דירוג סדרות 2024 של וואלה! תרבות:
חלק ראשון | חלק שני | חלק שלישי | חלק רביעי | חלק חמישי
מדרגים: עידו ישעיהו, אילן קפרוב, אופיר ארצי, נדב מנוחין, עמית סלונים, זוהר אורבך, נעמה רק, בן בירון ושירי ישועה.
הצביעו לסדרות שהכי אהבתם ב-2024
הסדרות הישראליות הטובות של השנה
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
מה לראות החודש בטלוויזיה: כל הסדרות השוות שעולות בקרוב
30. בית הדרקון
שם מקורי: House of the Dragon
גוף שידור: HBO (בישראל ביס, הוט וסלקום טי-וי)
העונה השנייה של "בית הדרקון" הוכיחה שאפשר להיות ספין-אוף מוצלח גם בלי להתחרות בגדולה מכולן. במקום לנסות לשחזר את הקסם של "משחקי הכס", סדרת הבת שלה מצאה את קולה הייחודי - סאגה משפחתית אינטימית על רקע מלחמת אזרחים, שמעדיפה שיחות נפש על פני קרבות המוניים.
העונה התמקדה בצדדים האפלים והמלוכלכים של מלחמה, כשהיא מתעכבת על הורים שכולים, טראומה קולקטיבית וזוועות שהופכות לשגרה. בלי להתכוון, היא הפכה לרלוונטית במיוחד לימינו, כשהדי המציאות מהדהדים בכל פרק - ממצור והרעבה ועד לפצצת מצרר רגשית שזורעת הרס בנפשות הדמויות.
למרות שהיא עדיין סוחבת לפרקים עלילות נמרחות ועל אף שפרק הסיום היה חלש יחסית, העונה השנייה הצליחה לשלב בין דרמה אנושית לקידום עלילתי. גם אם לא תגיע לשיאים של סדרת האם, "בית הדרקון" מצאה את הדרך שלה לדבר על מוסר ומנהיגות תוך צלילה לעומק נפשם של גיבוריה - והפעם זה מספיק.
29. דיסקליימר
שם מקורי: Disclaimer
גוף שידור: אפל טי-וי פלוס
כמה כיף לגלות ש"דיסקליימר" הצליחה לעמוד בציפיות הכמעט בלתי אפשריות שהיו ממנה, גם אם לא להתעלות מעליהן. עלילת המתח הסמי-אירוטית שאלפונסו קוארון ביים באלגנטיות מבוססת על ספרה של רנה נייט (תורגם לעברית בשם "קשר מקרי"), ועוסקת בעיתונאית חוקרת מוערכת בשם קת'רין רייבנסקרופ (קייט בלאנשט), שיום אחד מקבלת ספר בו נחשף סוד אפל מעברה שהתאמצה להסתיר - בעיקר מבעלה (סשה ברון כהן בתפקיד דרמטי מדויק) ובנה האבוד (קודי סמית'-מקפי). לאורך שבעת הפרקים שלה, "דיסקליימר" נעה בין ההווה לעבר, כפי שהוא מסופר דרך עיניו של מורה בגמלאות (קליין), שבנו (לואיס פרטרידג') הכיר את קת'רין היטב.
לרגעים, הרצינות שבה קוארון מטפל בכל מיזנסצנה מרגישה כבדה ואולי אפילו מיושנת, אבל "דיסקליימר" מזכירה אופנה עילית - גם אם היא לא בדיוק הטעם שלכם, קשה שלא להעריך את ההשקעה בכל פרט ופרט. המוזיקה, שעליה אחראי פיניאס (אחיה ושותפה המוזיקלי של בילי אייליש), הצילום היפהפה, כנראה המרהיב ביותר השנה בטלוויזיה, של זוכה האוסקר עמנואל לובצקי, ותצוגות המשחק הנהדרות של כל הקאסט. שווה לציין בו גם את לזלי מנוויל המופלאה, שמוכיחה בכל תפקיד מחדש איזו שחקנית עוצרת נשימה היא. גם אם לא תיזכר כקלאסיקה טלוויזיונית, "דיסקליימר" מצדיקה את הנוכחות שלה ברשימה בזכות העובדה שפשוט לא היה על המסך שלנו השנה שום דבר שדומה לה.
