוב העברי היא כבר מזמן לא שם ליודעי דבר, והלהיט שלה בעברית מראה בדיוק מי מנהלת את העסק הזה. נראה אתכם נשארים לשבת.

השנה, יותר מאי פעם, יצא מבול של להיטי רחבות לכבוד חודש הגאווה, וביניהם זרח יותר מכולם שיר עם טעות לשונית מכוונת, דמות קאלט, משרוקית, נועה קירל אחת ובעיקר הצעקה הממכרת: "אומרים שלוש נועה!". נו, מתי הדרופ?

טדי נגוסה הוא סופרסטאר, ותשפ"ב היא השנה שבה ההתפוצצות שלו החלה. מתוך אלבום ממכר, חריף, בועט ומקורי יצא שיר מאוד ממכר, והשריקות הן רק הדובדבן שעל הקצפת. בעצם, "צריך קצת" הוא כל מה שצריך.

לא רק "ג'וני": בר צברי, אחד היוצרים הכי מסקרנים במוזיקה הישראלית כבש השנה פסגה נוספת כשגילם את את הזמר העולה גילי חדד בדרמה המוזיקלית "מנגן ושר". הבלדה המנצחת שכתב והלחין אבי אוחיון עבור הסדרה כל כך הולמת את הדמות הטלוויזיונית, אבל גם את היוצר הרגיש והחכם ששר אותה.

את הבלדה הכי קסומה של השנה לא בטוח שאתם מכירים, אבל באמת שזה יהיה חבל מאוד אם ככה זה יישאר. עמרמי-ברוקמן, יוצא "הכוכב הבא", שר את השיר שיצר לו שלומי שבן במסגרת תפקידו כלני שמר באחד מרגעי המפתח של הסדרה "הד קולך", ומפלח את הלב.

אל תדליקו אותו! עוד שנייה הוא מתהפך פה על כולם! רביד פלוטניק, הראפר הישראלי הגדול מכולם, נתן בראש באלבום החדש ורווי הציטוטים שלו, והשיר המוגזם ביותר מתוכו הוא גם הסוחף ביותר, עם קולות רקע מעולים של סימה נון ואיה זהבי פייגלין.

מתוך שלל השירים המעולים באלבום השלישי של הילה רוח, מלכת האינדי הישראלי, "מאליבו" הוא היהלום הכי מלוטש - כזה שמדגים שוב עד כמה רוח היא זמרת נפלאה כשהיא מתעכבת על כל הברה, וכותבת מוכשרת שמסוגלת לומר כל כך הרבה במילים ספורות. אנחנו מסוגלים להקשיב לזה שוב ושוב ושוב ושוב.

אסף אמדורסקי, הרוקר שאנחנו מעריצים כבר מהניינטיז המציא את עצמו שוב מחדש באלבום מסע קסום, באווירה אחרת לגמרי ממה שאנחנו רגילים. "מה שאתה רואה עכשיו", אמדורסקי פינת מתי כספי, פותח אותו עם התלהבות מופלאה מיופי העולם והדרך - בזמן שאנחנו, המאזינים, מתפעלים מהיופי של השיר.

היו כאלה שהרים גבה על השיר הזה, אבל הם פספסו בענק: עדן בן זקן היא פנומן, זמרת שמשפריצה אופי והומור, שרחוקה כל כך מהבנאליות הכללית של המיינסטרים הישראלי, ו-"WTF" הקולע, ה"מועבט" של השנה, הוא הוכחה נוספת לכך שמדובר בדמות ייחודית בפופ הישראלי.

עד לפני זמן לא רב, לא כולם ידעו כמה כוח וכישרון יש לפול טראנק הוותיקים. יחד עם ג'ימבו ג'יי שמתארח כאן, אחד הראפרים המתוחכמים והשנונים בישראל, הם סחפו מדינה שלנה עם ההמנון החדש של הקיבוצניקים, בניגוד מוחלט לכל הציפיות או לרוח התקופה, אולי כמחאה נגד הפופ החדש או נגד הקצב ההיסטרי של החיים בישראל, שוק העבודה והחדשות. מעבר לפזמון הממכר שלו, ההצלחה של הלהיט הזה היא התוצאה של עבודה קשה ודרך ארוכה של כל המעורבים, שבנו את עצמם עם עוד שיר ועוד שיר עד שהגיעו לפסגה. עכשיו כבר אפשר ליהנות מהסתלבט.

