תכנית התחקירים של כאן 11 העניקה מבוא יעיל, מאוזן והגון לאחת הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית: האם מתפקידו של בג"ץ לפסול את חוקי הממשלה או להימנע מהתערבות. בין טיעונים טראמפיסטים והאשמות בקץ הדמוקרטיה, נקודת המוצא של הפרק ברורה: בג"ץ כבר הפסיד
אנדי וורהול התנבא שבעתיד לכל אדם יהיו 15 דקות של תהילה. למתמודדי "דה בוקס", חלקם בני 5, נותנים בקושי ארבע תמורת החלום הריק להיות אגס קימל הבאה ולקבל חוזה טאלנט. התוצאה ריקה ועצובה וחסרת תוחלת, ודוגמה רעה באמת לילדים
בחצי שעה בלבד מצליח תם אהרון לפרק ב"פעם בשבוע" (כאן 11) לבנה ועוד לבנה מחומות הטמטום שמקיפות אותנו, מפרק עוד קלישאה, עוד אמירה בלתי נתפשת שאמר נבחר ציבור. את המציאות לא יכולה לשנות תכנית סאטירה אחת, אבל בשביל סיכה בבלון זה מספיק
סיפורה של להקה עלובה ומופרכת שמתאחדת ומתגלגלת למסע גרוטאות ברחבי הארץ מוביל פרודיה משעשעת על המוזיקה הישראלית, שמדלגת בין המופרך לאמיתי. גם אם היו ליוצרי הסרט כבר כמה בדיחות חריפות יותר בעבר, אפשר לקבוע שמדובר בקאלט בהתהוות
גם ראיון השחרור מהכלא של קובי פרץ בתוכנית "הכל אישי", הפך במהרה לעוד אחד ממופעי התוכחה והטהרנות של חיים אתגר, שהיה נטול מכל ערך עיתונאי בסיסי ונטף השפלה שלא לצורך. ומה קרה אתמול לגאולה אבן?
כדרכו של עולם, החינוכית נעשתה פחות רלוונטית למול הפירוטכניקה שבחוץ, וערוצי הילדים הביסו אותה בתשומת הלב. עם זאת, השנים האחרונות דווקא סימנו רנסנס של ממש בשידורי החינוכית. ביקור בה היה במידה רבה גיחה לעולם תרבותי שכבר לא קיים. טור פרידה
כמעט שנה אחרי מתיחת הפנים ושינוי הגוף המשדר ורגע לפני שהוא חוזר לשתף פעולה עם החברים מערוץ עשר, נראה שגיא לרר הצליח להעביר את הבייבי שלו אבולוציה כמעט מושלמת. במקום להראות לנו מה פספסנו בפיד - היא מייצרת את הפיד של מחר
סיפורם של הישראלים שחולמים להיות בני ובנות ים נחשף אתמול במהדורת סוף השבוע עם דנה ויס ובאחת הצליח להאפיל על כל סיפור אנושי שהיה על סדר היום. ייתכן וכך נראה העתיד של כולנו: התמכרות לפנטזיה אבודה שבה יש לנו יכולת לקיים שלווה יחסית
הדוקו-ריאליטי החדשה של רשת מציגה את המציאות הישראלית מנקודת המבט של גופי ההצלה. לעתים היא נראית כמו סרט תדמית סטרילי, אך רוב הזמן מצליחה לחשוף את המורכבות של החברה המקומית, ואת הקיטוב הרה הגורל בין הסקטורים השונים שלה
אף שהוא רווי בקומיקאים מוכשרים ומכיל כמה סיפורים משעשעים באמת, יש להודות כי "חרא סרט" (yes דוקו) אינו מצחיק במיוחד, ומדי פעם משעמם. למרות זאת, כשהוא עוסק בקומדיה, בתפקיד שלה, ובמה היא יכולה לעשות באמצעות שימוש בטאבו הזה - הוא מצליח לרתק
העונה השנייה של הדוקו-ריאליטי של yes - שמלווה את השיקום הארוך של השחקן מאור בוזגלו - הייתה יכולה לעשות מהתיעוד הזה יצירת מופת, אלא שהיא בוחרת בפאסיב אגרסיב פנים משפחתי. לפחות האבא יעקב בוזגלו מציל את המצב ומספק מעט עניין
הגם שיש ב"בין אריזונה לנס ציונה" כמה נקודות מקסימות ורגעים אנושיים, הסדרה החדשה של חיים הכט (קשת 12) מצליחה לבלבל את הצופים ולגרום להם להשלים בייאוש עם מצבם. וכך, במקום לאתגר את הצופה, היא רק עושה לו כאב ראש נורא
הפרובוקציות משעממות, התכנים חוזרים על עצמם והפאנל של התכנית די מיותר, כשמדובר למעשה באותה דעה בקולות שונים והניואנסים הם רק ברמת ההטרלה. תוכנית הדגל של ערוץ 20 לא המציאה דבר, רק לועסת את אותו המסטיק על פני יותר זמן
