השבוע יוכרזו הזוכים בפרס נובל לשנת 2024, והפרס בתחום הספרות יוענק ביום חמישי, 9 באוקטובר, 124 שנה לאחר שהוענק לראשונה. פרס נובל לספרות, העיטור היוקרתי מכולם בעולם הספרות העולמי, מוענק על ידי האקדמיה השבדית (כמעט) בכל שנה, החל משנת 1901, לסופר או הסופרת שיצרו את "היצירה יוצאת הדופן ביותר, בעלת נטייה אידיאליסטית".
כמידי שנה, גם הפעם הדיונים על זהות הזוכים הפוטנציאליים מעוררים עניין רב, ואתרי ההימורים רוחשים. באתר Nicerodds מעריכים כי המועמד המוביל השנה הוא הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי ("טנגו השטן", "תוגת ההתנגדות", "מלחמה ומלחמה" - שלושתם תורגמו לעברי בידי רמי סערי בהוצאת בבל). הרומנים שלו נחשבים מורכבים, תובעניים ופוסט-מודרניים, וכמה מספריו הפכו לסרטים בידיו של הבמאי בלה טאר, בן ארצו. אחד מהם, "הרמוניות ורקמייסטר" (על פי "תוגת ההתנגדות"), נחשב לאחד הסרטים הגדולים של המאה ה-21, ומהגדולים בכל הזמנים בכלל.
במקום השני מדורג המועמד הנצחי, הסופר היפני הפופולרי הרוקי מורקמי ("יער נורווגי", "קפקא על החוף"), ובמקום השלישי נמצאת מי שהובילה בהימורים בשנתיים הקודמות, הסופרת הסינית האקספרימנטלית קאן שווה. בישראל היא פחות מוכרת, וספריה טרם תורגמו לעברית.
במקום הרביעי מופיע שם שלא הופיע בעבר בטבלאות ההימורים: כריסטינה ריברה גרזה. הסופרת המקסיקנית, שפרסמה הן רומנים והן ספרי עיון ואפילו מחזות ואופרות, זכתה בשנה שעברה בפרס פוליצר על הממואר שכתבה על אחותה, שנרצחה בשנות ה-90 בידי בן זוגה המתעלל. במקום החמישי - עוד שם חדש: הסופר הספרדי הפורה אנריקה וילה מטאס ("תמונה דבלינאית").
אחריהם ברשימה מדורגם ג'רלד מורניין ("המישורים"), סופר אוסטרלי שהניו יורק טיימס כינה לפני כמה שנים "גדול הסופרים כותבי האנגלית החיים שמעולם לא שמעתם עליו"; הסופר והמשורר הרומני הפוסט-מודרני מירצ'ה קרטרסקו ("הרולטיסט"); הסופר האמריקני המהולל תומס פינצ'ון ("הזעקה של אוסף 49"); מועמד נצחי נוסף, הסופר ההודי-בריטי סלמן רושדי ("פסוקי השטן"), שבשנים האחרונות קראו בקהילה הספרותית להעניק לו את הפרס כהצהרה על חשיבות חופש הביטוי, לאחר שנדקר בניו יורק על ידי איסלמיסט קנאי; ואת העשירייה סוגרת הסופרת והמסאית היהודייה, ילידת אנטיגואה, ג'מייקה קינקייד ("מר פוטר", "אני ג'ון/לוסי", "מקום קטן").
עוד מועמדים שמוזכרים כבעלי סיכוי טוב כוללים את המשוררת, המסאית והמתרגמת הקנדית פרופ' אן קרסון; הסופר הארגנטינאי הפורה ססר איירה ("כך הפכתי לנזירה"); הסופר הצרפתי מעורר המחלוקות מישל וולבק ("החלקיקים האלמנטריים", "כניעה", "המפה והטריטוריה"), שזכה בעבר בפרס גונקור; ואם ממשיכים לגלול מגלים את הסופר הנורבגי קארל אובה קנאוסגורד ("המאבק שלי"); הסופרת הרוסיה לודמילדה אוליצקיה ("נשות הספר הרוסי"); הסופרת היווניה ארסי סוטירופולו ("זיגזג בעצי החושחש"); הסופר הצרפתי פייר מישון ("חיים זעירים"); הסופרת הקנדית מרגרט אטווד ("סיפורה של שפחה"); סופר האימה סטיבן קינג, שכמה מהסרטים האהובים בכל הזמנים מבוססים על ספריו, בהם "קארי", "אני והחבר'ה", "חומות של תקווה" ו"הניצוץ"; וגם המוזיקאי הוותיק פול סיימון.
שני ישראלים נחשבים למועמדים קבועים לפרס. הראשון הוא הסופר דויד גרוסמן ("עיין ערך אהבה", "ספר הדקדוק הפנימי", "אישה בורחת מבשורה"), חתן פרס ישראל שזכה בין היתר בפרס מאן בוקר; והסופרת דינה רובינה ("שם משפחה כפול", "היונה הצחורה של קורדובה"), הכותבת ברוסית, שפרסמה מעל 50 ספרים שתורגמו לעשרות שפות. הישראלי היחיד שזכה בפרס עד כה הוא ש"י עגנון. הוא הוענק לו ב-1966 לצד המשוררת הגרמנייה נלי זק"ש.
יודגש כי כלל ההימורים מתבססים על ניחושים והערכות בלבד, שכן דיוני האקדמיה השבדית ואפילו רשימת המועמדים שהוגשו חסויים למשך 50 שנה - כך שאין לציבור למעשה שום דרך לדעת מי באמת מועמד השנה או על מי גברו הזוכים בשנים הקודמות.
בשנה שעברה זכתה בפרס הסופרת הקוריאנית האן קאנג; בשנה שלפני כן זכה הסופר והמחזאי הנורבגי יון פוסה ("חלום על סתיו", "מישהו בדרך הנה", "בוקר וערב"). ב-2022 קיבלה אותו הסופרת הצרפתייה אנני ארנו. ב-2021 זכה במפתיע הסופר הטנזני פרופ' עבדולרזאק גורנה, "על ההחדרה החומלת ונטולת הפשרות של השפעות הקולוניאליזם, וגורלו של הפליט במפרץ שבין תרבויות ליבשות", כפי שנימקו השופטים. בשנת 2020 זכתה בפרס המשוררת הקנדית-יהודיה לואיז גליק. בשנה שלפני כן זכו שני סופרים בבת אחת על השנים 2018 ו-2019: הסופרת הפולניה אולגה טוקרצ'וק והסופר והמחזאי האוסטרי פטר הנדקה, בהתאמה. הסיבה לפרס הכפול היא שב-2018 בוטל הפרס היוקרתי לראשונה מאז 1943, בעקבות משבר שפרץ באקדמיה השוודית ונגע בין השאר לתקיפות מיניות והתפטרות חברי אקדמיה. בשנת 2017 זכה בפרס הסופר הבריטי קזואו אישיגורו, ולפניו הוענק הפרס למוזיקאי האמריקני בוב דילן.