28. קולין מהנהלת חשבונות
שם מקורי: Collin from Accounts
גוף שידור: פרמאונט פלוס (בישראל ביס)
במצעד 2023: מקום 37
זו לא הייתה שנה רעה לקומדיה הרומנטית הטלוויזיונית, כפי שתעיד גם "רק לא זה" שבמקום ה-31. ובכל זאת, "קולין מהנהלת חשבונות" האוסטרלית היא מעין זיקוק מושלם ועכשווי של הז'אנר. במרכז העלילה עומדים אשלי וגורדון, זוג מאוד שונה זה מזה שנפגש בנסיבות מביכות במיוחד, ומוצא את עצמו מגדל יחד כלב פצוע. הזוג הנשוי פטריק ברמול והארייט דאייר, שגם יצרו את הסדרה, מפגינים כימיה טבעית (כמובן) המזכירה את כל מעלותיו של הז'אנר. כבר מלכתחילה הקסם לא היה טמון בדחיית הבלתי נמנע, אלא בתיאור המאמץ לגרום לזוגיות לעבוד. הם יודעים בדיוק מתי לבנות מתח ומתי לפרק אותו, מתי להצחיק ומתי לגעת ללב.
בניגוד לקומדיות הוליוודיות רבות, "קולין" לא נשענת על תסבוכות עלילתיות מאולצות או פורטת על מיטב להיטי הז'אנר כדי לעורר רגש. כמובן, יש בה עלילה - הניסיון של בני הזוג להחזיר אליהם את קולין הכלב הניב לא מעט רגעים מצחיקים ונהדרים - אבל גדולתה האמיתית היא הדמויות האמינות והאנושיות שהציבה במרכזה, כאלה שמתמודדות עם ספקות אמיתיים. גם בעונה השנייה הסדרה המשיכה להעמיד את גיבוריה מול מראות עקומות - דוגמאות למערכות יחסים שהם לא רוצים להידמות להן - ועשתה זאת תוך עיגול עולמם של צמד הגיבורים. בפרט משפחתו של גורדון והאופן שבו היא משפיעה עליו ועל אשלי, שחוזה בבית הגידול הטבעי שלו, פשוטו כמשמעו, ונחשפת לעברו הפרוע.
שוב הסדרה הדגישה את ההבדלים בין צמד גיבוריה ואת הקמטים הרבים שעליהם ליישר כדי לגרום למערכת היחסים ביניהם לעבוד. על הדרך, כמה משחקניות המשנה המשיכו לגנוב את ההצגה, בראשן אנני מיינרד בתפקיד הווטרינרית (והאקסית) איווט, והלן תומסון בתפקיד האמא לינל. שתיהן מפגינות בשלמות המצחיקה את המוזרויות של דמויותיהן, וצובעות בצבעים אקסצנטריים את העולם שסביב בני הזוג.
המכלול של "קולין" הוא שיעור מאלף באיזונים עדינים - בין הומור לרגש, בין ציניות לאופטימיות זהירה, בין מבוכה לחן. והו, כמה שאנחנו צריכים את החן אחרי פרק הסיום הסופר-קרינג'י של העונה השנייה, אבל מה שכיף זה שאפשר להיות בטוחים שהוא יגיע.
לביקורת על העונה השנייה של "קולין מהנהלת חשבונות".
27. סוסים איטיים
שם מקורי: Slow Horses
גוף שידור: אפל טי-וי פלוס
בניגוד למסלול שעוברות רוב הסדרות, שמתחיל בקול תרועה ואז הולך ונחלש עד לסופן הידוע מראש, הסיפור של קבוצת המרגלים הלא יוצלחים שמוביל ג'קסון לאמב (גארי אולדמן באחד התפקידים הגדולים בקריירה שלו) שומר על ראש מעל המים באופן מעורר הערה. על אף שמספר הצופים באפל טיוי פלוס לא גדול והקאסט לא כולל כוכבים צעירים מוכרים, סיפורי הריגול המתובלים באירוניה בריטית דקה ובמזג אוויר אפור שמצולם נפלא, מצליחים להפיל עוד ועוד צופים שרק מחכים לעונה הבאה (ואיזה כיף שכבר עכשיו ברור שיהיו לפחות עוד שתיים כאלה). וזה כך גם בעונה פחות טובה כמו הרביעית, שהייתה מוגזמת אפילו יותר מהרגיל, מחוררת למדי ועם משחק מוגזם של הוגו וויבינג, בתפקיד הנבל שרק היה חסר לו שפם לסלסל את שוליו.