הכוכב הגדול ביותר של הפופ הישראלי כרגע עלה כיתה בתשפ"ב, עם מחמאות מקיר לקיר על הדרך, סינגלים באנגלית ושירים פשוט מעולים שחורכים את הרדיו. בואו ונודה באמת: "לא להיות לבד" הוא פצצת פופ מרגשת מהאייטיז שנחתה לפתע בישראל, עם תחושה ברורה שבכל מה שנוגע למרגי - העתיד עוד לפניו.

הלהיט הכי גדול מתוך "מזרח פרוע" של טונה הוא בכלל גרסת הופעה, מהממת ביופיה, שבה מתארחת עוד אחד מהכוכבות הגדולות של התקופה. מבחינת טונה - זאת הייתה השנה שבה הוא מצא את עצמו באמת: השירים הבריקו, הקהל התאהב, ואפילו מתוך מלחמות הקורונה שלו הוא הצליח לצאת בשלום. אבל גם ללא קשר לסופרסטאר שמאחורה, "סהרה", במיוחד בגרסת ההופעה המינימליסטית, מתגלה פשוט כשיר אהבה מקורי ונפלא בפני עצמו.

טונה הוא גם אחד מאנשי השנה של וואלה! תרבות במוזיקה

השיר הכי מושמע ברדיו השנה הוא גם הרגע שבו אנה זק עברה בבת אחת לליגה של הגדולים: עם פופ חכם ומופק היטב, טקסט משעשע, וקליפ שכמו ממחיש באיזה כושר עבודה היא - זק הוכיחה שהיא לא עוד חיקוי בנאלי, אלא כוח אמיתי על המגרש, מה שהתבטא גם בלהיט הענק הבא שלה "מי זאת?". עם הפזמון המצחיק והלא-שגרתי שלו, "לך לישון" הפך לתופעת תרבות, כולל חיקוי ב"ארץ נהדרת", ולאחד הלהיטים הכי חזקים של תשפ"ב.

אנה זק היא גם אחת מאנשי השנה של וואלה! תרבות במוזיקה

לא אכפת לנו מה קורה במצעדים אחרים: בשבילנו, נונו היא תגלית השנה, זמרת השנה, כותבת השנה ותופעת השנה גם יחד. נעמי אהרוני גל כבשה את ליבנו כבר עם "בנים", אבל "ליבינג דה דרים" כבר הפך אותה למפלצת שכובשת את הילדים בטיק-טוק ואת ההיפסטרים בטוויטר גם יחד.

נונו יצרה שפה אירונית משל עצמה, שמערבבת עברית ואנגלית, יום-יום ורשת, הומור ולב שבור, כשבכל האזנה מגלים אצלה עוד איזה משחק מילים מבריק או רובד סמוי. זה הרבה מעבר לדאחקה: יש כאן קול אישי נדיר ומקורי, ואופי בכמויות.

הקאצ'פרייז הגדול שלה - "איפה אתה, אתה פה? לא פה פה לא פה פה" - אולי לקוח משיר אחר, אבל ב"ליבינג דה דרים" כל הכישרון של נונו התחבר באופן מופלא. יש כאן הכול: פזמון בלתי ייאמן - "בוקר ציח וצח" וגו'; בית שקורע לגזרים את יאיר המסגביר ובכל זאת מביע כלפיו אהבה; הסיומת "יש'תי בלעדיך, יש'תי ברמות", שהיא אולי משפט השנה; ובעיקר עיבוד מעולה וממכר. אין מה לומר, יש'תה ברמות.

נונו היא גם אחת מאנשי השנה של וואלה! תרבות במוזיקה

סייע והשתתף בדירוג: ניר יהב