מה שנפלא עדיין נפלא. ג'קסון לאמב (אולדמן) עדיין מקפיד על אורח חיים שכולל עישון, שתייה, ופיזור גזים לחלל, ונראה כאילו בא לו לחבוט בכל אחד מהלא יוצלחים שעובדים תחתיו. ריבר קרטרייט (ג'ק לאודן) עדיין מתנהל כאילו הוא מרגל-על סטייל ג'יימס בונד, למרות שסביבת העבודה שלו נראית כמו ביטוח לאומי. גם הקשר שלו עם סבו, דיוויד (ג'ונתן פרייס הפנטסטי), מקבל רבדים חדשים בצל ההתמודדות של האחרון עם דמנציה.
תזרקו פנימה גם את הדושים המנוולים מהמפקדה, בהובלת אמה פלייט (רות בראדלי), שתמיד מנסים לחבל לחבר'ה של בית סלאו (רבאק, גם ככה קשה להם), וששת הפרקים של העונה נגמרים כמו נשנושים בפאב בריטי מעושן.
26. טד
שם מקורי: Ted
גוף שידור: פיקוק (בישראל ביס)
כמו "הג'נטלמנים" (והסדרה שבפסקה הבאה), גם "טד" הוכיחה השנה שעיבודים טלוויזיוניים יכולים להתעלות בהרבה על המקור הקולנועי שעליו הם המבוססים. בניגוד לסרטים שהתמקדו בעיקר בגימיק של דובי צעצוע וולגרי ומדבר, "טד" מצליחה לזקק את הקשר הייחודי בינו ובין בעליו, נער בן 16 בבוסטון של שנות התשעים. תקציב ההפקה הנדיב מאפשרים להחיות מחדש את הקסם של התקופה, על רקע החברות שנרקמת בין השניים.
סת' מקפרלן, שיצר את הסדרה וגם מדובב את טד, מצליח לשמור על האיזון העדין בין קומדיה בוטה לרגעים מרגשים. צוות השחקנים המצוין, בראשות מקס בורקהולדר כג'ון, אלנה אובך כאמו התמה סוזן, וג'ורג'ה וויגהם בתפקיד הדודנית, שמצליחה להיות קול המצפון בלי לאבד מחִנה, הופך את המשפחה הבוסטונית לאנושית ומקסימה, גם כשהיא מציגה את הבורות והשמרנות של התקופה.
בעידן שעמוס בסדרות נוסטלגיה, "טד" מצליחה להתבלט בזכות יכולתה לשלב בין הומור פרוע לחום משפחתי. היא מצליחה לתפוס את התמימות של העידן האנלוגי - עם קלטות וידאו נתקעות וטלוויזיה משפחתית - בלי ליפול לקלישאות או למתיקות יתר. התוצאה היא יצירה שמזכירה את הטובות שבסדרות ההתבגרות, כמו "שנות הקסם" המקורית.
לביקורת המלאה על "טד".
25. שודדי הזמן
שם מקורי: Time Bandits
גוף שידור: אפל טי-וי פלוס
העיבוד הטלוויזיוני של "שודדי הזמן" (במקור, סרטו של טרי גיליאם), בהובלת טאיקה וואיטיטי וג'מיין קלמנט ("מה שקורה בצללים"), לוקח את הרעיון של מסע בזמן של חבורת גנבים - שבמקור היה בעיקר רקע למפגש עם דמויות ותקופות היסטוריות בולטות ומפתיעות - והופך אותו למשהו חכם, מצחיק ומלא לב. הקונספט המבריק והאידיוטי בו-זמנית מאפשר לסדרה לשחק על התפר שבין הומור אבסורדי לרגעים נוגעים ללב.
בניגוד לסרט המקורי, הסדרה מצליחה לבנות דמויות מעניינות ומתפתחות. ליסה קודרו בתפקיד המנהיגה הכושלת של הכנופייה וקאל-אל טאק כקווין הצעיר, מובילים צוות שחקנים מבריק, שמצליח להפוך כל רפליקה להיסטרית. ההומור היבש והאבסורדי מתמזג בצורה מושלמת עם הסיפור האישי של כל אחת מהדמויות.
מה שהופך את "שודדי הזמן" לכזו הצלחה הוא הלב הגדול שלה. בעוד הסרט היה קודר ומבולגן, הסדרה מצליחה לשלב את רוח השטות של מונטי פייתון עם חום וטוב לב. התוצאה גם מצחיקה להפליא וגם נוגעת ללב, עם מסר חכם על משפחה ואובדן. היא אמנם בוטלה אחרי עונה אחת בלבד, באופן לא מפתיע, בהתחשב בהיעדר הבאזז המוחלט שלה, אבל לפחות הותירה אותנו עם כמה פרקים מושלמים, בראשם זה שבו שבט שלם של אנשי מערות מדבר כמו נערה מתבגרת מפרברי אנגליה.
לביקורת המלאה על "שודדי הזמן".
24. ליידי ג'יין שלי
שם מקורי: My Lady Jane
גוף שידור: אמזון פריים וידאו
עוד סדרה מבוטלת, עוד סדרה נפלאה. "ליידי ג'יין שלי" היא הוכחה מבריקה ליכולת לקחת טרגדיה היסטורית ולהפוך אותה למשהו שונה לחלוטין. במקום להיצמד לסיפור העגום והאמיתי של המלכה בת ה-17 שהוצאה להורג, הסדרה בוחרת לשכתב את ההיסטוריה עם תוספת חכמה ויצירתית: היכולת של חלק מדמויותיה לשנות צורה לחיות. בכך היא מייצרת את השונות והקנאות שבין הנצרות הקתולית לבין הפרוטסטנטית, ומאפשרת לה לתאר את המתח הפוליטי של התקופה באופן כיפי ומתוחכם.
בניגוד ל"קתרינה" שמשחקת במגרש דומה, "ליידי ג'יין שלי" בוחרת בגישה חומלת ולבבית. היא מזכירה יותר את "הנסיכה הקסומה" בדרך שבה היא משלבת הרפתקה והומור עם סיפור אהבה כובש, פסקול מושלם וקריינות שנונה וצינית שמוסיפה שכבה נוספת של הנאה. הקאסט המצוין, בראשות אמילי ביידר המקסימה, מצליח להעביר את האיזון העדין בין קלילות לעומק.
למרות שהיא מתרחשת במאה ה-15, הסדרה מצליחה להיות רעננה ועכשווית. היא הופכת את יחסי הכוח המגדריים של התקופה על פיהם, מעניקה לנשים שליטה בגורלן ומספקת תיקון מתוק להיסטוריה העגומה. התוצאה היא חגיגה של יצירתיות והומור, שנגדעה בצעד מקומם במיוחד עם ההחלטה שלא לחדש אותה לעונה נוספת. אמנם סיום העונה מביא את הסיפור לנקודת סיכום שמאפשרת ליהנות ממנה גם כסדרה של עונה אחת, אבל כל מי שיגיע לסופה ירגיש את הפספוס הגדול של האפשרות לחזור אל כל הכיף הזה שוב.
לביקורת המלאה על "ליידי ג'יין שלי".
23. מתוקה רצח
שם מקורי: Sweetpea
גוף שידור: Starz (בישראל ביס)
אם שנות התיכון שלכם היו גיהנום, או לחלופין אם הייתם מלכי השכבה והתגעגעתם לימי הזוהר - "מתוקה רצח" היא בדיוק הסדרה בשבילכם. קומדיה שחורה ומטריפה שמערבבת את קור הרוח של "דקסטר" עם הרגישות של רורי גילמור, ויוצרת מתוכם את אחת הרוצחות הסדרתיות הכי חמודות-אך-מפחידות שראינו בטלוויזיה השנה.
"מתוקה רצח", המבוססת על ספריה של סי-ג'יי סקיוז, מצליחה לחדש בכך שהיא בעצם סדרת תיכון שמתרחשת שנים אחרי התיכון, ומראה איך הטראומות של גיל ההתבגרות ממשיכות לרדוף אותנו. אלה פורנל ("פולאאוט", "צהובות"), עם עיני האיילה המהפנטות שלה, מובילה צוות שחקנים בריטי מבריק הכולל את ג'רמי סוויפט ("טד לאסו") כבוס שוביניסט וליה הארווי ("המוסד") כחוקרת מבריקה.
לאורך ששת הפרקים שלה, "מתוקה רצח" מצליחה להיות בו-זמנית קומדיה שחורה, דרמת מקום עבודה ומותחן אפל. מתחת לכל שכבות הדם והנקמה, מסתתרת אחת הסדרות הפמיניסטיות המעניינות של השנה, שמראה איך נשים שמתחילות כיריבות מרות מגלות שדווקא הגברים סביבן לימדו אותן לשנוא זו את זו. עם חידוש לעונה שנייה, נראה שנזכה לעוד הרפתקאות של הרוצחת הכי מסקרנת בטלוויזיה - וזה בהחלט סיבה למסיבה.
לביקורת המלאה על "מתוקה רצח".
22. רוחות רפאים (בריטניה)
שם מקורי: Ghosts
גוף שידור: BBC (בישראל ביס)
אחרי הגרסה האמריקאית של "רוחות רפאים" שהפכה כבר למוכרת בישראל, השנה הגיע אלינו סוף סוף המקור הבריטי שלה, שעולה עליו בהרבה. הקונספט פשוט אך גאוני: קבוצת רוחות מתקופות שונות בהיסטוריה תקועות יחד באחוזה כפרית מתפוררת בשם "באטון הול", כשהן מחכות ל"מציצה" - אותו רגע מסתורי בו הן עולות לשמיים על קרני אור בוהקות.
שגרת חיי הנצח שלהן השתנתה כשזוג עירוני צעיר יורש את האחוזה. אליסון (שרלוט ריצ'י המצוינת) ומייק (קייל סמית'-ביינו) תכננו להפוך את המקום לבית הארחה, אבל חוויית מוות-קלינית העניקה לאליסון את היכולת לראות את דיירי הרפאים של המקום. מה שהתחיל כניסיון לגרש את הפולשים החיים הפך למערכת יחסים משפחתית מוזרה ומקסימה.
הסדרה, שנוצרה על ידי קולקטיב הקומיקאים המבריק "Them There", מצליחה לשלב בין הומור משובח לרגעים נוגעים ללב. כל דמות היא יהלום קומי בפני עצמה - מהאיכרה מרי (קייטי וויקס) שמודדת הכל בתפוחי אדמה, דרך הפוליטיקאי ג'וליאן (סיימון פרנבי) שתקוע לנצח בלי מכנסיים, ועד הקפטן (בן ווילבונד) שמסתיר סודות מעברו.
במשך 34 פרקים מדויקים להפליא (בחמש עונות קצרות), "רוחות רפאים" הוכיחה שפחות זה יותר. בניגוד לגרסה האמריקאית שמתפרסת על פני עשרות פרקים, המקור הבריטי ידע בדיוק מתי להגיע לסיומו המושלם. התוצאה הניבה קומדיה חכמה, מצחיקה ומרגשת שמזכירה לנו שגם אחרי המוות, המשפחה הכי מוזרה היא לפעמים המשפחה הכי טובה.
לביקורת המלאה על "רוחות רפאים".
21. בנות לנצח
שם מקורי: Girls5eva
גוף שידור: נטפליקס
ועוד ביטול מבאס בטרם עת, אם כי הפעם לפחות זכינו לשלוש עונות. "בנות לנצח" נותרה אחת הקומדיות האדירות בטלוויזיה גם בעונתה השלישית. עם כמות בדיחות מטורפת, סאטירה משוננת על תרבות הפופ ולהיטים מקוריים קליטים, היא המשיכה להוכיח שהיא הרבה יותר מסתם קומדיה על להקת בנות משנות התשעים שחוזרת לפעילות.
למרות קיצוץ במספר הפרקים והיעדרותן של כמה דמויות משנה חשובות, העונה החדשה שמרה על האיזון המושלם בין הומור פרוע לעומק רגשי. המשחק המבריק של ארבע השחקניות הראשיות, ובמיוחד רנה אליס גולדסברי המדהימה בתפקיד ויקי, המשיכו להעניק לדמויות עומק ואנושיות שהפכו כל התפתחות למלבבת ומעניינת בו זמנית.
זו בדיוק גדולתה של הסדרה: היכולת לתאר עולם קריקטורי ומופרך, אבל להזין אותו באמת עמוקה על הפער בין תהילה להתרסקות ועל הקושי של נשים בתעשייה. אז היא אמנם בוטלה, אבל מאחר שהכתובת הייתה על הקיר, העונה השלישית הביאה את הדמויות בסופה למקום שלם ושליו יותר, משאירה אותנו מייחלים לעוד - גם אם זה רק בצפיות חוזרות.
לביקורת המלאה על "בנות לנצח".